קצר קצר אבל מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
ואיי איזה כיף להגיע מבצפר להיכנס למחשב ולראות שכתבת פרקקקק
איזה חיוך זה עושה על הפרצוףףףףףףףףף 😁
מתה עלייך נשמה שליייי
תמשיכי בקרובבב 😛
מואאאאאאאאאאאאאאאאה
רחלוש =]]
פרק פשוט מעוללללללללללללללללללה!!! 😊
מ ד ה י ם !
תמשיכייי מאמייי
QUOTE (שוקוהוליסטית @ 21/01/2007) קצר לא קצר.. זה תמידדדדדד מדהים..=]
חולה חולה חולה חולה חולההההה מאושפזתתת על הסיפור שלך...
מהמםםםם
וגם את....
בעצם את יותר..
לא הסיפור יותר..
אוף אני לא יודעת.!!
בקיצור שניכם..!! 😊
חחח תודה מאמי
אני חולה חולה חולה מאושפזת מתה עלייךךך
בואי נסכם שאת יותר חח
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
QUOTE (chen-daskal @ 22/01/2007) חיים שלי יפה רצח;]]]]]]]]]]]]]]]]
המשך ועעכשיו😛
חן מאמי שלי תודה.. 😂
*-*אוהבת*-*
......מירב......
QUOTE (lidorushit @ 22/01/2007) מדהים ((:
מחכה להמשך 😛
תודה מאמי המשך מחר
*-*אוהבת*-*
......מירב......
QUOTE (תוביתות @ 22/01/2007) יאא, כמה שלמות בסיפור אחד?! פרק פשוט מעלף! אהבתי=]
תמשיכי הכי מהר שאפשר! 😛
3>
וואי תובלוש תודה מאמי לא תאמיני איזה חיוך
ענק ודבילי העלת לי על הפנים
*-*אוהבת*-*
......מירב.......
QUOTE (loisana11 @ 22/01/2007) קצר קצר אבל מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
ואיי איזה כיף להגיע מבצפר להיכנס למחשב ולראות שכתבת פרקקקק
איזה חיוך זה עושה על הפרצוףףףףףףףףף 😁
מתה עלייך נשמה שליייי
תמשיכי בקרובבב 😛
מואאאאאאאאאאאאאאאאה
רחלוש =]]
פרק פשוט מעוללללללללללללללללללה!!! 😊
רחלוש תודה מאמי לא תאמיני
איזה חיוך את העלת לי על הפנים אם התגובה שלך
ממש תודה מאמי..
*-*אוהבת*-*
.......מירב......
ליווש תודה מאמי כבר שמה המשךךך
*-*אוהבת*-*
......מירב......
עכשיו ממשיכה
תודה לכולן על התגובות
*-*אוהבת*-*
......מירב.....
פרק 40
אבא פתח לי את הדלת. הסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי. דמעה ירדה מורד לחיי. התגעגעתי אליו כל כך.
"אני מצתהר שלא הקשבתי לך" אמר לי אבא.
"אני מצתהרת שהייתי כל כך עקשנית ולא הסכמתי לשמוע לך למרות שצדקת" אמרתי "אבל שצילצלת כל כך שמחתי"
"לא הייתי מוכן לוותר על הבת שלי בכזאת קלות" אמר אבא.
חיבקתי אותו. כל כך חסר לי. הבנתי רק עכשיו כמה טוב לי שהוא נמצא אייתי. כמה טעיתי שהייתי כל כך קשה איתו שהלכתי איתו תמיד ראש בראש בלי לחשוב. ראיתי את מירי מאחורי אבא מסתכלת עלינו גאה.חייכתי אליה. "בואי אינה" אמרתי לה. היא באה וחיקתי אותה. "אני מצתהרת שכל הזמן התנגדתי לכל מה שאמרת" אמרתי לה "מעכשיו אני מתכוונת לקבל אותך לא משנה מה?".
"אני שמחה" אמרה מירי.
"אז את חוזרת הבייתה?" שאל אבא.
"אם תרצה בכך" אמרתי לו.
"ברור שאני רוצה" אמר אבא וליטף את פניי "אני ילך לכחת את הדברים שלי"
*~*~*~*~*~*~*~*~*~~*~*~~*~*~*~*~*~*~*
ראיתי אותה יוצאת מהבית שלה. חייכתי. ראיתי את אבא שלה הוא שם לב שאני מסתכל על גבה המתרחק. "תודה" אמר לי שהיא כר לא הייתה בסביבה.
"היא אחותי שכחת?" שאלתי אותו.
"טל…אם לא היית מי יודע איך או מתי ההינו משלימים אם בכלל" אמר אביה.
"הייתם משלימים אני רק הייתי במקום הנכון ובזמן הנכון עדי להזיז עניינים" אמרתי "אבל תזכור לא לומר לה שום מילה"
כל מה שעשיתי זה קבעתי להפגש אייתו בבוקר כדי לדבר אייתו. סיפרתי לו כל מה שקרה לה. אמרתי לו כמה היא מצתהרת. ואני יודע שגם הוא רוצה להשלים אייתה. פתחתי את עיניו כמה שהוא אמר לי.
שמחתי שהיא השלימה איתו. שמחתי שאני יכול לשמור עלייה.
*~*~*~*~*~**~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
חזרתי הבייתה וארזתי את הדברים "זהו הכל נגמר אני חוזרת הבייתה" אמרתי לו "סוף סוף הכל בסדר"
"אני שמח נעוד שהכל הסתדר אצלך" אמר וידעתי שהוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר.
"אתה יודע שבזמן הזה היו סביבי כל כך הרבה אנשים אם חושבים על זה ואני בכלל לא שמתי לב לזה" אמרתי "הרגשתי כל כך לבד ופתאום אני מבינה שאני לא באמת כל כך לבד כמו שחשבתי"
"שאת חושבת שלילי את לא רואה את האור" אמר אביב.
"כנראה שאתה צודק" אמרתי "תודה אביב…ץודה על הכל" אמרתי לו.
הפלאפון שלי צלצל עניתי.
"הלו?" עניתי.
"מה קורה אחות שלי?" שאל יריב.
"בסדר אח שלי" אמרתי.
"שמעתי את חוזרת היום הבייתה" אמר יריב.
"שמועות רצות מהר בעיר שלנו" אמרתי.
"צודקת…הן עוברות מפה לפה כמו במטוס סילון" צחק יריב.
"רגע יריב אתה לא בצבא?" שאלתי את יריב.
"לפני מכה דקות הייתי עכשיו אני באוטובוס שבא הבייתה" אמר יריב "ונראה לי שמישהי שכחה שמחר יש לה יום הולדת" אמר יריב.
"נראה לך? לא שכחתי בכלל ושמע משהו אתה הראשון שמצלצל אלי לומר לי מזל טוב" אמרתי.
"אני לא אמרתי לך מזל טוב" אמר יריב.
"אז למה צלצלת?" שאלתי.
"כי משעממם לי באוטובוס אז רציתי לדעת מה אם אחותי הקטנה" אמר יריב.
"חחח יריבו'ש כל כך נחמד מצדךך" אמרתי "טוב נדבר מאוחר מידי למה אני צריכה לכחת את הדברים שלי הבייתה" אמרתי.
"טוב אחותי בכיף שיהיה לך" אמר יריב.
"בייי יריב" אמרתי וניטקתי.
נכנסתי לחדר והפתעתי לראות שיש לי מתנה בחדר. ראיתי שיש שמה פטק.
לאדר,
אפילו שאת חושבת שאני רחוק תדעי שאני לא כזה רחוק.
לא היה רשום ממי זה. פתחתי את המתנה וראיתי שיש שמה צמיד. שמתי את הצמיד על ידי. רציתי לדעת ממי המתנה אבל לא היה לי מושג. הפסקתי לחשוב על זה.
נשכבתי על המיטה. חושבת על איך החיים שלי הסתדרו לי ככה פתאום הסתדרו לי יותר מידי. זה היה נראה לי מוזר כי אם יש דבר אחד שידעתי שאין. אז זה מושלם לפחות לא מושלם מידי.
הדלת בחדר שלי נפתחה. "מה קורה אדר?" שאלה מיכל.
"בסדר מה את עושה כאן?" שאלתי. רק באתי והיא לא ידעה שאני חוזרת הבייתה.
"באה אלייך חברה שלי" אמרה מיכל.
"אני יודעת אבל איך את יודעת שחזרתי הבייתה?" שאלתי.
"השמועות רצות מהר בעיר שלנו" אמרה מיכל.
"כן מהר מידי..כמו מטוס סילון" אמרתי. התחלתי לחשוב אם ליאת שמעה על זה. 4 ימים עברו מיום הנשיקה וליאת כל הזמן מתחמקת ממני. כאילו מפחדת להסתכל לי בעיניים. היא הייתה כל חסרה לי. והרגשתי נורא אם זה שחברה שלי מתרחקת ממני.
"הכל בסדר?" שאלה מיכל.
"כן הכל מצויין" אמרתי. מקווה שכמו כל שאר הדברים שעברו עלי גם זה יסתדר לי.
"את בטוחה?" שאלה מיכל.
"כן אני בטוחה במאה אחוז" אמרתי.
"אז מה את ככה?" שאלה מיכל.
"סתם לא משנה" אמרתי "יאללה את באה ללכת להסתובב?"
פחדתי ששוב הכל יסתבך ויהפןך ליותר נורא. לא רציתי. עד שהכל כל כך טוב. טוב כמעט טוב לא ממש טוב. אני לא רוצה שהכל יפוך לדבר הכי גרוע בעולם. כמו שהיה אז. אבל הייתה לי הרגשה..מין הרגשה כזאת שמשהו חייב להרוס לי את האושר..
מירבי זה מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
מחכה כבר להמשך.. =]
והמכתב באמת מטל..? 😛
