תקשיבו אמ.. האינטרנט של מירב היפיופה [יפה להתחנף לא?! 😉] לא עובד, והיא ביקשה אני יפרסם ת'פרק..
אז הנה לכם פרק מיוחד במינו 😊
לקחתי את המכתב עליתי לחדר שלי. נכנסתי להתקלח קודם. אחר כך אחרי שהתלבשתי. החזקתי את המכתב. הסתכלתי על המכתב. ולא האמנתי ממי הוא.
למה הוא ששולח לי מכתב?
זיכרונות צצו לי ממנו.
זה היה מאיתי.
פרק 26
לא פתחתי את המכתב העדפתי שלא, משהו הפחיד אותי, אולי מה שיהיה רשום במכתב.
שמתי את המכתב בצד. שמתי את ראשי על הכרית מה הוא רוצה? למה הוא שלח לי מכתב?
חשבתי שהוא יוצא מהחיים שלי.
עצמתי את עיני. ונרדמתי.
בבוקר קמתי לאחר לילה נוראי של סיוטים. סיוטים על המוות.
קמתי מהר והתלבשתי. היום אחרי צהרים יש לי בדיקות.
הלכתי לסלון. שתיתי שוקו ועפתי לבית הספר.
"מה יש לך כולם מזיעה?" שאל רועי.
"רועי היה לי חלום נורא" אמרתי.
"מה?" שאל רועי.
"היה לי חלום שאני מתה" אמרתי "שכל החיים שלי עוברים מולי בשנייה,
היה לי חלום שכולכם עומדים בבית החולים ואני שוכבת שמה בחדר חסרת הכרה,
מנסה לצעוק לכם ואתם לא שומעים ואז הרופא מבשר על מותי"
"זה רק חלום" אמר רועי.
"רועי היה לי בדיוק אותו חלום לפני המוות של אמא שלי" אמרתי.
"זה לא אותו דבר" אמר רועי
"רועי מה שאני מנסה להגיד" אמרתי "שהחלום נראה לי כל כך אמיתי והוא כל כך מפחיד אותי"
"זה ר-ק חלום" אמר רועי "את תצאי מהמחלה הזאת אני מבטיח לך, את צריכה רק להילחם את חזקה"
"רועי אני כבר לא בטוחה, החיים שלי תלוים בידי רופאים שכל מה שאכפת להם זה שבסוף היום הם יקבלו כסף ממני
אני מפחדת רועי, זה לא תלוי בי וזה מה שמפחיד".
רועי נתן לי סטירה. הבטתי בו. "נרגעת?" שאל רועי.
הבטתי בו. חיוך על פני חיבקתי אותו.
אלינור נכנסה לכיתה. הלכתי אליה. "נו?" שאלתי.
"נו…? נו מה?" שאלה.
"איך היה איתו?" שאלתי.
"הכי נפלא בעולם התום הזה מדהים פשוט, אני חולה לו על הצורה" אמרה אלינור
"היה כל כך מדהים?" שאלתי "יאוו שמחה בשבילך"
"תודה מאמי שלי" אמרה אליונר.
המורה נכנסה לכיתה. הלכתי למקום שלי.
השיעור עבר מהר בלי שטויות כל הזמן חשבתי על החלום שלי. הוא היה מוזר כל כך.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~**~*~*~*~*~*
עבדתי מהבוקר בשוק, החלטתי לחזור מוקדם הבייתה. ניר קפץ עלי.
"סוף סוף באת יפעת כבר עצבנית עלייך מרוב שיעמום" אמר ניר.
"תגיד לאחותך שיכולה ללכת" אמרתי.
"יפעת את יכולה ללכת כבר לפגוש את החבר הזה שלך" אמר ניר.
"במחשבה שניחה תגיד לה שהיא לא" אמרתי.
"סליחה? מי אמר לך שאני שואלת אותך?" שאלה יפעת.
"יפעת החבר שלך סתם אדיוט" אמרתי.
"עומר אל תשגע אותי" אמרה יפעת. היא יצאה מהבית בלי לומר כלום.
""מה יש לה?" שאל ניר בקולו הילדותי והתמים.
"עזוב ככה זה בנות לך תבין" אמרתי. לא התכוונתי אליה האמת שהתכוונתי דווקא למישהי אחרת.
ניר לא הבין מה אני רוצה ממנו אז הוא פשוט הלך לחדר שלו לשחק.
התישבתי על הספא. הדלקתי טלוויזיה היה לי ממש משעמם.
"ניררר" קראתי לו.
"מה?" שאל עומר.
"בא לך לצאת לשחק בכדור?" שאלתי.
"כןן" אמר ניר בהתלהבות.
"יאללה בוא" אמרתי.
ניר בא מהר וכדור בידו. הלכנו לפארק. שיחקנו שמה קצת בדשא כדורגל. הכדור היה אצלי. ניר ניסה לחטוף אותו ממני.
שיגעתי אותו, לא נתתי לו לחטוף לי את הכדור. ניר רץ אחרי. ואני מעביר את הכדור מרגל לרגל.
בשלב מסויים עשיתי כאילו הכדור בורח לי ונתתי לו לחטוף לי אותו.
הוא רץ עם הכדור אני אחריו מנסה לחטוף אותו ממנו. אבל כאילו לא מצליח.
אחר כך נמאס לנו נשכבנו על הדשא.
"היה גדול" אמר ניר.
"כן" מלמלתי.
"ממש כמו שאבא היה עושה לי שהוא היה בבית" אמר ניר.
"ניר אל תזכיר את אבא" אמרתי. נזכרתי בנכתב שאבא שלח לי.
"למה?" שאל ניר הוא לא ידע מה אבא עשה. אני לא בטוח שהבין מה זה אומר שאבא בכלא.
"פשוט אל תזכיר אותו" אמרתי.
"אני מתגעגע אליו" אמר ניר "אליו ואל אמא"
"אין לך מה להתגעגע אליהם" אמרתי "הם לא היו הורים מי יודעמ ה שמגיע להם שיהיה לך אכפת מהם"
אולי לא הייתי צריך להסיט אותו נגדם. אבל זאת הייתה האמת, אמא במוסד גמילה ואבא בכלא ממש חיים מושלמים.
ניר הביט בי ואז השפיל את ראשו. ראיתי שהמילים שלי הכאיבו לו.
התחלתי לדגדג אותו.
"מישהו הרשה לך להיות עצוב? אתה יכול להגיד לי? מישהו הרשה לך?" שאלתי.
ניר צחק. חיבקתי אותו. "ניר גם אני מתגעגע וגם גיא וגם יפעת, אבל בגלל בחירה של ההורים אנחנו עכשיו לד". לחשבתי לו באוזן.
התישבנו על הדשא.
עיני קלטו אותה ביחד עם חברה שלה, אלינור. היא הביטה בי ואז הסיטה מבטה. לא יודע למה בעטתי את הכדור לכיוונה. רציתי שתשים לב אלי.
ניר הביא בי.
"היא לא חייבת לדעת שזה בכוונה" לחשבתי לו.
"תגיד אתה לא רואה לאן אתה זורק אתה עיוור?" שאלה שחר עצבנית.
"נשמה הכדור אוהב אותך" אמרתי "זה לא אשמתי שוהא כל הזמן פוגע בך"
"כן גם לא אשמתך שאתה לא רואה לאן אתה זורק את הכדור" אמרתי "לך תלמד לזרוק"
"ומי ילמד אותי את?" שאלתי.
היא הביטה בי. מן חיוך קטן עלה על פנייה.
כל אחד שלא גרוע כמוך יהיה מצויין" אמרה.
"אז למדי אותי" אמרתי.
היא הסתכלה עלי לרגע, לא יודעת עם אני צוחק או מתכוון לזה ברצינות. היא זרקה לעברי את הכדור חזק.
פוגעת לי בעזור הרגיש [או'ש] "אין לי לשטויות שלך" אמרה שחר והלכה משמה ביחד עם אלינור.
"אמרתי לך את זה כבר ואני יגיד לך שוב, בנות זה עם ממש לא מובן" אמרתי.
"כן אבל אתה מאוהב" צחק ניר.
"ממש מאוהב" אמרתי ספק בציניות
"עומררר" שמעתי מישהו קורה לי.
"איי אחי מה קורה?" שאלתי שראיתי את עמית.
"סבבה מה איתך גבר?" שאל עמית.
"בסדר" אמרתי.
"הוא חטף כדור בביצים" אמר ניר וצחק.
אני צריך להפסיק לתת לו לשמוע את מה שאני אמר בסוף הוא יהיה כמוני רק שיהיה בגיל 7.
"אוההה לא נעים" אמר עמית.
"עזוב שטויות" אמרתי.
"עזהתי אחי" אמר עמית.
"תקשיב היום אני לא בא איתכם בסוף למועדון" אמרתי.
"למה?" שאל עמית.
"אני צריך לשמור על אחי" אמרתי.
,אז שיבוא גם" צחק עמית.
"זה מה שחסר לי שיתחיל לשתות בירה ואז אחותי ואחי יחטפו עלי קריזה" אמרתי "עוד הקוהליסט במשפחה אחת כבר הספיקה לנו".
"טוב אז לא משנה" אמר עמית.
"אבל מחר הולכים לסרט" אמרתי.
"ברור אחי איזה סרט?" שאל עמית.
"נראה מחר מה שיהיה" אמרתי.
"אוקי יאללה אחי אני חייב לזוז אני נפגש עם דיקלה" אמר עמית.
"אני רואה אהבה באוויר?" שאלתי.
"נשמה אתה לא רואה לך לקנות משקפים" אמר עמית והלך משמה.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~
"העומר הזה כל כך דפוק" אמרתי עצבנית
"למה הוא דווקא חמוד" אמרה אלינור.
"לא!!! הוא דפוק" אמרתי עצבנית.
"אוקי אוקי דפוק" אמרה אלינור "מה הוא עשה לך?"
"עזבי נו לא עשה כלום" עמרתי.
"עכשיו באמת מה הוא עשה לך?" שאלה אלינור.
סיפרתי לה את הסיפור שלו. על זה שהוא לא בנוי לקשר.
"אויששש נו זה הדבר הכי מפגר ששמעתי בחיים הוא דפוק" אמרה אלינור.
"זה בדיוק מה שאני אמרתי לך" אמרתי.
"כן ואת צודקת ב1000000000%-" אמר אלינור.
"ברור שאני צודקת" אמרתי.
"אין אני מצטערת שפגשתי אותו בכלל" אמרתי.
"אבל את אוהבת אותו" אמרה אלינור.
"לא אני כבר שכחתי ממנו" אמרתי.
"את שקרנית כזאת גרועה" אמרה אלינור
"יאוווו לא מאמינה לי? סבבה זכרי" אלינור.
"שחר רואים את זה" אמרה אלינור "פשוט כל כך רואים שאת מאוהבת אי אפשר להתעלם מזה"
"וזאת הביעה" אמרתי "שאני לא רוצה"
"טוב מאמי אני צריכה ללכת" אמרה אלינור.
"סבבה מאמי" אמרתי.
ליוותי אותה לדלת. סגרתי אחריה ונכנסתי למטבח. לא היה אף אחד בבית.
לקחתי לשתות לעצמי משהו.
דפיקה נשמעה בדלת הכלתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה.
הכוס נפלה מידי, לא האמנתי הייתי בשוק, אני רואה נכון.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי





