"הבמה שלי" סיפור חדש..

פרק מדהים,
המשך😊

וואו.
קראתי את הסיפור שלך עכשיו,
כן כן את כוולו..
הוא מדהים !!!!!!!!!!!!!
פשוט מהמם,מושלם.
באמת באמת 😊
[מוזמנת לקרוא את הסיפור שלי "מעמממי ועד תיכון" ]
אוהבת,
ותמשיכי!!!!!!! 😂

איזה חמודה, תודה רבה [:
מחר אני אכתוב לכן המשךך.. תודה לכולן על התגובות 😁
שבוווע טוב, אוהבתת 3>

חח בבקשהה 😊
תמשייככי!$123

יוווווו איזה סיפור מושלם!!!!!!!
תמשיכי אני במתח!

סליחה שלא המשכתי כל היום, לא הייתי בבית כרגע חזרתי..
אני אלך להתקלח עכשיו ויותר מאוחר אני אכתוב לכן המשך, התחלתי אותו ממש קצת..
תודה לכולן, אוהבת 😉

מחכה להמשך.. :]

פרק 19:



"אני אוהב אותך" הוא אמר.
"א.. אני לא יודעת מה לומר אנ..י א.. בחיים לא הייתי במצב כזה.." אמרתי לאחר כמה דקות של שתיקה.
"זה בסדר, אל תגידי כלום" הוא אמר במהירות והחל ללכת.
"אבל בן ר..גע" הפסקתי עוד לצעוק אבל הוא התעלם ממני והמשיך ללכת. הרגשתי כל כך רע.. הרגשתי שפגעתי בו, זה לא מגיע לו.. הוא היה איתי כל הזמן הזה.. הוא היה איתי כשגיליתי על ההתערבות עם עמית.. הוא סבל את לימור בשביל למצוא אותי.. ואני.. אני רק פוגעת בו.. אוח אם רק הייתי יכולה לשכוח את עמית.. חשבתי לעצמי בעודי מקפלת את רגליי אליי ומורידה את ראשי.
"מה קרה?" שאל קול מוכר, הרמתי את ראשי וראיתי את עמית..
"הכול בגללך, הכול בגללך!!" צעקתי עליו והלכתי משם במהרה.
--
"מה קרה?" שאלתי כשראיתי אותה יושבת לבד, היא נראתה עצובה.. לא יכולתי לראות אותה ככה, היא הרימה את ראשה והביטה בי במשך כמה שניות..
"הכול בגללך, הכול בגללך!!" צעקה ומיהרה ללכת.
"מה לעזאזל קורה לילדה הזאת?!" חשבתי בליבי. "היא כזאת מוזרה... אבל עם זאת כל כך יפה" חייכתי לעצמי ומיד מחקתי את החיוך מפניי. "אני לא יכול להתאהב בה! אני לא יכול! די, אני לא מאוהב בה! אני לא מאוהב בה!" חשבתי בליבי וחזרתי אל מתקני המים במהרה לפני שיצוצו במוחי עוד מחשבות כאלו..
--
"וואי היה כל כך כיף!! ניצחתי את כל הבנים בכל התחרויות!!!" צרחה טל באושר כשהגענו לחדר ונשכבה על מיטתה.
"נו בטח כי את בן!!!" אמרה ליאור בקול חזק מספיק שגם אם הייתי עכשיו באילת הייתי שומעת אותה.
"אה אז עדיף להיות "בת" כמוך, ולהראות מצחיק בבגד ים שקטן עליי ב-10 מידות ולהקשיב "לחברה" מטומטמת.. לא פחות ממך, כן?" צחקה טל וליאור הביטה בה במבט מזלזל.
"למי קראת מטומטמת?!" התעצבנה לימור.
"לך, או שאת רואה פה עוד מטומטמת?" חייכה טל חיוך מנצח.
"אוחח לא שוב" חשבתי בליבי וגלגלתי את עיניי, לא היה לי כוח לשמוע את המריבות שלהן, העדפתי ללכת להתקלח לפני שכולן ייכנסו למקלחות ויריבו במשך שעה על התור. לקחתי מגבת, ג'ינס, חולצה וחזייה והלכתי במהרה אל המקלחות, פשטתי את בגדיי, הורדתי את משקפי ונכנסתי אל המקלחת המרעננת.
"יאללה כבר!"
"יש פה עוד אנשים שרוצים להתקלח!"
"עוד היום אם אפשר?!"
"היי זוזי, אני הייתי פה לפנייך!!" שמעתי כל מיני צעקות מחוץ למקלחת והבנתי שכבר רוב הבנות הגיעו ומחכות בתור כדי להיכנס להתקלח. "איזה מזל שבאתי ראשונה.." חשבתי בליבי ושמתי עליי מגבת. פתחתי את דלת המקלחת וראיתי הרבה פרצופים זעופים, מיד פיניתי את המקלחת ונכנסתי לאחד מתאי השירותים כדי להתלבש. לבשתי גופייה בצבע לבן עם ציור של מיקי-מאוס, וג'ינס בהיר ארוך, ניגבתי את שיערי ויצאתי החוצה. הרכבתי את משקפיי, אספתי את שיערי לחצי קוקו ויצאתי מהמקלחות. השעה הייתה כמעט 7 בערב.. עוד מעט הולכים לאכול, חשבתי לעצמי. ישבתי על המיטה שלי כשלפתע עדן נכנסה.
"וואי איזה חום במקלחות!!!" היא צעקה ונפנפה עם ידה על פניה האדומות.
"כן אה.." אמרתי בחיוך מאולץ והיא הביטה בי במשך כמה שניות..
"מה קורה איתך?" שאלה לבסוף והתיישבה על ידי.
"סתם.." שיקרתי.
"זה לא סתם, אני מכירה את הפרצוף הזה" אמרה עדן בחיוך קטן וגרמה לי לחייך חזרה.
"בן אמר לי שהוא אוהב אותי" אמרתי לבסוף.
"באמת?! ומה אמרת?!" התרגשה עדן.
"כלום" עניתי.
"מה זאת אומרת כלום?!" היא שאלה בקול כעוס.
"כלום, הוא הלך, הוא לא נתן לי לדבר" עניתי בעצב.
"אולי הוא התבייש?" היא שאלה ואני משכתי בכתפיי.
"ונגיד והוא היה נשאר.. מה היית עונה לו?" שאלה עדן. לא ידעתי מה לענות..
"א..אני לא יודעת, אני לא חושבת שאני אוהבת אותו" עניתי לבסוף.
"אבל אולי הוא זה שיעזור לך לשכוח כבר את עמית?" היא אמרה לבסוף.. יש משהו בדברים שלה.. אולי הוא באמת יעזור לי לשכוח את עמית.
"הרי את בעצמך אמרת שנמאס לך לאהוב אותו ושהוא רק פוגע בך" הוסיפה עדן.
"כ..ן אני חושבת שאת צודקת.." אמרתי לבסוף.
--
יצאתי מהמקלחות ומיהרתי להיכנס לחדר, הדלת הייתה פתוחה מעט, עדן ודניאל שוחחו, התקרבתי לדלת בשקט והקשבתי לשיחה.
"בן אמר לי שהוא אוהב אותי"
"באמת?! ומה אמרת?!"
"כלום"
"מה זאת אומרת כלום?!"
"כלום, הוא הלך, הוא לא נתן לי לדבר"
"אולי הוא התבייש?"
"ונגיד והוא היה נשאר.. מה היית עונה לו?"
"א..אני לא יודעת, אני לא חושבת שאני אוהבת אותו"
"אבל אולי הוא זה שיעזור לך לשכוח כבר את עמית?"
"הרי את בעצמך אמרת שנמאס לך לאהוב אותו ושהוא רק פוגע בך"
"כ..ן אני חושבת שאת צודקת.."
"אז את אוהבת את עמית אה? ולפי מה שהבנתי גם עמית מרגיש אלייך משהו.. ואת הולכת לתת לבן הזדמנות.. ממ.. זה יכול להיות מעניין.." חשבתי בליבי וחייכתי חיוך קטן.
--
"בעצם.. אני לא יודעת, אף פעם לא היה לי חבר.. אני.. לא בדיוק יודעת מה עושים" חייכתי במבוכה ועדן צחקקה ופנתה לסט האיפור שלה, היא החלה להתאפר ואני שקעתי במחשבות.. האם זה הצעד הנכון לעשות? אני לא בטוחה.. אני מפחדת לפגוע בו.. המשכתי לחשוב ולחשוב...
"דניאל!! דניאל?!?! מה את חרשת?" צעקה טל שהייתה בחדר, לבושה ומוכנה ללכת לחדר האוכל.
"אה.. מה.." עניתי ועדן וטל צחקו להן.
"אני קוראת לך כבר שעה, על מה את חושבת?!" אמרה טל.
"אה.. סתם" עניתי.
"חחח בואי לחדר האוכל, מעופפת אחת" משכה אותי עדן אחריה וצחקה.
--
"טוק טוק טוק" הדפיקות על דלת חדרי שהלכו והתגברו הפריעו למחשבותיי על דניאל, האם עשיתי את הצעד הנכון כשאמרתי לה מה אני מרגיש? אני לא בטוח..
"אני בא, אני בא" צעקתי ופתחתי את הדלת, בפתח עמדה לימור.
"מה את רוצה?" שאלתי בזלזול, ממש לא היה לי כוח אליה.
"למה הדיבור הזה כפרה? באתי כדי לדבר איתך על משהו חשוב" אמרה ונכנסה אל החדר, היא התיישבה על המיטה וחייכה, לפתע שמתי לב שהיא מסתכלת על התחתונים שלי.
"אה... רגע" הסמקתי ומיד הלכתי ללבוש מכנסיים.
"יאללה אין לי את כל היום" אמרתי לבסוף.
--
"יאללה אין לי את כל היום" הוא אמר בזלזול והביט בי במבט קר.
"תשמע אם לא תתחיל לדבר יפה אני אלך.. ומה שבאתי להגיד לך דווקא די יעניין אותך.." אמרתי וקמתי מהמיטה, הוא לא נראה מתעניין במיוחד. הוא המשיך לשבת על המיטה כרגיל.
"תעשי מה שאת רוצה.." הוא אמר.
"אז אם לא מעניין אותך מה דניאל אמרה...." עוד לא הספקתי לסיים את המשפט והוא מיד קם וגרר אותי חזרה אל המיטה. התעצבנתי, מה יש, רק הוא שומע את השם שלה והוא בא אחריי כמו טאטלה?!
"מה היא אמרה?!" הוא נשמע מתלהב ונרגש.
"חשבתי שזה לא מעניין אותך!" אמרתי בכעס ושילבתי את ידי.
"נו לימור תדברי כבר..." הוא היה לחוץ.
"טוב אז דניאל דיברה איתי מקודם ואמרה לי להודיע לך שהיא חשבה על מה שאמרת לה היום והיא רוצה לדבר איתך על זה, נראה לי שיש לכם סיכוי.." קרצתי לו.
"את.. את רצינית?" הוא היה נשמע כמו ילד קטן ונלהב.
"כן.. אז תבוא היום לחדר שלנו בשעה 8, יאללה צאו' כפרה" אמרתי.
"רק רגע.." הוא עצר אותי.
"למה שדניאל תספר לך דברים? אתן בכלל לא חברות.." הוא אמר והסתכל בי במבט חושד.
"א..איזה שטויות אתה מדבר.." אמרתי בחיוך ותפחתי על כתפו, חשבתי מה להגיד...
"..אנחנו חברות ט..טובות.. א.. אנחנו פשוט לא.. לא אוהבות ל.. להפגין יותר מדי חיבה ליד כולם כמו שאומרים חח, בגלל זה.. זה נראה כאילו אנחנו בכלל לא חברות" אמרתי ונעלמתי במהרה לפני שהוא ישאל עוד שאלות.. "לא יכולתי להמציא תירוץ יותר טוב?....." חשבתי בליבי.
--
"עמית!! עמית!!!" שמעתי קול מוכר וצווחני מאחורי, ראיתי את לימור רצה אליי..
"אוף מה היא רוצה גם כן זאתי..." חשבתי בליבי.
"א.. אני בדרך לחדר האוכל, נדבר אח"כ?" ניסיתי להתחמק ממנה.
"איזה צירוף מקרים, גם אני בדיוק בדרך לשם!" היא אמרה בחיוך ואני חייכתי חיוך מאולץ, התחלנו ללכת לכיוון חדר האוכל..
"תשמע עמית אני מצטערת על כל מה שהיה.. אני.. אני רוצה לפתוח איתך דף חדש, ואני מבינה שאתה רוצה את דניאל ו.." היא החלה לומר אך אני קטעתי אותה.
"מי אמר לך שאני רוצה את דניאל?!"
"א.. אף אחד לא אמר לי, רואים עלייך.. אבל בכל מקרה זה לא מה שחשוב עכשיו.. אני באמת רוצה לעזור לך איתה ו.. שמעתי אותה מדברת עם עדן היום.. היא אמרה שהיא צריכה לדבר איתך על מה שהיא מרגישה או משהו.. בקיצור היא אמרה שאין לה אומץ לבוא ולדבר איתך.. אז אני חשבתי לעצמי ואמרתי למה שאני לא אגיד לך לבוא ולדבר איתה?" היא אמרה בחיוך שהיה נראה לי מזויף, אבל למה שהיא תשקר לי בדבר כזה?
"א.. אני לא יודע" אמרתי לבסוף.
"אין מה לדעת פה, שניכם מרגישים אותו הדבר, לא? אני אומרת לך.. תלך היום בשעה 8 אחריי ארוחת הערב לפגוש אותה בחדר שלנו, תסמוך עליי!" היא אמרה., לפתע היא נשמעה לי אמינה. אולי היא השתנתה?
"היי לימור איפה היית? חיפשתי אותך בכל מקום!" שמעתי את ליאור קוראת לה לפתע.
"א.. אני כבר באה!!" צעקה לה לימור.
"אז היום ב-8 אה?" היא קרצה לי והתרחקה.
"ידעתי שהיא אוהבת אותי! ידעתי!" חשבתי בליבי והחלטתי שהיום ב-8 אני אלך לדבר איתה..
--
"מה היית עם עמית עד עכשיו?!" שאלה ליאור בהתרגשות.
"לא.. זה לא משנה כרגע, בקיצור תקשיבי.. אני רוצה שתדאגי שהיום בשעה 8 לא יהיה אף אחד בחדר חוץ מדניאל, זה ברור?!"
"מה.. אבל.. למה?" היא שאלה.
"אני אסביר לך כבר אח"כ.." אמרתי כשנכנסנו לחדר האוכל.
"אוו..קיי" היא אמרה והסתכלה עליי במבט מוזר.
כל הארוחה ראיתי שעמית שולח מבטים לדניאל ושדניאל לא מבינה מה הוא כל כך רוצה ממנה אך בכל זאת מחייכת בחזרה.
"אח.. מה הייתי עושה בלעדיי?" חשבתי בליבי וחייכתי חיוך רחב.
--
בשעה רבע ל-8 בדיוק התחלתי להתארגן.. לבשתי חולצה משובצת בצבע טורקיז וג'ינס בהיר, התזתי על עצמי בושם וסידרתי את שיערי עם ג'ל.
"מה אתה מתארגן כבר שעה? אפשר לחשוב לאן אתה כבר הולך.. כולה לאכול" אמר מאור-אחד החברים שהיו איתי בחדר.
"לא רק אחי.. לא רק.. מה השעה?" שאלתי בלחץ.
"חמישה ל-8 יא לחוץ" הוא אמר.
"יאללה ביי גבר" נתתי לו כיף ויצאתי לכיוון החדר של דניאל.
"פשש הוא נהיה יותר ויותר מוזר מיום ליום זה.." שמעתי את מאור אומר לאור- עוד חבר שלנו..
"שמעתי את זה!!" הספקתי עוד לצעוק והמשכתי ללכת לכיוון החדר של דניאל, התרגשתי כמו שלא התרגשתי מעולם.. כשהגעתי לפתח הדלת העברתי יד על שיערי, נשפתי אל כף ידי..
"אני מריח טוב" חשבתי בליבי וחייכתי חיוך רחב, תקתקתי על דלת החדר.
"מי זה?" נשמע קולה של דניאל.
"זה אני.. בן" אמרתי בהיסוס.
"היי בן" כעבור כמה שניות נפתחה הדלת, בפתח עמדה דניאל, היא הייתה כל כך עדינה, כל כך יפה..
"בוא תיכנס" היא אמרה כשראתה שאני מביט בה מבלי לדבר.. היא התיישבה על המיטה ואני נכנסתי אחריה לחדר..
--
לאחר ארוחת הערב הלכתי לחדרי, התזתי עליי מעט בושם והסתכלתי במראה.
"אני נראה טוב" חשבתי בליבי וחייכתי לעצמי. הצצתי בשעון, השעה הייתה 8:05.. יצאתי במהרה מהחדר והלכתי לעבר חדרה של דניאל.. בדיוק כשבאתי לתקתק בדלת שמעתי את קולו של בן, הדלת הייתה חצי פתוחה...
"אני רוצה שתגידי לי מה את מרגישה אליי.." הוא אמר לה.. נו באמת מה הוא מצפה שהיא תגיד?! היא אוהבת אותי!
"בן אתה.. אתה תמיד היית שם בשבילי כשהייתי צריכה אותך ו.. אני לא יודעת מה אני מרגישה אלייך אבל.. א..אני מצטערת אם פגעתי בך היום.." אמרה דניאל.
"לא.. את לא פגעת בי.. אני הלכתי כי.. התביישתי" אמר בן.
"אני.. אני פשוט לא ידעתי מה להגיד לך.. זו הייתה הפעם הראשונה שאמרו לי דבר כזה" אמרה דניאל. מה הוא כבר אמר לה?!
"אני מצטער שהלכתי ככה.. ו..." אמר בן ועצר לפתע..
"ו.. מה?" שאלה דניאל בקול שקט.
"אני באמת התכוונתי למה שאמרתי לך היום.. אני אוהב אותך.. אני באמת אוהב אותך" הוא אמר, התחשק לי כל כך להרביץ לו. למה הוא לא מבין שהיא אוהבת אותי?!
"אני רוצה שננסה להיות ביחד.." הוא אמר לה, "זהו, אני נכנס" חשבתי בליבי והתכוננתי לפתוח את הדלת.
"א.. אני.. גם אני רוצה שננסה בן.." אמרה דניאל לבסוף......


--
ארווווווווך 😨
מקווה שאהבתן😉
תגיבוו.. לילה טוב בנות😊

וואווו מתח,
פרק מהמממםם,
המשך...!

ואווווווווווווו איזה פרקקקקקקקק !!
אל תשאירי אותנו במתח יותר מידי זמןן !!
מחכה להמשך (:

ואווווווווו
תמשיכי!!!!!!!

תודה (:
תגיבו עוד..

פרק פשוט מושלםםםםםםםםם
איזה כלבה הלימורר הזאתי אני שונאת אותההההה 😠
שדניאל תהיה עם עמיתתתתתתת ולא עם בן עם את לא תעשי שהם יהיו ביחד אני יהיה עצובי 😢
( חח סתם 😛 )
ואי ואי איזה מתחחחחח מעניין מה עמית יעשה 😮
מורי את עושה עוד המשך היוםםם?

QUOTE (linor164 @ 20/08/2007) פרק פשוט מושלםםםםםםםםם
איזה כלבה הלימורר הזאתי אני שונאת אותההההה 😠
שדניאל תהיה עם עמיתתתתתתת ולא עם בן עם את לא תעשי שהם יהיו ביחד אני יהיה עצובי 😢
( חח סתם 😛 )
ואי ואי איזה מתחחחחח מעניין מה עמית יעשה 😮
מורי את עושה עוד המשך היוםםם?
אמממ.. אני לא יודעת אם ייצא לי לכתוב היום כי אני עוד מעט הולכת..
אבל אני מקווה שכן, נראה כבר😉
תודה מאמי, אוהבת3>

וואאאאוו 😮
אאיזו רעה הלימור הזאאת יאא =/
תמשיכיי מאמי
מוואאה