מה את בכלל יודעת על אהבה?!?

ווואיי כמה זמן לא הייתי פה (:
התגעגעתי כל כך שהחלטתי להתחיל סיפור חדש...
אמממ...תהנווו
ובקשה תפרגנוו חחח 😊


האמת שלעולם אני יותר לא יאמין במושג הזה "אהבה".
למה? כי כשהאמנתי ואהבתי והלכתי עם זה עד סוף...זלגו לי רק דמעות ובכי וכאב.
הכאב היה גדול עלי, גדול הרבה יותר ממה שציפיתי וכנראה שלא היה לי את האומץ להתמודד איתו.
והוא? הוא ידע שאני אוהבת וידע שזה כל כך יכאיב...
אבל בינינו, למה שזה יפריע לו?
הרי הרבה יותר קל להתקרב למישהו, לגרום לו להתאהב בך ואחר כך לספר סיפורים
שהיא זאת שלא פירשה נכון את ההתנהגות שלו.
אבל זה כבר קרה ולמדתי להתגבר.
"אהבה"? בשבילי? אין דבר כזה יותר.

הכל התחיל לפני שנה בערך, כשרק עלינו לכיתה י'.
אני וסהר היינו אז כבר חצי שנה ביחד.
סהר? עיניים ירוקות, שער שחור, גבוה, שרירי...בקיצור, החבר האידיאלי.
הייתי אז שטחית נורא, שחצנית, אחת שיודעת בדיוק מה היא רוצה...או יותר נכון חושבת
שהיא יודעת.
כנראה שסהר היה זה שסיפק לי את כל הבטחון הזה, ההגנה.
כשרק הכרנו הייתי כל כך שונה - סגורה בעצמה, ביישנית...
לאט לאט זנחתי את החברות הטובות שהיו לי והפכתי לאחת "מהקבוצה שלו".
לקבוצה הזאת שלא מפסיקה לרדת על אחרים, שחושבת שהיא יודעת טוב יותר מכולם.
למרבה הצער, הפכתי להיות בדיוק כמוהם.
מהנערה שתמיד התייחסה יפה לכולם, מזאת שאף פעם לא התחצפה למורים והייתה מן
"ילדה טובה" כזאת, הפכתי ליהירה, שחצנית, "מקובלת" שחושבת שכוווווולם אוהבים אותה
בזמן שהם בעצם רק מפחדים מהחבר.
היום הראשון של כיתה י'.
השעה שמונה ואני, כרגיל, עדיין לא מוכנה.
"קורין...כבר מאוחר", אמא, כרגיל, מזרזת אותי.
מבט אחרון במראה, סגירת הטלוויזיה, חבילת מסטיקים ואני מוכנה.
כמו כל בוקר, אמא מקפיצה אותי אל תחנת האוטובוס, שמה כבר אני פוגשת את כולם.
"אז מה מתרגשת?", אמא שאלה כמו בכל יום ראשון של שנה חדשה.
"לא.." עניתי ולפני שהיא המשיכה את השיחה הדי יחידנית שלה, שמתי את האוזניות.
התחלתי לזמזם את השיר שתקוע לי בראש כבר משבוע שעבר, שהיינו במכונית של סיון,
חברה של דנית.
כמה דקות וכבר הגענו אל התחנה.
אמא אמרה שלום, ואני ירדתי מהמכונית עושה דרכי אל סהר ונאור.
"בוקר טוווב בייב", הוא אמר ונתן לי את אחת מאותן הנשיקות המהממות שלו.
"בוקר.." נאור הצטרף ואמר שלום.
"איפה כולם?!" שאלתי.
"בדרך...", סהר אמר במן מבט ערמומי כזה.
לפתע נזכרתי במה שדיברנו כמה ימים קודם לכן, שהוא אמר לי שהם הולכים לעשות משהו
בבצפר, אתם יודעים, כ"מן פתיחת שנה טובה כזאת".
בקיצור, הייתי די בטוחה שהוא עשה משהו, אבל משום מה לא רציתי כל כך לעלות
את הנושא.
"קורין....", שמעתי את דנית קוראת לי.
דנית היא החברה הכי טובה שלי.
כשרק התחלתי לצאת עם החבורה הזאת, היא זו שהכי התחברה אלי.
אולי בגלל שהיא לא בדיוק כמו כל האחרים בקבוצה, היא די דומה לי...זאת אומרת למי שאני הייתי
פעם.
"מה קורה אחות?" אמרתי
"הכל סבבה..מה איתכם?!", היא ענתה ונתנה לכולם נשיקת בוקר טוב כזאת.
לפתע קלטתי שהיא עושה לי מן סימן כזה של "אני צריכה לדבר איתך דחוף"
ובדיוק האוטובוס הגיע.
התיישבנו אחת ליד השניה כמה כיסאות לפני סהר ונאור.
"שמעת על החדש?" היא שאלה.
"החדש?" עניתי.
"כן מגיע אלינו איזה אחד מטבריה".
"וואלה? איך קוראים לו?" שאלתי
"אמ...רועי אמרו לי"
"סבבה"
"מעניין איך הוא נראה.."
"אמ...כן" עניתי בצורה די יבשה.
"מה יש לך!?"
"חבר" אמרתי
"אז? חבר זה לא קיר את יודעת"
ובדיוק שבאתי לענות לה, סהר הגיע מאחורנו.
"אז איך עבר עליך הלילה?!" הוא שאל את דנית.
ואני, בתור החברה שלו, לא בדיוק הבנתי מה הוא מנסה להגיד.
"בעייפות", היא ענתה לו.
עשיתי לשניהם פרצוף של "בלכם לספר לי מה הולך פה?" והם חייכו.
"תכף תראי", הוא אמר ונתן נשיקה.
את ה-5 דקות הבאות הם העבירו במן שיחה כזאת לא מובנת...
ואני? שדי התרגלתי במשך החצי שנה הזאת להיות בעניינים, התעצבנתי שלא מספרים לי כלום.
"תכף תראי, תכף תראי...." אוווווח כל כך עצבן אותי שהוא משתף אפילו את דנית
ואותי לא.
"למה את מתעצבנת?", סהר חיבק אותי מאחורה.
"כי אתה מעצבן...אם כבר החלטת שאתה לא מספר לי כלום אז לפחות אל תדבר איתם
על זה עכשיו.."
"תחשבי על זה כעל הפתעה"
"מה שתגיד.."
נכנסתי בשעריי הבצפר, כשמצד אחד סהר מחבק אותי ומהצד השני עומדת דנית.
מוזר להגיד, אבל בן רגע כל הבטחון שדי התערער אצלי באוטובוס, חזר בבת אחת.
התהלכנו אל עבר הכיתה, כשבדרך אנחנו פוגשים את כולם.
לפתע קלטתי מרחוק את החברות הישנות שלי, אלה שבטוח שונאות אותי עכשיו, אלה שכל
כך פגעתי בהן.
מבחוץ אף אחד לא היה יכול להבחין בכל הריקנות שיש לי בפנים.
בכל האכזבה הכל כך גדולה שיש לי מעצמי.
ככה לוותר על חברות בשביל מעמד או יחס?
בכל מקרה, לא נתתי לזה להשפיע עלי והמשכתי ללכת.
לפתע ההפתעה ה"כל כך" גדולה שציפיתי לה, הופיע לי מול העיניים.
על שלט בית הספר היה מן גרפיטי כזה, על המנהלת.
כולם התכנסו סביב המקום, צוחקים ומתים לדעת מי הדפוק שעשה את זה.
ומי זה יכול להיות אם לא החבר הכל כך מטומטם שלי, סהר.
הבטתי בו, לא מבינה למה הוא שוב עושה את השטויות האלה ששנה שעברה כמעט
גרמו לו לסילוק מהבצפר.
"שנה טובה", הוא חייך לנאור ולכל הבנים שהיו איתו.
ועכשיו הצפוי ביותר הגיע, הנאום המדכא של המנהלת.
אז אחרי שיחה רצינית של "אם אני לא יידע מי האשם עד סוף היום כולם נענשים", נכנסנו לכיתות.
סהר, כמובן, כבר הוזמן לשיחה איתה.
"חבר שלך מטורף", דנית אמרה לי.
"אם את חושבת שהוא כל כך מטורף היית יכולה לספר לי על זה"
"נוו קורי, את מכירה את סהר בקטעים האלה, הוא לא רצה שתדעי"
"צפוי...וזה למה?"
"כי לא היית אוהבת את זה והיית כועסת עליו"
"טוב עזבי...אני לא רוצה לדבר על זה, האמת שכבר די נמאסה עליי ההתנהגות שלו"
"הוא צריך אותך עכשיו, אל תכעסי עליו...את מכירה אותו, הוא כזה והוא לא ישתנה אף פעם"
"מזה בדיוק אני פוחדת"
התיישבנו אחת ליד השניה.
"מה קורה יפה אחת?", דודי פתאום הגיע משום מקום.
"הכל טוב מותק מה איתך?" אמרתי
"סבבה...אתן באות היום כן?"
"ברור", דנית ענתה לו והצלצול נשמע.
"טוב הייתי יפיופות, נדבר", הוא אמר והלך.
"את באה היום כן?!", היא שאלה
"לא יודעת...נראה"
המחנכת נכנסה.
"בוקר טוב לכולם", היא אמרה בקול הכל כך מעצבן הזה שלה ולפני שהספיקה להמשיך
צעקתי "המורה אני חייבת לצאת זה דחוף".
"הנה התחלנו..." היא אמרה ועשיתי לה פרצוף.
"אני רואה שאת לא מתכוונת להפסיק עם הפרצופים האלה..."
"טוב אני יכולה לצאת?"
"מהר", היא אמרה ויצאתי כשאני טורקת אחרי את הדלת.
הוצאתי את הפלאפון כדי לשלוח הודעה לסהר ובטעות הפלתי אותו והוא כרגיל החליט
להתפרק לו.
"אווופ", אמרתי כשאני מרימה אותו מהרצפה.
בדיוק כשהרמתי את העיניים למעלה, ראיתי מישהו עולה במדרגות.
שער שטני, עיניים בהירות, גבוה...נראה די טוב.
לא הכרתי אותו, אז שיערתי שזה בטח רועי, אתם יודעים "the new one".
"את יודעת אולי איפה זה י'4?", הוא שאל.
"כן ברור, זאת הכיתה שלי", חייכתי.
הוא חייך אלי חזרה.
"אה...אז אתה החדש?!", שאלתי.
"the one and the only", הוא ענה לי ושוב חייך.
"רועי?"
"חחחח לא.." הוא צחק ואני התפדחתי כשבלב אני חושבת 'דנית...איך שאני הולכת להרוג אותך'.
"כפיר...", הוא אמר והושיט את ידו.
"קורין...", אמרתי
כשפתאום שמעתי...............................................



אהבתםםם?!
להגייב חחח
עדנוש (: