עד שהגעתי לאיזו גינה חשוכה..
התקדמתי אלייה באיטיות וישבתי על אחד הספסלים..
ופשוט התחלתי לבכות שוב..
החלטתי שלא משנה מה אני אתחיל לעשות משהו עם החיים שלי!
אנשי לא יכולים כל הזמן להחליט בשבילי.
אני אוהבת מוזיקה ואם אני רוצה לכתוב, לשיר ולנגן אני אעשה את זה!
ואני רוצה ללכת למסיבה ביום שישי ולהכיר בנים ולהנות!
ואף אחד לא יעצור בעדי, לא חווה ולא אמא שלי..ולא..ולא אף אחד!
"ניקול?"
סובבתי את ראשי
"היי..מה את עושה פה?"
הוא עמד מולי, עם ידו בתוך הכיס וביד השנייה שקית גדולה ומסריחה...
+*+פרק 8+*+
סתמתי את אפי כי אל יכולתי לסבול אתה ריח הנורא הזה..
אני: "סער? מה אתה עושה פה?"
סער: "אממ אני גר פה אולי?!"
אני: "אההה חחח אופס"
סער: "ומה, מה את עושה פה? תקני אותי אם אני טועה
אבל את לא גרה פה"
אני: "כן נכון.."
סער: "אז..? מה זה מה את בוכה?"
אני: "ל..כן אני בוכה"
סער: "למה?"
אני: "אתה שואל למה כאילו זה כל כך פשוט..
כאילו אני אתחיל לשפוך את הלב שלי לפניך כאן ועכשיו..
זה לא כזה קל סער, רואים שהכל בחיים בא לך בקלות"
סער: "תאמיני לי שאת טועה"
אני: "לא ניראה לי"
סער: "את ממהרת לאנשהו?"
אני: "האמת ש..שלא"
סער: "בא לך לעלות אליי?"
אני: "עזוב לא נעים"
מה פתאום השמן המכוער הזה מציע לי לעלות אליו הביתה?!
סער: "מה לא נעים, את לא ממהרת לשום מקום, גם אני לא ממש
עייף ודי משעמם לי האמת.. אז בואי נעלה נדבר או משהו"
אני: "או משהו?"
סער: "ניקול, אולי די לנסות לתפוס אותי בקטנה כל שנייה?"
אני: "ממ מה זאת אומרת"
סער: "את לא רוצה לעלות אל תעלי, אני לא מכריח אותך
אבל אם בא לך בואי"
אני: "ט..טוב אני אבוא"
סער: "סבבה.. שנייה בא"
הוא הלך וזרק את שקית הזבל חזר ועלינו יחד לביתו
לא היה שום אור בבית
סער: "רק תשמרי על שקט כי ישנים פה"
אני: "אוקיי"
נכנסנו לחדר שלו, הוא הדליק את האור
סער: "רוצה משהו לשתות? לאכול?"
אני: "לא מספיק שהכנסת אותי לבית שלך אתה גם
רוצה להאכיל אותי? חחחחח"
סער: "אלו רק נימוסים בסיסיים😊 אוי יש לי חטיף מאמריקה שאת בטוח
תאהבי"
אני: "סבבה.."
סער: "מה רוצה לשתות?"
אני: "מיים.. תודה"
סער: "מיים?! טוב..."
הוא יצא ואני חשבתי לעצמי שבטח הוא התפלא
כי הוא כל הזמן שותה שמקאות זבל עם סוכר ואוכל המון.. =/
הבטתי סביבי, הכירות היו צבועים בצבע לבן, בצד הייתה מיטת
יחיד עם סדינים כחולים ושמיכה גדולה צהובה זרוקה על המיטה.
על הקירות היו אולי איזה 3-4 פוסטרים של הביטלס,
על הרצפה היה שטיח אדום ישן כזה, ארון הבגדים היה עשוי מעץ וציפוי לבן כזה,
הוא היה פתוח ויכולתי לראות את הבלאגן שבפנים ואת הבגדים הזוועתיים
שלא היו רק בתוך הארון אלא מפוזרים ברחבי החדר.
כל מיני סוודרים משובצים, כאלה עם מעויינים, כמו של סבא שלי=/
מכנסיים מגעילות ונעליים של חנונים.
בסוף החדר היה שולחן ישן מעץ ומעליו שלושה מדפים מלאים בספרים,
השולחן היה מאוד מבולגן התקדמתי אליו וראיתי ספר עבה בצבע ירוק
מן מחברת-ספר כזאת..שכתוב עליו "סער - לא לגעת"..
הסקרנות הרגה אותי, הסתובבתי וראיתי שהדלת סגורה..
אני חייבת להציץ.. נו, רק הצצה קטנה..
פתחתי את המחברת הגדולה בעמוד הראשון והיו כל מיני קשקושים
פתחתי לקראת הסוף וראיתי את הדף האחרון שהוא כתב בו..
"אני לא יודע מה לעשות, היא כאילו נכנסה לחיים שלי בלי שום סיבה,
בלי הכנה, מה אני אמור לעשות עכשיו? אינ יודע שהיא בחיים לא תשים עליי
כי אני שמן, מחוצ'קן, מכוער וחנון משקפופר.. אבל... אבל מה אני כבר
יכול לעשות? אני מנסה להתקרב אלייה, אפילו רק להיות ידיד שלה,
היא נראית ילדה מעניינת ביותר..
מביט בעינייך
בוחן את שפתייך
האם את כאן איתי?
או שאני כאן בלעדייך?
האם תסתכלי מתישהו לכיווני?
או שכל חיי אשאר עצוב לבדי
את נכנסת לחיי בלי שום הכנה
בלי שום אות, בלי שום הזהרה
את הוצאתא ותי מיתוך החשכה
לחיים מקסימים ששם השמש מאירה
אני לא רוצה שהיא תאיר כשאת לא נמצאת איתי
כי מה זה שווה, שכל חיי אשאר עצוב לבדי?"
בדיוק הדלת נפתחה ואני העפתי את המחברת מידיי...
סער: "ניקול? מה את עושה?"
יוופפפפיי דדווווווווווווווווווווו!!@#$#%
ההממששכככתת סוףף כולל סוףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!
אאיי.. פפרקק ייפפפהה!@!@#
תממשייככיי הכי דחוףף שבעולםםםםםםםםםםםםםםם!
אאאאאאאאאאאאאא פרק מושלם
תמשיכייי דחוף מאמי
QUOTE (oshri_Ok @ 04/08/2006) יוופפפפיי דדווווווווווווווווווווו!!@#$#%
ההממששכככתת סוףף כולל סוףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!
אאיי.. פפרקק ייפפפהה!@!@#
תממשייככיי הכי דחוףף שבעולםםםםםםםםםםםםםםם!
תודה מתוק שלייי 😊
שמחה שאהבת [?] ..
QUOTE (גוחה @ 04/08/2006) תמשיכי זהה מדהיםם!!!!!
תודה מאמי 😛
QUOTE (י-ע-ל @ 04/08/2006) אאאאאאאאאאאאאא פרק מושלם
תמשיכייי דחוף מאמי
טנקסס ... 😊
3>
מתוקים שליי
אני ימשיך כשיעבור דף..
3>
אאאאאאאאאאאאאאאאאא שיעבור כבר
אתר האהבה הישראלי