הוא הקריב את שפתיו לשלי. מצד אחד טוב שנזכר אבל מצד שני עדיף מאוחר מאף פעם.
הרחקתי את השפתיים שלי משלו "אולי תגיד את זה כבר?" שאלתי.
"מה?" שאל עומר.
"שלושה מילים כאלה" אמרתי "לעזור לך?"
עומר צחק "אני אוהב אותך" אמר עומר.
"יופי" אמרתי "גם אני אותך"
"אז בא לך להבריז ולבוא איתי לבלות ביחד?" שאל עומר.
"ככה אתה מדרדר אותי?" שאלתי.
"כן" אמר "אני גם ככה מדורדר" אמר עומר "אז אני ישחרר אותך קצת מהצפניות"
"מה בכלל תעשה עם צפונית כמוני?" שאלתי "אתה סתם אחד משכונת עוני ערס כבד עם צפונית עשירה"
"אני לא יודע באמת" אמר "אבל אני אוהבת את הצפנוית העשירה הזאת"
פרק 37
"עומר" אמרתי "וומה יהיה איתנו?"
"מה זאת אומרת?" שאל עומר.
"אני עוברת לאנגליה לעבור ניתוח" אמרתי.
"אבל את תחזרי" אמר עומר.
"אי אפשר לדעת מתי זה יכול להיות גם בעוד חודש" אמרתי "ואפילו בעוד חצי שנה"
"אנחנו ניהיה בסדר, מקסימום ניפרד" האדישות שלו. כאילו הוא לא באמת מקשיב למה שאני אומרת לו.
"מקסימום?" שאלתי.
"אין הרבה מה לעשות" אמר עומר "את תעברי את הניתוח ו..."
"ו?" שאלתי "מה יהיה איתנו אולי אני לא יחזור ואולי אני לא יעבור את הניתוח?"
"על מה את מדברת את תחזרי ותעברי את הניתוח" אמר עומר "בואי נהנה עכשיו מהזמן שיש לנו ביחד עד שתעזבי, שתעזבי אז ניפרד". הוא הביט בי. גם הוא לא היה הכי שמח מזה שאני עוזבת ראיתי לו את זה בעניים.
"טוב" אמרתי "אז אתה בא לים?" שאלתי.
"יאללה" אמר עומר. הלכנו והחלפנו לבגד ים. ואז נסענו לים. התישבנו על החוף. השמש מחממת את פנינו.
והרגשה של רוגע, ובעיקר שקט.
"מוזר שאנחנו ל רבים" אמרתי.
"את רוצה שנריב?" שאל עומר.
"אני לא אמרתי את זה" אמרתי "זה פשוט מוזר"
"כן אהה?" שאל עומר "מזכיר לי את הפעם שרק נפגשנו"
"כן אה? אני הייתי יותר מידי אשכנזיה בשבילך לא קונה בשוק זוכר" אמרתי.
"את אולי אשכנזי מבחו." אמר עומר "אבל מבפנים את מרוקאית"
צחקתי. "ואתה סתם בפוזה של גבר" אמרתי.
"לא אני לא" אמר עומר.
"טוב נגיד שקח" אמרתי "טפסי ליערס"
"וואלה?" שאל עומר והביט בי מקריב את שפתיו מעט לשלי ככמעט נוגע אבל לא "מעניין איך ההורים יקבלו את זה, ילדה מבית טוב, עם ערס כמוני"
"אני חושבת שלא כזהיהיה לאבא שלי אכפת" אמרתי בחצי חיוך. הוא נישק אותי.
"ואיך ההורים שלך יקבלו את זה להכניס נערה צפוונית הבייתה" אמרתי.
"הם לא בדיוק ידעו כי הם לא בבית" אמר עומר "אבא שלי בכלא, אמא שלי במוסד גמילה, לא כזאת משפחה של מלאכים"
לא ידעתי מה לומר. הרגשתי טיפה מבוכה.
"זה בסדר" חייך אלי "הם רק הביאו אותי לעולם זה הכל".
"כן" אמרתי "רואה לשנינו יש משהו במשותף"
"מה?" שאל עומר.
"לשנינו יש הורים מעפנים" אמרתי.
"מה הסיפור שלך?" שאל עומר.
"אמא שלי מתה לפני חצי שנה מתאונה" אמרתי "אבא שלי תקוע עם הראש בעבודה, אין לי ממש משפחה יותר נכון לומר כמה אנשים שגרים באות בית, אח שלי בצבא חוזר פעם ב.. מאז שהיה את התונה של אמא שיל הוא כמעט ובכלל ולא חוזר, עם אחותי אני לא הכי מסתדרת עכשיו טיפה יותר אבל לא הכי"
"בלגן רציני" אמר עומר.
"כן" מלמלתי.
"לי יש אח קטן, שאני ואחותי שומרים עליו תמיד אחי בצבא" אמר עומר "גם לא הכי חוזר, ואני מביין גם למה, אין לו מה לחזור, אני עובד בשוק בשביל שיהיה לנו כסף, חוץ מזה החיים על הפנים".
הבטתי בו. מנסה להראות שהכל בסדר, ועכשיו שהוא מספר לי הכל עדיין מנסה להחזיק מעצמו ה'גבר' אני יכולה לראות שמבפנים קשה לו.
"כמובן שהחיים שלי ישתנו שפגשתי אותך" אמר עומר.
חייכתי. "לטובה?" שאלתי.
"בטח שלטובה" אמר עומר "נשבע לך שהריבים איתך עשו לי הכי טוב, לראות אותך מחייכת, מתחממת, צועקת"
הבטתי בו. "אז למה לא רצית אותי?" שאלתי.
"כי אני מפגר" אמר עומר.
"איכשהו אני תמיד מתאהבת במפגרים" אמרתי.
"את מתחרטת?" שאל עומר.
"על כל רגע" אמרתי כדי להתגרות בו.
"משכנה שלי את טקועה איתי" אמר עומר.
"כמה מזל שאני נוסעת עוד 4 ימים" צחקתי.
"מזל? את צוחקת?" שאל עומר.
"ברור" אמרתי.
"אני אוהב אותך" אמר עומר.
"אז למה אתה לא מנשק אותי?" שאלתי.
+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+
"צליל בא לך לעזור לי אחרי בית ספר להתכונן לשיר לתחרות?" שאלה חלי.
"אהמ...יש לי היום טור אצל הקינקולוג, ואז אחרי קובעים לי טור להפלה" אמרתי "בא לך ב-4?"
"אהמ..טוב" אמרה חלי "אולי תבואי אלי מחר וגם שלי תבוא וגם יפעת סיגי ומיכל נעשה לך מסיבת פרידה".
"נראה נקבע מתישהו" אמרה צליל "למרות שאני חושבת שאני יזמין אתם למסיבה של אחותי נחגוג ביחד".
"טוב" אמרה חלי.
הצלצול נשמע. מסמן לנו על סיום ההפסקה. עידית המורה להיסטוריה. מתחילה לשעמם ותנו בשיעור שלה.
רוח העיפה את שערי.
הרגשתי עייפה
הנסיעה לאנגליה תעשה לי רק טוב.
אולי יש לי עכשיו חברות כאן, אבל כל מה שאני צריכה עכשיו זה שקט מהכל במיוחד מהתקופה נוראה הזאת, מהכל.
רק חבל שאני לא יכולה להתרחק מאבא שלי, כי עושה לי הכי רע מהכל.
לפחות הבנתי אתמול דבר אחד. שלא אכפת לו ממנו. נו מלא...אני לא צריכה אותו.
+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+**+*+*+*+*+
"תגידי את זה שוב" אמרתי.
"יאוו ליאן" אמרה אלינור עצבנית "אני ותום מתחתנים"
"אני לא מאמינה בת דודה שלי מתחתנת" צחקתי.
"נכון שזה כיף?" שאלה אלינור "אני לא מאמינה שזה קורה"
"יוווו גם אני לא" אמרתי.
"נכון שזה גדול" אמרה אלינור.
"יותר גדול מזה אין" אמרתי.
ושנינו צחקנו. "מה האושר?" שאלה טלי.
"נחשי מי מתחתנת?" שאלתי וחייכה.
"את? אבל רק התחלת לצאת עם גיא." אמרה טלי.
"חחח לא דפוקה זאת אלי" אמרתי.
"אהה לפי החיוך שלך אפשר לחוב שאת מתחתנת" צחקה טלי.
"נכון שזה ענק?" שאלתי.
"מעוד מזל טוב מאמי" אמרה טלי וחיבקה את אלינור מאושרת.
"תודה" אמרה אלינור "אבל תספרו את זה לאף אחד רק שניכן שחר אני יספר לה וורועי יודעים על זה".
"אוההה ממש שותפות לסוד אנחנו" צחקה טלי.
"ממש" אמרה אלינור וחייכה "טוב יאללה בנות אני צריכה ללכת הבייתה, אני עושה הפתעה לתום"
"בהצלחה" אמרתי. ואלינור הלכה.
"יו זה לא אנושי בני 18 רק" אמרה טלי.
"אאז מה? זה כזה מיוחד כל כך צעירים" אמרתי "ומתחתנים"
"חח כן" הסכימה טלי.
"כן, יאו...הלוואי אני וגיא ההינו ככה" אמרתי.
"למה?" שאלה טלי "לא טוב לכם?"
"יותר מידי, אין כלום יוצאים לפה,, הולכים לשמה זה הכל, אין הפתעו אין כלום זה די משעמם" אמרתי.
"אז תארגני לשניכם משהו" אמרה טלי.
"כן אני יעשה את זה" אמרתי "טוב אני צריכה ללכת"
"סבבה" אמרה טלי "יאללה ביי מותק"
"ביי" אמרתי והלכתי הבייתה. או אולי זה בגלל שאני מתאהבת באורן הבחור שבו מאוהבת טלי. לא שוב הבלגן הזה.
לא בא לי שוב את אותו מקרה כמו שהיה עם תום, שהתאהבתי בו.
מה אני יעשה? זאת לא אשמתי, נכון?
+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+**+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+*+
הבטתי במראה של המכונית שלי, סתם נסעתי בערב. רגע השער שלי בלונדיני? זאת לא הייתה אני...
הלו היו הפנים של...של צליל....
לפתע אורות הפיעו מולי, כבר חלמתי את החלום הזה או יותר נכון לומר את הסיוט הזה
מכונית מתקרבת אלי וחריקת בלמים ובום!! הרופאים מודעים על מותה של צליל...
פתחתי את עיני במהירות, נושמת בכבודות. זה ההזכיר לי כבר את החלום שלי על אמא.
זה היה מפחיד. גופי רעד.
נכנסתי לחדר של צליל.
"צליל" מלמלתי "אני..."
"מה?" שאלה צליל.
"אני רוצה לדבר איתך על משהו" אמרתי.
"מה?" שאלה צליל "מהר אני צריכה ללכת".
"אהמ...לא משנה" אמרתי
לא ידעתי כמה זאת הייתה טעות לא לספר לה על החלום...לצערי.
אבא בא לקחת את צליל לכופת חולים. הדבר הבא שקרה זה פשוט שצלצלו אלי הבייתה. זה היה אבא. קולו רעד.
"היה תאונה" הוא מלמל "אני ניצלתי, איזה דפוק אחד נכנס בנו מהצד, צליל היא..."
"לא!!" צעקתי מלאה בדמעות
אוףף לא יצא לי משהו הסוף אבל בקטנה
יאללה גיבו לי אוהבת אותכם





