וואי מאמו'ש זה מדהיםםםם
אך אני מתה על הסיפור שלך הוא מזה יפה
לאב יווווווווווו מושלמת אחת
אה והמשך דחופי ..
😁
אהובבבבה שלללי 3>,
כולללם רוציםם המשךךך אז בקשההה..!@# 😊
יפות שלי אני מקווה שיהיה לי זמן להמשיך היום 😢
אוהבת המון ((:
רחלי דברי איתי דחוף, אני ממש צריכה אותך..
מדהימה שלייייייייייייייייייייייי
אני רוצה המשךךךךךךךךךךךךךך
פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז....
אני מבקשת יפה...
אז....
המשך?!
אוהבת אותך יפה שלי
-יסמיני:]-
את ממשיכה פה אני ממשיכה בסיפור שלי דיל??
אין לי זמן 😢
אני ישתדל לכתוב יותר מאוחר..
ואיי לידורוששש
איזה פרק עצוב..
אני פה כולי דמעותתת..
איזה פרק מרגש יפה שלי!!
מתה עלייךךך
מחכהה שתשימי עוד פרק..
כשהיה לך זמן כמובן..
מתה עלייך דברי איתי בנוגע למבחן במתמטיקה ביום שלישי [9.1]
מואאאאאאאאה
רחלוש =]]
לידורי שימי המשך ואני גם ישים הולך??
כותבת ((:
בננות אני כוותבת לכן המשך מהר. מצטערת אם ייצא לא יפה. אני כותבת אותו במהרה.
יש לי מלא לחץ =//
סלחו לי מראש..
אוהבת המון ((:
לפתע שמעתי צליל של בכי שמתקדם לעברי. הסתובבתי לכיוונו והופתעתי למראה עיניי.
~ * ~ 29 ~ * ~
המשך=>>
ראיתי ילד בן שמונה פלוס מינוס בוכה לבדו. בודד כמותי. כנראה איבד את אחד מהוריו, התקדמתי לעברו.
אני: "שלום." אמרתי בחיוך.
הוא עדיין בכה, הוא היה בהלם, ראו בעיניו שהוא פחד.
אני: "אל תפחד ממני חמוד, תספר לי מה קרה ואני ישתדל לעזור לך."
הילד: "איב..דתי א..ת אח של..י הג..דו..ל." אמר בגמגום בגלל בכיו המתגבר.
אני: "איך קוראים לך?"
הילד: "אור ולך??"
אני: "לידור." עניתי בחיוך. רציתי לגרום לו לבטוח בי, לא רציתי שהוא יפחד ממני. רציתי לעזור לו מכל הלב.
אני: "יש לי רעיון רוצה נלך לסוכת המציל ונקרא לאחיך ברמקול שיבוא לקחת אותך ולבינתיים עד שהוא יבוא נשחק ביחד?"
אור: "כן." הוא אמר באושר.
הלכנו לסוכת המציל ואכן קראנו לאחיו לבוא לקחת אותו. התיישבנו על החול כשלפתע עבר לידינו מוכר גלידות .
אני: "אור חכה פה שנייה." אמרתי וקמתי לכיוונו של מוכר הגלידות . קניתי לו גלידה בטעם שוקולד ולי בטעם וניל. חזרתי לשבת לצידו ונתתי לו אותה.
אור: "תודה." הוא אמר והחל לאכול את הגלידה. שמחתי להביט בו ולראות את האושר בעיניו, רציתי לחזור להיות מאושרת, מאושרת כמוהו.
אני: "עוד מעט אחיך יבוא והכל יסתדר מבטיחה לך." אמרתי כדי לעודד אותו ולהשרות עליו תחושת ביטחון.
אור: "עם מי את פה?" שאל בעודו הוא אוכל בהנאה את הגלידה שקניתי לו.
אני: "לבד."
אור: "אין לך אחים?"
אני: "יש לי אח אחד שהוא כרגע בשמיים."
אור: "הוא עלה לשם עם סולם?" הפתיעה אותי השאלה שלו, לא ידעתי כיצד לענות לו. לא רציתי להפחיד אותו.
אני: "אני לא יודעת, אני עוד לא ביקרתי שם."
אור: "מתי הוא יחזור?"
אני: "הוא לא יחזור."
אור: "למה?" הוא שאל בתהייה. הוא לא הבין את דבריי, לא רציתי להשרות עליו עצב, לא רציתי שיהיה עצוב כמוני.
אני: "כי ככה אלוקים רצה, רצה אותו לצידו."
אור: "הוא לבד שם? לא משעממם לו?"
אני: "הוא עם ההורים שלי."
אור: "כולם נסעו לטייל בשמיים ואת נשארת בים?" כמה שהמשפט הזה נכון וכמה שלא. הלוואי ויכולתי להיות איתם כרגע בטיולם בעולם אחר. עולם בו הם יחד.
אני: "משהו כזה."
אור: "את יכולה להיות איתי ועם אח שלי כדי שלא תהיי בודדה."
אני: "איזה חמוד אתה." אמרתי בחיוך שהתפשט בהדרגה על פניי.
לפתע אח שלו חיבק אותו מאחורה.
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
צעדתי לעבר דוכן הממתקים, כדי לקנות לאור ממתקים . אמרתי לו לא לזוז אבל הוא לא האזין כנראה למלותיי. חזרתי והוא לא היה שם. התחלתי לחפש אותו, נכנסתי לפאניקה. מה אני אעשה בלעדיו? לאן הוא נעלם עכשיו? נלחצתי בגלל היעלמותו הפתאומית והתחלתי לחפש אותו בסביבת מקום שבו הוא ישב אך לשווא. לאחר כעשר דקות חיפושים, לאחר שכבר התייאשתי ולא ידעתי מה עוד נותר לי לעשות שמעתי לפתע ברמקול שהוא כרגע ליד סוכת המציל. הייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם באותו עת ומיד רצתי לעבר סוכת המציל. איך לא חשבתי על זה. הכי חשוב כרגע שהוא חי ובריא. בעודי רץ ראיתי אותו מרחוק יושב עם נערה. התקרבתי והיא הייתה כל כך מוכרת לי, תווי פניה. לא הבנתי מאיפה אני מכיר אותה. מצד אחד הרגשתי כאילו אני מכיר אותה כבר מלא זמן ומצד שני זו הפעם הראשונה שאני מביט בה. התקרבתי אליהם והתחבאתי מאחוריי סוכת המציל. האזנתי לשיחתם.
אור: "עם מי את פה?" שאל בעודו אוכל גלידה שכנראה היא קנתה לו.
היא: "לבד." ענתה בעצב רב, עצב שכל כך רצתה להסתיר מפניו, היא לא רצתה לגרום לו עצב. רק רצתה שיהיה מאושר.
אור: "אין לך אחים?"
היא: "יש לי אח אחד שהוא כרגע בשמיים."
אור: "הוא עלה לשם עם סולם?" הפתיעה אותה השאלה שלו כמו שהפתיעה אותי.
מה זו כל ההתעניינות הזו פתאום מצידו? ממתי הוא נפתח לאנשים?
ואז עלה לי האסימון, לירן אחיה ששמיים. איך לא ראיתי את זה קודם לכן היא כל כך דומה לו. היא אחותו של לירן. כמה סבל עובר עליה, אחותו שהוא כל כך אהב, כל כך העריך, עבד שעות נוספות בשביל לקבל עליה חזקה. ולבסוף? הוא מת. השאיר אותה בעולם הזה בודדה, לבדה.
היא: "אני לא יודעת, אני עוד לא ביקרתי שם." השיבה מענה לשאלתו.
אור: "מתי הוא יחזור?"
היא: "הוא לא יחזור." אמרה בעצב רב.
אור: "למה?" הוא שאל בתהייה כאשר לא הבין את דבריה, לא הבין למה הוא לא יחזור, לא הבין למה היא בודדה. כל כך תמים.
היא: "כי ככה אלוקים רצה, רצה אותו לצידו."
אור: "הוא לבד שם? לא משעממם לו?"
היא: "הוא עם ההורים שלי."
אור: "כולם נסעו לטייל בשמיים ואת נשארת בים?"
היא: "משהו כזה."
אור: "את יכולה להיות איתי ועם אח שלי כדי שלא תהיה בודדה."
היא: "איזה חמוד אתה." אמרה בחיוך שהתפשט בהדרגה על פנייה.
החלטתי להצטרף לשיחתם. חיבקתי אותו מאחורה.
אני: "לאן נעלמת לי? דאגתי לך קטנצ'יק." היא הביטה בי, עיניה נצצו, חיוכה עדיין שרה על פניה.
אור: " מידן, למה הגעת נהניתי פה עם לידור." אמר לפתע. הייתי מופתע מכיר אותה שתי דקות ורוצה להישאר בחברתה. כל הידידות שלי לא הצליחו להיכנס לליבו היא באה ובשנייה שובה אותו? היא צחקה צחוק מתגלגל שהצחיק אותי. לידור, איזה שם יפה. ראו שהיא שונה, שונה ומיוחדת.
אני: "תודה ששמרת על אחי כשלא הייתי פה ועזרת לו." פניתי אליה.
לידור: "אין על מה ,עשיתי זאת בשמחה."
ראיתי את שני מתקרבת לעברנו, שני היא שכנה שלי. אני לא מחבב אותה במיוחד חושבת רק על עצמה. ראיתי שללידור לא נוח עם זה שהיא מתקדמת לעברנו.
שני: "מידני" אמרה בשמחה. "ולידור." אמרה בזלזול.
לידור: "מה נשמע שני?" אמרה וניסתה להיות נחמדה למרות שהיא לא אהבה אותה במיוחד, למרות יחסה המזלזל.
שני: "עדן יודע שאת יושבת פה עם אחרים בזמן שהוא בבית חולה?"
לידור: "סליחה?"
שני: "עדן לא מספיק לך את רוצה גם את מידן?"
לידור התעלמה ממה שהיא אמרה ושני המשיכה לצעוד לה לדרכה. תהיתי בליבי מי הוא עדן, אם הוא חבר שלה.
אור: "עדן חבר שלך?" שאל את השאלה שכל כך ציפיתי למענה עליה.
לידור: "לא חמוד, הכרתי אותו אתמול."
אור: "אז למה היא אמרה לך את הדברים הללו?"
לידור: "יש לה דמיון מפותח."אמרה כאשר לא רצתה לפתוח את הנושא.
אני: "עבדתי עם אחיך בפיצרייה." אמרתי לה. עיניה נצצו וברקו מאושר. איך שאמרתי את שמו הבעת פניה השתנתה.
לידור: "הכרת אותו מקרוב?"
אני: " הוא סיפר לי עלייך רבות ,רק דברים טובים. מילה שלי."
לידור: "זה כבר לא משנה. הוא לא פה כרגע לצידי, לא הוא ולא הוריי. אפילו את הרוצח שלו לא מצאו."
אני: "אני אעזור לך למצוא אותו."
היא לא הספיקה לענות לי והפלאפון שלה צלצל. היא ענתה לו.
לידור: "עדן?"
כנראה שני הספיקה להתקשר אליו, היא כזאת מגעילה. קשה לה לראות אותה מאושרת? לא הבנתי את הקטע שלה. לא הבנתי מה התכלית במעשיה.
לידור: "איך אתה מסוגל לשפוט אותי בכלל? אתה יודע מה עבר עליי היום? אתה יודע מה היה פה ?"
היא לא חיכתה למענה על שאלותיה וניתקה את הפלאפון דמעות בצבצו מעיניה בשנייה.
זוועה 😢 מצטערת שיצא ככה. לא היה לי זמן לכתוב =//
אשכרה השני הזאת רודפת אותה תמשיכי בובית...
לידוווור סתמיייי זה יפפפפה :]
אתר האהבה הישראלי