מדהיםםםםםםםםםםםםם!!
י'מוכשרתתת!!
המשךךך!!
היא החלה ללכת בקושי רב וצעקתי לעברה ""חכי אל תתייחסי אליה, אני יודע שזה לא נכון אני רק רוצה לעזור לך." אבל היא? היא כבר הייתה רחוקה מאיתנו בליבה ובנפשה.
~ * ~ 20 ~ * ~
המשך=>>
אני: "שני מה זה היה אמור להיות?".
שני: "מה כבר עשיתי?". שאלה במבט לא תוהה.
אני: "אני רוצה לחתוך את הקשר שלנו."אמרתי נחוש בדעתי.
שני: "בגלל השחקנית המזויפת הזו?" שאלה בטון גבוה.
אני: "את עוד ממשיכה?" שאלתי עצבני.
שני: "לא ענית לי על השאלה. אתה רוצה לחתוך בגללה?"
אני: "את לא מבינה שזה לא קשור אליה? את חושבת שאני רכוש שלך ,משתלטת לי על החיים כאילו הם חייך. אני לא רוצה שום קשר איתך רק בגללך. את הבאת אותי להחלטה הזו, רק את אשמה במצב הזה אז תפסיקי כבר להאשים אותה."
שני: "אם היא לא הייתה מתנגשת בך לא היית רוצה לחתוך." אמרה והציבה עובדה.
אני: "תאשימי רק את עצמך במצב הזה, הייתי נפרד ממך בכל זאת." צעקתי על שני. היא הייתה המומה. הילדה המסתורית כבר נעלמה ברוב ואני? אני רק רציתי לראות אותה ולכאוב את כאבה. התחלתי ללכת לכיוון בית הספר שהיה במרחק של חמש דקות הליכה משאיר את שני קפואה במקומה. הרגשתי כל כך מגעיל שלא עזרתי לידה ובוכייה שאפילו את שמה לא ידעתי. כל מה שידעתי זה שאני רוצה לראות אותה שוב, להתבונן ביופייה ולהיות לצידה. פשוט לאהוב אותה.
[
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
הגעתי למעון בוכייה וגלמודה. ראיתי את יובל ודור בסלון ,הם התבוננו בי במבט תוהה ואני שתקתי. לא הוצאתי הגה מפי. הדבר האחרון שהייתי צריכה זה לשתף את המזויפים האלה ברגשותיי. בלאו הכי זה לא מעניין אותם. לפתע צלצלו בפעמון הדלת. ידעתי כבר מי עומדת בצידה השני של הדלת. הכל חזר על עצמו כמו סרטון , סרטון רע שהוא בעצם החיים שלי. פתחתי את הדלת ואכן אפרת עמדה בפתחה.
אפרת: "דור דור." אמרה במבט ששידר עצב עמוק.
אני: "אני יודעת." אמרתי בעצב רב ושוב הדמעות החלו לפרוץ מעיניי כאילו הן גשם שלא פוסק ולא רוצה להיפסק.
אפרת: "אבל איך?" שאלה במבט תוהה ושואל איך אני יודעת. במבט המחכה למענה על שאלתה.
אני: "ח..למ..תי." אמרתי בגמגום בעודי בוכה. הרגשתי ששוב אני אשמה ,אני ידעתי, אני פשוט ידעתי שמשהו רע עומד להתרחש אז למה לא עשיתי כלום? למה?!
אפרת: "אני מצטערת."אמרה כשדמעות מבצבצות מעיניה והיא מחבקת אותי. אפרת ולירן נקשרו מאוד בזמן האחרון וגם לה הידיעה על מותו הייתה קשה.
אני: "אני שוב אשמה."
אפרת: "לידורי את לא".
אני: "שוב הכל חוזר על עצמו,את לא מבינה אותי, אף אחד לא הבין אותי וגם לא יבין. אני יכולתי לשנות את הגורל ולא עשיתי זאת. אני האשמת היחידה במוות הזה, אני יכולתי למנוע את שלושת מקרי המוות והייתי אדישה. מה הטעם והתכלית כרגע לחיי? אל תעני על השאלה הזו כי באמת שאין לי בשביל מי לחיות. התאכזבתי מהחיים ואני עדיין מתאכזבת כל פעם מחדש. אני לא מבינה מה אני עושה פה בכלל ,מה הערך של החיים בלי המלאך הזה? המלאך שעזב אותי , המלאך שעכשיו בגן עדן, לפחות עכשיו הוא מאושר עם הוריי, לפחות מקווה בשבילו."
אפרת: "לידורי אני פה איתך ואני לא יעזוב אותך בחיים ברור לך?"
אני: "עכשיו גם אין לי דרך לצאת מהמעון הזה." אמרתי בעודי בוכה ומאוכזבת.
אפרת: "אני יטפל בזה."
יובל: "לידור אני מצטערת על הכל." כנראה היא ודור שמעו את כל השיחה שלי ושל אפרת.
דור: "גם אני."
לא עניתי. נחמד להם לבקש סליחה לאחר מעשיהם ,חבל שלפעמים אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. אילו רק היה אפשר עכשיו הייתי מאושרת עם משפחתי ולא בודדה לבדי בעולם הזה ,נטולת משפחתי האהובה, צמאה לאהבה.
יובל: "מצטערת מכל הלב , מאז הדברים שהטחת בפניי אתמול אני מרגישה חרטה ועכשיו אף יותר, אני לא הייתי בסדר ואני רוצה שנפתח דף חדש, דף לבן ,דף של חברות."
אבל אני? אני לא הייתי שמה, לא בליבי , לא נפשית ,לא במחשבתי, פשוט לא שם.
במשך השעות שלאחר מכן רבים מסובביי ניסו לדבר איתי, לחבק אותי להיות לצידי, לתמוך בי, פשוט להיות איתי. אבל אני? אני הייתי סגורה ומופנמת בתוך עצמי בדיוק כמו במות הוריי רק הפעם בלי לירן. בלי המלאך השומר עלי.
סבא וסבתא היו הרוסים לא מספיק איבדו את בנם היחידי, הם איבדו גם את נכדם ,נכדם האהוב שהלך ולא ישוב. אני היחידה שנשארתי בשבילם. שכבתי לי במיטה וערערתי בכל הדברים שקרו היום, משפטים רבים שאמרו לי היום הדהדו במוחי.
בעיקר המשפט :" יהיה בסדר, אנחנו איתך." המשפט שכל כך עיצבן אותי. איך בדיוק יהיה בסדר שנותרתי כמעט לבדי בעולם הזה? מה אני יעשה עכשיו? אני יישאר במעון הזה? את מי אני יאבד בפעם הבאה? הייתי כל כך פסימית שכבר כלום לא עניין אותי. מלאה אנשים מסביבי אך כל כך לבדי. בודדים הבינו אותי וגם הם בקושי.
השעה הייתה מאוחרת והחלטתי לרדת לאכול משהו בכל זאת לא אכלתי כלום מהבוקר. התחלתי לרדת במדרגות שלפתע שמעתי את דור וליאל מדברים. לא זה פשוט לא יכול להיות, לא האמנתי למשמע אוזניי.
קצרקצר -אין לי זמן =//מקווה שאתן מבינות.
אוהבת המון 😛
יווו מדהיםםםםםםםםםםםם!!
המשך דחוף אני במתחחחחחח!!!
😛
קצר=\\\
פרק מדהיםםםםם
בפרק הבא אני מקווה שתפצי....
אוהבת אותך...
-יסווו-
לידור אני נשבעת לך בכל היקר לי שכרגע אני בוכה ...
הרגת אותי עכשיו .
הבטחת לי המשך ארוךךךך.
ואיך לירן מת?
QUOTE (oshritsa @ 27/12/2006) לידור אני נשבעת לך בכל היקר לי שכרגע אני בוכה ...
הרגת אותי עכשיו .
הבטחת לי המשך ארוךךךך.
ואיך לירן מת?
הפתעה לפרק הבא :]]
ישתדל לפצות מחר =//
😢 אני כבבבר ידעתי שהוא ימותתת... אבל עדיייין איזה עצובבבב!@#$
זה לא פיירררררר 😢 😢 😢
ערבבב מ-ד-ה-י-ם [[:
ווווואואואוא זה מדהים
ועצוביי :[[[
המשששך
QUOTE (רוווותמיXD @ 27/12/2006) 😢 אני כבבבר ידעתי שהוא ימותתת... אבל עדיייין איזה עצובבבב!@#$
זה לא פיירררררר 😢 😢 😢
ערבבב מ-ד-ה-י-ם [[:
😉 טושי יש לך פרוטקציות שש שלא ידעו חחח
יהיה טוב 😊
אוהבת אותך אח(ו)ת שלי :]
QUOTE (קורלוש_14 @ 27/12/2006) ווווואואואוא זה מדהים
ועצוביי :[[[
המשששך
תודה 😁
איזהה סיפורר מדהיםםם#@%%$^
תמשיכייי
QUOTE (LoVe_AnGeL_ @ 27/12/2006) איזהה סיפורר מדהיםםם#@%%$^
תמשיכייי
ג'סיקה תודה רבה :]]]]]
איזה עצצוב :'[
כולי עם דמעות פה ...
למה באמת לירן מת ?
תמשיכי מההר ..
פיצוי מחר :]
אל תדאגו מחר אתן תבינו הכל=> מ-ב-ט-י-ח-ה 😛
אתר האהבה הישראלי