הנהההההההההההה עכשיו יעבורררררררר תמשיכיייייי
יעלי בובה תודה אני אוהבת אותך מוואהה 3>
אז בפרק הקודם למי שלא זוכר [כאילו מישו קורא כאן בכלל😢] ניקול עלתה אל סער הבייתה,
בדקותה יחידות שהוא היה מיחוץ לחדר היא נתקלה ביומן שלו, הסקרנות גברה עלייה והיא פחתה את היומן
וקראה קטע על מישהי שהוא כניראה מתאהב בה..
בדיוק הדלת נפתחה ואני העפתי את המחברת מידיי...
סער: "ניקול? מה את עושה?"
+*+פרק 9+*+
העפתי את היומן מידי
אני: "אה..זה..זה לא מה שזה ניראה" אמרתי ואפילו לעצמי לא נשמעתי משכנעת
סער: "מה זה שם?"
אני: "מה איפה?"
סער: "שם על הרצפה לייד השולחן.."
הוא אמר והחל להתקרב לכיווני
אני: "נו לא התכוונתי.."
הוא התכפף והרים את המחברת מהרצפה, היא הייתה פתוחה
בדיוק בעמוד שהספקתי לקרוא
סער: "אנ..אני לא מאמין.. ניקול את קראת לי ביומן?"
אני: "תראה ס..סער, לא חשבתי שזה יומן ראיתי מחברת
לא הבנתי מה זה סתם סקרן אותי.. חשבתי שזה של ביצפר או של שירים
או משהו.."
סער: "אההה נכוןןןןןןן.... ועל מחברת של ביצפר כתוב "לא לגעת" נכון ניקול?!"
אני: "אני מצטערת באמת שלא התכוונתי"
סער: "לא מעניין אותי, מה הספקת כבר לקרוא!?"
פתאום הטון שלו נהיה תקיף מאוד הוא נהיה עצבני פתאום לא הכרתי
את אותו סער החנון השקט והמופנם
אני: "את..את ה.." התקרבתי והצבעתי על החלק שקראתי "מה שפה.. זהו..
אני נשבעת שלא קראתי יותר מיזה"
סער: "ניקול..את באמת לא קולטת הא?"
הוא אמר בטון פגוע מאוד והעיף את המחברת על המיטה
סער: "זה לא משנה מה קראת, יודעת מה?! אפילו אם לא היית קוראת
כלום.. גם לא משפט וגם לא מילה.. אבל עצם זה שאת פתחת את המחברת..
המחברת שהיא היומן שלי.. שאני כותב בה כל מה שאני מרגיש, כל מהש אני חושב
כל מה שעובר עליי!! רק זה מראה על כמה שאת כמו כולם.. על כמה שטעיתי לגבייך!
ניקול אני חשבתי שאת שונה, שאת לא כמו כולם ....שאת מתחשבת ומבינה..
אבל עכשיו אני מבין כמה אני טעיתי.."
עמדתי שם מקשיבה לכל הדברים שהוא אומר, הרגשתי כאילו האדמה מתחתיי
מתחלקת ל2 חלקים ואני נופלת באמצע.. לא ידעתי מה להגיד, לא ידעתי מה לעשות
אני: "אנ..סער.. אני באמת שלא יודעת מה להגיד לך..
אני מצערת.. אבל..אבל אל עתשה מיזה כזה עניין גדול..בבקשה..
אני לא כמו כולם.. אתה מעליב אותי כשאתה אומר את זה...
אל תעשה מיזה ביג דיל"
סער: "לא לעשות מיזה ביג דיל?!?! את שיקרת לי
את בגדת באמון שלי... אנ..אני רוצה שתלכי.."
אני: "מה פתאום ללכת? סער נו מה יש לך עכשיו"
סער: "בבקשה ניקול.. תלכי.. אני לא רוצה לראות אותך פה.."
אני: "אבל ס...אבל סער נו!!!!"
סער: "בבקשה"
הוא אמר והתיישב על הכסא בחדרו מפנה אליי את גבו
אני: "ט..טוב.. כ..כאילו אם זה מה שאתה רוצה..
אני אלך..."
סער: "להתראות"
אני: "ב....ביי"
יצאתי מביתו והתחלתי ללכת לכיוון ביתי, החושך הזה עצבן אותי, וכל האנשים
נעצו בי מבטים, דמעות זלגו מעיניי. אינ לא יודעת למה, אבל פשוט היה לי רע בגלל הכל.
חווה, אמא, המוזיקה שאני כל כך אוהבת אבל
כניראה שלעולם לא תהיה לי את ההזדמנות להגשים את החלום האמיתי שלי,
המסיבה מחר.. איך עלזאזל אני הולכת להגיד למירי שאני לא באה?!
איך אני אבריז לה ברגע האחרון?!
בלי לשים לב מרוב עצבים התחלתי למלמל לעצמי באמצע ההליכה לבית
"אוח שמן מטומטם ומחוצ'קן! מי הוא חושב שהוא בכלל?! מלך העולם?!
שיגרש אותי מהבית שלו?! כולה יומן, פאקינג יומן, אפשר לחשובבב
ביג --- דיל... כאילו שמישהי תשים עליו שם.. אם הייתי קוראת את זה
בלי לדעת שהמחבר הוא שמן ומכוער הייתי חושבתש מדובר באיזשהו
ג'נטלמן רומנטיקן חסר תקנה ויפה תואר.. אבל לא, סער לא כזה,
סער לא כזה וגם בחיים לא יהיה כזה! הוא תמיד יהיה משקופפר, מכוער, שמן, מחוצ'קן
ומגעיל! שונאת אותו.. אני יראה לו מה זה.. בחיים לא התנהגו אליי ככה..
מפגר..."
...: "וואווווו... ילדה את בסדר?!"
אני: "א..מה!?"
איזה פאדיחה! הבנאדם הזה הולך מאחוריי כל הדרך ושומע
איך אני מבלבלת לעצמי את המוח, הוא בטח חושב שאני חולת
נפש או משהו כזה.
סובבתי את ראשי ומולי עמד ילד שניראה בגילי, שיער בלונדיני בהיר מפוזר
עד אחרי האוזניים, חלק, עיניים כחולות גדולות, בהיר בצבע עורו.. חשף שיניים
לבנות כמו סיד
...: "..א...אני רומן ואת?"
אני: "רומן? בחיים לא שמעתי את השם הזה"
רומן: "אני באתי מרוסיה אולי בגלל זה"
אני: "אהה חחחח ואני כמו דפוקה לא שמתי לב.. מאיפה אתה?!"
רומן: "אני לא מכאן.. אני מיישוב אחר בצפון הארץ"
התאכזבתי טיפה הוא דווקא היה ניראה אחלה בנאדם
אני: "אהה.. א..אז מה אתה עושה פה?"
רומן: "אני פה אצל משפחה שלי, מבקר דודים..דודות"
שמתי לב לעובדה שהוא עולה חדש לפי המבטא והדיבור ..
אני: "אהה.. מאיפה הם?"
רומן: "הם..הם מיפה..מרכז עיר"
אני: "אתה יודע רחוב או משהו? כי גמני גרה במרכז"
רומן: "אהה..זה לא.. אני לא ממש מכיר פה את יודעת"
אני: "כן, אני מתארת לעצמי"
רומן: "את ..את בסדר ..ילדה?"
אני: "אהה! אני ניקול, מצטערת שלא הצגתי את עצמי..
ו..כן אני בסדר למה?"
רומן: "ניקול? ניקול שם יפה. כי את נראית לי טיפה עצבנית..
אולי בגלל שהייתה דמעה על..על לחי שלך"
אני: "אה.." ניגבתי את עיניי שכבר כמעט והתייבשו להן "כן
אתה יודע איך זה בחיים"
רומן: "ועוד כל כך אני יודע.. טוב אני קבעתי ממש פה
להיפגש עם דוד וללכת יושבים איפה שהו לא יודע"
אני: "אהה.. אוקיי...טוב..אז היה נעים להכיר אותך רומן"
רומן: "גם אותך.. יהיה בסדר כן? .. ביי ביי"
אני: "להתראות רומן.."
המשכתי הולכת לכיוון ביתי ובדרך חשבתי שבטח הוא חושב
שאני סתם סתומה.. הוא אפילו לא התעניין בי... בדרך כלל שמכירים
מישהו אז שומרים על קשר, טלפון... משהו.
אבל הוא? לא ניראה שבכלל היה אכפת לו.
זה טיפה השכיח אותי כמל המחשבות על סער, אבל גם המחשבות האלו
לא איחרו לבוא.
נכנסתי אל ביתי ואמא שלי וחווה ישנו.. נכנסתי בשקט לחדרי החלפתי לפיג'מה
הלבנה שלי, נכנסתי למיטה עצמתי עיניים ונרדמתי..
----------------
מירי: "אוקיי יאללה אני מחכה לך ניקול בבקשה שזה יהיה מהר כן?!"
אני: "טוב טוב אין בעיה אני מכינה שקית עם דברים ואני יוצאת"
מירי: "אין בעיה! להתראות בנתיים"
אני: "ביי ביי"
הנחתי את השפורפרת במקומה
והבטתי במהירות לשעון השעה כבר 6 וחצי בערב, היום המסיבה.
בסוף המצאתי לאמא שלי משהו על זה שאני הולכת לישון אצל מירי
ילדה חכמה ומוכשרת מהכיתה [כן, בטח] והיא עוזרת לי להשלים חומר
לקראת המבחן הקרוב בלשון [אהא..]. הכנסתי את הבגדים והנעליים לתוך שקית
צהובה גדולה, איפור לא היה לי ממש אז סמכתי על מירי שתעזור לי בקשר לזה.
החלפתי במהירות למכנס קצר בצבע חאקי טיפה גבוהה, נעלי הסניקרס החרושות שלי
וחוצה לבנה חלקה, אספתי את שיערי לקוקו ויצאתי מהבית.
הגעתי לשכונתה של מירי ב7 ורבע בערך, שכונה די עמידה
הייתי אומרת. הבתים נורא יפים ומושקעים..
הגעתי לכתובת שהיא מסרה לי וצילצלתי בפעמון.
כעבור דקה דלת הבית נפתחה ואני לא הבנתי מה קורה פה..
אני: "את..אתה?! מה אתה עושה פה?!"
רומן,נו באמת..חחחח
אני צודקק?!
אהה?1
אהה?1
חחחחח
תממששייככיי!#@!#
פרקק יפפיייפפיייהה!
מהמממממממממממממם תמשיכיייייייי
סיפוררר מהמםםם!!!!
אבלל מאמיי עד שאתת שמהה המשךך אנחנוו מתייבשיםם פהה חעחע
המשךךךךךךךךךךךךך
דחווווווווווווווווףף!!!!
-יסווו-
+*+פרק 10+*+
זה היה רומן. הוא לבש מכנסיים שחורים יפים וחולצת טישירט לבנה עם הדפס באנגלית, הוא היה ניראה נקי ומסודר.
אני: "ר..רומן?!"
רומן: "ניקול? חח איזה קטע, מה את עושה פה?"
אני: "אמממ יש מסיבה ואני באתי למירי חברה שלי כדי שנלך ביחד"
רומן: "חחחח באמת?!?!? וואו אני..לא מאמין.. ממש..קטע..קטעים!"
אני: "חחח" המבטא שלו הצחיק אותי גם..
רומן: "היא קרובת משפחה שלי אני מתארח אצלהם"
אני: ,באמת? איזה צרוף מקרים!"
רומן: "כן.."
בדיוק מירי באה והיא לבשה שמלת מיני קצרצרה שחורה שלא מסתרה כמעט כלום ונעלי בובה שחורות, בשיער הייתה תקועה לה קשת שחורה עם סרט אדום..
מירי: "היי ניקול, אני מקווה שלא מפריע לך אני מביאה את בןדוד שלי.. ר.."
אני: "רומן, כן"
מירי: "אתם מכירים?"
רומן: "בערך.."
מירי: "טוב" אמרה בקשיחות "יאללה היינו פה"
הדרך לבית שבו הייתה המסיבה הייתה קצרה, משהו כמו 5-10 דקות הליכה
הגענו ושמענו את המוזיקה מלמטה, ראינו נערים יושבים למטה ..
עלינו לקומה השנייה, שם התקיימה המסיבה, נכנסנו וכולם רקדו שם ונהנו.
מירי: "ניק.. את שותה נכון?!"
היא הביטה בי מצפה לתשובה של "כן בטח"
אבל אני? מה לי ולשתייה? ....
אני מצטערת על ההמשך הקצרצר והמכוער, אני מעלה את הסיפור ואני אמשיך ממש בקרוב... =/1
יאא ממש יפה!
אהבתי תרעיון..
יש לך כתיבה יפה!
את ממש מוכשרת
3> -דניאל-
פרקק קצרצר,אבל יפה..
רקק יש בעיה,
כי ניקול הייתה אמורה להתארגן אצל מירי,
וזה מה שהיה: "מירי: "היי ניקול, אני מקווה שלא מפריע לך אני מביאה את בןדוד שלי.. ר.."
אני: "רומן, כן"
מירי: "אתם מכירים?"
רומן: "בערך.."
מירי: "טוב" אמרה בקשיחות "יאללה היינו פה"
הדרך לבית שבו הייתה המסיבה הייתה קצרה, משהו כמו 5-10 דקות הליכה
הגענו ושמענו את המוזיקה מלמטה, ראינו נערים יושבים למטה .."
אה?!
אבב''?!??!!?
ננטשששששששששששששתתת!$#@#$%$#
=,[
אתר האהבה הישראלי