•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

QUOTE (mor78 @ 24/10/2006) יאא הממשך דחוף !
וזה מדהיםם !
תודה.. =]

QUOTE (pintoy2 @ 24/10/2006) וואיי פרק מהמםםם..
תמשיכי..

אוהבת המון ירדנושש 😍
תודה בובההה 3>

QUOTE (sapiri2006 @ 24/10/2006) מדההים !
תמשיכי [=
ולמה נטשת ?!
תודה
ולא נטשתי פשוט לא היה לי ממש זמן

QUOTE (mor78 @ 24/10/2006) ה.מ.ש.ך
מ.ד.ה.י.ם
😨
טנקסס =]

=פרק 58=

בן ועמית הביטו בנו כמו שני ילדים קטנים שמבקשים שיסלחו להם.
קפצתי על בן וחיבקתי אותו חזק והדובי הגדול עדיין היה תקוע בין שנינו.
אני: "חשבתי שכבר הלכת" לחשתי באוזנו בקול עצוב טיפה, שדורש צומי
בן: "ניראה לך? השתגעת?!" הוא הרחיק אותי מימני וליטף בידו את פניי "לאן אני אלך? אם המקום שלי הוא איתך.. ורק איתך"
אני: "אני אוהבת אותך כל כך"
בן: "גם אני אוהב אותך" הוא נשק לי בעדינות על שפתיי
---
לירז קפצה על עמית "בסוף באת!"
עמית: "כן.. רציתי להפתיע אותך!" הוא חייך
לירז: "אבל עצבנת אותי בהתחלה שאמרת פתאום שאתה לא יכול"
עמית: "באמת לא הייתי יכול, אבל באתי איך שיכולתי"
לירז: "שילמת?" היא שאלה והוא הרים את ידו, היא ראתה את הצמיד וחייכה
עמית: "בואי ניכנס?"
לירז: "סבבה..! יאללה בואו!" היא צעקה לשאר והם נכנסו חזרה.
---
קייט ישבה במיטתה, נשענת על הכרית. היא לבשה פיג'מה ארוכה בצבע תכלת עם פרפרים בהירים מאוד. היא לגמה עוד לגימה מהתה שלה והתחילה לחייג במכשיר הטלפון.
...: "הלו?" נשמע קול עבה מעבר לקו
קייט: "אריה" היא אמרה בקול צרוד "מה נשמע?"
אריה: "אני בסדר! השאלה מה איתך?"
קייט: "מרגישה יותר טוב, החום ירד לי אבל עדיין.." היא השתעלה "אני משתעלת"
אריה: "הגרון עדיין כואב?"
קייט: "כן"
אריה: "ונזלת יש"
קייט: "גם כן" היא הרגישה כמו ילדה קטנה שהרופא הוא אריה ששואל את השאלות.
אריה: "אולי תלכי לרופאה?"
קייט: "לא, בשביל מה? זה כניראה סתם וירוס"
אריה: "אז שאני אביא תרופות?"
קייט: "כן, באמת צריך.. נגמרו התרופות בבית"
הם סיימו את השיחה כעבור כמה דקות וקייט נשארה במיטתה. היא הדליקה את הטלוויזיה ובדיוק שודרה התכונית "צעירים חסרי מנוח", היא החליטה שהיא תסבול את זה לשעה הקרובה.
---
יצאנו כולנו בריצה מהסופרלנד, מחזיקים צעצועים, מתנות, גלידות.
אני "וואי היה ממש ממש כייף"
בן: "נכון?" הוא חייך
עמית: "צריך לחזור על זה לעיתים יותר קרובות"
לירז: "חחחח אבל שיהיה קיץ, אז בכללל יהיה כייף"
כולנו צחקנו והתקדמנו לבחוץ כדי לתפוס מונית, שמתי לב שנועה שקטה כזאת, כאילו משהו קרה לה.
התקרבתי אלייה בזמן שלירז, עמית ובן הלכו מלפנינו.
אני: "נועה.. נועה.."
נועה: "אה?" היא הרימה את מבטה ועכשיו הייתי בטוחה שהיא מבואסת.
אני: "את בסדר?"
נועה: "כן ואת?"
אני: "נו דיי, אל תעבדי עליי. אני רואה שמשהו קרה"
נועה: "סתם... עזבי"
אני: "לא לא עזבי.. תדברי"
נועה: "נכון שגיא? אז...אז דיברנו מיקודם בפלאפון והוא בא להגיד לי משהו 'דחוף'.. ופאתום כולי נרטבתי כולל הפלאפון מהמתקן המכוער הזה של המיים.. הפלאפון התנתק והוא לא נדלק לי מאז, ואני לא יודעת מה הוא רצה להגיד"
אני: "אז בואי קחי שיחה מימני תתקשרי אליו"
נועה: "אז זהו שהמספר שמור בפלאפון, אני לא יודעת אותו בעל פה. ואם תשאלי אותי? הפלאפון מת"
אני: "וואי אז מה תעשי"
נועה: "אני לא יודעת! כולי בבאסה בגלל זה! מה אני אעשה עכשיו?"
אני: "וואי.. רגע! אולי תלכי אליו לעבודה?"
נועה: "אני לא יודעת אם הוא עובד היום"
אני: "תשאלי שם, הם חייבים לדעת.. יאללה לכי אליו יהיה בסדר" חייכתי והיא חיבקה אותי
נועה: "תודה" היא לחשה לי באוזן וכולי הצתמררתי רק מהמחשבה שאני מחבקת ואוהבת את הילדה שהרסנו אחת את השנייה.
---
נועה יצאה מהמקלחת עטופה בחלוק-מגבת בצבע וורוד פוקסיה, היא עלתה לחדר של אימה
נועה: "איך את מרגישה אמא?" היא התיישבה על ידה
קייט: "יותר טוב, אבא צריך להגיד כל רגע, הוא קנה תרופות"
נועה: "הגיע הזמן, נגמרו הכדורים לכאב ראש"
קייט: "רגע, ומה עם הכדורים הכחולים שהרופא נתן לך? אלא שלוקחים לפני השינה? לזיכרון?!" היא התיישבה
נועה: "וואי נכון! המרשם אצל אבא בארנק!"
קייט: "תתקשרי תתקשרי אליו מהר שיקנה לך, אתכ בר 3 ימים לא לקחת אותם! איך שכחנו מיזה?"
היא הושיטה לנועה את הטלפון ונועה חייגה את המספר.
---
שגיא שטף פנים והביט על עצמו במראה. עוד כמה שעות הוא שוב מתחיל משמרת של לילה, רק המחשבה על כך גרמה לו לרצות לחזור שוב למיטה שלו. הוא ניסה לישון בשעתייםה אחרונות, אבל כל המחשבות על נועה, על מה איתה, למה היא ניתקה ככה, ולמה היא לא עונה.. רק הפריעו לו להירדם. הוא פתח את הארון הקטן מעל הכיור כדי להוציא את הכדורים שלו, הכדורים המיוחדים שלי, וראה שהם נגמרו. 'אני אעבור בדרך לעבודה בבית המרקחת' הוא חשב לעצמו וחזר לחדרו. הוא לבש ג'ינס שיושב יפה על הגוף עם קרעים, חולצה קצרה לבנה ומעל מעיל לבן. הוא נעל את הנעלי אדידס הלבנות שלו. עשה קוצים, התבשם והתארגן, לקח את הפלאפון, מפתחות, כסף, כרטיס עבודה ועוד כמה דברים חשובים ויצא.
---
אריה עצר בדרכו הביתה בבית מרקחת שכונתי קטן ולא מוכר. הוא חיכה בתור, היו עוד 3 אנשים לפניו. כל אחד דיבר עם הרוקח כאילו הם איזה חברים וותיקים. שאלו לשלומו, והוא החזיר להם בחזרה. הוא החל להסתכל על כל בית המרקחת, שהיה שקט למדי. לפתע דלת ביתה מרקחת נפתחה ובכניסה עמד בחור צעיר, יפה, עם שיער קוצים, לבוש בג'ינס יפה עם קרעים, חולצה קצרה לבנה ובידו הוא החזיק מעיל לבן מצוחצח. הבחור התקדם ועמד מאחוריי אריה.
---
שגיא עמד מאחוריי איש רחב, בתור לבית המרקחת. מרוב שיעמום הוא בחן את בגדיו וראה שהוא לובש מכנסי וירסאצ'ה בצבע חאקי, חגורה שחורה, נעליים שחורות שנראות ממש יקרות וחולצה מכופתרת בצבע לבן שעל התווית למטה היה רשום בשחור 'ג'ורג'יו ארמאני' [באנגלית]. הוא הגיע למסקנה שהאיש שלפניו טחון בכסף, וכמה שכייף לו. הוא בנתיים הוציא את המרשם מהכיס שלו וחיכה שיגיע תורו. הוא ניסה שוב לצלצל לנועה אך ללא הצלחה. פתאום הוא שמע צלצול פלאפון ואותו איש עשיר וטחון הוציא פלאפון הכי חדש מכיסו.. "הלו? כן נוע'וש? איזה תרופות? אהה לזיכרון? לפני השינה? כן כן המרשם אצלי בכיס! מזל שהתקשרת עוד דקה ומגיע התור שלי.. איך היה היום? נהנתם? מה למה מה קרה? מה יש לו? נרטב? הפלאפון? מה.. הוא לא נדלק?.. כן.. טוב..סדר נועה אל תדאגי מחר על הבוקר אני ילך ויביא לך פלאפון חדש... טוב.. ביי בנתיים" הוא ניתק והחזיר את הפלאפון לכיס. הגיע תורו של אריה, 'הטחון והעשיר' הוא ביקש כמה תרופות, כדורים לכאבי ראש, לגרון וגם את הכדורים בשביל נועה. "90 שקלים בבקשה" הרוקח אמר לו במבטא רוסי כבד, אריה חייך והוציא את הארנק מכיסו, ברגע שפתח ותו השתלשלו מספר תמונות.. בתמונות היו קייט, אריה, אריה וקייט, נועה, קיילן, וכל המשפחה ביחד. הוא קיפל את התמונות חזרה אבל שגיא הספיק להבחין בתמונתה של הילדה הבלונדינים היפה, עם העיניים הכחולות הגדולות. אריה הוציא כסף ושילם. כעבור 10 שניות הוא כבר יצא. שגיא מיהר לקנות את התרופה שלו "אבל.. אתה כל כך צעיר..." הרוקח הסתכל עליו ברחמים, הניד ראשו לשלילה ובסופו שלד בר נתן לו את התרופה. שגיא שילם ויצא במהרה החוצה, הוא ראה את אריה נכנס למרצדס הכסופה שלו ומייד עצר אותו
אריה: "מה אתה חושב שאתה עושה?" הוא התעצבן כשראה את שגיא עוצר את הדלת מלהיסגר.
שגיא: "אנ.. אני מצטער" הוא התנשף "אבל, אתה.. אתה במקרה אבא של נועה?"
עיניו של אריה נפתחו "נועה? כן היא הבת שלי!" אמר בביטחון "מי אתה?"
שגיא: "אני ידיד טוב שלה, אתה יודע מה איתה?"
אריה: "מה זאת אומרת מה איתה?"
שגיא: "א..היום דיברתי איתה, השיחה התנתקה ומאז אני לא מצליח להשיג אותה. שמעתי את השיחה שלכם, את השם שלה וכשפתחת את הארנק ראיתי את התמונות שלה, הבנתי שאתה אבא שלה"
לאחר כמה דקות של דיבורים אריה אמר לו שיקפוץ מחר ויראה אותה, כי באמת הפלאפון שלה התקלקל או שפשוט יתקשר. הם אמרו שלום וכל אחד פנה לדרכו.
---
"אמא איפה אבא?" צעקתי לעברה והיא תקעה מי מבט עצבני
"מה כבר אמרתי?!" הוספתי
אמא: "'מה כבר אמרתי' היא חיכתה אותי בצורה מגעילה "אז זהו שאת כל הזמן צועקת, עם הכל המעצבן שלך! עשית לי כבר חור בראש!"
אני: "אמא איפה אבא" לחשתי כדי לעצבן אותה
אמא: "אבא שלך לא פה! הוא אצל האמא שלו!"
אני: "אההה את מתכוונת לסבתא?"
אמא: "כן כן כן" היא אמרה בחוסר סבלנות ומזגה לה מים רותחים מהקומקום לכוס. היא ערבבה עם הכפית והניחה את הכפית בכיור.
אני: "יש משהו לאכול?"
אמא: "תבדקי לבד" היא התיישבה בשולחן פינת האוכל. היא הייתה קרה כל כך, פשוט נגעלתי מימנה.
נזכרתי פאתום בהודעה שקראתי אצלה בפלאפון.
אני: "אמא.. את..את ואבא בסדר?"
אמא: "מה זה עניינך?!" היא צעקה וקמה "אין לך דברים יותר חשובים לעשות?"
אני: "כאילו מה כבר שאלתי"
אמא: "דוחפת את האף הענק שלך לכל מקום!" היא צעקה הפעם בקול רם יותר והתיישבה חזרה במקומה
אני: "אין לי אף ענק" אמרתי בעצבים, מי היא בכלל?!
אמא: "ממש לא! מכוערת כמו אמא שלך!" היא צרחה את זה ואנ עמדתי והבטתי בה בשוק.
אני: "אז את מודה שאת מכוערת?" גיכחתי עצמי והיא פשוט לא התייחסה אליי יותר.
עליתי לחדר שלי והתיישבתי על יד המחשב בעצבים.
'פשוט נמאססס לי מהאמא הזאת!' הקלדתי בעצבים ושלחתי לבן, כעבור דקה הוא החזיר הודעה
~*~*~
בן - מה קרה יפה שלי?
אני - סתם דיי נמאס לי מימנה כבר מי היא חושבת שהיא?!
בן - אבל מה קרה?
אני - אני שואלת אותה איפה אבא, עונה לי בצורה מגעילה, אומרת שאני מכוערת, שיש לי אף גדול😢 סתם.. כאילו....יענו היא מנסה להעליב אותי בכל דרך אפשרית
בן - יאוו :[ אז אל תתייחסי, תתני לה לאמר מה שבה לה וזהו! את עצמך יודעת שאת יפה ושאין לך אף גדול.. את הכי יפה בעולם
אני - אני והבת אותך 3> אבל זה לא רק זה.. זה כל ההתנהגות שלה בזמן האחרון.. אני כבר מתחילה לחשוב שהיא מצטערת שנולדתי בכלל! תאמין לי אם היא הייתה יכולה היא הייתה עושה הפלה בזמנו
בן - איזה שטויות! איך אפשר לוותר על ילדה מלאך כמוך!?
אני - שקרן=[ אתה סתם אומר לי כדי שאני ירגיש יותר טוב
בן - אני אי פעם אמרתי לך משהו סתם?
אני - לא זוכרת... =/
בן - חחח רעה.. אני אומר לך רק את האמת. והאמת היא שאת ילדה מלאך, את יפה, את מקסימה.. את פשוט הבנאדם הכי יפה שאני מכיר. גם חיצונית.. וגם פנימית.. ואני אוהב אותך כל כך ואני לא אוהב לשמוע שאת עצובה :[
*המילים שלו פשוט חיממו לי את הלב. קראתי את ההודעה שלו לפחות 4 פעמים וחיוך ענקי עלה על פניי*
אני - יוו איך אני אוהבת אותך!!!!!!1
בן - גם אני יפה שלי, נכון את מחייכת עכשיו?
אני - חחחח איך אתה יודע?
בן - אני מרגיש
*הרגשתי פרפרים בבטן*
אני - מוואההההה
בן - תגידי מאמי בא לך לעשות משהו היום?
אני - כמו מה?
בן - יש מצב נלך לשבת איפה שהו ואולי תשני אצלי?
אני - ומה אני אגיד לאמא?
בן - שאת ישנה אצל לירז או משהו 😊
אני - אממ טוב ניראה.. רגע לאן בא לך ללכת?
בן - בא לך לקניון? אולי נאכל משהו?
אני - וואייי פאקקקקק בן
בן - מה קרה?
אני - עוד יומיים חוזרים ללימודים, שכחת מהמבחן הענק שיש לי' וי'א בלשון?! פאקקק.. נו זה המבחן המשותף, שלפי זה קובעים אם אתה עושה בגרות עכשיו או אחריי זה, וזה למגן כאילו
בן - וואי נכון איך שכחתי.. 😢 מה נעשה?
אני - רוצה שאני אבוא אלך ונלמד?
בן - אבל בא לי קודם ללכת לאנשהו
אני - לאן!?
בן - אמממ בואי נשתה משהו בחוץ נעשה סיבוב ואז נבוא אליי ונלמד
אני - טוב אני אדבר עם אמא שלי אני אחזיר לך תשובה יותר מאוחר
בן - טוב בייבי אני אוהב אותך
אני - גם אני אוהבת אותך 3>
~*~*~
יצאתי מהאייסיקיו ונכנסתי להתקלח אחריי שיצאתי ראיתי שאבא שלי כבר בא. ביקשתי מימנו שיחפה עליי שוב, שיגיד שאני ישנה אצל לירז. מימנו אין לי מה להסתיר. הוא אמר לאמא שלי והיא עשתה פרצוף ומלמלה משהו כמו 'יותר טוב, פחות רעש ועצבים'. אבי הסתכל עליי בעצב.. כניראה הוא היה עצוב גם בגלל מה שהיא אמרה, הוא ראה שנעלבתי, וגם בגלל שהוא יודע שאין לו מה לעשות.
עליתי חזרה לחדרי והכנתי תיק. שמתי בתוכו מכנס טרנינג כחול, חולצה צמודה לבנה ארוכה, גרביים, תחתונים, ג'ינס. לבשתי טייץ שחור ארוך שנפתח טיפטיפה למטה, ז"א לא צמוד, את נעלי פומה הכחולות שלי וחולצה לבנה ארוכה. הכנסתי לתיק עוד כמה דברים ובמיוחד את החומר למבחן הגדול בלשון.
יצאתי והזמנתי מונית, כבר היה חשוך בחוץ, השעה הייתה 9 בערב. כעבור 5 דקות עצרתי מונית.
---
נועה ישבה עם אימה, הם פטפטו ודיברו על כל מיני דברים. לאחר כמה זמן היא נכנסה לחדרה, לבשה ג'ינס ארוך וצמוד ונמוך מאוד, חולצה ארוכה צמודה בצבע וורוד עם מחשוף ואת מגפי השפיץ הוורודת שלה. היא התאפרה והתארגנה ויצאה מביתה עם ג'פרי, הנהג. כעבור חצי שעה הם הגיעו למועדון, למקום עבודתו של שגיא.
---
אריה: "אז מה אישה יפה שלי, את מרגישה יותר טוב?" הוא ישב על ידה וחיבק אותה אליו
קייט: "כן" היא חייכה
דלת חדרם נפתחה וקיילן עמדה שם לבושת בפיג'מה בצבע טורקיז.
קיילן: "אמא נופר באה לישון אצלי טוב?"
קייט: "למה לא קבעתם לפני כן?" היא אמרה בקול צרוד
קיילן: "כי לא יודעת לא יצא לנו לדבר" היא אמרה והתנדנדה מצד לצד כמו ילדה קטנה חסרת סבלנות.
קייט: "אוקיי בסדר" היא חייכה. קיילן יצאה מהחדר בריצה למטה.
אריה: "אוי שכחתי לדבר עם נועה, היה מישהו שחיפש אותה"
קייט: "אה.. חבל! היא יצאה לפני חצי שעה עם ג'פרי, לא נורא תגיד לה כשהיא תחזור.
---
נועה נדחפה מבין האנשים אל הסלקטור "סליחה... סליחההה!!!!"
סלקטור: "בת כמה את?!" הוא אמר בקול קשוח
נועה: "שגיא עובד היום? אני צריכה אותו!"
סלקטור: "תביאי כסף תיכנסי!"
נועה: "לא! אתה לא מבין, אני לא רוצה להכנס, אני רק צריכה אותו לכמה דק..." היא לא הספיקה לסיים את המשפט ושטר של 100 ש"ח נופף מולה. היא הסתובבה אחרוה וראתה שג'פרי אוחז בו. היא לקחה את השטר, הוא קרץ לה והלך. היא שילמה ונכנסה ועברה בין הבארים עד שראתה את שגיא עובד. הוא מזג לכל מיני אנשים.. היא התקרבה אל הבר באיטיות היא ישבה שם.. המוזיקה הפסיקה והדי.ג'יי התחיל לברבר שטויות שהיום זה יום הולדתו וכאלה דברים. "סליחה ברמן, אפשר קולה?!" היא צעקה, שגיא הסתובב ולא האמין למה שהוא רואה. הוא מייד ביקש הפסקה והוא ונועה יצאו החוצה. היא הסבירה לו מה קרה עם הפלאפון והוא הסביר לה שהוא פגש אתא בא שלה בבית המרקחת. הם צחקו על צירופי המקרים.. והלכו יד ביד..
נועה: "אז.. אז מה רצית להגיד לי?"
שגיא: "אז זהו ש..אני לא בטוח.."
נועה: "נו, אתה שוב רוצה למתוח אותי?"
שגיא: "אני לא רוצה אבל להרוס, אני מפחד" הוא העביר את ידו הרכה בין שערותיה
נועה: "נו..מאמי.."
שגיא: "אני חושב ש..שאני מתחיל להתאהב בך"

יאאאא
איזה בובייייםםם הםםםםםםםםםםם=]]
חהחהחה

וא וא ויוא!~!@#

חחחח


שששני פרקים מ-ד-ה-י-מ-י-מ-מ-י-י-מ-י-מ-י-מ-י-מ-י-י-ם!~!@

חבל על הזזזמן!!!!

תממשיכי הכי מהרר שאת יככולה!

שמח שחזרת אלינו! ;]

QUOTE (oshri_Ok @ 24/10/2006) וא וא ויוא!~!@#

חחחח


שששני פרקים מ-ד-ה-י-מ-י-מ-מ-י-י-מ-י-מ-י-מ-י-מ-י-י-ם!~!@

חבל על הזזזמן!!!!

תממשיכי הכי מהרר שאת יככולה!

שמח שחזרת אלינו! ;]
😛

מהמםםםםםםםם
אמרתי לך שאת מוכשרת? אם לא אז עכשיו אני אומרת לך את מוכשרתתתתתת
המשךךךךךךך דחוףףףףףףףףף[SIZE=7][COLOR=purple][B]

יאאאאאו [:
זה מעלללף !
אהבבתי !

יאאאאאאאאאאאאא איזה יפה תמשיכייייייי

פשוט מדהים !

תמשיכי [=

יאאאאאאאאאאאאא
איזה חמוד!!!..
חחחח
אני מתה על הסיפור שלך!!!, אפשר להתחתן איתו?!?!
ואוו את כותבת מהמם.. וטוב לדעת שלא נעלמת לנו
חחחח


מואאאאאאה ותמשיכי לכתוב עוד פרקים..
וגם בבלוג.. אני קוראת גם כאן וגם שמה.. דבילי?! אני יודעת
חחח

מואאאאאאאאאאאאאאאאאה 😍 😍 😍

תמונה שלי:

ממממממממממהמממממממממממם =]]

ההמששך
דחוףף

יואאאאו איזה חמווד שגיאאא
די שללללא ימוווות
מה הוא חווווללה גגגגם?
אוווווווווווח דייי אל תהייי רוצחחחחת :[

המממשך דחוווווף