מה את בכלל יודעת על אהבה?!?

ולעעמוד הזה לא בא לעבבור :[

חחחחח רק אמרתתי שלא באלו לעבור והוא עבר 😛 😛 😛 😁
חחחחחחחחחחחחחח

אזז כמוו שכבבר אאמרתי.
הססיפור ? מוושלם !
אני ?! אוההבת אוותך ורווצה הממשך... 😊
ואת ??? ! מ ד ה י מ ה (: 😁

שניני משעמם לך הא? חחח

את האאמת..??

שטייפה \=

בא לך לסספר לי משהו ? שלא ישעמם ?! 😊

תודה על התגובות
שנייי חולה עלייייך שמנה שלי (:
מממ..תהנו

"מה הוא רצה?", דנית שאלה אותי.
"עזבי לא משנה", עניתי לה.
יצאנו מהכיתה לכיוון המדרגות כשפתאווום.......................

שמעתי אותו קורא לי מאחור.
"זה לא היה בכוונה", הוא אמר.
"אז מה זה היה?", עניתי בציניות.
"לא יודע...", הוא התחיל לגמגם והתמונה של המאצ'ו הזאת שהייתה לי, לאט לאט התחילה להתפורר לה.
"עזוב", אמרתי לו, "כנראה שאין לך ביצים להגיד את האמת והכי קל זה להפיל הכל על מישהו אחר".
"זה לא היה ככה", הוא ניסה להסביר אבל אני כבר הייתי רחוקה מלהאמין לו.
ירדתי עם נופר במדרגות ויצאנו החוצה, מתיישבות על הספסל.
"אז מה הוא רצה?", היא שאלה שוב.
"להצטער על מה שהיה...אבל אין מצב, בגללו חגית עצבנית עליי יותר מאי פעם", עניתי לה.
"אולי הוא לא התכוון", היא אמרה.
הבטתי בה במן מבט כזה של 'את צוחקת עלי?'
"מה לא התכוון?", אמרתי, "כל כך קשה להגיד 'חגית זאת לא אשמתה בגללי הברזנו', תעשי לי טובה נופר".
"אז למה הוא פשוט לא אמר את האמת וזהו?", היא שאלה.
"שאלה טובה...", אמרתי.
המשכנו לשבת שם כל ההפסקה.
"הולכים אחרי בצפר לים?", היא שאלה.
"יאללה, באלי", אמרתי לה.
"אבל יש בעיה", היא הדגישה, "אמרנו כבר לכפיר".
"שיבוא", עניתי, "זה ממש לא מעניין אותי".
"מתה עלייך!!!", היא אמרה וצבטה לי את הלחיים.
צחקתי.
תוך כמה דקות כבר היה צלצול לחזור לכיתה.
הלכנו לכיוון הבניין כשסהר הגיע וחיבק אותי מאחורה.
"מה קורה נסיכה?", הוא שאל.
"הכל טוב מאמי מה איתך?", אמרתי ונתתי לו נשיקה.
"דבש...", חייכתי.
עלינו למעלה כשבדרך כבר פגשתי בעיניים של כפיר, שלא הפסיק להביט בנו.
מצד אחד הרגשתי לא בנוח, לא יודעת למה,
אבל מצד שני, המשכתי לחבק את סהר.
אולי רציתי שהוא יקנא, אולי רציתי שהוא יבוא ויידבר איתי אחר כך....האמת, אני לא יודעת בדיוק
מה הרגשתי.
מה שאני כן יודעת, זה שלמרות שהוא כל כך חוצפן אני יותר ויותר מתחילה לחבב אותו.

השעה 1 וחצי והצלצול הביתה הגיע.
אמרתי שלום לכולם, קבענו להיות מוכנים ב-2 וחצי, והתחלתי ללכת לכיוון הבית.
כפיר, מן הסתם, הלך איתי באותה הדרך.
שנינו שותקים, לא מוציאים מילה מהפה, רק מדי פעם מסתכלים אחד על השני.
הגענו אל פתח הבניין ונעצרנו.
הוא הביט בי ואני בו.
"שוב...", הוא אמר, "אני מצטער".
די התעלמתי.
"נו קורין בבקשה..", הוא התעקש, "את יודעת שלא עשיתי את זה בכוונה".
לא ידעתי כל כך מה להגיד.
אז הוא לא עשה את זה בכוונה, אוקי, אבל מה אני אמורה לעשות עכשיו?
לחייך ולתת נשיקה כאילו כלום לא קרה?
"בסדר", עניתי והתחלתי לעלות במדרגות.
"תהיי מוכנה בשתיים ורבע", הוא אמר לי ואני המשכתי לעלות.
הגעתי הביתה ומיהרתי לאכול.
תוך רבע שעה בערך כבר סיימתי ועליתי לחדר.
לבשתי את הבגד ים הירוק, סידרתי תיק קטן עם מגבת, פלאפון וכסף, שמתי את המשקפי
שמש החדשים שאבא קנה לי וירדתי למטה.
פתחתי את הטלוויזיה, שכרגיל עמדה על ערוץ ויוה וראיתי 'חיים שלי '.
'אחח כמה שפקונדו ארנה הזה חתיך', בעוד אני מחכה לדנית שתועיל בטובה להיות מוכנה ולא
לאחר כמו תמיד.
לפתע שמתי את הפעמון של הדלת מצלצל.
ניגשתי לפתוח, זה היה כפיר.
"היי", אמרתי באדישות.
"היי", הוא החזיר במן חיוך יפה שכזה.
נישברתי.
חייכתי גם אני.
"סולחת?", הוא שאל.
"סולחת", אמרתי, "רוצה קולה?".
'אוייש איזה יציאה מפגרת', חשבתי לעצמי.
"ברור", הוא ענה.
ניגשתי למקרר ומזגתי לשנינו.
ישבנו על הספה בסלון והתחלנו לדבר.
"אז כמה זמן את וסהר ביחד?", הוא שאל.
"חצי שנה בערך..", עניתי.
פתאום הייתה מן שתיקה מביכה שכזו.
"את אוהבת אותו?", הוא יצאה במן יציאה שכזאת.
ובכלל, מה זאת השאלה המטומטמת הזאת?
ממתי שואלים בן אדם אם הוא אוהב את החבר שלו...
זה כמו לשאול את מי אתה יותר אוהב את אבא או את אמא.
"אם לא הייתי אוהבת אותו לא הייתי איתו", עניתי.
"את אמרת", הוא אמר.
"ומה אתה רומז בזה?", שאלתי.
"שיש אנשים שלא אוהבים את בן הזוג שלהם והם נמצאים איתם רק בגלל שהם חייבים", ושוב,
הוא היה נשמע לי חוצפן מתמיד.
מי זה בכלל החדש הזה שיבוא לי באמצע החיים ויתחיל למתוח ביקורת על חיי האהבה שלי?
"אז אני לא חייבת, אני איתו כי אני רוצה אוקי?", אמרתי, מדגישה מילה במילה.
אווופ, איך כל פעם שהוא איכשהו מראה לי שהוא חמוד ונחמד ומה שזה לא יהיה הוא יודע
להרוס את זה.
פתאום שמעתי אותו מצחקק לו.
"מה אתה צוחק?", שאלתי.
"סתם..את חמודה שאת עצבנית", הוא אמר ברוב חוצפתו,
ומשום מה התחלתי גם אני לחייך.
"וואלה..", אמרתי והתקרבתי אליו.
התחלנו לריב מכות כמו שני ילדים בגן ופתאום נוצר מצב כזה שהיינו קרובים, יותר מדי קרובים.
הוא התקרב אלי עוד יותר.
הבטתי בו, בעיניים הכל כך יפות שלו.
לא יכולתי לזוז ממנו, לא רציתי.
הוא מצידו הרגיש בדיוק אותו הדבר, הרגשתי.
הרגשתי איך המבט שלו מלטף אותי.
איך העיניים המהממות שלו מביטות בי ומתקרבות יותר ויותר.
לפתע נעצרתי, ידעתי שמה שהולך לקרות לא צריך לקרות.
אבל לא היה אכפת לי כל כך.
רק רציתי כבר להגיע לשפתיים שלו ולברר אחת ולתמיד מה אני באמת מרגישה כלפיו.
התקרבנו...
הרגשתי שאני פשוט חייבת את זה לעצמי ש............
צלצול בדלת הרתיע את שנינו והרחיק אותנו אחד מהשני.
"רגע...", קראתי והבטתי בכפיר שהיה נראה מאוד מאוכזב.
האמת, הייתי מאוכזבת גם אני.
פתחתי את הדלת, זאת הייתה דנית.
"מה קורה?", היא שאלה והלכה לכיוון הסלון.
"שלום כפיר...", היא אמרה.
"היי", הוא ענה לה.
היא חזרה אליי ולחשה לי "השלמתם?"
"כן", החזרתי לה לחישה, בלי לפרט יותר מדי על מה שקרה עכשיו.
עם כל הכבוד שאנחנו חברות טובות, לא רציתי כל כך לספר לה.
התארגנו מהר ויצאנו החוצה.
כל הדרך לתחנה הבטנו אחד בשני.
פתאום ראיתי אותו בעיניים אחרות, לא כמו ידיד.
ראיתי את העיניים היפות האלה שלו, את הגוף המשגע ואת השפתיים המהממות שכמעט והיו שלי
כמה דקות קודם לכן.
ומהבט, המבט הכל כך מושלם שלו שגרם לי לרצות אותו יותר ויותר.
הגענו אל התחנה וכולם כבר היו שם.
אמרתי להם שלום ושמחתי לראות שסהר גם שם.
'אני לא מאמינה' חשבתי לעצמי כשהיינו כבר על האוטובוס בדרך לים.
'נדמה לי שאני מאוהבת....בשני אנשים'.
אף פעם לא האמנתי שזה יכול לקרות.
שלא מספיק שהאהבה מסובכת גם ככה, אז להיות מאוהבת בשניים?
זה טירוף !
ומה עכשיו? מה אני עושה?
אי אפשר לרקוד על שתי חתונות, זה פשוט לא אפשרי.
ואיך יודעים את מי אני רוצה יותר?
את מי אני אוהבת יותר? ועם מי אני הכי רוצה להיות?
אווופ כל כך הרבה שאלות שקשה למצוא להן תשובה.
והכי קשה, ששני האנשים שאני כביכול מאוהבת בהם, הם שני האנשים שהכי לא מחבבים אחד
את השני בעולם הזה !
הגענו לים.
הבנים, כרגיל, נכנסנו בשניה שהתיישבנו ואנחנו, הבנות, התמקמנו על החול.
כפיר, בניגוד לכל השאר, נשאר איתנו.
כל אחת תפסה לעצמה מקום על הכיסאות.
הוא, התיישב לידי.
כולן היו כל כך שקועות בשיזוף שלהן שבכלל לא שמו לב שאני וכפיר די נעלמנו מהמקום.
הלכנו מכולם, לכיוון הסוכה של המציל.
כשהבנו שאנחנו כבר רחוקים מהם, התיישבנו על החול.
הוא הסתכל עליי.
הפרפרים בבטן לא הניחו לי לרגע.
הסתכלתי עליו גם.
"איפה היינו מקודם?", הוא אמר והחל להתקרב אליי.
הפעם לא משכתי את זה יותר מדי זמן
ותוך כמה שניות נסחפנו לנשיקה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים.
התנתקנו אחד מהשני.
שוב הרגשתי הכי מאוהבת בעולם ושהלוואי וזה ישאר כך לתמיד.
התחלנו לדבר.
הוא סיפר על החברה הקודמת שלו.
"ואיך קראו לה?", שאלתי.
"טל", הוא ענה.
"ואיך היא הייתה נראית?", התחלתי די להציק.
"חמודה..", הוא אמר.
"זהו?", שאלתי.
הוא צחק.
"את הרבה יותר יפה ממנה", הוא אמר ושוב התקרב אלי.
בלי שבכלל שמתי לב, השפתיים שלנו שוב נפגשו והשיחה הכל כך מעניינת בינינו
נמשכה די הרבה זמן.
כשהבנתי שכבר נהיה מאוחר ושכדי שנחזור, התחלתי לחשוב על איזשהו תירוץ.
אחרי הכל, אני והוא, לבד, כמה שעות...לא כל כך הסתדר טוב עם סהר.
"יש לי", אמרתי כשכבר היינו קרובים אל כולם.
"תגיד שלא הרגשתי טוב והלכנו לנשום אוויר או משהו....", ציחקקתי.
"אוקי", הוא אמר, "דמיון מפותח יש לך".
"תודה תודה", אמרתי וחתמתי את המחמאה שלו בנשיקה קטנה.
הגענו לכולם.
"איפה היית?!?!", סהר התקרב אליי בדאגה, אולם תוך כמה שניות שהוא קלט שכפיר לידי,
הדאגה הפכה למבט של כעס נורא.
"איפה היית איתו?", הוא הביט בי.
"מה יש לך? היא לא מרגישה טוב...", כפיר התערב.
בתוך תוכי חייכתי.
סוף סוף הוא מראה את הצד הזה שבו ומגן עליי.
חבל רק שהוא לא עשה את זה מקודם וכל הריב שהיה בינינו לא היה קורה, אבל מילא...
"מה יש לך?", סהר הביט בי ודנית כבר קפצה מהמקום.
"אני מרגישה על הפנים..מתפוצץ לי הראש", אמרתי.
תמיד ידעתי שאני שחקנית טובה.
כפיר הוביל אותי אל הכיסא לשבת, כשבדרך הוא קורץ אלי.
חייכתי, אחרי הכל אחלה הצגה הקמנו לנו פה.
בקיצור, ההצגה הזאת די עבדה על כולם, גם על סהר.
אחרי רבע שעה בערך של שאלות כמו "את בסדר?" "כואב לך משהו"...הבנים חזרו לים.
דנית התיישבה לידי.
"אני לא קונה את זה..", היא אמרה לי.
"מה?", עניתי בתמימות.
"מעניין שמקודם הרגשת מצויין...יאלה דברי אחותי", איך זה שהיא תמיד יודעת מתי אני משקרת ומתי לא.
אחרי הכל, הייתי ממש שחקנית טובה הפעם.
"באמת אני לא מרגישה טוב", ניסיתי לשכנע אותה.
"מה שתגידי...שתרצי לספר לי את האמת דברי איתי", היא אמרה וחזרה להשתזף לה.
אני, שכבר הפכתי להיות עגבניה מכל הזמן הזה בשמש החלטתי ללכת לקנות לי ארטיק.
תוך כמה שניות הגעתי לקיוסק ולא האמנתי למראה עיני.............................................



תגיבוווו 😊
עדנוש

עדןן זה מהממםםםםםםם את לא יכולה לעשות כאלה מרווחים מהמשך להמשך אני לא עומדת בזהה 😁

מקסים 😊

איי סוף סוף המשך,
יפפה בטירוף !!
תמשיכיי מאמי
מוואאה

וואו איזה פרק ,
אבל יש לי שתי שאלות
1. איך הם התנשקו שאפחד לא ראה אותם ?
2. זה לא מפריע לכפיר שיש לקורין את סהר ?

מחכה להמשך ..

יפפפה המשךך

QUOTE (שריני @ 18/03/2007) וואו איזה פרק ,
אבל יש לי שתי שאלות
1. איך הם התנשקו שאפחד לא ראה אותם ?
2. זה לא מפריע לכפיר שיש לקורין את סהר ?

מחכה להמשך ..
1. הם התרחקו המון מכולם בכדי שלא יראו אותם...
2. תיראי כבר מההתחלה היה אפשר להבין שהם מממשש לא מחבבים אחד את השני
ואם כפיר שונא את סהר ואוהב את קורין אז זה לא כל כך מפריע לו והעיקר שהוא יהיה
איתה...מבינה?

😊

המשך בהקדם
תגיבוו 😁

פשוט במילה אחת מ-ד-ה-י-ם- !
המשך הכי דחווף בעולםם ! :]

מאמי תמשיכייי ! :]

איזה יפה מאממיייייי
תמשיכייייי =]]