"הבמה שלי" סיפור חדש..

עמית? 😊

מדהייייייייייייייים.

אני ישים לכן המשך אחרה"צ :]
אוהבת אתכן 😊

בנות קראתי שוב את הפרקים שכבר שמתי לכם
ובפרק 4 שטל אומרת שלירן יזמין אותה כבר בשבוע הבא לשתות איתו משהו
אז קלטתי שהם כבר בשבוע האחרון של הלימודים ואין יותר שבוע הבא XD
כי הם יהיו במחנה חח..
אז שיניתי ורשמתי שהוא יזמין אותה למשהו בקפיטרייה :]
לא שזה כזה חשוב אבל שתדעו רק :]
יאללה עוד מעט המשךך
אוהבת אתכן 😁

מדהייים המשךךךךך

QUOTE (smallgirl @ 14/07/2007) מדהייים המשךךךךך
תודה מאמי..
אני הולכת עכשיו, כשאני יחזור יהיה המשך. מבטיחה :]

השלמתי כמה פרקים.. פשוט מושלם !
- מחכה להמשך -
מוואאה

פרק 6:


אני ולימור הסתובבנו לדלת..
"א..תה?! "
אמרנו אני ולימור ביחד, שתינו היינו המומות והוא חייך, זה היה עמית!
אבל רגע, למה שעמית יעשה דבר כזה? איך הוא ידע על העגילים? מתי הוא הספיק לקחת אותם? הרבה שאלות הציפו אותי..
"מה..אבל..איך..מי סיפר לך??" שאלה לימור.
"שמעתי." הוא ענה, רציתי גם אני לדבר אבל לא יכלתי, פחדתי אני מודה, פחדתי שלא ייצאו לי המילים.
"אבל איך? מתי? איפה? למה בכלל עשית את זה?" הציפה אותו לימור בשאלות שרצו לי בראש.
"אתמול כשאיימת על דניאל, אני שמעתי את זה, וב-2 בלילה בערך כשכבר הייתי בטוח שכולם ישנים קמתי ובשקט הלכתי לחדר שלהם ולקחתי את העגילים." הוא אמר ללימור בביטחון רב. ביטחון שלי לא היה ולא יהיה לעולם.
"את יודעת שאני בן אדם של צדק" הוא הוסיף.
"מה בכלל עשית ליד בחדר שלנו?" העזתי לשאול לבסוף אחרי שהשתיקה ששררה בכיתה כבר העיקה.
"באתי.. אממ.. באתי לקחת.. שיעורים.. כן שיעורים במתמטיקה." הוא אמר, הוא לא נשמע בטוח בעצמו הוא טיפה גמגם אבל האמנתי לו, אחרת מה כבר יש לו לחפש ליד החדר שלנו..
"נו לימור אין לך מה להגיד?" הוא שאל את לימור בחיוך ושילב את ידיו.
לימור יצאה מהכיתה בטריקת דלת חזקה. נשארנו רק אני ועמית, לא ידעתי מה לעשות..
"תודה" אמרתי לבסוף.
"אין על מה.."הוא ענה.
"טוב נראה לי שאני א..לך, לא נשאר עוד הרבה זמן להפסקה.. אז.." אמרתי והוא קטע אותי.
"לא.. אממ.. זאת אומרת כן תלכי.."הוא אמר בגמגום, לא הבנתי מה קורה לו. חייכתי אליו,
"אה רגע" הוא אמר כשבאתי לצאת מהכיתה.
"מה?" שאלתי. התרגשתי, בחיים לא החלפנו יותר משתי מילים!
"השיעור הבא זה מתמטיקה לא? ו.. אני צריך את השיעורים, את יכולה לתת לי להעתיק?" הוא שאל בחיוך מתנצל.
"אהה אממ כן.. ברור" אמרתי והוצאתי את מחברת מתמטיקה מהתיק.
"תודה" הוא אמר בחיוך והתיישב בשולחן שלי, הוא הוציא את הקלמר שלו ואת המחברת והחל להעתיק.
הסתכלתי עליו, הוא היה כל כך יפה, הלוואי והיה לי אומץ לעשות משהו...
" מה את עומדת? בואי שבי" הוא חייך, לא האמנתי.. הוא רוצה שאני אשב לידו?!
לקחתי כיסא והתיישבתי לידו.
"מה כתוב כאן?" הוא שאל וקירב אליי את המחברת. התקרבתי טיפה אל השולחן וראשנו נגעו זה בזה, בעצם יותר נכון נתקלתי בו, המשקפיים שלי נפלו.
"אופס סליחה" הוא התכופף כדי להרים את המשקפיים וגם אני. שוב חטפנו מכה.
"חחח אנחנו חייבים להפסיק להיפגש ככה" הוא צחק ונגע בראשו. הוא הושיט לי את המשקפיים והסתכל עליי..
"יותר יפה לך בלי משקפיים" הוא אמר בחיוך שחשף שיניים ישרות ולבנות ואני הסמקתי. מה קורה כאן? הוא מתחיל איתי? לא הוא בחיים לא יתחיל איתי, איזה שטויות אני מדברת.
הצלצול הפסיק את השיחה שלנו.
"אולי אני אתחיל לשכוח להכין שיעורים לעיתים קרובות יותר" הוא קרץ לי והלך למקומו. ריקי המורה נכנסה והתחילה ללמד. לא הייתי מרוכזת בשיעור בכלל. חשבתי על מה שקרה בהפסקה. הסתכלתי על עמית ומדי פעם הוא גם הגניב מבטים וחיוכים.
"שוב את חולמת?" שאלה ריקי.
"לא מה פתאום" עניתי.
"תראי לי שהעתקת מהלוח." היא אמרה. לא העתקתי, לא ידעתי מה לעשות, אף פעם לא קיבלתי הערה, בחיים מורה לא צעקה עליי, לא רציתי להתחיל עם זה עכשיו, כמה ימים לפני סוף השנה.
ראיתי שעמית מסתכל לעברי. הוא התלחשש עם חבר שלו על משהו ופתאום הם החלו לריב מכות. לא הבנתי מה קרה. ריקי מיהרה לשולחן שלהם והפרידה בניהם.
"זה פעם אחרונה שזה קורה!!" צעקה ריקי על שניהם אחרי שהיא ועוד כמה מהבנים הפרידו בניהם.
"כן המורה סליחה פשוט הוא התחיל..." אמר שלומי, חבר של עמית.
"לא מעניין אותי מי התחיל, שזה לא יקרה שוב וזהו!" צעקה ריקי על שניהם והם חזרו למקום. הסתכלתי לשולחן שלהם, הם ישבו ביחד ומתחת לשולחן ראיתי שהם נתנו כאפה כזאת. לא הבנתי מה קורה.. הם תכננו את זה? הסתכלתי על עמית והוא חייך וקרץ לי. המורה כבר שכחה לבדוק אם העתקתי או לא.
אחרי בערך 10 דקות היה צלצול.
"היום אני נותנת לכם שיעורים שאני רוצה שתתרגלו בחופש, כדי שלא תשכחו את כל מה שלמדנו, מתמטיקה זה דבר שצריך לתרגל!" היא אמרה ונתנה לנו כמה עמודים לחופש.
"למה רבתם?" העזתי לשאול את עמית שעמד לידי בדרך ליציאה מהכיתה.
"בגללך." הוא ענה.
"בגללי?" שאלתי מופתעת ונעצרתי ליד הדלת.
"רציתי לעזור לך, ראיתי שלא העתקת מהלוח ויכלת להסתבך עם ריקי אז עזרתי לך קצת" הוא אמר וקרץ לי.
"חח באמת? תודה" אמרתי והסמקתי.
"אז מה.. מה את עושה היום ב...." הוא התכוון לשאול משהו וחברו שלומי שבדיוק בא הפסיק אותו.
"יאללה אחי אתה בא לקנות משהו לשתות? התייבשתי." הוא אמר ונתן לו מכה קטנה בכתף. עמית עשה לו מבט של "אני באמצע משהו" ושלומי עשה מבט של "אופס לא שמתי לב" וחייך חיוך מתנצל.
"כ..ן אני בא.. יאללה ביי בנתיים דניאל" אמר עמית בחיוך והלך עם שלומי.
למה פתאום הוא מדבר איתי כל כך הרבה? לא הבנתי מה קורה כאן. אולי אני מוצאת חן בעיניו? לא מה פתאום.. אין מצב..
המשכתי ללכת, חשבתי על עמית לא שמתי לב ממש לאן אני הולכת.
" אאוצ' " התנגשתי בילד אחד ושנינו נפלו אחורה. כולם הסתכלו וצחקו.
"היי שימי לב לאן את הולכתת!!" הוא צעק. הסתכלתי עליו ופשוט לא האמנתי למראה עיניי....

--

תגיבו :]
תודה על כל התגובות..

אאאוווי עמית כזה חמווודד =] ,
פרק מדההיםם
תמשיכיי יפה שלי
מוואה

QUOTE (HeNNNNNNN @ 14/07/2007) אאאוווי עמית כזה חמווודד =] ,
פרק מדההיםם
תמשיכיי יפה שלי
מוואה
תודה מאמי :]
ועמית לא כזה חמוד כמו שהוא נשמעע.. טוב אני לא אגלה לכן מה הולך לקרות 😉
אוהבת אותך, שבת שלום יפה שלי 😍

איזה מתחחחחחחח =]
חח מחכהה להמשךך 😊

מדהייים המשךךךך

אהה המשךךך מדהיםםם (:

מואה 😘

תודה..
היום אני יישב לגמור את פרק 8.. מחר אני אפרסם עוד המשך..
אוהבת אתכן 😊

מקסים 😊

תודה :]
תגיבו עוד..