דיי..כזה מדהיייייייייייייייייים
תמשיכייי [:
לידורי אל תייבשי אותי...
תמשיכי מאמי
*-*אוהבת*-*
...מירב.....
QUOTE (LoVe_AnGeL_ @ 05/01/2007) מחכה😊
((:
QUOTE (LoLiii @ 05/01/2007) דיי..כזה מדהיייייייייייייייייים
תמשיכייי [:
תודה 😁
QUOTE (סופרמאמי @ 05/01/2007) לידורי אל תייבשי אותי...
תמשיכי מאמי
*-*אוהבת*-*
...מירב.....
מירבי עוד מעט אני אכתוב המשך ארוך 😛
לוווווש אהובתי 3>,
אתת?! =הככככל= !@#
אוהבבבבת אותךךך הככככי שישששש חיימשלללי =]
דברי'תייי.. צריכה לספרר לך משוו 😕
QUOTE (רוווותמיXD @ 05/01/2007) לוווווש אהובתי 3>,
אתת?! =הככככל= !@#
אוהבבבבת אותךךך הככככי שישששש חיימשלללי =]
דברי'תייי.. צריכה לספרר לך משוו 😕
טושטוש אוהבת הכי בעולם ((:
😛
מושלםםםםם
אהבתי ביותרר
תמשיכיי דחוףףףף
לפתע ראיתי את לידור עם עוד שלושה ילדים מהשכבה שלה. הזזתי מיד את שני ממנה אבל היא? היא המשיכה לנסות להתקרב אליי. הרגשתי לא בנוח לא רציתי שהקסם עם הקשר שלי עם לידור ייהרס בגללה.
~ * ~ 27 ~ * ~
המשך=>>
נרתעתי ממנה ושוב הזזתי אותה ממני. לא רציתי אותה לצידי.
אני: "שני תעזבי אותי כבר מספיק, אני לא רוצה שתמרחי עליי."
שני: "מה יש לך? אתה משונה פתאום."
אני: "לא משונה, ריאלי." הבטתי בלידור היא הייתה כל כך יפה. מה היא עושה פה? תהיתי בליבי. שמחתי מאוד לראותה. שני שמה לב שאני מתבונן בה ולא מזיז את עיניי ממבטה המהפנט.
שני: "בגללה?" שאלה.
אני: "זה כל כך ברור?" עניתי לה בשאלה.
שני: "אני לא מאמינה שהיא עושה לי זאת שוב, פשוט לא. מה יש בה שאין בי? אני רוצה לדעת כעת, מה?"
אני: "את לא עם עומר?" שאלתי כאשר היא התקיפה אותי.
שני : "כן." היא ענתה בפנים נפולות היא לא התבוננה בעיניי.
אני: " אז מה את רוצה ממני?" שאלתי במבט לא מבין, באמת לא הבנתי מה היא רוצה עכשיו ממני אם היא בכלל עם עומר. לא היו לי רגשות אליה. לא רציתי אותה אף כידידה. רק רציתי שתעזוב אותי לנפשי.
שני: "שתסביר לי מה יש בה, זה מה שאני רוצה. " אמרה וחיכתה למענה שלי על שאלתה.
אני: " אני לא ייכנס איתך עכשיו לזה ואני גם לא מבין לאן זה מוביל. את עם עומר כעת נכון? אז אל תתערבי לי ברגשות , אל תתערבי לי בחיים. במקום להיכנס לחיי הפרטיים תתעסקי בקשר שלך עם עומר. אני לא מבין למה זה כל כך מעניין ומפריע לך מה אני מרגיש כלפיה."
שני: "היא לא בשבילך." אמרה בהחלטיות.
אני: " את יכולה להמשיך להתווכח איתי עד מחר ואת לא תשני את דעתי, אני לא מפריע לך עם הקשר עם עומר את לא תפריעי לי. למה את לא מחבבת אותה? את מכירה אותה בכלל?"
שני: "מספיק להתבונן בה ולראות את אופייה."
אני: "למה את שופטת אותה בלי להכיר אותה?" שני לא הוציאה הגה מפיה. לא היה לה מה לומר. לא הבנתי למה היא מדברת על לידור ככה, לא הבנתי כלום.
התקדמתי לכיוונה של לידור ושני המשיכה לעמוד קפואה במקומה. לאחר שהתרחקתי ממנה טיפה שמעתי אותה צועקת "אתה תראה בעתיד שאני צודקת ,תזכור את מה שאמרתי לך." התבוננתי בה במבט מאוכזב, מאוכזב ממנה והמשכתי ללכת. התקדמתי לעבר לידור, היא עדיין הייתה עם הילדים שהייתה לפני מספר רגעים. התקרבתי אליה וחיבקתי את גבה היא הסתובבה וראתה אותי מולה. חיוך התפשט על פניה בהדרגה. נתתי לה נשיקה בלחי. הבטתי בעיניה הכל כך אמיתיות ושמחות אך באותו זמן כה עצובות. היא התבוננה בעייני כמותי, שנינו שתקנו אך היה לי כל כך הרבה לומר לה, הופנטתי ממבטה. הבטחתי לעצמי שלאחר כל העצב והאכזבות שעברו עליה אני לא אהיה עוד גורם שיגרום לאכזבותיה הרבות אלא רק גורם משמח. היא התחילה לדבר ראשונה ובכך היא פתחה את השיחה ראשונה.
לידור: " מה קורה?" שאלה בקול מתוק מלווה בחיוך.
אני: "עכשיו שראיתי אותך הכי טוב בעולם." היא לא אמרה כלום רק הסמיקה ופניה האדימו.
אני: "מה מעשייך פה?" שאלתי.
לידור: "באתי לבקר עם בן דוד וחברים שלי בבית הספר, אני אלמד פה שנה הבאה."
אני:" ככה אני אראה אותך הרבה:] " אמרתי בחיוך ובאושר רב.
לידור: "חח כן."
אני: "מה מעשייך לאחר ביקורך פה?"
לידור: "שומרת על אחים שלך." חיוך ענקי התפשט על פניי, גם לאחר בית הספר אני אראה אותה, כל כך שמחתי באותו עת.
אני: "אז נלך ביחד אחרי שאני אסיים ללמוד?" שאלתי בציפייה שתסכים.
לידור: "אני אשמח." אמרה בחיוך ועיניה נצצו.
לפתע הצלצול נשמע וילדים התחילו להתפזר לכיתותיהם. הייתי חייב ללכת לא יכולתי להרשות לעצמי לאחר שוב, עוד שני איחורים ואני אצטרך להגיע בשבע וחצי.
נפרדתי מלידורי וקבענו באחד ועשרים בשער של בית הספר שנלך יחדיו לביתי. התבוננתי בה מתרחקת עם חבריה ורצתי במהרה לשיעור, מקווה לא לאחר. נכנסתי לכיתה מתנשף לאחר חמש שניות המורה נכנסה אחריי. אוף שעתיים של שיעור היסטוריה, המקצוע השנוא עליי. יש לי ממוצע גבוה אבל חומר הלימוד כל כך לא עניין אותי. מה זה משנה לי מה היה עם הנוצרים והכנסיות באירופה במאה ה-19? הוצאתי את האם פי שלי מהתיק, שמתי את האוזניות על אוזניי וחבשתי את הכובע של הקפוצ'ון כדי שמורה לא תשים לב שאני שומע מוזיקה ואכן היא לא שמה לב. לאחר שעת לימודים והאזנה למוזיקה הרגשתי לפתע חולשה. המורה שמה לב לזה מפני שהייתי חיוור. הורדתי את האוזניות מאוזניי כי התפוצץ לי הראש.
רונה (המורה) :"עדן מה קורה איתך?"
אני: "אני לא מרגיש טוב."
היא הסתכלה עליי במבט מתנשא והמשיכה ללמד. עשתה טובה באמת ששאלה אותי איך אני מרגיש. אספתי את חפציי לתוך תיקי ויצאתי מן הכיתה בלי לשאול אותה. הלכתי לחדרה של הילה המחנכת שלי אך חיפושיי היו לשווא והיא לא הייתה שם. החלטתי ללכת למזכירה שתשחרר אותי מיום הלימודים כי אם היא לא תיתן לי אישור אין סיכוי שייתנו לי לצאת מבית הספר. אצל המזכירה ראיתי את הילה.
הילה: "עדן אתה חיוור, אתה מרגיש טוב?"
אני: "לא ממש,את יכולה לשחרר אותי בבקשה?" שאלתי בנימוס.
הילה: "בוא רק נתקשר לאמא שידע אותה שאתה משתחרר."
אני: "אוקיי."
הילה התקשרה למקום עבודתה של אימי היא גם כן מורה, היא מחנכת בבית ספר יסודי. היא שמה את הטלפון על רמקול לאחר כמה צלצולים אמא ענתה.
אמא: "שלום."
הילה: " שלום, יפה מדברת הילה המורה של עדן התקשרתי ליידע אותך שכואב לו הראש והוא משתחרר."
אמא: אמא צחקה טיפה ולאחר מכן אמרה: "זה בטח בגלל העבודה בתנ"ך והלחץ שמפעילים על המסכן שלי."
הילה התגלגלה מצחוק ולאחר מכן שאלה אותי: "אתה בטוח שאמא שלך מורה?"
אני: "חח כן."
הילה: "כואב לך הראש בגלל העבודה בתנ"ך?" שאלה בחיוך והבנה.
אני: "חח גם אחד הגורמים לכאב הראש שלי."
הילה נתנה לי אישור שחרור , אני הלכתי ואמא שלי והילה המשיכו לשוחח בטלפון.
יצאתי ממבנה בית הספר לכיוון החצר וראיתי את לידור יושבת עם חיים השומר שלשניהם יורדות דמעות מעיניהם. התקדמתי לעברם בהתעניינות רבה.
אני: "הכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
לידור: "כן."
אני: "למה אתם בוכים?"
חיים: "שיתפתי אותה במשהו אישי, משהו שאתה לא תבין וזה גרם לשנינו לפרוץ בבכי."
אני: "אוקיי." הבנתי שזה קשור במוות, זה הדבר היחידי שרק לידור יכולה להבין אותו.
לידור: "דנדן מה אתה עושה בחוץ?"
אני: "דנדן?" שאלתי בהיסוס.
לידור: "לא יפה?"
אני: "דווקא החמוד, מעכשיו אני אקרא לך דור דור."
לידור: "אין בעיה." אמרה בחיוך.
אני: "ובקשר לשאלתך אני משתחרר כי אני לא מרגיש טוב."
לידור: "החלמה מהירה. אתה מגיע הביתה ישר מכין לך תה חם והולך לישון ברור?" פקדה עליי לידורי שלי. שמחה אותי העובדה שהיא דואגת לי.
אני: " כן המפקדת." אמרתי והצדעתי לה.
לידור: "אני אבוא אליכם יותר מאוחר."
אני: "אני מקווה שאני אצליח להירדם, רק מהצפייה לבואך אני אתמלא אנרגיה."
היא חייכה חיוך תמים, חיוך שעשה לי טוב בלב. נתתי לה נשיקה בלחי ונפרדתי ממנה ומחיים והמשכתי לדרכי.
הגעתי הביתה, הוא היה ריק מאדם. הנחתי את התיק על הרצפה והכנתי לי תה חם כמו שלידור ציוותה עליי. לאחר שחיכיתי שהתה יתקרר מעט שתיתי אותו ועליתי לחדרי. הפעלתי את המערכת שלי ונרדמתי תוך כדי האזנתי למוזיקה. חולם על האהובה שלי.
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
התקדמנו לעבר כיתתם של מיטל, דור ומיטל. נכנסנו לכיתה ולפתע ראיתי את כל האנשים שהכי לא רציתי לראות כרגע. ראיתי את: עומר,שני,עינב,דור ואיתי.ממש כיתת ההפתעות חשבתי לעצמי. לפתע שמעתי מישהו קורא בשמי. זיהיתי את הקול מיד ,זו הייתה יובל.
יובל: "לידורי התגעגעתי. " צעקה בעודה רצה לעברי.
אני: "יובליי.." צעקתי בחזרה ורצתי לעברה.
יובל: "התגעגעתי."
אני: "גם אני."
יובל: "תחזרי, יש לי מלא דברים לספר לך, אני כל כך זקוקה לך."
אני: "יובלי אין קשר לחברות בינינו למעון. לא נראה לי שאני אחזור בזמן הקרוב למעון. בואי לבקר אותי וגם אני אבוא לבקר אותך."
יובל: " אושרי וחן כל כך מתגעגעים אלייך את לא מתארת לעצמך כמה."
אני: "אני אבוא לבקר מחר מבטיחה."
יובל: "יש" אמרה בחיוך.
דולב: "לידורי יאללה כנסי המורה עוד שתי דקות בכיתה."
אני: " תקשיב לא נעים לי להיות כרגע בכיתה במיוחד עם כל הילדים ש"אוהבים" אותי פה. אני יישב קצת עם חיים ובשיעורים האחרים אני ייכנס אוקיי?"
דולב: "איך שאת רוצה לידורי."
אני: "אז אני ירדתי, תבוא בהפסקה לכניסה לבית ספר טוב?"
דולב: "אני אבוא."
אני: "ביי לבינתיים."
דולב: "שמרי על עצמך."
ירדתי במדרגות בדילוגים לכיוון מקומו של חיים. הוא ראה אותי וישר חייך.
אני: "שוט."
חיים: " לפני חמש עשרה שנים חטפו את ביתי, באותה תקופה היו לי חובות לשוק האפור וכנראה הם עשו את המעשה. את מבינה? אולם היא לא מתה אבל אני? איבדתי אותה. ניסיתי לחפש אותה, למצוא אותה אך כל מעשיי היו לשווא. עכשיו היא אמורה להיות כיתה מעלייך.אני מקווה שהיא בחיים בכלל,קשה לי להאמין. לכן אני עובד בתור שומר אם במקרה והיא בחיים, ייתכן שהיא לומדת פה בבית הספר שאני רואה אותה כל יום ושאני לא יודע שאני אביה. "דמעות החלו לרדת מפניו, לא יכולתי לראות אותו במצב כזה וגם אני התחלתי לבכות.
אני: "אני מצטערת." אמרתי בעוד שדמעות יורדות מן עיניי.
חיים: "כשראיתי אותך התמלאתי געגועים. אני יודע שזה לא דומה למקרים שעברו עלייך אבל אני יודע שאת מבינה אותי כעת הכי טוב מכולם.
אני: "אל תאבד תקווה, אסור לך. אני אעזור לך לחפש אותה מבטיחה."
חיים: "תודה אבל זה חסר טעם."
אני: "אני אעזור לך."
חיים: "סביר להניח שהיא חושבת שנטשתי אותה."
אני: "די לפסימיות, תהיה אופטימי שנינו נמצא אותה."
חיים: "תודה לידורי." הוא אמר בעודו בוכה.
לפתע ראיתי את עדן הוא התקדם אליי ואל חיים בהתעניינות רבה.
עדן: "הכל בסדר?" שאל בדאגה רבה.
אני: "כן."עניתי לשאלתו.
עדן: "למה אתם בוכים?" שאל אותי ואת חיים. לא יכולתי לספר לו וגם חיים לא.
חיים: "שיתפתי אותה במשהו אישי, משהו שאתה לא תבין וזה גרם לשנינו לפרוץ בבכי." עדן הסתכל במבט מבין הוא חשב שהוא יודע ל מה הוא מדבר, הוא חשב שזה נוגע לרצח כלשהו אך הוא טעה.
אני: "דנדן מה אתה עושה בחוץ?" שאלתי בתהייה רבה.
עדן: "דנדן?" שאל בהיסוס.
אני: "לא יפה?" שאלתי אותו. אהבתי מאוד את השם חיבה.
עדן: "דווקא חמוד, מעכשיו אני אקרא לך דור דור."
אני: "אין בעיה." אמרה בחיוך בעוד מבצבצות מעיניי דמעות על המקרה העצוב שחיים שיתף אותי בו.
עדן: "ובקשר לשאלתך אני משתחרר כי אני לא מרגיש טוב."
אני: "החלמה מהירה. אתה מגיע הביתה ישר מכין לך תה חם והולך לישון ברור?" פקדתי עליו . ראיתי חיוך מבצבץ לו בין שפתיו המשורטטות.
עדן: " כן המפקדת." אמר והצדיע לי.
אני: "אני אבוא אליכם יותר מאוחר."אמרתי לעדן. חיכיתי כל כך לבואי אליהם.
אני: "אני מקווה שאני אצליח להירדם, רק מהצפייה לבואך אני אתמלא אנרגיה."
חייכתי, היה לי כיף לשמוע את מילותיו. הוא נתן לי נשיקה בלחי ונפרד ממני ומחיים והחל לצעוד לדרכו. אני וחיים המשכנו לדבר על נסתרות החיים עד שהוא היה צריך ללכת לסידורים ומישהו אחר החליף איתו משמרת.
הלכתי לדשא שבחצר בית הספר, הוצאתי את האם פי שלי מהתיק ושכבתי על הדשא. השמש החמה והיוקדת חיממה אותי וסינוורה אותי. סגרתי את עיניי בגלל סינוור השמש והמשכתי להאזין לשירים המתחלפים בהנאה.
פקחתי את עיניי לאחר כעשרים דקות ראיתי מלא ילדים בחוץ ,הבנתי שההפסקה החלה. התקדמתי למקום השומר כי שם קבעתי שאני אפגש עם דולב. ראיתי אותו עם עמית והתקדמתי לעברם. לפתע הרגשתי סחרחורת, חושי התערפלו. היו לי פלאשבקים מהחלום של מות לירן ,פלאשבקים מכל החודש הזה. איבדתי את שיווי המשקל שלי. התעלפתי.
שבת שלום ((:
שתהיה לכן בעזרת השם שבת נטולת לימודים 😛
אוהבת ((:
אההההההההההההההההההההה אימלה;\
מה איתה?
יואאאאא 😢 את חייבת להמשיךךך!@#
חחח מזכיר לייי משוו השיחההה עםם עדן, אמא שלו, המחנכת והמזכירה..חעחע ;]
אוהבבבת מלללא (:
טושלך 3>
QUOTE (chen-daskal @ 05/01/2007) אההההההההההההההההההההה אימלה;\
מה איתה?
😕
אתר האהבה הישראלי