תובלוש תודה מאמי.
אושרית אפילו תובלי מסכימה איתי ובטוחה שיש עוד הרבה שיסכימו
איתי
*-*אוהבת*-*
.....מירב......
בנות לא בתווך יהיה היום המשך
פשוט אני חולה...נראה אולי יותר מאוחר 😢
*-*אוהבת*-*
....מירב....
תובלי תודה בובי
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
מירבוש החלמה מהירה יפתי ((:
תמשיכי כשתוכלי 😛
תודה יפה שלי
ומבטיחה שברגע שאני ירגיש טוב אני ימשיך
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
אני ימשיך בערב
*-*אוהבת*-*
....מירב.....
😮 חמודות
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
עכשיו ממשיכה
*-*אוהבת*-*
......מירב.....
מגיע לי צלש למרות שאני חולה ומרגישה על הפנים המשכתי כי אני חולה עליכם...
אז תגיבו שמנים שלי....
המשך ----l>
הוא התקרב אלי ונישק אותי והרגשתי את כל הרגשות עוברות בגופי בסערת רגשות. אבל ידעתי שזה לא כמו אם טל את טל אהבתי. אותו הייתי צריכה. הרחקתי את שפתי משלו.
"אדר" שמעתי מישהו אומר.
הסתכלתי והופתיעתי
"אבא.." מלמלתי.
פרק 33
"זה מה שניהיה ממך?" שאל אבא.
פני הפכו מארשת פנים מופתעת לקשוחה וכועסת.
"זה אבא שלך?" שאל דביר.
"בערך" אמרתי.
"טוב מאמי אני ילך נדבר אחר כך" אמר דביר.
"למה אתה הולך? אין לי מה לדבר אם האיש הזה" אמרתי תוך כדי שאני נזכרת בכמה ימים לפני כן שחזרתי מאוחר הבייתה אחרי שגיליתי מה קרה לטל ומי זאת אמא שלי. איך אפילו להקשיב לי לא הסכים ישר כעס צרח ואפילו נטש אותי.
"דרי נדבר אחר כך" אמר שוב דביר והלך.
אבא גרר אותי החוצה למקום בלי הרבה אנשים כנראה פחד שיגלו מי זאת הבת שלו.
"זה מה שניהיה ממך?" שאל שוב.
"מה ניהיה ממני?" שאלתי מוכנה לאימות שיכול אפילו את המצב שבן כו היה נורא.
"בחורה שתתן לכל אחד מה שהוא ירצה" אמר אבא.
"סליחה?!! אתה לא מתבייש…להזכיר לך משהו אין לך שום זכות להתערב בחיים שלי אתה בעצמך אמרת שאתה נותן לי את הזכות להחלייט בחיים שלי" אמרתי.
"כן ושאמרתי את זה לא חשבתי שתשני את החיים שלך ככה" אמר אבא.
"אתה יודע מה אני יותר מאושרת ממה שהייתי בחיים שלך ותעלץ להקבל את זה שסוף סוף הבת שלך מאושרת" אמרתי.
"אם לא הבת הוא מנצל אותך" אמר אבא.
"אני יסתדר אם זה" אמרתי.
"אני מאוכזב ממך…מה קורה לך??" שאל אבא.
"למה שיקרה לי משהו?" שאלתי "הכל אצלי מצויין…שכחת אבא שתמיד הייתי כזאת?"
"תגידי בן כמה הוא?" שאל אבא.
"מה זה עניינך?" שאלתי עצבנית
"כמה 22?" שאל אבא.
"24" אמרתי
"טוב אני יגיד את זה פשוט" אמר אבא "כל עוד את איתו את לא הבת שלי"
"מהרגע שעזבתי את הבית הפסקתי להיות הבת שלך" אמרתי והלכתי משאירה אותו לבד. שנאתי אותו באותו רגע. חושב שהוא מפחיד אותי באיומים הזולים שלו. שטם דבר לא יחזיר אותי בדעתי. אני בחיים לא יסלח להאיש הזה שצריך להיות אבא שלי שפגע בי בצורה כזאת. כשהייתי צריכה אותו לא היה אכפת לו.
חזרתי הבייתה. רציתי לבכות אבל לא נתתי לעצמי נשבעתי ששום דבר לא יגרום לי לבכות. ששום דמעה לא תרד מעיני יותר בחיים. ובטח שלא בגללו. נכנסתי הבייתה וראיתי את דביר יושב על הספא.
"קרה משהו מאמי?" שאל דביר.
"לא משהו שצריך לעניין אותך" אמרתי לא רציתי לערב אותו.
"את יודעת שהוא יכול לצלצל למשטרה" אמרה דביר.
"מי?" שאלתי.
"אבא שלך" אמר דביר.
"ומה הוא יכול להגיד להם?" שאלתי כלא מבינה מה פתאם מעניין אותו אבא שלי.
"את קטינה לא משנה מה תגידי לפי החוק אסור לי לצאת איתך" אמר דביר עיצבן אותי לפני כמה זמן לא הייתה לו בעיה לצאת אם מישהי קטינה ממנו.
"הוא לא יצלצל" הבטחתי לו 'גם ככה כבר לא אכפת לו ממני..אני כבר לא הבת שלו' רציתי לומר.
"מאיפה לך?" שאל דביר.
"אל תיהיה שפן" אמרתי.
"אני לא. אני רוצה להיות בטוח שכלום לא יהרוס לנו את הזוגיות" אמר דביר
"תיהיה בטוח בזה" אמרתי לו ונישקתי אותו.
למחרת בבוקר הלכתי לבית הספר. נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקום שלי ליד ליאת. המורה נכנסה ודיברה אל מסיבת הסיום שהם עושים לנו במתנס.
"המסיבה תיהיה לכבוד סיום כיתות יא ו-י קודם כל תעלה המנהלת ותגיד כמה דברים" אמרה המורה.
"אווו תמיד היא חייבת לומר דברים זה מסיבה לא טקס" אמרה ליאת.
"צודקת" אמר רן.
"תגידו תודה שעושים לכם מסיבה" אמרה המורה.
"ממש תודה" אמרה ליאת.
"אחרי זה יהיה מופע ריקוד של הבנות מהמגמת ספורט" אמרה המורה.
"תמיד אתם טוקעים אותם בכל חור" אמרתי "למה אנחנו צריכים לראות אותם רוקדים במסיבת סיום" אמרתי.
"אדר תירגעי אנחנו קורעות את התחת בשביל המופע הזה" אמרה ליאן אחת מהמגמה הזאת.
"ליאן זה לא אישי זה פשוט כי מעצבן שאנחנו צריכים לראות אותם ריקודים וכל פעם יש קטע קטן שהוא טיפה שונה." אמרתי.
"זה לא נתון לדיון" אמרה המורה " אחרי המופע יהיו קטעי קריאה שח כמה תלמידים"
"רני יכול לנחש כבר מי התלמידים" אמר עידו.
"כן בטח שני מיכל יותם וארז" אמרה ליאת.
"תתפלאו אבל הפעם החלטנו לכחת ילדים אחרים" אמרה המורה בחיוך מרוצה ואדיוטי.
"תפתיעו אותי" אמר רן.
"מי יקרא אני יגיד בסוף" אמרה המורה.
"כמו כיתה ו' הולכים לקוא קטע קריאה מסריח" אמרתי לליאת.
"אשכרה מה השטויות האלו גם ככה כל מילה שרושמים שמה זה ל נכון" אמרה ליאת וצחקנו.
"אחר כך תתחיל המסיבה" אמרה המורה.
"נראה לי אני יבוא רק למסיבה" אמרתי.
"זה יהיה קשה כי את אחת מאלו שקוראות את קטעי קריאה" אמרה המורה.
הסתכלתי עליה כאילו הציעה לי להתחתן איתה ותמינו לי שזה היה מוזר אם היא הייתה מציעה לי להתחתן בכל זאת אני התלמידה הכי שנואה עלייה מכל התלמידים בבית הספר ואלו שהיא לימדה בכל ה-20 שנה שהיא מלמדת. "אהמ..יש לך טעות קטנה אני אדר לא אני מיכל" אמרתי עדיין לא הייתי בטוחה ששמעתי טוב
"אני יודעת" אמרה המורה בחיוך כזה.
"אויי ויי" אמרה ליאת בשקט כנראה מופתעת יותר ממני.
צחקתי. "המורה אני התלמידה שאת שונאת" אמרתי מזכירה לה משהו שבוודאי שכחה.
"אני לא שונאת אף אחד" אמרה המורה.
"ואני גמל דרוזי" אמר עידו. וצחקנו.
"תמיד אמרתי שמדור לדור המורים הופכים ליותר משוגעים" אמרה ליאן.
"למה את חושבת שאני לא יכולה לקרוא קטע קריאה?" שאלתי.
"לא אמרתי את זה" אמרה ליאן.
"אבל רמזת" אמרתי "אז אני יגיד לך ממשהו בלי רמזים שאני יכולה לקרוא יותר טוב מכולם פה" אמרתי.
"שקט בכיתה" צעקה המורה.
וכולם השתתקו.
חזרתי הבייתה והודאתי לדביר שיפנה לעצמו את יום חמישי בתקווה שלא יתחרט והחליט לא לבוא למסיבת סיום.
"אין בעיה" אמר דביר.
"יופי" אמרתי.
"אז מה מתרגשת לגמור כיתה יא?" שאל דביר.
"נראה לך?" שאלתי "יא וגם יב לא מעניניים אותי כרגע" אמרתי.
"אז מה מעניין אותך" שאל דביר.
"שאתה בא" אמרתי.
נישקתי אותו.
דפיקה נשמעה בדלת דביר הלך לפתוח הוא פתח ואני הייתי מופתעת. לא האמנתי למראה עיניי. הסתכלתי עליו כלא מבינה והוא עלי ואז על דביר... כנראה היה בשוק יותר ממני.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי
מי זה?
תוכלו לגלות רק בהמשך
ובשביל ההמשך תצתרכו להגיב..
מה לעשות החיים קשיםםםםםם..... 😎
*-*אוהבת*-*
......מירב.....
מהמםםםםםםםםםםם
בטח טל או יריב
איזה כיף לחזור מבית הספר כן בשעה כזו ולראות את ההמשך היפהייייפה הזה..! ((:
המשך 😛
אתר האהבה הישראלי