מי זאת מי זאת מי זאת??????! אאאאא..2 פרקים מושללללמיםםםםםםםםםם!!!!!!!!!=]
את כל כך מוכשרת! תמשיכי דחוף! 😂
מדהייייייייייייים 😊
אהבתתתי אשששששששששש!
מאמי הממשך
דחוףף..
QUOTE (תוביתות @ 27/01/2007) מי זאת מי זאת מי זאת??????! אאאאא..2 פרקים מושללללמיםםםםםםםםםם!!!!!!!!!=]
את כל כך מוכשרת! תמשיכי דחוף! 😂
תודה תובלי 😁
QUOTE (sufipufi @ 27/01/2007) מדהייייייייייייים 😊
אהבתתתי אשששששששששש!
מאמי הממשך
דחוףף..
תודה יפתי 😊
וואי מדהים אני חולה על הכתיבה שלך כתיבה בוגרת כזאת
ומרגשת כל פעם מחדש
תמשיכי בובי
וואי איזה מסכנה היא החיים שלה נהרסים והיא עוברת את כל זה..
תמשיכי מהר בא לי לדעת מי זאת
*-*אוהבת*-*
.......מירב.......
פאק את מי?@!##?@?#?#@#!
המממששששךךך אהובתתתי
מדהיםםםם (:
בטח זאת שני...
המשך מאמיי...
תודה בנות 😊
כבר ממשיכה :]
המילים עמדו בפי אך בדיוק כשבאתי לדבר ראיתי אותה.
אני:" מה היא עושה פה?" שאלתי, מופתעת לראותה.
~ * ~ 48 ~ * ~
המשך=>>
ראיתי את שני,מה היא רוצה ממני כעת? זה מה שחסר לי בחיים שהיא תשתחצן לי פה ליד לירן ותעצבן אותי. לא היה לי כל כוח אליה, לא היה לי כוח בכלל רק רציתי שתלך. לירן חייך אליי ויצא מן החדר בלי לומר מילה, משאיר אותי מלאת ציפיות לפגישתנו הבאה. שני נכנסה אל החדר והתיישבה בכסא ליד מיטתי.
שני: "איך את מרגישה לידורי?" שאלה וראיתי בתווי פניה שזה לא מעניין אותה ובעצם יש לה מטרה נסתרת שבשבילה היא באה הנה.
אני: "מצויין." עניתי לה באותו טון שהיא ענתה לי. היא התבוננה בי ולא הסיטה את עיניה, לא הבנתי מה מטרת ביקורה.
שני: "אני שמחה." אמרה בעוד חיוך מזוייף שורה על פנייה.
אני: "מה את רוצה? אל תחשבי שאני לא שמחה שבאת לבקר אותי, זה מאוד נחמד מצדך. אך אני לא מבינה אותך,עד עכשיו לא סבלת אותי פתאום את נחמדה אליי?" שאלתי בישירות מול פנייה, רציתי לדעת את מניעי ביקורה ללא כל חנופה לפני כן.
שני: "שלא תחשבי שפתאום אני לא שונאת אותך ונחמדה אלייך אוקיי?" היא אמרה וכל רוע ליבה שב אליה בבת אחת.
אני: "עופי מפה." אמרתי בקול רגוע, לא רציתי אותה לצידי. לא חסר צבועים מסביבי אני לא צריכה גם אותה פה כרגע ובכלל.
שני: "לא באתי לפה כדי לריב איתך יהיה לנו מספיק זמן לאחר שתפסיקי לשחק אותה מסכנה ותצאי מבית החולים." אמרה בישירות .באותו עת רק רציתי שתעוף ולא לראות אותה בחיי, שתעוף ולא תשוב. איזה חוצפה יש לה לבוא ולומר לי את הדברים הללו? מי היא חושבת שהיא? עוד אחת שלא מבינה שום שצץ מן החיים שלה, עוד קרצייה שרוצה לאמלל את חיי אבל אני? לא אאבד תקווה.
אני: "את מוזמנת לעוף מאמי." אמרתי לה בקול שלו, חוזרת על דבריי שנית.
שני: "דור הוא הרוצח." אמרה לי ונראתה כל כך אמיתית ובטוחה בעצמה באותו עת. לא עניתי לה הייתי צריכה לעכל את המשפט אשר יצא מספר רגעים מפיה. היא נראתה כל כך אמינה אך משום מה לא שכנעה אותי. היא יצאה מן החדר בלי לומר מילה נוספת, נשארתי לבד עם מחשבותיי.
מצד אחד דור התגלה בזמן האחרון כלא סימפטי וחברותי. הוא לא טרח להסתיר את גילויי שהנאה שלו כלפיי אך מצד שני איזו סיבה הייתה לו לרצוח את חבר של אחותו? לפתע שני חזרה בחזרה אל חדרי והחלה לדבר.
שני: "אני יודעת שאת לא מאמינה למילותיי בגלל השנאה השוררת בנו אך אני מדברת אמת. למרות כל שנאתי כלפייך אני חושבת שלאף אחד לא מגיע לסבול כמו שאת סובלת." אמרה ולאחר מספר שניות הלכה לדרכה.
הייתי חייבת לצאת להתאוורר קצת מן המחשבות ולסדר אותן מחדש במוחי. נעלתי את הנעליים אשר היו ליד המיטה ויצאתי מן בית החולים לסיבוב בחצר. חשבתי על מה ששני אמרה ולא ידעתי למי להאמין. לא ידעתי אם לחשוב שזה דור, לא ידעתי כלום. הדבר ביחיד שידעתי הוא שלא יהיה קל לתפוס את הרוצח ושזו הולכת להיות כברת דרך ארוכה בהחלט. בסוף כל האמת תתגלה כשקר וכל השקר כאמת חשבתי לעצמי. לאחר החודש המפרך, עצוב, מאכזב אך גם באיזה שהוא אופן שמח הבנתי וידעתי שהכל יכול לקרות. יודעת שאחרי הכל כל אחד חי בעולם משל עצמו, עולם המייחד אותו. החלטתי לצאת מן בית החולים אשר היה במרחק של כחמש דקות הליכה מבית החולים לסיים את מה שלא הספקתי.לסיים את שיתוף רגשותיי והתרחשות האירועים עם משפחתי שם. הרגשתי שהם היחידים שאני אוכל להיות איתם פתוחה למרות שלא ציפיתי לכל מענה.לא הודעתי לאף אחד שאני הולכת,לא רציתי להבהיל אותם וחוץ מזה הם לא היו מרשים לי לצאת במצבי הרגיש מבית החולים. יצאתי מן בית החולים כאשר השומר פתח לאחת המכוניות את הכניסה, התחמקתי בלי שהוא ישים ל והתחלתי לצעוד לדרכי כשאני לא יודעת היכן לקבור את עצמי.לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב כל החשודים אשר במוחי.
"הכל נראה כל כך סינטטי
בעולם מלא חיים
אם תבקש את האמת
השקר כבר כלול בפנים"
צלצול הפלאפון נשמע, התעלמתי ממנו ממשיכה להאזין למילותיו האמיתיות בלי כל מענה. חושבת על מילותיו של הפזמון לעומק, כמה הן נכונות, כמה הכל יכול להיות צפוי. הגעתי אל בית העלמין צועדת לכיוון הקברים אשר הייתי בקיעה במקום הימצאותם מרוב הביקורים הרבים. התבוננתי בהם, השקט בבית העלמין צרב בליבי, צרב בליבי שהם כבר לא לצידי כמו בעבר.
" שוב חזרתי,אני יודעת שאתם לא כל כך שמחים שאני מבקרת פה לעיתים תכופות אך אני פשוט חייבת אתכם. להמשיך בחיי? אני פשוט לא יכולה, לא מסוגלת. באתי לפה מבית החולים, לפני שבוע וחצי גיליתי שאני אנמית, עברתי עירוי דם ונשכח ללכת לביקורת .היום התעלפתי שוב בתחנת המשטרה. כן הייתי שם, הם חשבו שאני רצחתי אותך לירן אתם קולטים כמה הזוי זה? אני עדיין לא..."
המשכתי והמשכתי לדבר ,שוכחת את תחושת הזמן, שוכחת שאני בעצם מדברת אל האוויר. השמש כבר שקעה ואני נותרתי לבדי עם המצבות בבית העלמין. התחלתי ללכת בחזרה אל בית החולים. לפתי שמעתי רשרוש מן העצים, הבנתי שמישהו עוקב אחריי. לא האמנתי שהגעתי הנה לבדי, בית העלמין היה חשוך והוא השרה עליי פחד עוד יותר ממה שהיה טמון בי. התחלתי לרוץ לכיוון היציאה כאשר הרעשים גדלים ומתעצמים ואני? מלאת חרדה. שמעתי צעדים רצים אחריי, הבנתי שמישהו עקב ועדיין עוקב אחריי. התבוננתי אחורה במטרה לראות מי זה וראיתי את...
שבוע קסום 😛
אוהבת מלא 😁
מי זה ?!? O ;
איזה יפה , כרגיל PP:
לוש חיי,
זה מ\ד\ה\י\ם [:
אהבתי מאאאאאוד 😊
אני במתחחחחחח :||
שבוע טוב..!@
אוהבת 3>
דור דורררררררר...
כמה זמן שלא הייתי פה=\
הזנחתי=[
אבל הנה אני כאן עכשיו...
השלמתי את כל הפרקיםם...
ואני?!
בשוק...
כמה כישרון יש בבן אדם אחד?
כמה?
תמשיכייייייייי..
מהר מהר...
אוהבת המוווון
-יסמיני:]-
פרק מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםם 😮 😂
אתר האהבה הישראלי