מצטערת שלא המשכתי נסעתי לבקר את סבא וסבתא+סבתא 😊
מחר אני ישתדל מאוד מאוד להמשיך כי מיום שישי עד שני אני באילת אז ככה שבימים האלו לא יהיה המשך..
אוהבת מלא 😛
יאווו כיפ לךךךךך!!
גמניי רוצהה 😛
תהני באילת 😊
ושמננהה יש לך הודעה פרטית!!
QUOTE (_ליווש_ @ 28/02/2007) יאווו כיפ לךךךךך!!
גמניי רוצהה 😛
תהני באילת 😊
ושמננהה יש לך הודעה פרטית!!
חח כן 😊
אני כבר מותשתת..
ותודה רבה יפתי (:
עניתי לך בחזרה 😊
יפשליי תהני באיללת(:
לאב יו המוןן![:
תכתבי פרקק? 😁
תודה 😁
בעזרת השם אני אמשיך בערב 😊
יפה שלייייייייי
איזה פרק יפההההההה..
שני הזאת...בעעעעעע עליה=\
המשךךךךךךךךך
ותהני באילת..
ותזכרי תהבטחה שלךך..!!!=]
QUOTE (-יסווו- @ 01/03/2007) יפה שלייייייייי
איזה פרק יפההההההה..
שני הזאת...בעעעעעע עליה=\
המשךךךךךךךךך
ותהני באילת..
ותזכרי תהבטחה שלךך..!!!=]
תודה יסמיני 😁
בקשר להבטחה? לא הבטחתי 😛 אבל אולי..
QUOTE (lidorushit @ 01/03/2007) QUOTE (-יסווו- @ 01/03/2007) יפה שלייייייייי
איזה פרק יפההההההה..
שני הזאת...בעעעעעע עליה=\
המשךךךךךךךךך
ותהני באילת..
ותזכרי תהבטחה שלךך..!!!=]
תודה יסמיני 😁
בקשר להבטחה? לא הבטחתי 😛 אבל אולי..
לא אולי.. בטוח!
חח סתם 😛 אבבל תמשיכי..
אהה ותהני באילת..
QUOTE (adva2244 @ 01/03/2007) QUOTE (lidorushit @ 01/03/2007) QUOTE (-יסווו- @ 01/03/2007) יפה שלייייייייי
איזה פרק יפההההההה..
שני הזאת...בעעעעעע עליה=\
המשךךךךךךךךך
ותהני באילת..
ותזכרי תהבטחה שלךך..!!!=]
תודה יסמיני 😁
בקשר להבטחה? לא הבטחתי 😛 אבל אולי..
לא אולי.. בטוח!
חח סתם 😛 אבבל תמשיכי..
אהה ותהני באילת..
חח בובי זה לא קשור להבטחה הזו 😊
כבר ממשיכה (:
לפתע שני באה מאחוריה, קיוויתי שהיא לא תעשה את הטעות הזו אך לשווא היא הייתה חייבת לעשות זאת, זה האופי שלה להכאיב לאנשים.
"מה שההורים שלך מתו בתאונה שדקל גרם לה ואחיך נרצח והרוצח עדיין משוחרר?" אמרה את מה שידעתי בוודאות שתאמר.
~ * ~ 63 ~ * ~
המשך=>
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
אני: "מ..ה ע.ל מ..ה את מ..ד..בר.ת?" שאלתי בגמגום כבד כאשר לא האמנתי למשמע אוזניי? בגלל זה הם לא באו לבקר אותי בגלל שבעצם הם בכלל לא בחיים?
הזיות החלו להציף אותי, הרגע בו הודיעו לי שהוריי לא בחיים הדהד במוחי, חום גופי התעצם וגבר משנייה לשנייה.
~ * ~ * ~ * ~
אפרת: "ראיתם היום חדשות?"
אני: "כ...ן", ידעתי כבר לאן היא חותרת.
אפרת: "זה ההורים שלכם."
כאן כבר לא יכלתי להחזיק את עצמי,אמנם הייתה לי הרגשת בטן וסיוט בקשר לזה אבל היה לי יותר נוח לחשוב שאלו סתם מחשבות וזה לא אמיתי. התחלתי לבכות,להשתולל,להתפרץ,כל האושר שלי בחיים הפך לעצב. עצב אחד גדול שמחולק למיליוני שברירים שלעולם לא יוכלו להתחבר בחזרה.
אני: "זה לא יכול להיות", צרחתי בכל הקול שהיה לי. ולירן,לירן לא אמר מילה רק חיבק אותי ובכה. כל כך הייתי זקוקה לחיבוק הזה. להרגשה החמה שלא תחזור לעולם,כל כך הייתי זקוקה למגעם החם של הוריי אך ההרגשה לא תחזור,והם לא יחזרו. נותרתי לבד עם לירן בעולם,כל הטעם שהיה בחיי נעלם ,לא נותרה לי תקווה לחיות. לפחות לירן לצידי. לפחות יש לי אותו.
אני:" למה הם למההההההה?! המשכתי לצעוק ולהשתולל. מה הם חטאו בחיים שלהם? עם כל העצב והסבל שהם עברו בחיים האלה זה מה שמגיע להם?! למה אלוקים למה? מה נשאר לי מהחיים האלה? איזה טעם נותר בהם?" המשכתי לצעוק.
רק רציתי להיעלם. לא רציתי להיות שייכת יותר לעולם הזה. "למה זה קורה לנו? מה הטעם בחיים האלה? מה?"
אפרת: "לידורי תירגעי הכל יהיה טוב אני מבטיחה לך".
אני:" מה יהיה טוב בדיוק? מה נעשה עכשיו בלי ההורים שלנו? ה= הורים. איך נחיה עכשיו? איך נסתדר בלעדיהם? מה אני בלעדיהם? את יודעת בכלל מזה לאבד הורים שאת אומרת לי שהכל יהיה בסדר? אולי אצלך הכל יהיה בסדר- אצלי? אצלי הכל לא טוב. אני מרגישה שכל העולם מתמוטט עליי ואני לבד בו". הצפתי אותה בכל השאלות שהיו לי בראש והוצאתי עליה את כל העצב שלי.
לירן: "דור דור די היא לא אשמה. היא רק רוצה לעזור לנו".לירן אמר בבכי.
אפרת: "לירן זה באמת בסדר זה טבעי שהיא מגיבה ככה. זה ההורים שלך אני הייתי מגיבה בדיוק אותו הדבר ובכל מה שתצטרכו אתם יכולים לשתף אותי אני יעבור איתכם את כל התקופה הזו אתם לא תעברו את זה לבד מבטיחה".
אני: "תודה..ומצטערת שהתפרצתי עלייך", אמרתי בוכה.
אפרת:" זה בסדר חמודה בשביל זה אני פה".
אני: "אני אשמה", אמרתי בבכי חזק.
לירן:" למה את מדברת שטויות?"
אני:" אני לא".
אפרת: "לידורי את לא אשמה את לא יכלת לדעת זה מה שעומד להתרחש,את לא יכלת למנוע את זה ולעשות משהו בנידון זה פשוט קרה".
אני: "אתם לא מבינים. אני חלמתי על זה. זה אני אשמה בהכל אני ידעתי. אני הרגשתי שיקרה משהו רע. אני יכלתי להזהיר אותם ולא עשיתי את זה.יכלתי למנוע את זה ולא עשיתי כלום,אני כל כך מגעילה אני לא יכולה להסתכל על עצמי אפילו. בא לי למות מרוב שאני נגעלת מעצמי".
לירן: "דור דור תירגעי את לא אשמה. ואם תגידי עוד פעם שבא לך למות אני לא יודע מה יעשה אני כלום בלעדייך ברור? נשארנו רק שנינו בעולם הזה ואם יקרה לך משהו אני לא יסלח לעצמי על זה בחיים ברור?"
אני:" כ..ן".
~ * ~ * ~ * ~
מצאתי את עצמי במיטה בבית החולים כאשר שני ודקל עומדים מסביב, ראיתי מטושטש אך זיהיתי אותם, זיהיתי את הנער שגרם להרג הוריי, הנער שפשוט הרס את חיי.
אני: "מה אתה עושה פה?" שאלתי את דקל בחוצפה רבה ובלחש מפאת החולשה אשר חשתי.היחס שלי כבר לא שינה לי, להתנהג יפה, לא להתנהג יפה, במה בסוף זה תורם? מה שאכן שינה לי הוא שהוא לא סיפר לי את האמת, הוא נתן לי לשבות בקסמיו במקום לספר לי שהוא הרג את הוריי, הרג את היקרים לי מכל.
דקל: "ידעתי שאת תקבלי זאת כך." אמר בעצבות, ראיתי את העצבות אשר הוא חש בעיניו אך לא נתתי לעיניו להשפיע עליי שוב, גם אם הוא מצטער וגם אם לא המעשה נעשה, הוא הרג.
אני: "איך בדיוק אתה רוצה שאקבל זאת? אקבל ואעבור את זה כעוד תקופה חולפת? למה ציפית? אתה הרגת את ההורים שלי, מה אתה רוצה שאני ארקוד ואשיר לך פה?" הגברתי את קולי בעוד דמעות זולגות מן עיניי, עוברת את התקופה הזו שנית, מנסה לעכל את מות הוריי.
דקל: "אני מצטער, תסלחי לי." אמר בלחש.
אני: "סליחה מבקשים ביום כיפור." אמרתי.
דקל: "שבוע הבא."
אני: "מה?" שאלתי.
דקל: "שבוע הבא יום כיפור." אמר בלי לחשוב פעמיים.
אני: "כמה חודשים עברו ממות הורי?" שאלתי כאשר הבנתי שעבר הרבה זמן, תקופה ארוכה, תקופה שמחוקה מחיי, מוחי ומחשבותיי, תקופה אשר אני לא זוכרת.
דקל: "שלושה חודשים."
שני: "מה את כל כך מופתעת?" שאלה.
אני: "אני רוצה שתצאו מן החדר." אמרתי.
שני: "מפריע לך לראות אותי מול עינייך? מרגישה נחותה?" שאלה בחוצפה המאפיינת אותה לפחות ביום וחצי האחרונים, מהרגע בו הכרתי אותה.
דקל: "שני די כבר להיות כזו, בואי נצא היא צריכה את השקט שלה." אמר בהבנה ומשך את שני לעבר היציאה מן החדר, משאיר אותי לבד עם עצמי.
לאחר כרבע שעה נכנס אל חדרי אדם מבוגר, לא הבנתי מי זה ,לא זיהיתי אותו.
..: "לידורי." הוא אמר באושר ושמחה, לא הכרתי אותו, לא הבנתי כיצד הוא קשור אליי אם בכלל.
אני: "סליחה אדוני, מי אתה?" שאלתי בנימוס מנסה לא לפגוע ולהכאיב.
..: "חיים, את לא זוכרת אותי?" שאל.
הנהנתי בראשי לאות שלילה והוא פלט אנחה מפיו בעוד הוא מתיישב על הכסא אשר לידי.
אני :"ספר לי על עצמך." אמרתי בחיוך, רוצה לדעת עליו הכל, מצפה לדעת עליו הכל.
חיים: "הפעם הראשונה שראיתי אותך הייתה לפני שלושה חודשים בערך. אני נהג מונית, הסעתי אותך לבית העלמין לבקר את הורייך. לאחר מכן פגשתי אותך בבית הספר החדש שאליו עברת. אני שומר בו."אמר.
אני: "עברתי בית ספר?" שאלתי מופתעת לגלות דברים חדשים, רק רוצה לדעת.
חיים: "כן, עברת וגם רותם חברתך הטובה עברה יחד איתך. "
אני: "לפחות אני איתה." אמרתי.
חיים: "את לא זוכרת כלום?" שאל.
אני: "נזכרתי לפני כן ברגע בו הודיעו לי על מות הוריי אבל חוץ מזה ?כלום."אמרתי חסרת אונים.
חיים: "את לא זוכרת את ההבטחה שלך.?"
אני: "תספר לי." אמרתי לו בחיוך, שמחתי להכיר מישהו חדש, אמיתי ולא מזוייף, מבין ולא מסתיר. הוא חייך אליי והמשיך בדיבוריו.
חיים: "הבטחת לי שתעזרי לי למצוא את ביתי."
------
שכבתי במיטה, חושבת על שיחתי עם חיים, מנסה להיזכר בסיטואציות עימו מן העבר אך לשווא. כאשר חשבתי עליו חיוך התפשט על פני. הבטחתי לו שאני אעזור לו למצוא את ביתו ואכן אני אקיים. למרות שאין קצה חוט, למרות שהסיכויים למצוא אותה נמוכים.
סבא וסבתא נכנסו אל חדרי, לא יכולתי להתבונן בעיניהם, לא הייתי מסוגלת להביט בם. נפגעתי מהם כל כך במקום שהם יספרו לי שההורים שלי נפטרו, אני צריכה לשמוע זאת מנערה ששונאת אותי? במקום שקרוביי יספרו בי ויתמכו בי הם מסתירים זאת ממני? שררה שתיקה בחדר, לא טרחתי להוציא הגה מפי ולא להביט בהם, הייתי שקועה בתוך עצמי, מתעלמת מהם וממבטיהם.
סבא: "ילדה שלי אנחנו אוהבים אותך."
סבתא: "כל כך הרבה."
סבא: "את החיים שלנו."
סבתא: "לא ידענו איך לספר לך." אמרה.
אני: "אז עדיך להסתיר." אמרתי בעודי מתבוננת ברצפה ולא עליהם.
סבתא: "תביני אותנו, את עברת כל כך הרבה, רצינו לתת לך זמן ולא להעמיס עלייך את הכל בבת אחת. לתת לזיכרונך לשוב לבדו ולא להוסיף לך עול על ראשך."
לא עניתי להם, שלושתנו שתקנו, לא היה לי מה להגיד להם. אחר הכל הם תמכו בי כאשר הוריי מתו, אצלם גרתי כאשר לירן נרצח, כמו ששני סיפרה לי. הם דאגו לי בתקופה האחרונה, הם היו לצידי ועימי. לאחר מחשבות רבות, נרדמתי.
שוב הכל חזר על עצמו, כמו בסרט החוזר על עצמו, נזכרתי במות לירן, נזכרתי בחלום. התקופה האחרונה עדיין הייתה חקוקה בליבי אך לא בזיכרוני. אבל את הדבר הכי חשוב זכרתי, מי הוא הרוצח. התעוררתי בבהלה. ראיתי מסביב את סבא וסבתא ודקל, הם הביטו בי מופתעים.
אני: " איתי הוא הרוצח." חזרתי על המשפט הזה כתמיד.
..: "מי הוא הרוצח? חשבתי שלא שמעתי טוב." שמעתי את קולו של איתי מאחורי, נחרדתי בהלה., רק שלא ירצח גם אותי. אם הוא רצח את לירן למה שהוא לא ירצח גם אותי? העיקר שלא יהיו נגדו ראיות ועדים שהוא אכן הרוצח.
אני: "אתה הרוצח ואתה תשלם על כך, עליי? אתה לא תוכל לעבוד. נגמרו חיי ההוללות והרציחות שמעת? "
פורים שמח 😊 😊 😊
וואוווווווווווו
מסכןןןן!!
לירורי י'רשעהההההההה
חחחחחח
הוא לא עשה כלוםם!!
המשךך יפה שלי
תהני באילת =]
מממממממממממממממממממממממממממממממה?!?!!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!
לא הוא לא הרוצחח..
נו לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
איזה רשעית.. הוא כזה חמוד לא עשה כלום..
ואייי לידורי איזה פרק מדהים!!!
אהבתי!!!
מחכה להמשך יפה שליי..
ותהני באילת!!!
אוהבת המון רחלוש =]]
אתר האהבה הישראלי