QUOTE (רוווותמיXD @ 26/12/2006) בובייייייייייי!@#$
איךך את מרגישה יפפפתייי?!?
היית היוםםם חסרההה \\:
התגעגעתתתיייי:]
אני מקווה שמחרררר את באאאה =]
יש לי לספפפרר לך כמה דבריםם שקרו היוםםם אז צרי קשרר...חעחע [[:
המשךך מדהייייייייים 😉
א ו ה ב ת א ו ת ך מ ו ש ל מ ת 😛
טושי אני מתה מגעגועים לא ראיתי אותך כל היום :[[
תלוי איך אני ירגיש מחר , הרופאה נתנה לי אישור לא לבוא עד יום חמישי אבל נראה לי שאני יבוא מחר..
כמה שיעורים הביאו היום?! דווקא ביום שלא באתי 😢
אוהבת המון 😁 ומתגעגעת =//
יצאתי מן המקלחת בהרגשה רעה,הרגשה שעומד להתרחש משהו רע ,הרגשה חדה שידעתי שהיא קשורה לסובבים אותי. לא ידעתי מה לעשות ידעתי שההרגשה כל כך נכונה . הרגשתי רע עם עצמי שאני יודעת שקורה ברגע זה משהו ואני פשוט לא יודעת מה. הרגשה שהייתה כל כך נכונה. נרדמתי.
~ * ~ 19 ~ * ~
המשך=>>
קמתי בבהלה בבוקר, בבהלה ששוב הכל חוזר על עצמו. זה לא יכול לקרות לי שוב, איבדתי גם אותו. העיניים שלי היו נפוחות ,הפנים שלי היו מלאות דמעות ,מלאות דמעות ששוב עוד אדם בורח ממני. עוד אדם הולך למקום טוב יותר ,לעולם מושלם יותר ,עולם שכולו אהבה,עולם בלעדי. התחלתי לבכות בקולי קולות לא היה אכפת לי להעיר את דולב ,לא היה אכפת לי מהחיים ,רק רציתי למות-למות ולא להיות בעולם העצוב והצבוע הזה. עולם שאף אחד משפחתי הקובה כבר לא נמצא בו.
דולב התעורר לפתע ונבהל כשראה אותי בוכה.
דולב :" לידורי מה קרה."
אני: ה..וא ג...ם הלך ל..עול..מו.." אמרתי בגמגום קל. דולב לא הבין על מה אני מדברת, פניו הביעו דאגה רבה.
דולב :" מי הלך? על מה את מדברת."
אני: "לירן..". אמרתי בגעגוע.געגוע שאני לא אראה שוב את אחי בעולם הזה.
דולב :" דור דור תירגעי הוא בחיים הכל בסדר איתו רק אתמול דיברת איתו."
הוא לא הבין את הרגשתי, ידעתי שהחלום היה נכון ,אמיתי. אמיתי כמו האמת בפרצוף. האמת שיכולתי לשנות אתמול בלילה,יכולתי למנוע את זה,ידעתי שעומד להתרחש משהו רע. הרגשתי כל כך רע עם עצמי לא מספיק ההורים שלי מתו וחלק מזה בגללי-יכולתי להציל אותם עכשיו גם לירן?! מה נותר לי בחיים האלה? איזו תכלית?
אני: "חלמתי על זה."
דולב: "זה רק חלום."
אני: "זה לא."
ידעתי שזה לא רק חלום ,הרגשתי את זה, הרגשתי שוב איך אני נשארת לבד בעולם המר והקר הזה, העולם שאני? לא יישאר בו עוד הרבה זמן.
לבשתי מהר את בגדיי, נעלתי את האולסטאר שלי והתחלתי לרוץ. דולב לא הבין מה קורה הוא התחיל לרוץ אחריי אבל אני כבר הייתי רחוקה מביתו ,רחוקה מלהיות שמחה ,רחוקה מאהבה ,רחוקה מהחיים ,רחוקה מעצמי ,רחוקה מכולם,פשוט רחוקה. שטף דמעותיי לא פסק אלא רק הלך והתגבר. לא ידעתי לאן אני רצה אך המשכתי והמשכתי. הרגשתי איך שוב כל עולמי מתפוצץ לרסיסים ,רסיסים שלא יתחברו בחיים אלא רק ילכו ויגדלו. רסיסים שכבר לא ניתן יהיה לחבר.
הרגשתי כל כך לבד, בודדה וגלמודה. לא הבטתי לאן אני רצה פשוט רצתי אל הלא נודע כשלפתע הרגשתי שאני מתנגשת במישהו.
נפלתי על הרצפה, קיבלתי מכה ברגל וכל היד שלי דיממה. הייתי שרויה על הרצפה בודדה בחיים האלו ,בודדה בעולם הזה.
הבטתי מעלה וראיתי שני נערים בן ובת . הבן היה חתיך ואף מאוד. גבוה, שרירי, בלונדיני עם עיניים כחולות והבת הייתה לא פחות יפה. גבוהה,רזה, שיער שטני ועיניים ירוקות.
אני: "א..ני מ..צט..ערת" .אמרתי בגמגום קל בעודי בוכה ומדממת.
הנער: "אין לך על מה מאמי. קרה משהו? את בסדר? למה את בוכה? בואי אני יטפל ויעזור לך." הוא הציף אותי בשאלות והציע לי עזרה. הוא היה אמיתי באמת רצה לעזור לי מכל הלב.
הנערה: "עומר אתה בסדר? למה אתה צריך לעזור לה? אנחנו נאחר לשיעור בגללה."
אני: "תקשיבו אני באמת בסדר ואני לא זקוקה לעזרתכם ,תודה בכל זאת ומצטערת שוב שהתנגשתי בך." פניתי אל עומר.
עומר: "אבל אני רוצה לעזור לך."אמר עומר בהבנה רבה.
הנערה: "אתה לא."
אני: "עומר זה בסדר אני לא צריכה עזרה."
עומר: "שני רואה למה גרמת? את רואה בכלל באיזה מצב היא? מי את שתגידי לי אם לעזור לה או לא?".
אני: "אני ל צריכה את הרחמים שלך,אני בסדר תלכו שלא תאחרו לשיעור בגללי". אמרתי בעודי מנסה לקום. היד המדממת לכלכה את כל בגדיי אבל זה היה הדבר האחרון כרגע ששינה לי. רק רציתי למות .כל תקוותיי התנפצו לרסיסים , אושרי לא יחזור בחיים להיות כמו שהוא היה, אני לא יחזור להיות מי שהייתי. אמוני בחיים התפוגג לחלקיקים זהירים ושום תקווה לא נשארה לי. שום תקווה לחיים המרים האלו. הצלחתי לקום לאחר מאמצים רבים וראיתי שאני ברחוב של המעון לא הרחק ממנו.
שני: " וואי איזו שחקנית טובה את,אני צריכה לקחת ממך שיעורי משחק."
אני: "על מה את מדברת?" אמרתי בבכי. בבכי ששיקף את כל הרגשותיי. בבכי שפרקתי דרכו את כל עצבי.
שני: "חושבת שלא שמתי לב רצה,בוכה,מתנגשת, נופלת ,מצטערת את רק רוצה את עומר". לא ניסיתי להסביר זה לא עניין אותי מה שהיא אמרה ,עוד צבועה נוספה כרגע לרשימה. הרגשתי שנשארתי לבד ואין לי אף אחד שיעזור לי ,יתמוך בי ,יחבק אותי ,יהיה איתי. התחלתי ללכת לכיוון המעון הקר והמנוכר שאני כל כך שונאת. עכשיו שלירן השאיר אותי גם הוא פה לבד אין לי גם דרך לצאת ממנו,מהמקום המזויף הזה.
עומר: "חכי אל תתייחסי אליה, אני יודע שזה לא נכון אני רק רוצה לעזור לך." שמעתי אותו צועק לעברי. ידעתי שהוא מתכון לזה ושהוא באמת אמיתי אבל לא רציתי שהוא יעזור לי רק מתוך רחמים. אומנם פיזית הייתי קרובה אליו אך נפשית הייתי בעולם משל עצמי, עולם הרחק הרחק מן העולם הזה. העולם שאני לא שייכת אליו.
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
אני ושני היינו בדרכינו לבית הספר היא לא הייתה חברה שלי אבל היינו יזיזים. בזמן האחרון היה החלה להשתלט עליי ולא אהבתי את זה בכלל. רציתי מישהי רצינית שתהיה לצידי , תחבק אותי והכי חשוב שתאהב אותי ושזה יהיה הדדי. לפתע כאילו יצאה לי מחלום דמיוני,חלום קסום וטוב ראיתי אותה כל כך יפה ,רצה ובוכה. כל כך עצובה, כל כך בודדה ,כל כך צריכה מישהו שיהיה איתה ויחבק אותה. היא לא שמה לאן היא רצה,פשוט רצה לעולם משל עצמה. ראיתי שעבר עליה הרבה ועדיין עובר עליה משהו, משהו רע, משהו שכל כך רציתי חלוק איתה.
היא: "א..ני מ..צט..ערת". אמרה בגמגום קל בעודה בוכה ומדממת.
אני: אין לך על מה מאמי. קרה משהו? את בסדר? למה את בוכה? בואי אני יטפל ויעזור לך." הצפתי אותה בשאלות רבות והצעתי לה עזרה. רציתי לעזור לה מכל הלב. לפתע שני דיברה. אוף אני כבר לא סובל אותה .למה היא צריכה להתערב בכל דבר ?שאלתי את עצמי. היא בטח תמציא תירוץ עוד מעט למה לא לעזור לה.
שני: : "עומר אתה בסדר? למה אתה צריך לעזור לה? אנחנו נאחר לשיעור בגללה. " ממתי אכפת לה אם נאחר לשיעור או לא? ידעתי שהיא לא תרצה שאני יעזור לה.
היא: "תקשיבו אני באמת בסדר ואני לא זקוקה לעזרתכם ,תודה בכל זאת ומצטערת שוב שהתנגשתי בך." פנתה אליי בנימוס. היא הייתה כל כך שונה משני ,כל מה שרציתי זה רק להיות בקרבתה ולעזור לה.
אני: "אבל אני רוצה לעזור לך." אמרתי ואכן התכוונתי לכך בכל ליבי.
שני: "אתה לא." אוף שוב היא מתחילה להשתלט, שוב היא חושבת שהיא תוכל להגיד לי מה לעשות. אני חייב לחתוך את הקשר שלי ממנה שאני כבר לא יכול להסתכל עליה מרוב שאני נגעל.
היא: "עומר זה בסדר אני לא צריכה עזרה." התעקשה שהיא באמת לא צריכה עזרה.
אני: "שני רואה למה גרמת? את רואה בכלל באיזה מצב היא? מי את שתגידי לי אם לעזור לה או לא?".
היא: "אני ל צריכה את הרחמים שלך,אני בסדר תלכו שלא תאחרו לשיעור בגללי". אמרה בכאב רב בעודה מנסה לקום. ידה דיממה ולכלכה את בגדיה אבל זה לא שינה לה.באמת שלא ריחמתי עליה רציתי לעזור לה מתוך כוונה טובה,כוונה אמיתית. ראו שהיא במצב קשה כרגע ורק רציתי להיות איתה. למה שני הייתה חייבת להתעקש לבוא איתי היום בבוקר.
שני: " וואי איזו שחקנית טובה את,אני צריכה לקחת ממך שיעורי משחק." הייתי ממש מעוצבן,זו הפעם הראשונה שהיא רואה אותי והיא משחקת אותה? איזה רעיון הזוי וטיפשי. שני כל כך קינאה שהיא גרמה להרגיש עוד יותר רע לא מספיק הסבל שהיא עוברת היא הוסיפה על זה ,היא כל כך אגואיסטית.
היא לא ניסתה להסביר את מה ששני אמרה,זה לא שינה לה כל מה שהיא רצתה זה להיעלם וללכת.
היא החלה ללכת בקושי רב וצעקתי לעברה "חכי אל תתייחסי אליה, אני יודע שזה לא נכון אני רק רוצה לעזור לך." אבל היא? היא כבר הייתה רחוקה מאיתנו בליבה ובנפשה.
אוהבת 😛
QUOTE (lidorushit @ 26/12/2006) QUOTE (רוווותמיXD @ 26/12/2006) בובייייייייייי!@#$
איךך את מרגישה יפפפתייי?!?
היית היוםםם חסרההה \\:
התגעגעתתתיייי:]
אני מקווה שמחרררר את באאאה =]
יש לי לספפפרר לך כמה דבריםם שקרו היוםםם אז צרי קשרר...חעחע [[:
המשךך מדהייייייייים 😉
א ו ה ב ת א ו ת ך מ ו ש ל מ ת 😛
טושי אני מתה מגעגועים לא ראיתי אותך כל היום :[[
תלוי איך אני ירגיש מחר , הרופאה נתנה לי אישור לא לבוא עד יום חמישי אבל נראה לי שאני יבוא מחר..
כמה שיעורים הביאו היום?! דווקא ביום שלא באתי 😢
אוהבת המון 😁 ומתגעגעת =//
הבנתייי.. טוב, תראי איך תרגישייי בובייי😊
כככככן, נסחפו קצצצת הייתי אומרתתת..
מ ו א ה 😘
חיחי שמת עודד פפפרק..
איזה מ,ע,ל,ף :]]
מדהימההה שלי המשךך דחוףף[:
מאמושששש
זה מהמם!!!!!!!!!!!!!!!
זה ממש יפה!!!
חח נשמה שלי מתה עלייך..
פרק מהמם..
מואאאאאאאאאאאאאה 😍
QUOTE (loisana11 @ 26/12/2006) מאמושששש
זה מהמם!!!!!!!!!!!!!!!
זה ממש יפה!!!
חח נשמה שלי מתה עלייך..
פרק מהמם..
מואאאאאאאאאאאאאה 😍
אוהבת אותך 😛
אני כותבת לכן המשך למרות שאני חולה ורק שלוש בנות מגיבות? 😢
ת ג י ב ו למושלללמת הזאאאאת כבבבבבר =][=
ואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו :0
תודה 😁
טושי אוהבת הכי בעולם..!
