QUOTE (שוקוהוליסטית @ 05/01/2007) 😮 התעלפה..? מסכנה.. יואווו אני כ"כ מרחמת עליה... =[=[=[
😢
QUOTE (טוניטה @ 05/01/2007) מדהייםםם..
מאמי..מחכה המשךךךך
((:
יאללה לידוריייי כמה שנים אפשר לחכות להמשך..? 😛 😁
QUOTE (שוקוהוליסטית @ 06/01/2007) יאללה לידוריייי כמה שנים אפשר לחכות להמשך..? 😛 😁
חיחי קאריני מתה עלייך ((:
המשך יותר מאוחר 😛
יאללה לידור תמשיכי מאמי..
לא בראש שלי לחכות...
*-*אוהבת*-*
....מירב....
מחכה..
*-*אוהבת*-*
...מירב....
לפתע הרגשתי סחרחורת, חושי התערפלו. היו לי פלאשבקים מהחלום של מות לירן ,פלאשבקים מכל החודש הזה. איבדתי את שיווי המשקל שלי. התעלפתי.
~ * ~ 28 ~ * ~
המשך =>>
התעוררתי בבית חולים כנראה לאחר כמה שעות. מסביבי היו שני רופאות, סבא וסבתא, דולב ורותם. הרגשתי חולשה עצומה ולא זכרתי מה קרה לי ולמה בכלל אני פה בבית החולים כרגע. הרגשתי סחרחורות עצומות.
הרופאה: " אני ישאל אותך שאלות ואת תעני לי בכן ולא אוקיי חמודה?"
הנהנתי בראשי לחיוב, קיוויתי שאני פה רק בשביל בדיקות ולא מפני שיש לי משהו חמור חלילה. אני לא צריכה עוד משהו בחיים שלי שיכביד עליהם. עברתי מספיק עד הלום.
הרופאה: " הרגשת בעבר סחרחורות עצומות?"
אני: "כן." עניתי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי סחרחורות כאלה, לעיתים קרובות ותכופות הרגשתי כך.
הרופאה: "התעלפת בעבר?" שאלה בדאגה.
אני: "כן." נזכרתי בעילפון שהיה לי לפני חודש וחצי כאשר לירן היה לצידי. באותו זמן אמא ואבא היו בבית החולים מפני שסבתא אושפזה. זה היה יום שישי לפני כניסת שבת. הייתי חולה ולא הרגשתי טוב אבל רציתי בכל זאת להדליק נרות. הדלקתי נרות ולפתע מצאתי את עצמי שוכבת על הרצפה מעולפת ליד לירן אשר מטפל בי ועוזר לי. חוץ מן הפעם הזו התעלפתי עוד פעמיים פעם אחת ביום כיפור ופעם שנייה כשהלכתי עם הוריי להצגה בבימה.
הרופאה: "כמה פעמים?"
אני: "שלוש."
הרופאה: "לא הלכת לבדיקות לבדוק מה זה ואם יש בכך מעבר לעילפון?"
הנהנתי בראשי לשלילה מלותיה התחילו להפחיד אותי, מה יכול להיות מעבר לעילפון? התחלתי להזיע בגלל מחשבותיי הפסימיות שאני חולה במחלה כלשהי, הרופאה הצליח להפחיד אותי. היא שמה לב לכך ומיהרה לנסות לדעוך אותם אך לשווא.
הרופאה: "יהיה בסדר, אל תפחדי."
לא עניתי לה ,הרגשתי שיש משהו מעבר לזה.
הרופאה: "טוב, תוצאות הבדיקות שערכנו לך כשהגעת הנה יהיו עוד מעט מוכנות, את יכולה לבינתיים לקום, לשטוף פנים ולחכות מחוץ לחדרי."
סבתא: "תודה לך גברתי." היא אמרה לה בהכרת תודה על כך שהיא כביכול עוזרת לי. מה היא כבר עשתה? בדקה אותי? היא לא מבינה כלום מהחיים שלה,קבעתי בליבי והרגשתי כך.
קמתי, שטפתי פנים כמו שהרופאה אמרה לי וצעדתי עם אוהביי לכיוון חדרה. מזכירתה אמרה שעוד עשר דקות אני יכולה להיכנס עם מישהו אחד כדי לדון איתה במצבי.
סבתא לבינתיים קנתה לי שוקו, שתיתי אותו בהנאה ולאחר מכן נכנסתי לחדרה יחדיו עם סבי. סבתא הייתה חלשה מדי, לא צריך להעמיס אליה. חשבתי לעצמי. מספיק שאני גרה אצלם זה כבר מעמסה. נכנסתי לרופאה מפוחדת ומלאת תחושות, תחושות הקשורות למצבי.
הרופאה: "הגעתם בול בזמן בואו שבו."
אני וסבא התיישבנו בשני הכיסאות שהיו במשרדה וחיכינו שתתחיל לדבר. היא הסתכלה בממצאים של תוצאות הבדיקות בפעם האחרונה והחלה לדבר.
הרופאה: " כמו שאתם רואים התוצאות בידיי."
אני: "דברי כבר." אמרתי בלחץ.
הרופאה: "אם תתני לי לדבר אני אדבר." היא כל כך הרגיזה אותי. מה זה היחס המזלזל הזה? היא צריכה להבין את מצבי לא לתקוף אותי.
אני: "דברי." אמרתי באותו טון דיבור גבוה שהיא דיברה אליי.
הרופאה: "יש לך אנמיה שהיא די חמורה, כמות הדם שיש לך בגוף היא כמו לאחר חמש לידות וכמו שאני מבינה את עדיין לא ילדת אף פעם נכון?"
אני: "את מבינה נכון." אמרתי ברוגז. לא סבלתי אותה. היא אמורה להבין אותי לא לקטול אותי.
הרופאה: "את עושה דיאטה?"
אני: "לא." עניתי ללא כל היסוס. בחיים שלי לא עשיתי דיאטה ואני גם לא אעשה.אני לא סובלת את הבנות שחושבות רק איך הגוף שלהן נראה אז אני יהיה אחת מהן? זה הזוי מדי. שמתי לב שירדתי במשקל בזמן האחרון אבל רק בגלל כל המקרים שעברו עליי אז נשכח מזיכרוני לאכול. כמה שזה נשמע לא הגיוני ככה זה היה.
הרופאה: "אז יש לי חדשות בשבילך את כן עושה."
אני: "אני אומרת לך שאני לא עושה אז אתה אומרת לי שאני עושה? את שומעת את עצמך?" הייתי כבר ממש עצבנית, עוד רופאה שחושבת את עצמה. עוד רופאה שלא אכפת לה מהמטופלים שלה אלא רק מעצמה.
הרופאה: "יש לי תחושה שאת משקרת." אמרה בהחלטיות. פה כבר סבא התערב,כנראה הוא שם לב שלא היה לי נוח עם יחסה כלפיי.
סבא: " אל תדבר אל נכדתי ככה היא לא הייתה משקרת לך ובטח לא שאני לצידה. בקשר לאנמיה מה זאת אומרת די חמורה?"
הרופאה: "אנמיה הכוונה חוסר דם וברזל. כתוצאה מאיבוד דם רב יש חוסר בברזל. כנראה במקרה הזה בגלל המחזור המתמשך שכנראה יש לה. בדרך כלל דרכי הטיפול הם כדורים אך במקרה שלה זה חמור. סביר להניח שהיא תצטרך לעבור עירוי דם. היא תצטרך לעבור את זה מספר פעמים תלוי בכמויות הדם שהיא תאבד. כרגע אנחנו מחפשים לה תורם שיש לו סוג דם תואם לשלה. זה לא אמור להיות מסובך. אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה להתחיל לאכול כמו שצריך. את צריכה לאכול המון מאכלים שיש בהם ברזל. ולא אני לא מתכוונת לכפיות. אני מתכוונת למאכלים עשירים בברזל כגון: המון בשר, כבד,תשתי המון מיץ תפוזים. אוקיי?"
הייתי בהלם ממצבי, עכשיו גם לדם אני זקוקה. מה יהיה איתי?
סבא: "אין בעיה, אני אדאג לזה שהיא תאכל כמו שצריך."
הרופאה: "כאשר נמצא תורם דם שסוג דמו תואם לנכדתך אנחנו נתקשר אליכם."
סבא: " אנחנו נמתין ונחכה לטלפון מכם."
הרופאה: "אין בעיה." פתאום היא נחמדה. מה עובר עליה? לא פציתי את פי. לא הגבתי למצבי. זה לא כל כך נורא כשחושבים על זה אך בכל זאת להתחיל לקבל זריקות למי יש כוח לזה. הכוח אבד לי מזמן. אבד ולא חזר אך הוא עוד יחזור כי הכל עומד להסתדר.
הרופאה: "אתם יכולים לחזור לביתכם."
סבא: "תודה."
בזמן שיצאנו ממשרדה של הרופאה נזכרתי בביביסיטר שהייתי אמורה לעשות לילדיו של רון.
אני: "סבא מה השעה? אני חייבת לרוץ לבייביסיטר."
סבא: "חמש וחצי, ובקשר לזה אין לך מה לדאוג דיברתי עם רון ועדכנתי אותו במצבך והוא הבין ואמר לי למסור לך שלא תדאגי בנוגע לזה."
אני: "תודה." אבן ירדה לי מן הלב באותו עת.
כשיצאנו מחדרה של הרופאה כולם התעניינו במצבי סבתא, דולב ורותם. סבא הסביר להם את המצב בסבלנות רבה כאשר אני לא הוצאתי הגה מפי. כולם הבינו, תמכו, היו לצידי אך אני רציתי להיות כרגע לבד. להיות קצת עם עצמי בשביך השקט הנפשי שלי, לחשוב על החיים שלי. הם הבינו אותי כל כך. רותם הבטיחה לי שהיא על הבוקר תהיה אצלי וכך גם דולב אמר שהוא יבוא מיד לאחר בית הספר.
הלכתי לבד, גולשת עם מחשבותיי, חושבת על העבר, ההווה ועל העתיד. חושבת על החיים. מצאתי את עצמי בים. בים שאני כל כך אוהבת, בודדה אך באותו עת כל כך שמחה. התיישבתי על החול . שמעתי את קולות האהובים שלי מדברים אליי.
סבתא: "אנחנו תמיד פה לצידך."
סבא: "לא נעזוב אותך בחיים."
רותם: "לוש? נעבור את זה ביחד בובי :] ".
דולב: " איתך בטוב וברע."
כל כך שמחתי שהם לצידי בכל זמן שאני זקוקה להם גם בטוב וגם ברע. פשוט איתי בלי תנאים.
לפתע שמעתי את קולות האהובים שבשמיים מדברים אליי. חשבתי שאני משתגעת.
אמא: "קטנטנה שלי אנחנו שומרים עלייך פה מלמעלה, נעבור את זה ביחד והכל יהיה טוב."
אבא: "הכל לטובה, מה שאלוקים רוצה זה מה שקורה. העליות יגיעו קטנטנה אל תתייאשי."
לירן: "גיבורה שלי אני סומך עלייך שתמצאי את הרוצח שלי."
דמעות ירד מן עיניי . קבעתי לי מטרה שאני חייבת להיזכר בפניו של הרוצח. חייבת את זה בשביל לירן, לירן שכרגע לא איתי. האזנתי לקולות הגלים המתנפצים ביחד עם הדמעות שיורדות מן עיניי. התיישבתי באמצע החוף, לא היו בו כמעט אנשים.
פתחתי את האם פי שלי. הוא נפתח בבית האחרון של השיר "ממשיכים לרוץ" של סינרגיה.
" וממשיכים לרוץ
ועוד מכשול בחוץ
גם אם נראה מפחיד
גם אם נראה מפחיד
אתה יכול אם רק תחשוב גדול
כשכולם אומרים לך...
שמקום שני זה רע
אם אתה יכול אז אתה גדול
אם אתה יכול אז אתה גדול
אם אתה יכול אז אתה גדול
גדול..."
האזנתי למילים והרגשתי כאילו הם נכתבו עליי. הרגשתי כאילו כולם מצפי ממני ליותר. הרגשתי שאני חייבת להצליח ולנצח את האכזבות, אם אני אצליח אני אהיה גדולה, גדולה כמו בשיר. ממשיכה לרוץ לעבר האושר. הורדתי את האוזניות מאוזניי.
לפתע שמעתי צליל של בכי שמתקדם לעברי. הסתובבתי לכיוונו והופתעתי למראה עיניי.
~ בנות הקטע עם ההתעלפויות באמת נכון אצלי לצערי ואילו מקרים אמיתיים. השיחה הזו היא שיחה אמיתית עם הרופאה שלי. לשמחתי אני לא צריכה עירוי דם אלא רק לקחת כדורים ((:
שיהיה לכן שבוע מצויין 😊
אוהבת 😁
מאמי קראתי אם דמעות..
זה כזה פרק מרגש..וסוחףף
ומה באמת העלפת???? מתי????
לפחות זה לא חמור כל כך..
לידורי...תמשיכ מאמי פרק מושלם סיפור מושלם
וכותבת מושלמת שהולכת להמשיך עכשיו
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
QUOTE (סופרמאמי @ 06/01/2007) מאמי קראתי אם דמעות..
זה כזה פרק מרגש..וסוחףף
ומה באמת העלפת???? מתי????
לפחות זה לא חמור כל כך..
לידורי...תמשיכ מאמי פרק מושלם סיפור מושלם
וכותבת מושלמת שהולכת להמשיך עכשיו
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
שמחה שאהבת יפתי ((:
וכן באמת התעלפתי..המקרים שרשמתי עם ההדלקת נרות וכו'..נכונים.
אוהבת המון 😊
אתר האהבה הישראלי