•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

=פרק 56=

אורית העיפה במהירות את חיים מעלייה, היא הרגישה כל כך מגעיל כאשר ראתה את המזכירה עומדת
בפתח הדלת עם ערימת דפים בידה. "א..אני מפריעה ..במשהו? אורית.. פ..פשוט
הדפים, זה..זה הדוחות של השבוע" היא אמרה מגמגמת. אורית ידעה שאפילו שאותה
מזכירה לא ראתה בבירור מה שקרה במשרד, יש למזכירה הזאת פה גדול, כל המשרד מתעדכן אצלה.
אורית: "ל..תניחי את זה פה, תודה" היא הצביעה על שולחן העץ הענקי שבמשרדה.
המזכירה הניחה במהירות את ערימת הדיפם במרכז השולחן ומיהרה לצאת, כאילו אורית המפקדת, המזכירה החיילת
ואורית נתנה פקודה.
אורית: "תלך מיפה חיים!" היא אמרה מנסה לא להרים את קולה, היא ניסתה להתגבר
על הכעס שבה, אב ללא הצלחה. היא העבירה את גב כף ידה על שפתייה, כאילו מנקה את הנשיקה שהייתה.
חיים: "אורית אני לא התכוונתי, כולה המזכירה שלך" הוא אמר מנסה לשכנע את אורית הלחוצה
אורית: "זאת לא כולה מכירה חיים! זאת לא כולה מזכירה! אתה לא מבין שאנחנו כבר דיי, סיימנו.
אנחנו מסתכנים יותר מידיי, עוד מעט בעלי יגלה, חברה שלך תגלה, איך אני אוכל להסתכל לה בעיניים כל
יום?!" היא אמרה בחוסר אונים.
לחיים הייתה חברה, צעירה גם היא. היא עבדה עם אורית באותה החברה. היא הייתה בת 23, בחורה
נאה וחביבה, הייתה אהובה על שאר העובדים. היא הייתה מאוד חרוצה, היא וחיים היו כבר זוג שנה וחצי,
אפילו החלו דיבורים על חתונה. אבל כל האהבה של חיים אל אותה בחורה נגמרה כאשר פגש באורית. מאז
הם נפגשים בסתר כבר במשך שנה, שוכרים חדרים במלונות באיזור... וככה במשך שנה כל אחד מהם
ניהל רומן תחת אפו של בן/בת זוגו/זוגתו.
אורית: "ט..טוב עזוב חיים יש לי עבודה, אתה..אתה מוכן פשוט ללכת?!" היא כבר ממש הייתה עצבנית.
'איך הוא מסוגל לפרוץ ככה למשרדי, לנשק אותי, ועוד כשהמזכירה הייתה ככה קרובה
לתפוס אותנו על חם, לרצות להישאר? הוא כזה אדיש מטומטם!' היא חשבה לעצמה בעודה יושבת על כיסא העור
הגדול שבמשרדה, ממיינת את הניריות כאילו 'מתעלמת' מחיים שעומד בעמצא המשרד ומדבר אלייה.
חיים: "אבל תביני אורית, אני אוהבת אותך, א-ו-ה-ב אותך! מה עוד את רוצה שאני אגיד?!" הוא צעק
"בוא נעזוב הכל, בואי נברח, בואי נהיה רק אני ואת!" לפתע טון קולו נעשה רך ואוהב... אותו טון שבדיוק
ידעה לרכך את אורית.
אורית: "חיים.. אני ל-א מסוגלת להסתיר את זה יותר. אני לא יכולה! אני מרגישה פה" היא העביעה על ליבה
"אבן ענקית שפשוט מסרבת לרדת.. זה לא יכול להימשך כך!"
חיים: "אבל אוריתי.. אוריתו'ש.. אני אוהב אותך"
הוא התקרב אלייה החל שוב מלטף את פנייה.. לאחר מכן הוא סובב אתה כסא שלה ככה שגבה אליו והוא מתחיל לעסות
את גבה התפוס. היא מניעה את צווארה מצד לצד ומחייכת, אות לזה שהיא נהנת.. חיוך קטנטן עולה על פניה שוב
והיא מרגישה את הצמרמורות שעוברים בלי הפסקה בגופה.
אורית: "ח..חיים גם אני אוהבת אותך, אתה יודע את זה, אבל מה כבר אפשר לעשות?"
---
למחורת
---
קמתי מצלצול הפלאפון שלי שצלצל בלי הפסקה..
אני: "א..הלו?"
בן: "בוווווקר טובבבבב יפה שלי!"
אני: "מאמי אני ישנה!"
בן: "מה את צועקת עלי?" הוא אמר בקול יעצוב
אני: "סליחה בובי שלי...אני אתקשר אליך עוד כמה דקות"
בן: "לא תקשיבי אני פשוט רץ לסופר ו.."
אני: "מה השעה בכלל?"
בן: "9..בבוקר"
אני: "אוף...מוקדם!"
בן: "כן אבל צריך ללכת לסופרלנד מאמי שלי"
אני: "אהה...נכון"
בן: "אז תתארגני ב11 אנחנו אצלך.. אני ולירז"
אני: "טוב"
בן: "ביי בנתיים אוהב אותך"
אני: "גם אני חמודי ביי ביי"
הנחתי את הפלאפון חזרה ליידי וחזרתי לישון. קמתי כעבור 10 דקות
כי להירדם לא ממש הצלחתי. הלכתי ישר לשירותים ודפקתי מקלחת קצרה. הבטתי
מהחלון והיה די קריר, טוב נו, לפחות לא ירד גשם.
ירדתי למטה ואף אחד לא היה. ההתקשרתי לאבא שלי וסיכמנו שהחמוד הזה יהיה בבית ב11
יסיע אותנו ואז יחזור לעבודה.
הכנתי לי לחמניה עם שוקולד ותה חם, ישבתי מול הטלוויזיה וסתם זפזפתי בערוצים,
משהו מעניין לא היה. עליתי חזרה לחדר שלי, התכתבתי קצת באייסיקיו ואז החלטתי להתחיל להתארגן, כי יש
לי טבע כזה לאחר:] לבשתי ג'ינס רגיל נמוך ולא ממש צמוד בצבע בהיר. לבשתי את נעי
הספורט השטוחות הלבנות שלי וחולצה ארוכה צמודה בצבע לבן.
עלייה שמתי סווצ'ר כחול בהיר. התאפרתי קצת והייתי מוכנה ברבע ל11. ארגנתי
תיק גב קטן ושמתי בו את הפלאפון, מפתחות, כסף, איפור, ואיזה 2-3 חטיפים.
הפעמון בדיוק צלצל ואבא נכנס, הוא ישר נכנס למטבח והתחיל להכין לו קפה.
אחריי כמה דקות גם בן ולירז באו. בן ישר קפץ עליי והביא לי חיבוק ענקי ונשיקה קטנה בפה,
יכולתי לראות עליו שהוא נבוך מאבא שלי. לירז ישר פתחה את המקרר השמנה הזאת, כמו ילדהב מורעבת,
הוציאה את הגבינה הצהובה ועשתה להסנדוויץ'. ככה אני ולירז, כמו בנות
בית אחת אצל השנייה. לירז לבשה מכנס טייץ צמוד בצבע שחור, חולצה צמודה ארוכה לבנה ונעלי ספורט
שטוחות של פומה בצבע שחור-כחול. בן לבש ג'ינס יפה ארוך, סווצ'ר לבן עם קפוצ'ון ונעלי ספורט.
---
נועה ישבה במטבח על יד שולחן פינת האוכל הענקי יחד עם עליזה, המשרתת.
הן שתותה ואכלו עוגיות סומסום.
עליזה: "אז את בטוחה שארגנת הכל? הכל מוכן?"
נועה: "כן, מה כבר צריך אלרגן, זה כולה פארק שעשועים" היא אמרה בחיוך
עליזה: "אם תצטרכי משהו תתקשרי, ההורים שלך יבואו רק בסביבות 5-6 בערב"
נועה: "תודה" היא חייכה והמשיכה לשתות את התה שלה.
לאחר שסיימה היא קמה ועלתה לחדרה כדי לקחת את התיק הקטן שלה והתבוננה על עצמה במראה.
היא לבשה ג'ינס צמוד בהיר, מגף שטוח בצבע חום בהיר שאליו הכניסה את הג'ינס וסריג תכלת
צמוד. היא ירדה למטה ונכנסה למכוניתו של ג'פרי, הנהג. הוא מייד התחיל לנסוע.
את הדרך הםה עבירו בדיבורים, נועה ניסתה לפתח שיחה יותר עמוקה והתעניין, היא באמת התעניינה,
ושאלה על עברו של ג'פרי. הוא מצידו מייד החליף נושא, היא שמה לב שהוא לא מעוניין לדבר
על זה אבל היא לא הבינה למה.
כשהם הגיעו ג'פרי הוריד אותה בכניסה והיא חיכתה לבן, לירז ומיטל.
---
אבא: "יאללה, יצאנו?" הוא אמר כאשר כולנו כבר ישבנו באוטו
לירז: "כן יאללה לנסוע!"? היא צעקה בשמחה.
אני ובן ישנבו מאחורה ולירז ואבא שלי מקדימה.
אבא: "אני לא נוסע עד שלירז לא חוגרת חגורה!" הוא אמר בביטחון מלא והיה
מרוצה מעצמו שלירז מייד חגרה עלייה חגורה, מה שהיא שונאת לעשות.
התחלנו לנסוע, כל הדרך אבא שלי שלט על המוזיקה והיינו צריכים לשמוע כל הדרך
שירי ארץ ישראל ישנים ומרדימים. כשהגענו ירדנו ואבא שלי איחל לנו בילוי נעים.
התקדמנו וראינו את נועה מחכה בכניסה, שילמנו מחיר מוזל, קיבלנו צמיד ונכנסנו:]
בן: "טולי את עולה על הרכבת הרים נכון?"
אני: "למה ניראה לך?!" אמרתי תוך כדי שאני מלקקת את הגלידת שוקו-וניל שלי בהנאה.
בן: "אוףף..פחדנית!"
לירז: "ולגלגל ענק את עולה!"
אני: "לא אני מפחדת מהדברים האלה!"
נועה: "אבל הוא לא עושה כלום.. זה רק מסתובב, זה לא הפך אותך או משהו כזה"
אני: "אז מה אני מפחדת"
לירז: "יו איזה קשה את"
בן: "לא נורא..."
עלינו על כל מיני מתקנים, נהננו, צחקנו.. ב2 בערך הלכנו לאכול.
הזמנו 2 צלחות צ'יפס גדולות, המבורגרים, אני הזמנתי פיצה גדולה כזאת..
אחריי זה בן שכנע אותי לעלות על הגלגל הענק. נועה ולירז החליטו שהן הולכות לרכבת הרים.
אני ובן עלינו והתיישבנו באחד המקומות.
---
בן ומיטל התיישבו באחד המקומות הפנויים שהיו על הגלגל הענק, הוא התחיל להסתובב ונעצר מידי פעם.
מיטל אחזה לפעמים בידו בפחד, הגובה ממש הרתיע אותה. הגלגל שוב נעצר והפעם בן ומיטל היו
הכי למטה. הם הסתכלו על הנוף המרהיב שנשקף אליהם.. לבן עברה צמרמורת קלה מרוב התרגשות.
מיטל הביטה בעיניים נוצצות על כל הפארק..
מיטל: "בני.."
בן: "מה מאמי?"
מיטל: "הלוואי וכל זה יהיה שלי יום אחד, לפחות לפעם אחת" היא אמר בהתרגשות
בן לא ענה, אבל הוא רק חשב לעצמו 'ואניא עשה הכל כדי להגשים לך את זה'.

וואיי ממש אהבתי את הפרק הזה! את כותבת מהמםם..
המשךך דחוווףף =]

אוהבת ירדנוש!!!!! 😍

מאמייי זה מהמםם
לאן נעלמת לנווו אבל..??
תמשיכייי

חחחחח מדהייים המשךךך

QUOTE (pintoy2 @ 20/10/2006) וואיי ממש אהבתי את הפרק הזה! את כותבת מהמםם..
המשךך דחוווףף =]

אוהבת ירדנוש!!!!! 😍
😛
ולאן נעלמת באמת ? 😕

מדהים !

המשך

פפרקקק..... ראססמי?~!
















מ-ד-ה-י-ם!!@#

חחח

תממששייכי מהרר,ואויי ואבבוי לך אם תיעלמי לנו ככה עוד פפעםעם! =,[

אחחח הבבן הזהה:] להלהלה

פרקק מדהיםםם
שבת שלום :]]]

ואוויי מ-ד-ה-י-ם!!!!
חחח
טוב שחזרת לעדכן..

ואיי אני מתה על הסיפור שלך..
תמשיכי בקרובבבבב

אוהבת המוןןן 😍

תמונה שלי:

מדהים המשךך!

מדהההים
קצת נטששת :\

אהבתי מאוד..
המשך!!!

ישישישישישי
המממשששךך..
אבווש :>

התגעגעתתתי...
לאן נעלמתת??

יצצצא
מהמםם =]]

פרק מדהים!😊))

שבוע מעולההה!

הממממשששךךךךךךך :]]