מה את בכלל יודעת על אהבה?!?

מעללללף ;]

סופסופפפ המשךךך :]]
נדירררר :]]
תמשיכי מחכה להמשךך :]]
😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊 😊

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך



-יסמיני:]-

אהבתי המשך

איי דון דון!
איך אני אוהבת לקרא מה שאת כותבת..=]

אוהבת אותך אחות שלי

ואל תשכחי ת'דואט שלנו חחחח 😛

סוווווווורי על העיכוב...
היו לי בעיות קשות עם המחשב =\
בקיצור הנה הפרק הבא
ממש מקווה שתהנו וסוריי שוווב 😁


לפתע הייתה דפיקה בדלת, אמא פתחה.
"כן..."
שמעתי אותה מדברת עם איזה מישהו צעיר...שהיה לו קול די מוכר האמת.
ניגשתי לדלת ולא האמנתי למראה עיני...............................................

זה היה הוא, החדש, כפיר.
לא כל כך הבנתי מה הוא עושה שם או מה הוא מחפש, אבל אז...
הדלת נסגרה.
"מה הוא רצה?", שאלתי את אמא.
"השכנים החדשים? זה הבן שלהם", היא אמרה והלכה לכיוון הסלון.
כפיר? שכן שלי?
חייכתי חיוך קטן.
חיוך שתוך כמה שניות ירד לי מהפנים מהמחשבה שסהר יתחיל להשתגע מזה.
אבל בסך הכל נהנתי לחשוב שסוף סוף יהיה לי עם מי ללכת בכל בוקר עד לתחנה,
אחרי הכל הבית שלי כל כך רחוק משם שנחמד שיש חברה בדרך.
"ומה הוא רצה?", שאלתי מתוך סקרנות.
"להכיר אותנו..", היא ענתה.
"וואלה...", חייכתי מן חיוך ערמומי כזה ועליתי למעלה.
וכרגיל, הפלאפון שלי לא איחר לצלצל.
וכרגיל, זאת הייתה דנית.
"כן קרציה?", עניתי לה.
"או באמת הגיעה הזמן שתעני".
"ישנתי"
"ספרי לי על זה, כבר שעות אני מנסה להתקשר"
"אה וואלה? סורי לא שמעתי"
"כן כן הכל תירוצים", היא אמרה ואני חייכתי.
אם כמה שהיא קרציה, אי אפשר שלא לאהוב אותה.
"מה רצית?", שאלתי.
"לספר לך שיש לי סקופ אדיר על החדש"
"כפיר?", שאלתי ומשום מה ידעתי בדיוק מה היא הולכת לספר לי.
"כן...ידעת על זה שהוא עבר לגור בבניין שלך?", היא שאלה.
"האמת שגיליתי את זה רק לפני כמה דקות...חח"
"וואלה?"
"כן...הוא בא "להכיר" את השכנים...אנאערף"
"יפה לו, מנומס", היא אמרה.
"כן אה", עניתי.
המשך השיחה היה די רגיל.
סהר, הילד מי'א שדנית די דלוקה עליו, המסיבה ולבסוף חזרנו גם לדבר קצת על כפיר.
"אז עוד שעתיים ככה אני אצלך", היא אמרה וניתקה.
השעה הייתה בדיוק 7 וחצי כשניכנסתי לאמבטיה.
"קוווורין", שוב שמעתי את קולה הדי מעצבן של אמא קורא לי מלמטה.
"מה??", צעקתי.
"יצאנו...השארתי לך כסף על השולחן".
"טווווב...", עניתי והמשכתי להנות מהאמבטיה עוד חצי שעה בערך.
בדיוק ברגע שיצאתי היה צלצול בדלת.
לבשתי מהר את החלוק וירדתי למטה.
"מי זה?", שאלתי ולא הייתה תשובה.
כמו ילדה טובה הסתכלתי בעינית לראות מי המציק שמפריע לי דווקא עכשיו ולהפתעתי הרבה
זה היה סהר.
האמת שלא היה לי כל כך מצב רוח לפתוח לו את הדלת, אבל לא הייתה לי ברירה.
"מה קורה נסיכה?", הוא אמר ונכנס פנימה.
"טוב מה איתך?", עניתי באדישות.
"סוכר", הוא ענה והתיישב על הספה.
"אז מה יפה שלי מתארגנת?", הוא שאל ונתן נשיקה.
"בערך..."
"יפה לך החלוק", הוא קרץ.
"תודה", חייכתי חיוך מאולץ.
יש כאלה שיגידו שאני כפויית טובה.
שיש לי את החבר הכי מושלם בבצפר, הכי מקובל, שחצי מהבנות היו מתות להתחלף איתי.
אבל בזמן האחרון אני מרגישה שזה לא אותו הדבר כמו פעם.
שאני כבר לא כל כך אוהבת אותו או יותר נכון שאני בספק אם אהבתי אותו אי פעם.
אבל כל פעם מחדש שהספק הזה מגיע אני מעדיפה להתעלם ממנו ולחשוב שאני סתם מדמיינת
ושתכף אני יחזור להרגיש כמו פעם.
"טוב אני עולה להתלבש מאמי", אמרתי ועליתי במדרגות.
"טוב נסיכה", הוא אמר ונשכב על הספה שם את הרגליים שלו על השולחן ופותח את הטלוויזיה.
פתחתי את הארון ושוב הייתה התלבטות קשה מה ללבוש.
לבסוף לבשתי טייצ' שחור, נעלי בובה וחולצה ירוקה פתוחה בגב שקניתי בשבוע שעבר.
התאפרתי, סידרתי את השער ותוך כמה דקות כבר הייתי למטה.
"אווו...", הוא קם מהספה.
"כבר אמרתי לך שיש לי את החברה הכי יפה בעולם?", הוא נישק אותי.
"אז מה אמרו לך היום אצל המנהלת?", הייתי חייבת לשאול.
"שכנראה וירחיקו אותי לכמה ימים", הוא חייך.
מעניין שזה לא בדיוק מפריע לו.
"אולי תפסיק כבר לעשות את השטויות האלה", חיבקתי אותו.
"אולי...", הוא אמר ושוב נישק אותי.
לפתע דפיקה ארוכה בדלת הפריעה לנו.
"כן...", אמרתי והדלת נפתחה.
זאת הייתה דנית.
"שלום שלום", היא נכנסה מאושרת מתמיד.
"היי מאמי", אמרתי ונתתי לה נשיקה.
"מה קורה אחות?", סהר אמר ונתן לה גם הוא נשיקה.
הבטתי בשעון, השעה הייתה בדיוק 9 וחצי.
"אולי נתחיל ללכת? עומרי רחוק מפה", היא אמרה.
"סבבה", סהר ענה והלך לכיוון הדלת.
לקחתי את הפלאפון, הכזף שאמא השאירה ומפתח ויצאנו.
בדרך כבר פגשנו את כולם והמשכנו ללכת לכיוון הבית של עומרי.
דנית משכה אותי אחורה.
"דיברתי עם כפיר", היא אמרה.
"הוא יבוא?", שאלתי בלי להסס.
"אני רואה שהוא מאוד מעניין אותך", היא חייכה.
"ממש לא...", עניתי, "סתם..לדעת".
"הוא יבוא", היא אמרה.
חייכתי, האמת שדי רציתי שהוא יבוא, לא יודעת למה.
"היי", שמענו את קולה של לירז קורא מצידו השני של הכביש.
לירז היא אחת מאיתנו, זאת אומרת היא מסתובבת איתנו והכל.
שמעתי שפעם היא וסהר היו ביחד הרבה מאוד זמן, ועכשיו הם לא מפסיקים לריב כשאנחנו יוצאים.
לא פעם חשבתי שאולי עדיין יש ביניהם משהו,
אחרי הכל המרחק בין אהבה לשנאה הוא מאוד קטן.
בכל מקרה, היא הגיעה, אמרה שלום לכולם והמשכנו ללכת.
תוך רבע שעה בערך הגענו אל עומרי.
"איזה טחון", דודי אמר וחייך לסהר.
"כן הצפונבון הזה...", סהר השיב.
נכנסנו כולם, אמרנו שלום לעומרי ויצאנו החוצה לכיוון החצר הענקית שיש לו.
"חתיכת מקום יש לך פה", נאור התיישב על אחת הספות.
וכרגיל כמו בכל מסיבה היה שתייה, מוסיקה ופה ושם כמה שטויות שרק סהר יכול לעשות.
לאט לאט באו יותר ויותר אנשים וכצפוי לאחת כמוני, הייתי חייבת להיות הראשונה שמתחילה לרקוד.
"רוצה בנות, רוצה את דנה טלי ושרון...", כולם התחילו לרקוד גם כן.
אני בנתיים הלכתי אל הבנות, מקימה ומכריחה אותן לבוא איתי לאמצע הרחבה.
אנחנו רוקדות.
כל הבנים מסביב משתגעים ולא מפסיקים להסתכל עלינו.
זאת ההרגשה שאני התמכרתי אליה.
ההרגשה הזאת להיות במרכז העניינים 24 שעות ביממה.
ההרגשה שכנראה בגללה אני הפסקתי להיות מי שהייתי פעם.
אז אחרי שעה מעייפת במיוחד של ריקודים, החלטתי לנוח טיפה.
יצאתי מהרחבה יחד עם דנית, התיישבנו על הספה והתחלנו לרכל.
"תום פה?", שאלתי.
"ברווווור, נראה לך שהוא יפסיד תמסיבה הזאת?", היא ענתה.
(עידכון קצר: תום הוא זה מי'א שדנית דלוקה עליו).
המשכנו לדבר כשלפתע ראינו את כפיר נכנס.
"אני לא מאמינה שהוא בא", אמרתי לדנית כשבחצי עיין אני רואה שהוא מתקרב לעברנו.
"מה קורה?", הוא אמר ונתן נשיקה.
"טוב מה איתך?", אמרתי.
"סבבה", הוא התיישב לידי.
"אז מה? הפסדתי משהו", שאל.
בתור אחד חדש, יש לחצוף הזה הרבה ביטחון.
"לא הרבה", דנית ענתה לו במהירות ותוך כמה שניות, בלי לשים לב בכלל היא הייתה על הרחבה
עם תום והשאירה אותנו לבד.
"תגידי יש מצב שאנחנו שכנים עכשיו?", הוא אמר וחייך אלי.
"כן", אמרתי לו, "דיברת היום עם אמא שלי".
"וואלה? זאת הייתה אמא שלך?", הוא שאל.
"כאילו שלא ידעת", עניתי בציניות.
"באמת שלא", הוא אמר בשיא הרצינות כשהוא מראה סימנים לחיוך.
"את מאוד צינית את יודעת את זה?", הוא אמר לי ובתור אחת שאף אחד אף פעם לא אמר
לה דבר כזה בפרצוף, נעלבתי.
"אתה ממש חצוף אתה יודע את זה?", עניתי לו.
באתי לקום כשהוא משך אותי חזרה אל הספה.
"מה אתה רוצה?", שאלתי.
"צחקתי...אל תיקחי קשה", הוא אמר.
"ממש לא לקחתי קשה", עניתי לו, עושה פרצוף.
הרגשתי שהוא בדיוק שכפול של סהר.
למרות שבתכלס, בנים כאלה תמיד עשו לי את זה.
"סליחה", הוא התקרב אלי, "לא התכוונתי".
בניגוד לסהר, הוא לפחות יודע להגיד סליחה.
"זה בסדר", חייכתי.
"יופי", הוא קם, "עכשיו בואי לרקוד" ולפני שבכלל הספקתי לענות לו הוא משך אותי לכיוון הרחבה.
התחלנו לרקוד.
לפתע קלטתי את סהר עומד ומסתכל עלי במן מבט מאיים שכזה.
הוא התקרב אליי ומשך אותי לרקוד איתו.
פתאום נוצר מצב כזה שאני רוקדת בין שתיהם, לא יודעת מה לעשות.
כפיר שם את ידו על המותניים שלי והתחיל להצמד עליי.
רק עכשיו הבנתי שהוא בכלל לא מודע לזה שאני וסהר חברים.
באותו רגע, סהר כבר התחיל להתעצבן ככה שהוא דחף את כפיר הצידה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?", הוא התקרב אליו, "מי אתה שתנגע ככה בחברה שלי?",
הוא אמר ונתן לו מכה, מפיל אותו על הרצפה.
הרגשתי שזאת אשמתי, שאולי הייתי צריכה להבין ולספר לכפיר שאני וסהר ביחד.
"אתם ביחד? אני מצטער אחי לא ידעתי", וסהר משום מה האמין לו.
"אם עוד פעם אחת אני רואה אותך מתקרב אליה, לא יהיה טוב", הוא אמר ונכנס אל תוך הבית
כשנאור ודודי אחריו.
ניגשתי לכפיר ועזרתי לו לקום.
"סליחה", אמרתי.
"על מה?", הוא שאל.
"הייתי צריכה לספר לך".
"היית...", הוא אמר ואז..............................................

תגובות (:

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
מ=י=ד=!!!!!!!


תגידי...
היה לך פעם סיפור לא?!

יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאפה!!!
המשך מאמי 😛

אוהבת רחלוש =]]

QUOTE (-יסווו- @ 06/03/2007) המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
מ=י=ד=!!!!!!!


תגידי...
היה לך פעם סיפור לא?!
חחח כן "דמעה של אהבה" ו"קצב החיים" (:

יפה כלכך..המשךך!

אוהבת מלאא
בריי כהן😊

מדהים (:

מהמם [=

וואיי אהבתתתתתתתתתי😊
תתמשיכי

יא כל כך יפההה איזה מהמםם זההה אהבתייי תמשיכייייי!!!!!

זה כלכך יפההה
תמשיכיי כברר..

אוהבבתת מלאאאא..
בריי כהן😊