וואאאייי
אהבבבבתתיי!
תמשייככיי מממאאאממיי!!
פשוטטט מדהים..
אני מקווה שאת יותר טוב אחרי התאונהה..
תהיי בריאה!
לאב לאב לאב.=]
וואי מאמי קראתי עכשיו את ההמשכים [[:
הסיפור שלך ממש יפה
את כותבת מהממממם
והרעיון ממש יפה #@ אהבתתי רצח..
תממשיכי ...
שיררקה 😊
יאאאאאאאאאא אמאא מהמם
איך את מרגישהה בובי?
את לא נכנסת לאיסיי כבר 😢😢
תמשיכיי
QUOTE (odelia_a @ 14/07/2006) וואי ש-ל-מ-ו-ת זה מה שיש לי להגיד לך
אוהבת..
תודה חיים שליי...מוואהה אוהבת יותר😊
QUOTE (אנונימית @ 14/07/2006) מעלףףתמישכי דחוףף
טנקס=]
QUOTE (oshri_Ok @ 14/07/2006) וואאאייי
אהבבבבתתיי!
תמשייככיי מממאאאממיי!!
פשוטטט מדהים..
אני מקווה שאת יותר טוב אחרי התאונהה..
תהיי בריאה!
לאב לאב לאב.=]
תודה רבה😊
וכן, אני רמגישה הרבה יותר טוב..
עדיין ממש כואב, קשה ללכת, לשכב, לשבת וכו'..
אבל לאט לאט זה יעבור..
QUOTE (שירקה_הנסיכה @ 14/07/2006) וואי מאמי קראתי עכשיו את ההמשכים [[:
הסיפור שלך ממש יפה
את כותבת מהממממם
והרעיון ממש יפה #@ אהבתתי רצח..
תממשיכי ...
שיררקה 😊
תודה רבה מאמו'ש😊
אני שמחה מאודד שאהבתת!!!
3>
QUOTE (י-ע-ל @ 15/07/2006) יאאאאאאאאאא אמאא מהמם
איך את מרגישהה בובי?
את לא נכנסת לאיסיי כבר 😢😢
תמשיכיי
תודה..
אני רמגישה יותר טוב3>
ואני דווקא כן באייסיקיו
למרותש הוא עושה לי המון בעיות
תגידי, יש לך מסנג'ר?
ואז מירי הגיעה
העדפתי לחכות לה בחוץ
"הנה את, אלוהיםםםם את לא יודעת את מי ראיתי"
"את מי ?!"
"את החנון הזה..נו איך קרואים לו..ס..."
"סער."
"כן"
"ומה איתו?"
"גאדד הוא כזה שמןןןןן חחחחחח"
"דיברתם?"
"הוא אמר לי הייי שאלתי אותו מיהוא חושב שהוא
שהוא מדבר אליי בכלל ושאני בדרך לחברה
שלי ניקול, חח רואהה? אפילו אמרתי שאנחנו חברות.."
"מה מה מה?? מה אמרת לו?!"
"שאני בדרך אלייך... למה? ? . "
+*+פרק 6+*+
אני: "וואי, לא היית צריכה"
מירי: "למה מה הבעיה?! אני לא מבינה, רגע,
מה את דופקת לדובון הזה חשבון? מה לך ולו בכלל?"
אני: "שום דבר..עזבי..לא משנה"
היא צודקת. הוא דובון ובאמת חלאס, לא
צריך להיות לי איתו שום דבר.
מירי: "טוב עזבי אותך עכשיו, לא טוב לדבר
על שמנים חח, כמה כסף הבאת איתך?"
אני: "אה....300..350.."
אמרתי ונזכרתי באיך שגנבתי את הכסף לחווה מהארנק.
נכון שהיא אישה רעה והכל, אבל לא מגיע לה.
זה לא יפה. זה גניבה. אני בחיים שלי לא גנבתי.
מירי: "פשש אני רואה את יושבת טוב הא ניקי?
כי לפי איך שאת מתלבשת לבית הספר הייתי
בטוחה שאת איזו תפרנית..כמו תמי..חח
אם כבר מדברים על תמי, מה את בכלל עושה איתה?!"
אני: "אל תדברי עלייה ככה מירי היא דווקא
ילדה מאוד חמודה..."
מירי: "חחח אוקיי.....טוב הנה עוד מעט מגיעים"
אני: "לאן?"
מירי: "אוי, את מצחיקה אותי. ל-רחוב של החנויות
ה-הכי שוות פה באיזור. את תמצאי שם ממש דברים
יפים, מה בכלל בא לךך ללבוש?"
אני: "אמממ...לא יודעת אני לא בקטע של שמלות וכל ז.."
מירי: "אבל זה מה שאת הולכת לקנות"
אמרה בחלטיות
אני: "אבל זה לא אני, אני לא מרגישה בנוח עם זה"
מירי: "אז תתחילי להרגיש"
אמרה בציניות ומשכה אותי לעבר החנות הראשונה שראינו.
מבחוץ היה שלט ענק וזוהר בצבע ירוק, החנות הייתה יחסית
גדולה עם מלא מלא בגדים צבעוניים בפנים.
אני: "זה לא מותגים פה נכון?"
מירי: "כאן? לא"
אני: "אהה, כי חשבתי את לובשת רק מותגים"
אמרה נזכרת שבכל יום מפגיזה עם ג'ינס ליוויס חדש.
מירי: "נו בארור! אבל שמעי ניקי יש גם בגדים
אחרים שהם יפים ולא עולים יקר, אז למה לא?"
אני: "כן, את צודקת.."
מירי: "אוקיי את תכנסי לתוך התא אני יביא לך בגדים"
אני: "אבל את לא יודעת איזה מידה אני"
היא דחפה אותי אל תוך התא, אני מנסה לעצור אותה,
אבל ללא כל הצלחה=/
עמדתי בתא מסתכלת על הכתוביות שנערים
רשמו בפנים, בעפרונות, עטים וטושים..
עד שקיבלתי על הראש מכה. הבנתי שזה ערימת
בגדים שמירי אספה לי.
התחלתי מודדת הדבר הראשון היה חצאית עד אחרי הברכיים
וורודה עם פרחים, בסגנון אביבי כזה, יצאתי החוצה והיא
אמרה שזה לא ממש מתאים=/ הפריט השני היה ג'ינס ארוך
צמוד, לא נמוך ולא גבוה מידי כמו שאר הג'ינסים שלי,
בהיר עם קרעים, דווקא מה שהולך עכשיו.
יצאתי והיא אמרה שזה נחמד ליום יום אבל לא למסיבה...
אני: "רגע, כמה הוא עולה בכלל?!"
ניסיתי להסתכל בתווית שנמצאת מאחורה בג'ינס ללא הצלחה
מירי: "בואיי..." משכה אותי אלייה והסתכלה "130 שקל, לא הרבה בכלל"
אני: "כן.."
מירי: "תקחי אותו, ליום יום את יודעת, עדיף על
מה שאת לובשת.." גילגלה עיניים
אני: "טוב..."
מירי: "יאללה כנסי תורידי אותו תזרקי לי אותו אני
אחזיק אותו בנתיים ואז תמשיכי למדוד את שאר הבגדים"
אני: "אוקיי.."
את האמת? בכלל לא היה לי כח למדוד בגדים עכשיו.
כולה מסיבה, של המקובלים האלה. למה אני צריכה
כל כך להשקיע? מה לא בסדר בג'ינס, חולצה ונעלי ספורט?
ואז ראיתי את השמלה שהייתה זרוקה לה בצד התא.
הרמתי אותה וישר מדדתי.
צהובה, מגיעה את הברכיים, למעלה צמודה כמו מחוך
ויש עלייה מן פס תחרה לבן, היא צמודה במותניים אבל ברגליים
מתחילה להתרחב ממש, מהשמלות האלה כשמסתובבים איתן
באמצע ריקוד או משהו אז הן מתנופפות באוויר..
מירי: "יא אללה ניקוללל כמה זמן?!"
אני: "הנה אני יוצאת עוד שנייה"
אמרתי מנסה לסגור לעצמי את הרוכסן וחושבת
שלא יזיק לי להוריד איזה קילו או שניים.
מירי: "מה מדדת?"
אני: "את..את השמלה הצהובה"
מירי: "היא בטוח מהממת עלייך"
הצלחתי סוף סוף לסגור את הרוכסן ובאתי לפתוח את התא
אבל היא חסמה אותי.
אני: "מה? למה?!"
מירי: "חכי! אני יביא לך נעליים מתאימות וככה זה יהיה מושלם"
אחריי דקה וחצי היא חזרה והביאה לי קופסת נעליים לבנה,
פתחתי אותה באיטיות ובפנים היו נעלי עקב מ-ד-ה-י-מ-ו-ת
בצבע לבן, עם סוגר מכסף..
מדדתי אותן, בול המידה שלי, כל כך יפות, כל כך מתאימות..
יצאתי מהתא..מזיזה את שיערי לאחור
מירי: "וואו! מדהימה! כל כך שנות ה80, אחותי!"
אני: "את חושבת..?"
אמרתי עושה סיבובים שלמים מול המראה, להיות
בטוחה שהיא לא סתם אומרת.
אני: "אבל רגע כמה היא עולה בכלל?!"
אמרתי חוששת שהכסף לא יספיק. 350 פחות 130 זה...220..
"השמלה ממש במבצע השבוע! כל השמלות בחנות! 200 ש"ח!
והנעליים ממש בהנחה מטורפפתת... 180 ש"ח!" המוכרת נדחפה
ואני התאכזבתי, כיה בנתי, שאני בחיים לא אוכל לקנות את זה.
הרי על הג'ינס אני לא אוותר, סוף סוף משהו גזעי ליום יום.
החלטתי לקחת רק את השמלה. מקסימום אני ילבש אותה
עם הסניקרס המזעזעות שלי. בחיים אני לא אוכל להראות כמו נסיכה אמיתית.
"טוב... אני אקח רק את השמלה"
המוכרת פצחה בנאום שכנועים אבל הסברתי לה שאין לי מספיק
כסף והיא ירדה מהרעיון של לשכנע אותי לקחת גם את הנעליים..
"אם תצטרכו עוד עזרה..רק תבקשו" אמרה המוכרת בחיוך צבוע
והלכה לעזור לאחרים..
אני: "טוב מירי..א..אני הולכת להחליף לבגדים שלי"
מירי: "אוקיי, אני רק אמדוד את החולצה הזאת"
אמרה והחזיקה בידה חולצה ירוקה עם נצנצים,
בדיוק כמו בקליפ של מדונה! טוב נו, אולי בפעם אחרת אני
אוכל להרשות לעצמי.
אחריי 5 דקות באתי לשלם על השמלה והג'ינס, המוכרת
שמה לי אותם בשקית אדומה יפה, מירי לקחה את החולצה הירוקה
ויצאנו מישם. איך שבאנו לעבור את הכניסה פתאום משהו צלצל
ממש בקול! המוכרת רצה לקראתינו ופשוט משכה אותי חזרה פנימה
המוכרת: "איך את לא מתביישת!? ככה את גונבת!
ואני עוד מציעה לך הנחות ועוזרת לך!"
מירי: "מה את רוצה מימנהההה.. היא לא גנבה כלום!
את ראית שהיא בעצמה קנתה איזה חוצפנית אתת!"
הבנתי, שבאמת המוכרתתת מאשימה אותי, כן כן אותי, בגניבה!
😢 מה עושים לעזאזל?! באמת שלא גנבתי כלום!!
רבנו עם המוכרת במשך שעה והיא רצתה שאני
פשוט אוריד מעליי את בגדיי מולה ואראה לה שלא גנבתי כלום!..
חצופה או לא?! עם ההתנהגות שלה באמת הייתי צריכה
לגנוב לה את הנעליים..
מירי התחילה לצעוק' עלייה שהיא זונה וחצופה, ואיך
היא לא מתביישת, והמשיכה לקלל אותה ואני הייתי המומה
לגמריי מיזה שמירי בכלל מגנה עליי, ואנחנו בקושי מכירות.
פתאום כל ההתלהבות שהייתה לי מהג'ינס והשמלה החדשים
ירד לגובה של דשא, כל כך הרגשתי רע עם המצב.
המוכרת הזאת ממש ביאסה אותי. בסופו של דבר הרמתי
את המכנס כזה מלמטה, הראתי לה שאין לי שום דבר
מתחת לחולצה והיא שכררה אותנו..
אני: "מירי, ממש תודה שהגנת עליי שמה..
כאילו..לא היית צריכה..אנחנו לא מכירות כמעט..ו.."
מירי: "עזבי, תודה תגידי לאלוהים."
אני: "מירי, לא כבד לך לסחוב את התיק הזה?"
אמרתי שמה לב לתיק שעל גבה שניראה כבד מאוד
אולי עשיתי את זה כי הרגשתי לא נעים שהיא הייתה צריכה לריב
עם המוכרת בשבילי, להגן עליי, לחטוף צעקות בגללי..
מירי: "לא..זה בסדר..אני מסתדרת..שומעת..
בואי נלך רגע לעצור בצד"
אני: "למה? את לא רוצה ללכת הביתה?"
מירי: "מה הקטע שלך 5 דקות לשבת בצד?"
התחילה להתעצבן
אני: "טוב טוב..אממ איפה?"
מירי: "הנה שם"
הצביעה לעבר גינה ציבורית נטושה שיש שם רק ספסל אחד
התחלנו הולכות לכיוון, המקום ממש ריק.
התיישבנו על הספסל והיא הורידה את התיק מגבה
פתחה אותו ורוקנה אותו על האדמה..
ואני?! אני הייתי ב--> ש=ו=ק
יאאאאאאאא היא גנבהההההההההההההה.........
זונה! חחחח תמשיכי מאמי שלי מהמם
אתר האהבה הישראלי