•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

מ=ע=ל=ף=.#!1..
פשוט מ-ו-ש-ל-ם.#@!..

שיחזרו כבר.!!..
פרק ל=י=ג=ה..

מחכה הלמשך..

אוהבתת 3>

תתתהני בת"א,
יפיפייפפהה!@#

=]

מטוררףף עללייךך!

אומיגאד איזה ארוך!

ואו !
פשוט ו-א-ו אחד גדול!
אין לי מילים לבטא את הכישרון שלך..
אני כל-כך נהנת לקרוא את הפרקים שלך..
את פשוט מוכשרת!

מחכה להמשך בקוצר רוח.
גלו'ש.

מאממי את בטח מאוכזבת מהתגובות אבל שתדעי שנמחקו מלא בימים האחרונים
בגלל מישהו שפרץ לאתר.

מחכה להמשך [:

יאאאאאאאאאאאאאא
אני פשוט חייבת המשךךךךךךךךך
ד=ח=ו=ף=!!!!!!!!!!!!!


-יסווו-

מדההיייים בייבבי [[[ :

דייי אבל זה כל כך מעצבןןן

QUOTE (inbargirl @ 15/09/2006) מ=ע=ל=ף=.#!1..
פשוט מ-ו-ש-ל-ם.#@!..

שיחזרו כבר.!!..
פרק ל=י=ג=ה..

מחכה הלמשך..

אוהבתת 3>
תודה יפה שליייי=]]

QUOTE (oshri_Ok @ 15/09/2006) תתתהני בת"א,
יפיפייפפהה!@#

=]

מטוררףף עללייךך!
מוואהה

QUOTE (G-A-L @ 16/09/2006) אומיגאד איזה ארוך!

ואו !
פשוט ו-א-ו אחד גדול!
אין לי מילים לבטא את הכישרון שלך..
אני כל-כך נהנת לקרוא את הפרקים שלך..
את פשוט מוכשרת!

מחכה להמשך בקוצר רוח.
גלו'ש.
תודה רבה רבהה!!
ומי שמדברת על מוכשרות!!
=]]]

QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 19/09/2006) מאממי את בטח מאוכזבת מהתגובות אבל שתדעי שנמחקו מלא בימים האחרונים
בגלל מישהו שפרץ לאתר.

מחכה להמשך [:
אוףף=[[
זה כל כך מעצבן?
גם אצלך זה קרה?..
אני פירסמתי איזה פעמיים פרק חדש ומחקו.

QUOTE (-יסווו- @ 19/09/2006) יאאאאאאאאאאאאאא
אני פשוט חייבת המשךךךךךךךךך
ד=ח=ו=ף=!!!!!!!!!!!!!


-יסווו-
כבר שמה

QUOTE (-שחרווניי- @ 19/09/2006) מדההיייים בייבבי [[[ :
תודה מותק

=פרק 43=

הסתובבתי וראיתי את פניו של בן. הבטתי עמוק אל תוך עיניו, ראיתי איך הן נוצצות, איך הן רטובות, הדמעות החלו לזלוג לו, אחת אחרי השנייה, אחת אחריי השנייה, בלי לשים לב מצאתי את עצמי בוכה יחד איתו. הוא התיישב על ידי, על שפת הים, המים ליטפו אותנו.. וזה היה כל כך נעים. לא היה אכפת לי שאני רטובה, לא היה אכפת לי שהמים קפואים.. יכולתי להישאר שם שעות על גבי שעות, הים.. זה מקום כזה מושלם.
"גם אני אוהבת אותך בן" אמרתי לו.
הוא העביר את אצבעותיו בין שערי, ליטף את פניי.. עבר על שפתיי כאילו הוא מצייר אותך במכחול ומנסה לסיים את היצירה בלי שום פגם.
בן: "אני לא יכולה בלעדייך, אני לא רוצה לריב איתך לעולם.. אני כל כך אוהב אותך.. אבל כל כך!..."
הוא אמר ועברה לי צמרמורת בגוף. בחיים לא האמנתי שמישהו באמת יגיד לי כאלה דברים, שמישהו באמת יאהב אותי! בלי אינטרסים, בלי הצגות, בלי שקרים ובלי מסיכות.
אני: "גם לי היה כל כך קשה בלעדיך... אל תריב איתי יותר..."
הוא חיבק אותי אליו וככה ישבנו מחובקים 20 דקות-חצי שעה.. על שפת הים.. ההרגשה הכי טובה בעולם. לפתע הוא הזיז את גופי הקר מימנו.. הביט עמוק אל תוך עיניי..
בן: "אני לעולם.. אבל לעולם לא אעשה שום דבר שיפגע בך.. לעולם"
הוא אמר בקול כל כך מתוק אך גם רציני.. הוא התקרב אליי, יכולתי להרגיש את נשימותיו עליי, יכולתי לשמוע את דופק הלב שלו.. עוד שנייה מתפרץ החוצה. זו הייתה הנשיקה הכי טובה שלנו, ללא ספק. כל הנשיקה עברו בי זרמים בכל הגוף.. איך שהשפתיים שלי מלטפות את שלו.. הלשונות נוגעות זו בזו אבל נרתעות.. הרגשתי איך ליבי מוצף באהבה, אהבה..אהבה..אהבה הכי מושלמת שיכולה להיות קיימת. אני אפילו לא מצליחה לתאר את זה.
אחריי כמה דקות של נשיקה מושלמת הוא הלך לקיוסק מע וחזר אחריי 2 דקות עם בירה [כמובן] וסוכריה ענקית.. הוא ישב עםה בירה והסיגריה, אני עם הסוכריה והסיגריה.. ישנבו עלה סלעים בחוף... זה היה רק אני והוא, רק הוא ואני. בלי שום הפרעות מסביב. שיערי התנופף לו ברוח.. הוא שם לב שמתחיל להיות לי קר והביא לי את הסווצ'ר שהיה עליו.
אני: "אתה בטוח שלא יהיה לך קר בובי?"
בן: "העיקר שלך יהיה חם"
חייכתי והוא עטף אותי בסווצ'ר הגדול שלו.
אני: "אני יודעת שלא צריך לדבר על זה עכשיו.. ואולי צריך לשכוח.. אבל אני באמת רוצה לדעת, אני חייבת לשאול אותך את זה"
בן: "מה מאמי?" הוא אמר ומייד לקח עוד שלוק מהבירה.
הסתכלתי עליו. תמיד הייתה לי סטיגמה על בנים ששותים בירות, תמיד חשבתי שהם ערסים גמעילים עם קרס בירה, ובטח תוקעים כל שנייה גרעפס. פתאום אני רואה אותו, את בני שלי, שותה בירה וזה לא הגעיל אותי בכלל. הוא שתה את זה עדין.. בחנתי כל תנועה וכל תזוזה שלו
בן: "מיטל?.."
אני: "אה.. כן!.. מה..מה היה באותו יום עם שלי?.."
פניו נהיו עצובות ואני התחלתי לחשוש..
בן: "מיטל.. ה..היא באה.. את יודעת, התחילה להגיד לי שאנחנו צריכים לחזור וכל מיני שטויות כאלה.. אמרתי לה שאני אוהב אותך ושאת אוהבת אותי.. ואז היא אמרה שאף אחת לא אתהב אותי כמו שהיא אהבה"
אני: "עלק.. חצופה.."
בן: "ו..אמ.."
אני: "מה?"
בן: "היא ניסתה לנשק אותי"
פתאום הרגשתי כאב בלב.. התחננתי והתפללתי באותו רגע שהוא לא יגיד לי 'התנשקנו, אני מצטער'. אני לא אוכל לעמוד בזה. לא שוב. במיוחד לא עם בן.
אני: "ו..ו..ומה קרה?" אמרתי בקול חנוק
בן שם לב לזה ומייד שאל "מה קרה, את בסדר?!"
אני: "כן.. תמשיך"
בן: "העפתי אותה מימני.. היא צרחה.. רבנו.. אני פשוט הרמתי אותה והעפתי אותה מהבית שלי. אחריי כמה דקות היא ניפצה לי עם אבן כניראה את החלון בחדר, צרחה השתוללה וקיללה.. אמרה שהיא תפריד בנינו ועוד כל מיני שטויות.. וזהו, אני נשבע לך שזהו"
אני: "באמת?"
בן: "באמת באמת.."
הו אמר ונישק אותי.
אני: "מה עשית יום שישי?"
בן: "החברים שיכנעו אותי ללכת למסיבה.. הייתי שם שעתיים.. איזה ילדה רצתה שאני אלווה אותה לתחנת מוניות. היא גם ניסתה להתחיל איתי, אבל מייד הסברתי לה את המצב"
אני: "כואב לי לשמוע את זה" אמרתי והרגשתי כל כך רע
בן: "מה?! למה?!.. אבל טולי לא עשיתי שום דבר עם אף אחת! אפילו לא חיבוק"
אני: "א..אני יודעת, אבל..עצם העובדה ש..לא יודעת.. מישהי ישבה אצלך בחדר.. זה עושה לי רע לחשוב על זה"
בן: "אני מבטייחח לך שאף אחת יותר לא תיכנס לחדר שלי! דיי טולטול שלי אני אוהב אותך הכי בעולם"
אני: "גם אני אוהבת אותך מאמי שלי.."
אמרתי ושוב התנשקנו.
בן: "ו..ומה את עשית ביום שישי?"
אני: "אני ולירז הלכנו לעמית ו.."
בן: "עמית?! מי זה עמית?!" הוא אמר לחוץ
אני: "ילד חדש בכיתה שלי.. תירגע.. הוא מההתחלה נידלק על לירז, וגם היא עליו.. ונחש מה?! הם עכשיו חברים חח.. הם ממש מתאימים..בכל אופן היה לו בית ריק.. ובאנו והיו עוד כמה המשכבה, איזה מישהו ניסה להתחיל איתי וסתם העפתי אותו גם.."
בן: "שיהיה להם מזל טוב.. רגע מי זה?!.. מי זה הילד הזה?"
אני: "סתם, אחד מהשכבה.. לא רציני.. מאמי עזוב"
בן: "זה חשוב לי מיטל, מי זה?"
אני: "לידור.. אתה מכיר?"
אחרי 5 שניות של חשיבה הוא ענה "ההומו הזה?! אני יפוצץ אותו" אמר בעצבים.
אני: "תפסיק להתנהג כמו ערס.. זה כל כך לא מתאים לך"
בן: "שאף אחד לא ינסה לקחת לי אותך..."
אני: "אתה יודע שני שלך.. ורק שלך"
בן: "ואני שלך.. ורק שלך" הוא אמר וחייך.
אחרי חצי שעה שמנו לב שהשעה כבר 1 בלילה. קמנו ועלינו על האופנוע שלו, עצרנו לייד הבית שלי, ירדדנו מהאופנוע.. התקשתי להוציא את הקסדה המראש והוא עזר לי ושנינו צחקנוה..הוא חיבק אותי חזק חזק..
אני: "מאמי..."
בן: "מה נסיכה שלי?"
אני: "ה..ההורים שלי נסעו היום בבוקר לאילת, עד יום חמישי"
בן: "יפה.."
אני: "ו..אממ אני מפחדי לישון לבדי" אמרתי בקול תינוקי..
הוא חיבק אותי עוד יותר וצחק
בן: "חח את רומזת משהו טולטול?"
אני: "כן..." צעקתי "בוא לישון אצלי ואני אעשה בך מעשים זדוניים!" אמרתי בקול חרמני כזה.. והוא נקרע מצחוק
בן: "חחח..ל..ח..לא את לא נורמלית פשוט.."
אני: "הקיצר.. אממ תלך להביא תיק למחר ובגדים ותבוא מהרר..!"
בן: "טוב"
אני: "טוב מה?"
בן: "טוב המפרדת"
אני: "יופי.. משוחרר"
בן: "חח משוגעת קטנה שלי".. הוא אמר והביא לי נשיקה קטנטנה על השפתיים ונסע. אני נכנסתי הבייתה הדלקתי את האור למטה ועליתי במדרגות. בזמן שעליתי חשבתי על הרגע שבן ייכנס הבייתה ואז לחדר שלו, ואז הוא יראה את המתנה שקניתי לו, מעיין אם הוא יאהב את זה. אבל בטוח זה יעשה לו טוב על הלב, לא? בטוח זה יגרום לו לחייך. וכשהוא מחייך? גם אני מחייכת.
---
בן נסע במהירות לביתו, בדרך הוא דמיין בראשו איך מיטל עולה לחדרה, מדליקה את האור ורואה את המתנה שהוא קנה לה. 'אני בטוחה שהיא תשמח.. אפילו שזה משהו קטן וסמלי.. בטוח היא תאהב את זה.. בטוח זה יגרום לה לחייך. וכשהיא מחייכת? גם אני מחייך.' הוא חשב לעצמו. הוא הגיע לביתו ועלה בשקט לחדרו..
"בן?.."
הוא שמע את אימו, ליסה, קוראת לו מחדש השינה שלה, הוא התקרב עד לפתח הדלת..
בן: "מה אמא?"
ליסה: "איפה היית חמוד?"
בן: "עם מיטל.."
ליסה: "היא הייתה פה היום"
בן: "באמת?! מה, למה לא אמרת לי?!.."
ליסה: "כי לא היית פה מאמי.. אבל למה יצאת ואתה חולה"
בן: "אני כבר לא חולה!" הוא אמר כאילו קובע עובדה. מהרגע שראה את מיטל הוא הרגיש איך כל החום יורד לו ואיך כלה כאבים עוברים גם הם.
ליסה: "ככה זה.."
בן: "מה?"
ליסה: "ככה זה באהבה.. האהבה עושה פלאים" היא אמרה מחייכת
בן חייך גם הוא "לילה טוב אמא.. אני הולך לישון אצלה טוב?"
ליסה: "טוב.. תשמרו על עצמכם"
בן: "טוב" אמר צוחק צחוק מבוייש..
הוא נכנס לחדרו והדליק את האור.. הוא עמד המום מביט על הדברים שמונחים על מיטתו. הוא פתח את קופסת הלב בצע הסגול וראה בפנים אמל שוקולדים, הוא ישר חייך לעצמו ואכל 2. הוא ראה לייד שמינית בריסול בצבע תכלת.. הוא פתח וראה שזה מכתב בשבילו..
"בן בן שלי..
האמת? שאני בכלל לא יודעת מה לרשום לך. כל כך עצוב לי בלעדיך.. הימים עוברים להם ואני מרגישה שאין לחיים שלי משמעות כשאתה לא איתי. אני מתגעגעת אליך כל כך! אני יודעת שאנחנו לא ביחד ואולי אתה אפילו תצחק לעצמך שתראה את מה שהבאתי לך, אבל אתה עדיין בנאדם שנורא חשוב לי, בנאדם שאני נורא אוהבת, והיה חשוב לי לקנות לך משהו, משהו קטן, לכבוד יום החודש שלנו, שהלוואי והיינו חוגגים אותו ביחד. אני תמיד אוהב אותך, לא משנה מה יקרה. אני אוהבת אותך... טולי שלך".
הוא לא הפסיק לחייך, הוא חשב לעצמו שהיא הכי נפלאה בעולם! לייד הייתה קופסה קטנה ואדומה, הוא פתח אותה וראה את צמיד הכסף המדהים שהיה מונח בתוכו. על הצמיד היה כתוב "אוהב אותך תמיד, מיטל". "גם אני אוהב אותך לנצח.." הוא לחש. הוא שם את הצמיד על ידו השמלית ונשבע שלא יוריד אותו לעולם. הוא הוציא את תיק הביצפר הזרוק שלו, שם בפנים 3 מחברות, קלמר, ג'ינס, גרביים, תחתונים, סווצ'ר, ועוד כל מיני שטויות. הוא לקח גם את הארנק, הפלאפון והמפתחות ושם בכיסים.
בן: "בובי.. ובי.. בוא.. צ' צ' צ'.. בוא בובי.."
בובי הלכב הקטנטן התקרב אליו ובן הרים אותו בידיו. הוא הניח את בובי בתוך הקופסה/ארגז שנמצא על האופנוע. יש בו חורים והוא ידע שבובי יהיה בסדר. הוא התחיל לנסוע.
---
על דלת חדרי היה פתק. 'מיטל, מישהו חיפש אותך כאן היום, ז'אנה'. הבנתי שזה מהמנקה ותהיתי לעצמי מי כבר יכול לבוא. פתחתי את הדלת והדלקתי את האור, הייתי המומה לגלות שגם הוא קנה לי מתנה. התקרבתי לאט אל המיטה שלי, אחזתי בידי דובי יפייפה!!! פשוט מדהים.. הוא היה כל כך יפה.. שמחזיק לב אדום ועליו כתוב "I Love U". לייד הדובי ראיתי דף וורוד מיוחד. הבנתי שזה מכתב בשבילי, פתחתי אותו והתחלתי לקרוא.
"מיטלי שלי.. אני מתגעגע אלייך כמו מטורף! אני לא יכול בלעדייך! אני חושב עלייך כל היום, כל הלילה.. אין שנייה אחת שאני לא חושב עלייך. אני מתגעגע לקול המתוק שלך, למגע שלך, לעיניים היפות שלך ולשפתיים הטעימות שלך.. אני אוהב אותך כל כך.. אני יודע שזה יראה לך מזור שאני מביא לך סתם ככה מתנה בלי שום קשר לחיים.. אבל את בנאדם נורא חשוב בשבילי, אני תמיד יאהב אותך, ואפילו אם לא נחזור תמיד תהיה לך אצלי פינה בלב.. אוהב.. בן בן.."
על המכתב הייתה קופסה קטנה בצבע צהוב עם נצנצים פתחתי אותה וראיתי שרשרת מדהימה [!!!], פשט מושלמת! הי הייתה מכסף עם תליון כסוף בצורת לב. ראיתי שהלב נפתח, בצד אחד הייתה תמונה קטנטנה שלי, ובצד השני תמונה קטנטנה של בן. השרשרת הייתה כל כך קטנה ומיוחדת. ראיתי שמאחורה חרוט עלייה משהו "שלך לנצח, בן".. חייכתי לעצמי חיוך אמיתי.. חשבתי שכל הסיפור בינו לבינו טוב מידי כדי להיות אמיתי. ענדתי את השרשרת ונשבעתי שלעולם אני לא יוריד אותה מימני.
לפתע שמעתי דפיקות בדלת, ירדתי למטה במהירות ופתחתי את הדלת. לא ראיתי אף אחד. לפתע הורדתי את מבטי וראיתי את בובי עומד בכניסה לביתי... "בוביייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!" צעקתי וכמעט בכיתי מרוב אושר והתרגשות. הרמתי אותו אליי וחיבקתי אותו כל כך חזק! ליטפתי אותו והוא לא הפסיק ללקק אותי..
"אז מה, יש את בובי וזהו? בן יותר לא קיים?" בן אמר וחייך..
אני: "אבל..א..איך?.. מא..מאיפה הבאת אותו?!.."
בן:"בואי.." הוא אמר ונכנסו לבית.. עלינו לחדר שלי והוא סיפר לי שהוא ואורן עשו לאלירן ביקור פתע. לא הפסקתי לצחוק והייתי כל כך שמחה. נכנסנו לחדר שלי..
בן: "אהבת את המתנה?"
אני: "מאוד.. יווווו אני כל כךך אוהבת אותך! ואתה אהבת?!?!"
בן: "הכי בעולם!.. את יודע.. שבאתי אלייך.. אז המנקה אמרה לי שהלכת אל חבר שלך. כל כך התעצבנתי שהתחלתי ללכת בלי לדעת לאן, הגעתי לים.."
אני: "ואני הייתי אצלך.. אבא שלך אמר שאתה אצל חברה שלך.. לא הבנתי איך אתה ישר יכול לרוץ למישהי אחרת, התעצבנתי, הלכתי.. הגעתי לים גם.."
בן: "זה טלפתיה!" הוא אמר קובע ומחייך.
הוא ישב על מיטתי וחלץ את נעליו, אני שמתי את הדובי היפה בפינת המיטה, את המכתב הנחתי על השולחן שלי ואת הקופסה הצהובה שמתי במדף האיפור שלי. הראתי לו את השרשרת והוא הראה לי את הצמיד.
לקחתי מהארון מכנסי טרנינג בצבע וורוד כהה וחולצה ארוכה לבנה גדולה כזאת, נכנסתי לשירותים והחלפתי שם בגדים. כשיצאתי הוא כבר היה עם בוקסר לבן וחולצה ארוכה אפורה, גדולה ומחממת כזאת.
אני: "חח אתה תמיד ישן עם בוקסר?!"
בן: "ככה זה הכי נוח! במיוחד כשאני איתך!" הוא אמר ומשך אותי עלו.. היינו במצב שהוא שוכב על המיטה על גבו ואני עליו.. התחלנו להתנשק.. לא הפסקנו לרגע.. הפלאפון שלי צלצל, באתי לקום מימנו והוא סירב לתת לי לקום.. לבסוף קמתי ועניתי.
אני: "הלו?"
אמא: "מיטל!"
מייד סימנתי לבן להיות בשקט והוא לא הפסיק לעשות לי סימנים של "מיזה?!" והתעצבן כשלא התייחסתי.
אני: "היי אמא"
אמא: "איפה את?"
אני: "בבית"
אמא: "עם מי את?"
אני: "עם עצמי"
אמא: "השכנה התקשרה אליי ואמרה שאת היית עם מישהו לייד הבית!"
אני: "מה? איזה שכנה?!"
אמא: "לילי"
פאקינג מלשינה!! חשבתי לעצמי..
אני: "בן הקפיץ אותי הבייתה. הוא ..בניגוד אליך, קצת..קצת דואג לי"
אמא: "מהההה את אומרת... אני מאוד מקווה שהוא לא איתך עכשיו"
אני: "אל תדאגי.. גם בובי פה"
אמא: "הכלב?! בשביל מה החזרת אותו?!"
אני: "כי אולי הוא..הכלב שלי"
אמא: "אני אעעיף אותו! אני לא רוצה לראות אותו בבית.. שיהיה רק בחדר שלך!"
אני: "טוב טוב.. מה עוד??" כל כך לא היה לי כח אלייה..
אמא: "ביי" היא ניתקה..העפתי את הפלאפון על המיטה
אני: "אוחחחח סעמק... אני שונאתת אותההה!!"
בן מייד קם וחיבק אותי
בן: "אבל היא אמא שלך.. גם אני לפעמים רב עם אמא שלי ו.."
אני: "אבל אתה לא מבין! אנחנומ לא סתם רבות, היא כל דבר מעירה לי.. היא פשוט מנסה לתפוס אותי על חם בכל הזדמנות!"
הוא הרגיע אותי כמ דקות ואז אני ירדתי למטה והכנתי לשנינו שוקו חם עם צפת ולקחתי גם עוגיות שוקולד צ'יפס.. עליתי לחדר חזרה והבאתי לבובי אוכל. אני ובן דיברנו לנו ואחרי 10 דקות שמנו לב שבובי זוחל לסלסלה הקטנה שלו ונרדם.. צחקנו.. ראינו טיפה טלווזיהי.. מחובקים ומתכרבלים מתחת לשמיכה. הרגשתי איך הוא מלטף אותי בכל הגוף מתחת לשמיכה.. הוא התחיל לנשק את צווארי.. נשיקות קטנטנות כאלה, נשיקות שמסוגלות להטריף אותי! הסתובבתי אליו והתחלנו להתנשק בלהט. ידיו הייתה מונחת בין שתי רגליי.. הוא יטף אותי.. נגע בי באיזור הכי קדוש שלי, מעל המכנס.. מלטף.. נוגע.. לוחץ.. הוא ידע בדיוק איפה לגעת. לאט לאט הוא הוריד לי את מכנסי הטרנינג הוורודות שלי. המשכנו להתנשק, כל כך רוצים זה את זו, התשוקה שלטה עלינו. הוא נכנס מתחת לשמיכה ופתאום הרגשתי אותו מנשק את כל רגליי...מלמעלה עד למטה.. הוא עלה עליי ושכב עלי..יכולתי להרגיש את הבליטה שאצלו הולכת ונהיית יותר קשה, חזקה וגדולה. זה גם לי להיות חרמנית בצורה מטורפת. ליטפתי את גבו והורדתי לו את החולצה.. נישקתי את כתפיו.. וככה המשכנו.. הוא העביר את ידיו על החזה שלי.. מלטף.. מנשק.. אומנם על החולצה.. אבל יכולתי להרגיש כל דבר.. כל נשימה שלו..
בן: "מיטלי.."
הוא אמר שוכב עליי ומביט בי
אני: "מה מאמי?" אמרתי והמשכתי ללטף את גבו
בן: "תראי.. אני לא יודע איך להגיד את זה.. אבל. .א..אני מפחד לעשות משהו שאת לא רוצה.. כי את יודעת שבדרך כלל לבנים אין בעיה עם זה.. ו..ואני לא רוצה לעשות משהו שאת לא תרצי.. אם לא נוח לך תגידי לי"
הוא אמר ואניה בנתי איזה דבר יש לי בידיים. איזה ילד נדיר, ילד מיוחד ומקסים! פשוט מושלם!
אני: "זה בסדר מאמי... אבל האמת שאני נורא עייפה.." אמרתי והרגשתי איך עיניי נעצמות לי..
בן: "את רוצה שנישן?"
אני: "רגעע.. אבל השוקו!! יש עוד לשתות" חייכתי.. שתינו את השוקו עד הסוף וחזרנו למיטה.. הוא היה רק עם בוקסר ואני עם חולצה גדולה ותחתון רגיל בצבע תכלת. הוא חיבק אותי אליו.. וככה נרדמנו.

=פרק 43=

הסתובבתי וראיתי את פניו של בן. הבטתי עמוק אל תוך עיניו, ראיתי איך הן נוצצות, איך הן רטובות, הדמעות החלו לזלוג לו, אחת אחרי השנייה, אחת אחריי השנייה, בלי לשים לב מצאתי את עצמי בוכה יחד איתו. הוא התיישב על ידי, על שפת הים, המים ליטפו אותנו.. וזה היה כל כך נעים. לא היה אכפת לי שאני רטובה, לא היה אכפת לי שהמים קפואים.. יכולתי להישאר שם שעות על גבי שעות, הים.. זה מקום כזה מושלם.
"גם אני אוהבת אותך בן" אמרתי לו.
הוא העביר את אצבעותיו בין שערי, ליטף את פניי.. עבר על שפתיי כאילו הוא מצייר אותך במכחול ומנסה לסיים את היצירה בלי שום פגם.
בן: "אני לא יכולה בלעדייך, אני לא רוצה לריב איתך לעולם.. אני כל כך אוהב אותך.. אבל כל כך!..."
הוא אמר ועברה לי צמרמורת בגוף. בחיים לא האמנתי שמישהו באמת יגיד לי כאלה דברים, שמישהו באמת יאהב אותי! בלי אינטרסים, בלי הצגות, בלי שקרים ובלי מסיכות.
אני: "גם לי היה כל כך קשה בלעדיך... אל תריב איתי יותר..."
הוא חיבק אותי אליו וככה ישבנו מחובקים 20 דקות-חצי שעה.. על שפת הים.. ההרגשה הכי טובה בעולם. לפתע הוא הזיז את גופי הקר מימנו.. הביט עמוק אל תוך עיניי..
בן: "אני לעולם.. אבל לעולם לא אעשה שום דבר שיפגע בך.. לעולם"
הוא אמר בקול כל כך מתוק אך גם רציני.. הוא התקרב אליי, יכולתי להרגיש את נשימותיו עליי, יכולתי לשמוע את דופק הלב שלו.. עוד שנייה מתפרץ החוצה. זו הייתה הנשיקה הכי טובה שלנו, ללא ספק. כל הנשיקה עברו בי זרמים בכל הגוף.. איך שהשפתיים שלי מלטפות את שלו.. הלשונות נוגעות זו בזו אבל נרתעות.. הרגשתי איך ליבי מוצף באהבה, אהבה..אהבה..אהבה הכי מושלמת שיכולה להיות קיימת. אני אפילו לא מצליחה לתאר את זה.
אחריי כמה דקות של נשיקה מושלמת הוא הלך לקיוסק מע וחזר אחריי 2 דקות עם בירה [כמובן] וסוכריה ענקית.. הוא ישב עםה בירה והסיגריה, אני עם הסוכריה והסיגריה.. ישנבו עלה סלעים בחוף... זה היה רק אני והוא, רק הוא ואני. בלי שום הפרעות מסביב. שיערי התנופף לו ברוח.. הוא שם לב שמתחיל להיות לי קר והביא לי את הסווצ'ר שהיה עליו.
אני: "אתה בטוח שלא יהיה לך קר בובי?"
בן: "העיקר שלך יהיה חם"
חייכתי והוא עטף אותי בסווצ'ר הגדול שלו.
אני: "אני יודעת שלא צריך לדבר על זה עכשיו.. ואולי צריך לשכוח.. אבל אני באמת רוצה לדעת, אני חייבת לשאול אותך את זה"
בן: "מה מאמי?" הוא אמר ומייד לקח עוד שלוק מהבירה.
הסתכלתי עליו. תמיד הייתה לי סטיגמה על בנים ששותים בירות, תמיד חשבתי שהם ערסים גמעילים עם קרס בירה, ובטח תוקעים כל שנייה גרעפס. פתאום אני רואה אותו, את בני שלי, שותה בירה וזה לא הגעיל אותי בכלל. הוא שתה את זה עדין.. בחנתי כל תנועה וכל תזוזה שלו
בן: "מיטל?.."
אני: "אה.. כן!.. מה..מה היה באותו יום עם שלי?.."
פניו נהיו עצובות ואני התחלתי לחשוש..
בן: "מיטל.. ה..היא באה.. את יודעת, התחילה להגיד לי שאנחנו צריכים לחזור וכל מיני שטויות כאלה.. אמרתי לה שאני אוהב אותך ושאת אוהבת אותי.. ואז היא אמרה שאף אחת לא אתהב אותי כמו שהיא אהבה"
אני: "עלק.. חצופה.."
בן: "ו..אמ.."
אני: "מה?"
בן: "היא ניסתה לנשק אותי"
פתאום הרגשתי כאב בלב.. התחננתי והתפללתי באותו רגע שהוא לא יגיד לי 'התנשקנו, אני מצטער'. אני לא אוכל לעמוד בזה. לא שוב. במיוחד לא עם בן.
אני: "ו..ו..ומה קרה?" אמרתי בקול חנוק
בן שם לב לזה ומייד שאל "מה קרה, את בסדר?!"
אני: "כן.. תמשיך"
בן: "העפתי אותה מימני.. היא צרחה.. רבנו.. אני פשוט הרמתי אותה והעפתי אותה מהבית שלי. אחריי כמה דקות היא ניפצה לי עם אבן כניראה את החלון בחדר, צרחה השתוללה וקיללה.. אמרה שהיא תפריד בנינו ועוד כל מיני שטויות.. וזהו, אני נשבע לך שזהו"
אני: "באמת?"
בן: "באמת באמת.."
הו אמר ונישק אותי.
אני: "מה עשית יום שישי?"
בן: "החברים שיכנעו אותי ללכת למסיבה.. הייתי שם שעתיים.. איזה ילדה רצתה שאני אלווה אותה לתחנת מוניות. היא גם ניסתה להתחיל איתי, אבל מייד הסברתי לה את המצב"
אני: "כואב לי לשמוע את זה" אמרתי והרגשתי כל כך רע
בן: "מה?! למה?!.. אבל טולי לא עשיתי שום דבר עם אף אחת! אפילו לא חיבוק"
אני: "א..אני יודעת, אבל..עצם העובדה ש..לא יודעת.. מישהי ישבה אצלך בחדר.. זה עושה לי רע לחשוב על זה"
בן: "אני מבטייחח לך שאף אחת יותר לא תיכנס לחדר שלי! דיי טולטול שלי אני אוהב אותך הכי בעולם"
אני: "גם אני אוהבת אותך מאמי שלי.."
אמרתי ושוב התנשקנו.
בן: "ו..ומה את עשית ביום שישי?"
אני: "אני ולירז הלכנו לעמית ו.."
בן: "עמית?! מי זה עמית?!" הוא אמר לחוץ
אני: "ילד חדש בכיתה שלי.. תירגע.. הוא מההתחלה נידלק על לירז, וגם היא עליו.. ונחש מה?! הם עכשיו חברים חח.. הם ממש מתאימים..בכל אופן היה לו בית ריק.. ובאנו והיו עוד כמה המשכבה, איזה מישהו ניסה להתחיל איתי וסתם העפתי אותו גם.."
בן: "שיהיה להם מזל טוב.. רגע מי זה?!.. מי זה הילד הזה?"
אני: "סתם, אחד מהשכבה.. לא רציני.. מאמי עזוב"
בן: "זה חשוב לי מיטל, מי זה?"
אני: "לידור.. אתה מכיר?"
אחרי 5 שניות של חשיבה הוא ענה "ההומו הזה?! אני יפוצץ אותו" אמר בעצבים.
אני: "תפסיק להתנהג כמו ערס.. זה כל כך לא מתאים לך"
בן: "שאף אחד לא ינסה לקחת לי אותך..."
אני: "אתה יודע שני שלך.. ורק שלך"
בן: "ואני שלך.. ורק שלך" הוא אמר וחייך.
אחרי חצי שעה שמנו לב שהשעה כבר 1 בלילה. קמנו ועלינו על האופנוע שלו, עצרנו לייד הבית שלי, ירדדנו מהאופנוע.. התקשתי להוציא את הקסדה המראש והוא עזר לי ושנינו צחקנוה..הוא חיבק אותי חזק חזק..
אני: "מאמי..."
בן: "מה נסיכה שלי?"
אני: "ה..ההורים שלי נסעו היום בבוקר לאילת, עד יום חמישי"
בן: "יפה.."
אני: "ו..אממ אני מפחדי לישון לבדי" אמרתי בקול תינוקי..
הוא חיבק אותי עוד יותר וצחק
בן: "חח את רומזת משהו טולטול?"
אני: "כן..." צעקתי "בוא לישון אצלי ואני אעשה בך מעשים זדוניים!" אמרתי בקול חרמני כזה.. והוא נקרע מצחוק
בן: "חחח..ל..ח..לא את לא נורמלית פשוט.."
אני: "הקיצר.. אממ תלך להביא תיק למחר ובגדים ותבוא מהרר..!"
בן: "טוב"
אני: "טוב מה?"
בן: "טוב המפרדת"
אני: "יופי.. משוחרר"
בן: "חח משוגעת קטנה שלי".. הוא אמר והביא לי נשיקה קטנטנה על השפתיים ונסע. אני נכנסתי הבייתה הדלקתי את האור למטה ועליתי במדרגות. בזמן שעליתי חשבתי על הרגע שבן ייכנס הבייתה ואז לחדר שלו, ואז הוא יראה את המתנה שקניתי לו, מעיין אם הוא יאהב את זה. אבל בטוח זה יעשה לו טוב על הלב, לא? בטוח זה יגרום לו לחייך. וכשהוא מחייך? גם אני מחייכת.
---
בן נסע במהירות לביתו, בדרך הוא דמיין בראשו איך מיטל עולה לחדרה, מדליקה את האור ורואה את המתנה שהוא קנה לה. 'אני בטוחה שהיא תשמח.. אפילו שזה משהו קטן וסמלי.. בטוח היא תאהב את זה.. בטוח זה יגרום לה לחייך. וכשהיא מחייכת? גם אני מחייך.' הוא חשב לעצמו. הוא הגיע לביתו ועלה בשקט לחדרו..
"בן?.."
הוא שמע את אימו, ליסה, קוראת לו מחדש השינה שלה, הוא התקרב עד לפתח הדלת..
בן: "מה אמא?"
ליסה: "איפה היית חמוד?"
בן: "עם מיטל.."
ליסה: "היא הייתה פה היום"
בן: "באמת?! מה, למה לא אמרת לי?!.."
ליסה: "כי לא היית פה מאמי.. אבל למה יצאת ואתה חולה"
בן: "אני כבר לא חולה!" הוא אמר כאילו קובע עובדה. מהרגע שראה את מיטל הוא הרגיש איך כל החום יורד לו ואיך כלה כאבים עוברים גם הם.
ליסה: "ככה זה.."
בן: "מה?"
ליסה: "ככה זה באהבה.. האהבה עושה פלאים" היא אמרה מחייכת
בן חייך גם הוא "לילה טוב אמא.. אני הולך לישון אצלה טוב?"
ליסה: "טוב.. תשמרו על עצמכם"
בן: "טוב" אמר צוחק צחוק מבוייש..
הוא נכנס לחדרו והדליק את האור.. הוא עמד המום מביט על הדברים שמונחים על מיטתו. הוא פתח את קופסת הלב בצע הסגול וראה בפנים אמל שוקולדים, הוא ישר חייך לעצמו ואכל 2. הוא ראה לייד שמינית בריסול בצבע תכלת.. הוא פתח וראה שזה מכתב בשבילו..
"בן בן שלי..
האמת? שאני בכלל לא יודעת מה לרשום לך. כל כך עצוב לי בלעדיך.. הימים עוברים להם ואני מרגישה שאין לחיים שלי משמעות כשאתה לא איתי. אני מתגעגעת אליך כל כך! אני יודעת שאנחנו לא ביחד ואולי אתה אפילו תצחק לעצמך שתראה את מה שהבאתי לך, אבל אתה עדיין בנאדם שנורא חשוב לי, בנאדם שאני נורא אוהבת, והיה חשוב לי לקנות לך משהו, משהו קטן, לכבוד יום החודש שלנו, שהלוואי והיינו חוגגים אותו ביחד. אני תמיד אוהב אותך, לא משנה מה יקרה. אני אוהבת אותך... טולי שלך".
הוא לא הפסיק לחייך, הוא חשב לעצמו שהיא הכי נפלאה בעולם! לייד הייתה קופסה קטנה ואדומה, הוא פתח אותה וראה את צמיד הכסף המדהים שהיה מונח בתוכו. על הצמיד היה כתוב "אוהב אותך תמיד, מיטל". "גם אני אוהב אותך לנצח.." הוא לחש. הוא שם את הצמיד על ידו השמלית ונשבע שלא יוריד אותו לעולם. הוא הוציא את תיק הביצפר הזרוק שלו, שם בפנים 3 מחברות, קלמר, ג'ינס, גרביים, תחתונים, סווצ'ר, ועוד כל מיני שטויות. הוא לקח גם את הארנק, הפלאפון והמפתחות ושם בכיסים.
בן: "בובי.. ובי.. בוא.. צ' צ' צ'.. בוא בובי.."
בובי הלכב הקטנטן התקרב אליו ובן הרים אותו בידיו. הוא הניח את בובי בתוך הקופסה/ארגז שנמצא על האופנוע. יש בו חורים והוא ידע שבובי יהיה בסדר. הוא התחיל לנסוע.
---
על דלת חדרי היה פתק. 'מיטל, מישהו חיפש אותך כאן היום, ז'אנה'. הבנתי שזה מהמנקה ותהיתי לעצמי מי כבר יכול לבוא. פתחתי את הדלת והדלקתי את האור, הייתי המומה לגלות שגם הוא קנה לי מתנה. התקרבתי לאט אל המיטה שלי, אחזתי בידי דובי יפייפה!!! פשוט מדהים.. הוא היה כל כך יפה.. שמחזיק לב אדום ועליו כתוב "I Love U". לייד הדובי ראיתי דף וורוד מיוחד. הבנתי שזה מכתב בשבילי, פתחתי אותו והתחלתי לקרוא.
"מיטלי שלי.. אני מתגעגע אלייך כמו מטורף! אני לא יכול בלעדייך! אני חושב עלייך כל היום, כל הלילה.. אין שנייה אחת שאני לא חושב עלייך. אני מתגעגע לקול המתוק שלך, למגע שלך, לעיניים היפות שלך ולשפתיים הטעימות שלך.. אני אוהב אותך כל כך.. אני יודע שזה יראה לך מזור שאני מביא לך סתם ככה מתנה בלי שום קשר לחיים.. אבל את בנאדם נורא חשוב בשבילי, אני תמיד יאהב אותך, ואפילו אם לא נחזור תמיד תהיה לך אצלי פינה בלב.. אוהב.. בן בן.."
על המכתב הייתה קופסה קטנה בצבע צהוב עם נצנצים פתחתי אותה וראיתי שרשרת מדהימה [!!!], פשט מושלמת! הי הייתה מכסף עם תליון כסוף בצורת לב. ראיתי שהלב נפתח, בצד אחד הייתה תמונה קטנטנה שלי, ובצד השני תמונה קטנטנה של בן. השרשרת הייתה כל כך קטנה ומיוחדת. ראיתי שמאחורה חרוט עלייה משהו "שלך לנצח, בן".. חייכתי לעצמי חיוך אמיתי.. חשבתי שכל הסיפור בינו לבינו טוב מידי כדי להיות אמיתי. ענדתי את השרשרת ונשבעתי שלעולם אני לא יוריד אותה מימני.
לפתע שמעתי דפיקות בדלת, ירדתי למטה במהירות ופתחתי את הדלת. לא ראיתי אף אחד. לפתע הורדתי את מבטי וראיתי את בובי עומד בכניסה לביתי... "בוביייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!" צעקתי וכמעט בכיתי מרוב אושר והתרגשות. הרמתי אותו אליי וחיבקתי אותו כל כך חזק! ליטפתי אותו והוא לא הפסיק ללקק אותי..
"אז מה, יש את בובי וזהו? בן יותר לא קיים?" בן אמר וחייך..
אני: "אבל..א..איך?.. מא..מאיפה הבאת אותו?!.."
בן:"בואי.." הוא אמר ונכנסו לבית.. עלינו לחדר שלי והוא סיפר לי שהוא ואורן עשו לאלירן ביקור פתע. לא הפסקתי לצחוק והייתי כל כך שמחה. נכנסנו לחדר שלי..
בן: "אהבת את המתנה?"
אני: "מאוד.. יווווו אני כל כךך אוהבת אותך! ואתה אהבת?!?!"
בן: "הכי בעולם!.. את יודע.. שבאתי אלייך.. אז המנקה אמרה לי שהלכת אל חבר שלך. כל כך התעצבנתי שהתחלתי ללכת בלי לדעת לאן, הגעתי לים.."
אני: "ואני הייתי אצלך.. אבא שלך אמר שאתה אצל חברה שלך.. לא הבנתי איך אתה ישר יכול לרוץ למישהי אחרת, התעצבנתי, הלכתי.. הגעתי לים גם.."
בן: "זה טלפתיה!" הוא אמר קובע ומחייך.
הוא ישב על מיטתי וחלץ את נעליו, אני שמתי את הדובי היפה בפינת המיטה, את המכתב הנחתי על השולחן שלי ואת הקופסה הצהובה שמתי במדף האיפור שלי. הראתי לו את השרשרת והוא הראה לי את הצמיד.
לקחתי מהארון מכנסי טרנינג בצבע וורוד כהה וחולצה ארוכה לבנה גדולה כזאת, נכנסתי לשירותים והחלפתי שם בגדים. כשיצאתי הוא כבר היה עם בוקסר לבן וחולצה ארוכה אפורה, גדולה ומחממת כזאת.
אני: "חח אתה תמיד ישן עם בוקסר?!"
בן: "ככה זה הכי נוח! במיוחד כשאני איתך!" הוא אמר ומשך אותי עלו.. היינו במצב שהוא שוכב על המיטה על גבו ואני עליו.. התחלנו להתנשק.. לא הפסקנו לרגע.. הפלאפון שלי צלצל, באתי לקום מימנו והוא סירב לתת לי לקום.. לבסוף קמתי ועניתי.
אני: "הלו?"
אמא: "מיטל!"
מייד סימנתי לבן להיות בשקט והוא לא הפסיק לעשות לי סימנים של "מיזה?!" והתעצבן כשלא התייחסתי.
אני: "היי אמא"
אמא: "איפה את?"
אני: "בבית"
אמא: "עם מי את?"
אני: "עם עצמי"
אמא: "השכנה התקשרה אליי ואמרה שאת היית עם מישהו לייד הבית!"
אני: "מה? איזה שכנה?!"
אמא: "לילי"
פאקינג מלשינה!! חשבתי לעצמי..
אני: "בן הקפיץ אותי הבייתה. הוא ..בניגוד אליך, קצת..קצת דואג לי"
אמא: "מהההה את אומרת... אני מאוד מקווה שהוא לא איתך עכשיו"
אני: "אל תדאגי.. גם בובי פה"
אמא: "הכלב?! בשביל מה החזרת אותו?!"
אני: "כי אולי הוא..הכלב שלי"
אמא: "אני אעעיף אותו! אני לא רוצה לראות אותו בבית.. שיהיה רק בחדר שלך!"
אני: "טוב טוב.. מה עוד??" כל כך לא היה לי כח אלייה..
אמא: "ביי" היא ניתקה..העפתי את הפלאפון על המיטה
אני: "אוחחחח סעמק... אני שונאתת אותההה!!"
בן מייד קם וחיבק אותי
בן: "אבל היא אמא שלך.. גם אני לפעמים רב עם אמא שלי ו.."
אני: "אבל אתה לא מבין! אנחנומ לא סתם רבות, היא כל דבר מעירה לי.. היא פשוט מנסה לתפוס אותי על חם בכל הזדמנות!"
הוא הרגיע אותי כמ דקות ואז אני ירדתי למטה והכנתי לשנינו שוקו חם עם צפת ולקחתי גם עוגיות שוקולד צ'יפס.. עליתי לחדר חזרה והבאתי לבובי אוכל. אני ובן דיברנו לנו ואחרי 10 דקות שמנו לב שבובי זוחל לסלסלה הקטנה שלו ונרדם.. צחקנו.. ראינו טיפה טלווזיהי.. מחובקים ומתכרבלים מתחת לשמיכה. הרגשתי איך הוא מלטף אותי בכל הגוף מתחת לשמיכה.. הוא התחיל לנשק את צווארי.. נשיקות קטנטנות כאלה, נשיקות שמסוגלות להטריף אותי! הסתובבתי אליו והתחלנו להתנשק בלהט. ידיו הייתה מונחת בין שתי רגליי.. הוא יטף אותי.. נגע בי באיזור הכי קדוש שלי, מעל המכנס.. מלטף.. נוגע.. לוחץ.. הוא ידע בדיוק איפה לגעת. לאט לאט הוא הוריד לי את מכנסי הטרנינג הוורודות שלי. המשכנו להתנשק, כל כך רוצים זה את זו, התשוקה שלטה עלינו. הוא נכנס מתחת לשמיכה ופתאום הרגשתי אותו מנשק את כל רגליי...מלמעלה עד למטה.. הוא עלה עליי ושכב עלי..יכולתי להרגיש את הבליטה שאצלו הולכת ונהיית יותר קשה, חזקה וגדולה. זה גם לי להיות חרמנית בצורה מטורפת. ליטפתי את גבו והורדתי לו את החולצה.. נישקתי את כתפיו.. וככה המשכנו.. הוא העביר את ידיו על החזה שלי.. מלטף.. מנשק.. אומנם על החולצה.. אבל יכולתי להרגיש כל דבר.. כל נשימה שלו..
בן: "מיטלי.."
הוא אמר שוכב עליי ומביט בי
אני: "מה מאמי?" אמרתי והמשכתי ללטף את גבו
בן: "תראי.. אני לא יודע איך להגיד את זה.. אבל. .א..אני מפחד לעשות משהו שאת לא רוצה.. כי את יודעת שבדרך כלל לבנים אין בעיה עם זה.. ו..ואני לא רוצה לעשות משהו שאת לא תרצי.. אם לא נוח לך תגידי לי"
הוא אמר ואניה בנתי איזה דבר יש לי בידיים. איזה ילד נדיר, ילד מיוחד ומקסים! פשוט מושלם!
אני: "זה בסדר מאמי... אבל האמת שאני נורא עייפה.." אמרתי והרגשתי איך עיניי נעצמות לי..
בן: "את רוצה שנישן?"
אני: "רגעע.. אבל השוקו!! יש עוד לשתות" חייכתי.. שתינו את השוקו עד הסוף וחזרנו למיטה.. הוא היה רק עם בוקסר ואני עם חולצה גדולה ותחתון רגיל בצבע תכלת. הוא חיבק אותי אליו.. וככה נרדמנו.