"הבמה שלי" סיפור חדש..

פאקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
שתהיי גדולה,תמכרי את זה לטלנובלות 😁

QUOTE (נועו101 @ 20/08/2007) פאקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
שתהיי גדולה,תמכרי את זה לטלנובלות 😁
חחחחחחחח מצחיקהה 😂
תודה לכולן (:

איזה יפהה😊
תמשיכיי מהרר =]

השלמתי הכולללללל
פרקים מדהימים
ו..אשכרה טלנובלה,אבל איכותית.

פאפאפאם
אוהבתתתתך
מאיה.

איזה פרק יפה!
תמשיכי

תודה רבה [:
חשבתי להמשיך לכם בערב אבל לא הספקתי כי לא הייתי בבית, ועכשיו אני יוצאת..
ואני רוצה מהיום להתחיל לישון יותר מוקדם [צריך להתרגל חחח] ככה שלא נראה לי שיהיה המשך היום =\
אני מקווה שמחר יהיה, אוהבת 3>

כותבת...

מחכההה

מחחחככה .... 😊

פרק 20:


הסתתרתי מאחורי אחד העצים וצפיתי בעמית שומע את השיחה של בן ודניאל.. חייכתי לעצמי. לפתע ראיתי שהוא הולך משם לכיוון החדר שלו.. החלטתי ללכת אחריו.
"היי עמיתוש, נו איך היה?! אתם ביחד נכון? נו מה אמרתי לך.." אמרתי בחיוך מזויף כשנכנסתי לחדרו כמה דקות אחריו וראיתי אותו יושב על מיטתו, בוהה בתקרה.
"עזבי אותי לימור" הוא אמר בעצב ואפילו לא הביט בי.
"מה.. מה קרה מאמי?" התיישבתי לידו.
"לא קרה כלום.. מה כבר יכול לקרות?!" הוא הביט בי במבט מעוצבן.
"בטח שקרה משהו אחרת לא היית מעוצבן ככה.. מה דניאל אמרה לך משהו שלא רצית לשמוע?" אמרתי והוא הוריד את ראשו, חייכתי חיוך ערמומי והרמתי את ראשו בידיי.
"היא עם בן" הוא אמר בקול חנוק מדמעות, "מה אתה בוכה, מפגר אחד" חשבתי בליבי, הבטתי בו במבט מזלזל כשלפתע הוא הביט בעיניי.
"א.. אני מצטערת חשבתי שהיא רוצה אותך.. זאת אומרת זה מה ששמעתי ממנה, אל תהיה עצוב" אמרתי וחיבקתי אותו אליי, היינו כל כך צמודים.. "זה הרגע" חשבתי בליבי והתנתקתי ממנו, הבטתי בעיניו העצובות, הם היו כל כך יפות.. התקרבתי אליו מעט ונישקתי אותו, בהתחלה הוא לא כל כך שיתף פעולה והתנתק ממני לכמה שניות.. הבטתי בו במבט של "מה קרה?" והוא המשיך להביט בי, לפתע הוא נישק אותי בלהט, הרגשתי פרפרים בבטן, הלב שלי דפק כל כך חזק, הרגשתי שעוד שנייה הוא יוצא מהמקום... אחרי כמה דקות הפסקתי אותו, הוא הביט בעיניי וליטף את שיערי..
--
"היא עם בן" אמרתי לבסוף, הרגשתי בפעם הראשונה איך זה שמישהי לא רוצה אותי, לא הייתי רגיל לזה, הייתי רגיל שרוב הבנות אחריי, אבל עם דניאל.. עם דניאל זה היה שונה, היא לא אהבה אותי, היא לא רצתה אותי.. אולי זה באמת מה שגורם לי לרצות אותה כל כך, אולי זה שהיא לא רוצה אותי גורם לי לחשוב שאני מאוהב בה. לבסוף הרמתי את ראשי והבטתי בלימור.
"א.. אני מצטערת חשבתי שהיא רוצה אותך.. זאת אומרת זה מה ששמעתי ממנה, אל תהיה עצוב" היא אמרה לבסוף וחיבקה אותי אליה, לא התנגדתי, להפך, הייתי צריך מישהי כדי להתפרק קצת.. לפתע היא התנתקה ממני והביטה בעיניי, היא התקרבה אליי מעט ונישקה אותי, בהתחלה לא הרגשתי כלום, למרות שלימור מנשקת ממש טוב, לא יכולתי להוציא את דניאל מראשי, לימור המשיכה לנשק אותי, לפתע פקחתי את עיניי מעט ומולי ראיתי את פרצופה של דניאל.. מה.. מה קורה לי?! התנתקתי ממנה ויכולתי להישבע שראיתי בבירור שזוהי דניאל, המשכתי להביט בה.. זאת דניאל, זאת דניאל! חשבתי בליבי ונישקתי אותה בלהט.. אחרי כמה דקות היא התנתקה ממני, עדיין ראיתי את דמותה של דניאל מולי.. ליטפתי את שיערה והבטתי בעיניה היפות..
"עמית? עמית?!" שמעתי את קולה של לימור, ניערתי את ראשי וראיתי את לימור מולי.. מה קורה לי?! אני משתגע!! הייתה לי סחרחורת, החזקתי את ראשי ועצמתי את עיניי.
"לכי מפה לימור" אמרתי לבסוף כשפקחתי את עיניי שוב.
"מה.. אבל.." היא אמרה בקול פגוע.
"לכי כבר!!" צעקתי עליה, ידעתי שזה לא מגיע לה אבל לא הייתה לי ברירה, היא הביטה בי עוד כמה שניות ולבסוף יצאה מהחדר בטריקת דלת חזקה.
"כוס אמק" סיננתי בין השיניים ונשכבתי על המיטה, ממשיך לבהות בתקרה..
--
"גם אני רוצה שננסה בן" אמרתי לבסוף בחיוך קטן, לא הייתי בטוחה בזה.. לא הייתי בטוחה האם זה הצעד הנכון לעשות.. בן הביט בי במבט נלהב.
"את.. את רצינית?!" הוא כמעט צעק.
"חחח כן, אני רצינית" אמרתי בחיוך.
"אני לא מאמין!!!" הוא צעק בהתלהבות.
"אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך!!!!" הוא צעק ונשק לשפתיי נשיקות קטנות, חייכתי, זאת הייתה הרגשה טובה, אני לא יכולה להגיד שלא, אבל בכל פעם שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי הרגשתי רע, הרגשתי רע על זה שלא יכולתי להגיד לו את זה גם, הרגשתי רע כי לא יכולתי להוציא את עמית לרגע מראשי.. הוא הביט בעיניי והתקרב אליי מעט, הבנתי שהוא הולך לנשק אותי.. הייתי לחוצה מעט, לבסוף הוא נשק לשפתיי באיטיות, שיתפתי פעילות, פקחתי מעט את עיניי וראיתי את דמותו של עמית מולי, מה.. מה זה?! מה קורה לי?!.. התנתקתי ממנו במהרה והבטתי בו במבט משונה, עדיין ראיתי את עמית מולי, הוא חייך אלי את החיוך היפה הזה שלו. זה.. זה לא הגיוני.. מה קורה לי?!
"דניאל!! דניאל את בסדר?" לפתע שמעתי את קולו של בן, ניערתי את ראשי ועצמתי את עיניי, כשפקחתי את עיניי ראיתי את בן מולי..
"אה.. כן אני בסדר" אמרתי בחצי חיוך, עדיין מנסה להבין את מה שקרה עכשיו.
"מה קרה?" הוא שאל בדאגה.
"א.. סתם.. היה לי כאב ראש נוראי פתאום.. אבל זה עבר" אמרתי בחיוך וליטפתי את פניו, הוא חייך אלי בחזרה, חיוך שחשף שתי גומות יפות, "הלוואי והייתי יכולה להתאהב בו" חשבתי לעצמי והמשכתי להביט בו..
--
"חתיכת בן זונה!!!" חשבתי בליבי והתחלתי ללכת, לא ידעתי אפילו לאן..
"אהה לימור הנה את.. לאן נעלמת?" לפתע פגשתי את ליאור, הייתי כל כך עצבנית, לא היה לי כוח לאף אחד.
"זה לא עניינך! עכשיו תעשי לי טובה ותעיפי את בן ודניאל מהחדר אני רוצה ללכת לישון!" אמרתי ברוגז.
"אבל את אמרת שתספרי לי למה דניאל הייתה צריכה להישאר לבד בחדר!" היא שילבה את ידיה, מחכה להסבר.
"ליאור!" צעקתי.
"מ..ה?" היא שאלה בקול שקט.
"אמרתי עכשיו!" צעקתי, לא היה אכפת לי שכל מי שעבר לידינו הסתכל, ליאור הורידה את ראשה והלכה לכיוון החדר שלנו.
"אני שונאת אותה! אני שונאת את החנונית המעצבנת הזאת!! הכול בגללה, למה עמית חייב לאהוב אותה?! למה היא עכשיו עם בן?! למה כלום לא מצליח לי?! למה היא עכשיו מאושרת?! למה הכול תמיד מצליח לה?! למה?!" חשבתי בליבי, והתיישבתי על אחד הספסלים, קימצתי את אגרופי ונתתי מכה חזקה לספסל. הייתי כל כך עצבנית..
"הם הלכו" אמרה ליאור שבדיוק התקרבה.
"יופי!" צעקתי והתחלתי ללכת לכיוון החדר.
"מה קורה לך?!" שאלה ליאור וסובבה אותי אליה.
"ליאור תעזבי אותי, אין לי כוח אלייך עכשיו!" צעקתי עליה ורצתי אל החדר, רציתי רק לבכות.. אבל לא! אני לא אבכה יותר בגללו, ובטח שלא בגללה! נכנסתי אל החדר והסתכלתי במראה הגדולה.. "אני רזה, אני יפה, אני סקסית, אני לא צריכה את עמית בשביל להיות מאושרת! אני יכולה להשיג כל בן שאני רוצה!" חשבתי בליבי וחייכתי אל המראה הגדולה. אך ברגע שנכנסתי למיטה שוב ההרגשה המגעילה חזרה אליי, הרגשתי רע, הרגשתי מכוערת, הרגשתי שמנה, הרגשתי מנוצלת, הרגשתי שאף אחד לא אוהב אותי, הרגשתי שאני רוצה לנקום, לנקום בשניהם.. "אני שונאת אותם" חשבתי בליבי ועצמתי את עיניי. לא נתתי לדמעות לזלוג מעיני "אני חזקה! אני לא אבכה!" המשכתי לחשוב ולחשוב עד שלבסוף נרדמתי..
--
"בוקר טוב" צעקה עדן בשמחה והעירה אותי, את טל, את ליאור ואת לימור.
"ב..וקר טו..ב" אמרתי בפיהוק גדול, והתמתחתי במיטה.
אני, עדן וליאור הלכנו לשירותים והתארגנו במהרה. אפילו טל כבר קמה.. רק לימור נשארה במיטה.
"לימור קומי כבר, עוד 5 דקות צריך ללכת לאכול!" צעקה ליאור והורידה ממנה את השמיכה.
"עזבי אותי!" צעקה לימור והסתובבה לצד השני.
"יאללה בואו לאכול, אני גוועת!!" צעקה טל והחזיקה את בטנה.
"כן יאללה, את באה דניאל?" שאלה עדן ואני הנהנתי בראשי.
שלושתנו הלכנו לאכול וחיכינו לאחת המורות שתודיע מה הפעילויות להיום..
לקחתי לי חביתה וגבינה והתיישבתי בשולחן עם עדן וטל, מדי פעם הסתכלתי על עמית.. הוא לא הסתכל עליי אפילו פעם אחת.. לפתע לימור נכנסה לחדר האוכל יחד עם ליאור.. ראיתי שעמית מביט בה, והיא מביטה בו.. מה קורה בניהם?
"ילדים! ילדים! שקט בבקשה!" צעקה אורלי, המחנכת שנכנסה לחדר האוכל. תוך כמה דקות כולם השתתקו.
"היום אנחנו מארגנים תחרות כישרונות, כשתסיימו לאכול כל מי שרוצה להשתתף, שיבוא להירשם אצלי או אצל כל אחת מהמורות, היום בערב תהיה התחרות שתקבע מי המנצח!" חייכה אורלי.
" אפשר להיבחן עם כל קטע שרוצים? זאת אומרת.. שירה.. ריקוד.. משחק..?" שאל אחד הילדים.
"כן, אפשר לשיר, לרקוד, לנגן או לשחק, מי שמעוניין שיבוא אחריי הארוחה להירשם, בתאבון" אמרה אורלי ויצאה מחדר האוכל. מיד החלו להישמע דיבורים, הכנות לתחרות.. אני אפילו לא חשבתי על להשתתף.. התביישתי.
"היי דניאל את מתכוונת להשתתף בתחרות הזאת?" שאלה עדן ולקחה עוד ביס מהחביתה שלה.
"לא.. לא נראה לי" אמרתי.
"למה לא? את יותר מוכשרת מכל הילדים פה!" צעקה טל ומיד הופנו אליה מבטים מזלזלים.
"מה אתם מסתכלים? היא באמת יותר מוכשרת מכם!" היא צעקה והם המשיכו להביט בה במבט מזלזל ולבסוף הסתובבו לשולחנם בחזרה.
"נו תלכי! את חייבת ללכת! את שרה מדהים! את משחקת מדהים!" עודדה אותי עדן..
"נראה" אמרתי לבסוף, למרות שלא התכוונתי באמת ללכת..
--
"לימור את הולכת להיבחן נכון?" שאלה ליאור.
"לא יודעת.."עניתי.. לא היה לי מצב רוח.
"למה לא?! את שרה יפה!" התחנפה אחת הבנות שישבו בשולחן שלנו.
"את באמת שרה מהמם!" הוסיפה עוד ילדה שישבה בשולחן.
"נראה" אמרתי לבסוף, רק שיפסיקו לשגע אותי כבר..
לאחר הארוחה ליאור המשיכה לשכנע אותי עד שלבסוף נכנעתי, ראיתי שגם עמית נרשם לתחרות. הוא בטח ישיר וינגן בגיטרה שלו.. חשבתי והבטתי בו במבט מזלזל.
"אני רוצה להירשם" אמרתי לאורלי.
"מה את מתכוונת לעשות?" שאלה אורלי בחיוך.
"לשיר" אמרתי.
"אוקיי.. איזה שיר את מתכוונת לשיר?" שאלה אורלי.
"אפשר גם שירים באנגלית?" שאלתי.
"כן בוודאי" אמרה אורלי.
"טוב אז.. אממ.. תרשמי אותי עם השיר- Cry של Rihanna"
"אוקיי.." אמרה אורלי והביטה בי במבט מוזר.. הסתובבתי כדי ללכת כשלפתע היא עצרה אותי.
"קרה משהו לימור? למה בחרת בשיר עצוב?" התעניינה אורלי. "מה היא רוצה ממני עכשיו.. זה מה שחסר לי, לשתף את המורה בחיים הפרטיים שלי!"
"לא עניינך" אמרתי בזלזול והלכתי. אורלי הייתה רגילה לדיבור שלי לכן היא לא אמרה כלום.
--
"נו תירשם! תירשם!" אמר ברק בהתלהבות ונתן לי מכה קטנה בכתף.
"בסדר קרצייה!" אמרתי לבסוף והוא דחף אותי לתחילת התור בחיוך רחב.
"מה השם?" שאלה אחת המורות.
"עמית רוזנבאום" אמרתי.
"מה אתה מתכוון לעשות?" שאלה המורה.
"לשיר ולנגן.." אמרתי.
"מה אתה שר?" שאלה המורה.
"אממ.. היא לא דומה-של ארכדי דוכין"
"שיר יפה.. סוף כל סוף בן נוער אחד שלא רוצה לשיר שירי רוק" אמרה המורה בחיוך ואני חייכתי בחזרה חיוך קטן ופיניתי את התור לעוד ילדים שרצו להירשם. הרבה ילדים נרשמו לתחרות הזאת, למרות שלא כולם ידעו לשיר או לשחק..
--
"לא אכפת לי או שאת נרשמת או שאני רושמת אותך בעצמי!" צעקה טל.
"כן תירשמי!!" צעקה עדן.
"טוב בסדר!!!" התייאשתי לבסוף והלכתי לעבר התור הארוך. אחריי 5 דקות הגיע תורי.
"אה דניאל גם את נרשמת?" שאלה אורלי בחיוך.
"כן" חייכתי גם אני.
"אז מה את הולכת לעשות? לשיר או לשחק?" קרצה לי אורלי.
"אממ.. לשיר" אמרתי לבסוף.
"מה את רוצה לשיר?" שאלה בחיוך.
"אהוב יקר- של רונית שחר" אמרתי..
"אוקיי" חייכה אורלי ואני הלכתי לעדן וטל שישבו בצד.
"מרוצות?!" הסתכלתי עליהן בכעס והן חייכו, לבסוף גם אני צחקתי, לפתע ראיתי את בן מרחוק.
"יפה שלייי" הוא צעק ורץ לעברי.
"היי" אמרתי. טל ועדן הסתכלו עליי במבט של "פספסנו משהו?" ואני הסתכלתי עליהן במבט של "אני אסביר לכן כבר אח"כ.."
"טוב אנחנו מיותרות כאן, ביי ביי" אמרה עדן ושתיהן הלכו.
"מה נשמע?" שאל בן ונשק לשפתיי.
"בסדר מה איתך?" שאלתי בחיוך.
"מצוין, שמעת על התחרות כישרונות?" הוא שאל ושילב את ידו בידי.
"כן.. טל ועדן רצו שאני ארשם" אמרתי.
"נו ונרשמת?" הוא שאל.
"כן, הן לא עזבו אותי עד שלא ראו שאמרתי למורה את כל הפרטים" אמרתי ובן צחק.
"אתה נרשמת?" שאלתי.
"לא.. זה רק לשכבה שלכם.. אנחנו רק באים לראות" הוא אמר בחיוך.
"אה אוקיי" חייכתי גם אני, לפתע ראיתי את עמית, מיד ניתקתי את ידי מידו של בן, בן הסתכל עליי במבט פגוע.
"דניאל" הוא אמר לאחר כמה דקות של שתיקה..
"מה?" שאלתי.
"את.. את בטוחה במה שאמרת לי אתמול?" הוא שאל.
"מה אמרתי אתמול?" שאלתי, מנסה להרוויח זמן.
"שאת רוצה שננסה להיות ביחד..." הוא אמר והביט בעיני.. לא ידעתי מה לומר.. לא יכולתי להסתכל עליו.. לפתע ראיתי את עמית עם ילדה שלא הכרתי.. הם הלכו מחובקים ומידי פעם התנשקו.. למה הוא עושה את זה? חשבתי בעצב וחזרתי להביט בבן..
"כ..כן אני בטוחה" אמרתי לבסוף בחיוך והפעם הייתי אני זו שנתנה לו נשיקה..
"אני אוהב אותך" הוא אמר בשקט וסחף אותי לנשיקה ארוכה, כשהתנתקנו ראיתי שעמית מסתכל לכיווננו..
"מגיע לו" חשבתי בליבי ואני ובן המשכנו ללכת יד ביד...


--
מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמןן.. הפריעו לי באמצע חחח
העיקר שסיימתי :]
יצא ארוךךךךךך..
תגיבו :]

איזה יפההה😊
תמשיכיי
אוהבת אותך שמנהה 😍

לאא נוו למההה???? 😢 😢 😢
ההיאא צריכה להיות עם עמייתת!!!!
😊
תמשיכי מורייי=]=] 😊

תודה, תגיבו עוד :]

פרק יפה מאוד!!!
המשך דחוף

תמשיכי מאמי