לידורי זה מהמם מאמי 😊
תמשיכי !
אוהבת 3>
QUOTE (MaaaMz @ 03/01/2007) לידורי זה מהמם מאמי 😊
תמשיכי !
אוהבת 3>
ליאני תודה יפתי ((:
אוהבת 😁
מהמם!!!
מעלף!!!
מדהים!!!
יפייפה!!!
לידורי מתה עלייך נשמה שליץץ
פרק פשוט.. 😮 אין לי מילים לתאר את זה..
הסיפור שלך פשוט מדהים כמוך!!
ואיי כמה עזרת לי היום!!! אין לך מושג!! 😊
מתה עלייךךך
אוהבת אותך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן 🙄
תרגישי טובבב 😘
רחלוש =]]
לוש,
מ*ד*ה*י*ם יפתיייי..!@#
תמשיכככככי ;]]
תרגישי טוווווב אהובתיייייי 😉
אוהבבבבת אותךךך כ"כככככ
טושלךךך 😛
לידורוש זה מדהיםםםםםםםםםםםםםםם אההעעעעע אין לי כבר מילים לתאר את הסיפור שלך.. מחכה כבר בקוצר רוח להמשך..!!
😁
QUOTE (loisana11 @ 03/01/2007) מהמם!!!
מעלף!!!
מדהים!!!
יפייפה!!!
לידורי מתה עלייך נשמה שליץץ
פרק פשוט.. 😮 אין לי מילים לתאר את זה..
הסיפור שלך פשוט מדהים כמוך!!
ואיי כמה עזרת לי היום!!! אין לך מושג!! 😊
מתה עלייךךך
אוהבת אותך המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן 🙄
תרגישי טובבב 😘
רחלוש =]]
תודה רחלושלי 😁
ואם אני לא יהיה פה כדי לעזור לך מי כן? ((:
QUOTE (רוווותמיXD @ 04/01/2007) לוש,
מ*ד*ה*י*ם יפתיייי..!@#
תמשיכככככי ;]]
תרגישי טוווווב אהובתיייייי 😉
אוהבבבבת אותךךך כ"כככככ
טושלךךך 😛
טושלי תודה בובי 😁
אוהבת המון 😁
לושלך ((:
QUOTE (שוקוהוליסטית @ 04/01/2007) לידורוש זה מדהיםםםםםםםםםםםםםםם אההעעעעע אין לי כבר מילים לתאר את הסיפור שלך.. מחכה כבר בקוצר רוח להמשך..!!
😁
קאריני תודה רבה רבה רבה רבה (((:
המשך יותר מאוחר 😛
אוהבת [:
לידור האת ממשיכה??
אני רוצה שתמשיכי
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
נכנסתי במהרה מחשש לאחר שוב. ראיתי אותה קוראת בשמי ומתקדמת לעברי. אוי לא שלא תבוא לפה. קיוויתי לעצמי. אין לי כוח אליה היא הדבר האחרון שאני זקוק לו כעת, המיוחד לאחר שהכרתי אל לידור.
~ * ~ 26 ~ * ~
המשך=>>
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
ראיתי את דולב,מיטל ועמית מול עיניי :]
עמית: "הנסיכה התעוררה." אמר בחיוך.
אני: "מה אתם עושים פה?" שאלתי כתוצאה מהפתעתם.
מיטל: "לא שמחה לראות אותנו?"
אני: "הכי כיף לפתוח את הבוקר ולהתבונן בכם, הפכתם לי את הבוקר הזה למושלם." אמרתי והרגשתי כל כך טוב שהם לצידי כרגע.
אני: "כבר חוזרת." אמרתי ויצאתי מן החדר לכיוון חדר האמבטיה. צחצחתי שיניים, שטפתי פנים וחזרתי אל חדרי.
דולב:" נעלמת לי אתמול."
אני: "סיפור ארוך."אמרתי כשנזכרתי ביום שעבר עליי.
עמית: "שאת הולכת לספר לנו בדרך לבית הספר."הציב לי עובדה.
אני: "איזה בית ספר?" שאלתי את עמית, לא הבנתי את כוונתו.
דולב: "את באה איתנו היום לבית הספר, מה נראה לך שאת תישארי לישון ואנחנו נלמד?"
אני: "חח אוקיי,מה השעה בכלל?"
מיטל: "שבע ורבע."
אני: "כמה זמן לא התעוררתי כל כך מוקדם." אמרתי בייאוש.
דולב: "דור דור חדל פטפטת, קומי להתארגן."
עמית: "תוציאי לכולם את העיניים כן?"
אני: "למה אני צריכה לעשות רושם על מישהו?" שאלתי.
מיטל: "את הולכת ללמוד בבית הספר הזה שנה הבאה."
אני: "כן." אמרתי באכזבה, באכזבה שאני לא אהיה עם רותם באותו בית ספר.
עמית: "תתארגני ואנחנו נחכה לך לבינתיים בסלון סבבה?"
אני:" כן." אמרתי בחיוך.
הוצאתי ג'ינס של קרוקר שכולו קרעים, גופייה לבנה ושרוולון חום. לאחר שסיימתי להתלבש שמתי את הנעלי אצבע התנכיות שלי ואספתי את שיערי לקוקו גבוה ומתוח. לאחר מכן לקחתי את התיק ג'נספורט החום שלי והכנסתי לתוכו את האם פי שלי ושטר של חמישים שקל למקרה חירום. התקדמתי לעבר המטבח וכשהגעתי אליו הכנסתי לתיקי בקבוק מים וכריך שסבתא הכינה לי.
עמית: "ועוד איך תוציאי לכולם את העיניים."
אני: "עמיתי די אני מסמיקה פה." אמרתי בעודי מסמיקה.
דולב: "כולם יראו איזה בת דודה יפהפייה יש לי." אמר בחיוך ובגאווה רבה.
אני: "כולם יקנאו שאתה בן דוד שלי."השבתי לו.
סבתא: "דור דור תישמרי על עצמך טוב? " אמרה בדאגה רבה.
אני: " בשבילך הכל סבתא." אמרתי וחיבקתי אותה.
סבתא: "באיזה שעה את חוזרת?"
אני: "לאחר בית ספר אני הולכת לשמור על הילדים של רון אז בסביבות ארבע אני אהיה פה,אם את צריכה משהו אני בית לידך."
סבתא: "תהני ובלי שטויות עם עדן כן?"
מיטל: "עדן?" שאלה בהיסוס.
אני: "סבתא ככה את מכירה את נכדתך?" שאלתי אותה וקרצתי לה, ולמיטל סימנתי עם היד שאחר כך אני אספר לה, היא הבינה את כוונתי.
לאחר כרבע שעה יצאנו מפתח הדלת והתחלנו ללכת לכיוון בית הספר. סיפרתי להם כל מה שעבר עליי אתמול ולמה עברתי כרגע אל סבא וסבתא. הם הבינו אותי, תמכו בי, היו לצידי, כל מה שרציתי זה קצת הבנה והם סיפקו לי אותה. הייתי מאושרת על כך. התמלאתי ציפייה כאשר ראיתי את מבנה בית הספר הגדול מול עיניי. לא ידעתי איך התלמידים יקבלו אותי, אם הם ידידותיים או לא סימפטיים. הציפו אותי כל כך הרבה שאלות בנוגע לבית הספר שבו אני יעביר את זמני במשך השנתיים הבאות. נכנסנו לבית הספר, לא פציתי את פי, התרגשתי כל כך.
לפתע שמעתי קול קורא לי מאחוריי,הסתובבתי אחורנית והופתעתי לגלות מי עמד שם.
אני: "חיים?" שאלתי בהיסוס.
חיים: "זכרת אותי?" שאל בחיוך.
אני: "איך אפשר לשוח אדם כמוך?" אמרתי בעודני צוחקת.
חיים: "מה את עושה פה ילדתי?"
אני: "אם איני טועה אני אמורה לשאול אותך את זה לא?" שאלתי כאשר לא הבנתי מה מעשיו בבית הספר.
חיים: " אני עובד בבית הספר בתור שומר בשביל ההנאה שלי להיות קרוב לילדים בשעות הבוקר ולעיתים בשעות אחר הצהריים אני עובד בתור נהג מונית. עכשיו את חייבת לי הסבר."
אני: "באתי עם בן דוד וחברים שלי פה לבית הספר ושנה הבאה אני אלמד פה לאכזבתי."
חיים: "תחשבי על הצד החיובי את תהיה קרובה אליי." אמר בחיוך וקרץ אליי.
אני: "מה שנכון נכון." החזרתי לו חיוך.
חיים: "אח שלך הצליח לקבל עלייך חזקה?" שאל מתוך רצון לדעת. רצון אמיתי לעזור ולתמוך.
אני: "הוא הלך כלא היה, מת כמו הוריי." אמרתי בעצב רב שהתפשט על פניי.
חיים: "ילדה שלי אני מצטער." אמר בהרגשת עצב , הרגשת עצב כאילו הוא בעצמו חווה את המקרים המצערים הללו.
אני: "אין לך על מה אתה לא אשם."
חיים: "תבואי היום לארח לי חברה באחד מן השיעורים אני רוצה לדבר איתך ולשתף אותך במשהו שאני מרגיש שאת בין הבודדים שתוכלי להבין אותי."
אני: "אני אשמח."
עמית: "דור דור אני רואה כבר התחבבת על חיים?" שאל כאשר הוא הצטרף לפתע לשיחה. לא עניתי לו על השאלה מפני ביישנותי פשוט חייכתי חיוך תמים.
חיים: "שמור עליה יש לך אוצר ביד."פנה אל עמית.
אני: "אנחנו לא חברים." השבתי לחיים על דבריו מקודם.
עמית: "חח נשמע הזוי אנחנו פשוט ידידים טובים."
חיים: "תזכרו מה אני אומר לכם אתם עוד תהיו ביחד."
עמית: "אין לדעת, הכל בידי השם." אמר עמית בחיוך.
אני: "נזוז? מיטל ודולב התייבשו כבר על הספסל." פניתי אל עמית ולא ייחסתי חשיבות לדבריו של עמית שאמר לפני כמה שניות.
עמית הנהן בראשו, אמרנו שלום לחיים וצעדנו יחדיו לכיוונם של דולב ומיטל.
לפתע ראיתי את איתי ודור יחד עם מספר בנים שלא הכרתי, הם צעדו והתקרבו אליי.
איתי: "או תראו את מי רואים פה את לידורי בכבודה ובעצמה."אמר בזלזול רב.
דור: "אל תתייחסי אליו הוא עצבני כרגע."
איתי: "דורי מה קרה לך פתאום אכפת לך מדור דור שלי?"
דור: "תמיד היה לי אכפת." אמר בלחש אבל אני שמעתי. ממש אכפת לו , אכפת לו לנסות לגרום לי לקנאות, עוד ועד פעם לאכזב אותי זה מה שאכפת לו.
איתי? איתי אני כבר לא יודעת מה לחשוב עליו,למה הוא השתנה והחליף את אופיו כל כך מהר. שוב המסכה חוזרת, שוב אותה קליפה. אותה קליפה שמשנה הכל. דור דור שלו? דור דור שלא הייתה שלו, שלא שלו ושלא תהיה שלו.
אני: "תפסיקו."אמרתי ללא כוח ,כוח שלא נותר בי. לא נתתי להם לשנות לי את ההרגשה הטובה שהתעוררתי איתה בבוקר, כי מעכשיו? הכל רק לטובה ((:
איתי: " הוצאת הגה מפיך לידורי?".
פתאום קלטתי את ניב חבר של דולב בין הבנים.
ניב: "עזבו אותה ומיד."ציוה עליהם.
איתי: "או תראו מי פתח את פיו."
ניב: "אם אתם לא עוזבים אותה אין לכם מה לשוחח אותי בחיים ברור?"
דור: "רק על תאיים."הצטרף דור ליחס המגעיל של איתי.
אני: "ניבוש תודה אבל אל תריב אתם בגללי אני אסתדר."
איתי: "עכשיו זה נהיה ניבוש?"
אני: "בזכותו אני השתלמתי עם דולב, ואני בכלל לא חייבת לכם הסברים. אתם מוזמנים לפנות את השטח."
איתי: "מי את חושבת שאת שתגידי לנו מה לעשות?"
ניב: "אין לכם מה לשוחח איתי בחיים שלכם." הציב ניב עובדה לאיתי ודור.
דולב: "גבר אתה תאמין לי."
דור: "את רואה למה גרמת?" התקיף אותי.
איתי: "זה הקטע שלך לסכסך?"
דולב: "אל תדבר אליה ככה."
עמית: "מי אתה חושב שאתה? הייתי מת שיהיה לך חצי מהאופי שיש לה."
מיטל: "מה שנכון נכון."
איתי: "גם אני לא קלטתי את זה בהתחלה אבל לפחות קלטתי. היא מ-ש-ח-ק-ת אותה תמימה.אתה לא מבינים?" אמר והדגיש אות ואות.
דולב: "מה שאני מבין שאתה מקנא שכל תשומת הלב מופנת אליה."
דור: "חוש הומור מפותח יש לך."
ניב: "אכן, בכל צחוק יש טיפת אמת לא ככה?"
לא יכולתי לסבול את הריב הזה, הריב שאני גרמתי להתפתחותו. הריב הכל כך מיותר שלא היה נחוץ. לא רציתי שהם יריבו ויסתכסכו אחד עם השני אך ורק בגללי לא רציתי להיות מוקד המריבה לא היה לי את הרצון להיות אשמה.
הם המשיכו בשלהם לריב, להתווכח, להסתכסך ואני? אני עמדתי בצד כל כך עצובה בגלל המצב שלו גרמתי. לא פציתי את פי עד שכבר לא יכולתי לשאת במעמסה הרבה.
אני: "דיי תפסיקו כבר אני לא יכולה עם הריב הזה, הריב שאני גרמתי לו. מספיק..! כמה אפשר לריב? ועוד בגלל משהו שהוא לא עניינכם. " צעקתי בכל כוחי, הכוח המועט שנותר בי. " אני מודה לכם שאתם מנסים לעזור לי אבל זה לא ייפתר במריבה." פניתי אל עמית, מיטל ודולב. "ואתם? אכזבתם." פניתי אל דור ואיתי.
הייתה דממת עמוקה , כולם היו שקטים, המומים. לאחר דקת דומייה התחלתי ללכת לכיוון מבנה בית הספר יחדיו עם מיטל,עמית ודולב.
דולב: "מצטער."
אני: "זה בסדר דולבי."
עמית: "אנחנו מבינים אותך."
אני: "אני יודעת."
נכנסנו למבנה בית הספר ועלינו במדרגות שבצידי הקומה הראשונה.
סקרתי את הקומה במבטי ולפתע הבחנתי בו, הוא לא היה לבד. הוא היה עם שני הילדה שהייתה עם עומר כאשר התנגשתי בו, לא חיבבתי אותה במיוחד. נזכרתי במה שהיא אמרה לי.
~ * ~ * ~ * ~
שני: " וואי איזו שחקנית טובה את,אני צריכה לקחת ממך שיעורי משחק."
אני: "על מה את מדברת?" אמרתי בבכי. בבכי ששיקף את כל הרגשותיי. בבכי שפרקתי דרכו את כל עצבי.
שני: "חושבת שלא שמתי לב רצה,בוכה,מתנגשת, נופלת ,מצטערת את רק רוצה את עומר".
~ * ~ * ~ * ~
מבטינו נפגשו, הוא הזיז אותה מיד ממנו והיא ניסתה להמשיך להתקרב אליו, ראו שהוא לא רוצה אותה קרובה אליו. אבל היא? היא המשיכה לנסות.
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
ראיתי את שני קוראת בשמי ומתקדמת לעברי. אוי לא שלא תבוא לפה. קיוויתי לעצמי. אין לי כוח אליה היא הדבר האחרון שאני זקוק לו כעת, במיוחד לאחר שהכרתי אל לידור. היא באה לעברי וחיבקה אותי. היא כל כך הגעילה אותי באותו עת. מה היא עכשיו רוצה ממני? שאלתי את עצמי.
לפתע ראיתי את לידור עם עוד שלושה ילדים מהשכבה שלה. הזזתי מיד את שני ממנה אבל היא? היא המשיכה לנסות להתקרב אליי. הרגשתי לא בנוח לא רציתי שהקסם עם הקשר שלי עם לידור ייהרס בגללה.
מקווה שאהבתם ((:
דיייייי י'מדהימממה המשךךך 😢
אתר האהבה הישראלי