=פרק 44=
בבוקר התעוררתי מצלצולי הפלאפון שלי שלא פסקו.
אני: "ה..הלו?"
לירז: "מה את סתומה?!"
אני: "מה?.."
לירז: "נווו אני שעה מתקשרת אלייך קומייייי"
אני: "מה השעה?"
לירז: "6 וחצי"
אני: "מה את מעירה אותי בשעה כזאתת"
לירז: "יש לנו הסטוריה! שעת אפס! קומי!"
אני: "ממתי לכיתות י' יש שעת אפס?"
לירז: "מאז שחילקו את המערכת החדשה"
אני: "אהה נכון"
לירז: "אז יאללה בואי אליי ונלך"
אני: "ל..לאא.." אמרתי בקול ישנוני עצבני
לירז: "מה לא?"
אני: "אנחנו נבוא ב8"
לירז: "אנחנו? אני הולכת עכשיו אני לא מחכה לך.. מספיק יש לי הערות על איחורים"
אני: "התכוונתי אני ובן"
לירז: "הוא ישן אצלך?!" נשמעה מתלהבת
אני: "כן.. אני עייפה"
לירז: "בטח השתוללתם כל הלילה חחח"
אני: "איזה.. טוב תקשיבי אני באה ב8 ורבע וזהו.."
לירז: "טוב.. לילה טוב"
אני: "חחחח ביי"
לירז: "ביי מותק"
שמתי את הפלאפון על הרצפה לייד המיטה. נחתי עוד 5 דקות ואז החלטתי להעיר את בן.
התחלתי לנשק אותו נשיקות קטנות בצוואר, על המצח.. בלחיים.. ואז מלא מלא נשיקות קטנות בפה..
הוא פתח את העיניים והביט בי .. שותק..
אני: "בוקר טוב מאמי.."
בן: "איזה כייף לי"
אני: "חח מה?"
בן: "אמרתי... איזה..כייף לי.. להתעורר בבוקר ולראות אותך"
אני: "אני אוהבת אותך.." חייכתי
בן: "גמני אוהב אותך.. אנ רוצה להתכרבלי..!!"
צחקנו ואז נשכבתי בין זרועותיו האוהבות, המחממות, והשומרות. ככה נחנו עוד 20 דקות..בסוף בערך ב7 קמנו לגמריי.
---
'טרררררר טררררר'
השעון המעורר הוורוד של נועה צלצל בלי הפסקה. מיתוך שינה היא החלה מחפשת אותו עם ידה על השידה. כשמצאה אותו אחזה בו חזק וזרקה אותו בכל כוחה. היא שמעה 'טרררררר טררר..טטט...ט...ר...ר..' פתחה את עינייה ושמה לב לחלקים וורודים מכסים את הרצפה לייד הארון.
נועה: "שוב צריך לקנות שעון חדש.. סעמק" היא לחשה בקול צרוד. היא התיישבה על מיטתה בעייפות ונשמעו 3 דפיקות על דלת חדרה.
נועה: "קמתי..!!"
עליזה: "אני נכנסת"
עליזה [העוזרת שלהם] פתחה את דלת החדר ובידה אחזה מגש ירוק בהיר מעץ ועליו תה חם בלי סוכר ועוגייה קטנה בטעם חמאה. היא הניחה את זה על השידה לייד מיטתה של נועה ויצאה.
נועה התחילה שותה את התה ולפתע צרחה "עליזההההההההההההההההה!!!!!!!!!"
עליזה נכנסה לחדר במהירות
עליזה: "מה קרה?"
נועה: "התה.. אין לו טעם.. מה זה?!"
היא לא נשמעה תוקפנית או משהו, היא הייתה עייפה ולא היה לה כח אפילו לצעוק על העוזרת, מהש הייתה עושה בדרך כלל.
עליזה: "מה זאת אומרת??" היא אמרה מבוהלת. היא חששה כל כך לא לרצות את נועה. היא ידעה שהתפקיד שלה יכול להילקח לה מול העיניים בשנייה. "את תמיד היית שותה בלי סוכר"
נועה: "מה? מה זה השטויות האלו?!" היא פיהקה
עליזה: "את תמיד ביקשת מימני בלי סוכר, לשמור על הגזרה"
נועה: "מה? על איזה גזרה את מדברת? חח.. אפשר לחשוב אני חיה בFtv. ואפשר לחשוב כבר כמה קלוריות יש ב2 כפיות סוכר"
עליזה לקחה את כוס התה בידייה "אני כבר אביא לך"
נועה: "ועוד עוגיות!!" היא מיהרה לאמר לפני שעליזה תסגור את הדלת. אחריי דקה עליזה עלתה חזרה, נועה לגמה מן התה "אוו, זה תה" וחייכה "תודה מותק"
עליזה: "מה?" היא לא האמינה למה ששמעה
נועה: "תודה"
עליזה יצאה ונועה אכלה 8 עוגיות ושתתה את כל התה. היא נעלה את נעלי הבית הוורודות שלה ופתחה את דלת הארון שלה. הארון שלה הוא לא סתם ארון רגיל, זה ארון בגודל חצי חדר רגיל. היא התהלכה בתוכו, בתור הארון, הוציאה ג'ינס בהיר וסריג בורדו שיושב יפה על הגוף. היא התאימה לו את המגפיים בצבע בורדו שלה. זה היה ניראה לה לרגע פרחי אבל היא הוציאה את הרעיון מראשה. היא הכניסה את הג'ינס אל תוך המגף והלכה לחדר האמבטיה שלה להתאפר. לאחר שסיימה, היא לקחה את התיק שלה וירדה למטה. שם הנה שלה חיכה של בב.מ.וו השחורה והם נסעו אל בית הספר.
---
בן שטף את פניו ואני כבר התחלתי להתלבש. לבשתי ג'ינס בהיר ובחרתי בסריג וורוד צמוד שיושב נפלא על הגוף . התאמתי לו את המגפיים הוורודות שלי. לרגע זה היה ניראה לי קצת פרחי אבל הוצאתי מייד את הרעיון הזה מהראש שלי. הכנסתי את הג'ינס אל תוך המגף ונכנסתי לחדר האמבטיה להתאפר.
בן: "אווו איזה כוסיתת" הוא אמר וחיבק אותי מאחורה. חייכתי ונישקתי אותו. התחלתי להתאפר ואחריי חצי שעה אני והוא כבר היינו למטה. אכלנו כריות עם חלב, פטפנו קצת ואז יצאנו החוצה. עלינו על האופנוע שלו והתחלנו לנסוע אל בית הספר. אחריי 30 דקות הגענו, עדיין הדרך מחולון לת"א בשעה כזאת די עמוסה. הוא ישר רץ לכיתתו לא לפני שנתן לי נשיקה ענקית. עליתי לאט לאט לכיתה שלי, הלכתי במסדרון עד לכיתה האחרונה שלפתע שמעתי "מיטל!" הסתובבתי וראיתי את נועה.
אני: "יווו איזה מזל שגם את איחרת"
נועה: "חחח למה?"
אני: "פחדתי להיכנס לבד"
היא נעצה בי עיניים.
אני: "נ..נועה מה קרה?"
נועה: "ל..לא, כאילו, את שמת לב שאנחנו לובשות כזה כמעט אותו הדבר?"
אני: "מה?" לא הבנתי אותה ובחנתי אותה מכף רגל ועד ראש.
נועה: "נו, את לובשת סריג וורוד, ג'ינס בהיר ומגף וורוד.. אני אותו דבר רק בבורדו."
אני: "חחחח שמת לב שגם הסריג שלך מקסטרו?"
נועה: "יווו נכון!"
אני: "חח תאומות"
צחקנו ובדיוק רכז התיכון עבר במסדרון. ידענו שאיתו, זה לא הולך להיגמר מהר. אני נשבעת שאם הייתי רואה אותו ברחוב הייתי חושבת שהוא דוגמן לכאוס, ולא רכז משמעת בביצפר של צפונים. יש לא שיער שחור שתמיד מרוח בג'ל, עינים חומות גדולות, זיפים.. ויש לו גופה חבל על הזמן. הוא בן 28, פעם לירז הדפוקה שאלה אותו. קראו לו רומן.
רומן: "פשש..יפה.. מפגש חברות פה אה?"
ישר נבהלתי והתחלתי להגן על עצמי
אני: "זה לא..אנחנו בדיוק עלינו ובאנו להיכנס"
רומן: "ב..באמת?! אני שמעתי את הצחקוקים שלכן עוד מהקומה הלמטה"
נועה: "תלמד עברית" והיא צחקה
רומן: "את..אמרת משהו?"
נועה: "לא"
רומן: "יופי, בסוף היום שתיכם, לחדר שלי"
נועה: "מה שתגיד רום"
רומן: "אם לא תבואו, זה כבר העניין אחר"
אני: "טוב טוב מבטיחה אני אצלך ישר ב2"
רומן: "כל הכבוד..יש שכל אין דאגות"
נועה: "זה אין שכל, אין דאגות רום"
רומן: "זה רומן! לכיתה!"
הוא צעק במבטא הרוסי הכבד שלנו ואנחנו הלכנו לעבר הכיתה
אני: "את לא מפחדת מימנו?!"
נועה: "חחח לא.. יאללה בואי"
פתחתנו את דלת הכיתה, קצת צעקות מהמורה והתיישבנו.
---
אורית: "דנה, שאני אביא לך משהו בדרך?"
דנה: "לאן את הולכת?"
אורית: "יש לי הפסקה, פה למסעדה למטה, אני יאכל איזה משהו, קפה, את יודעת, רוצה משהו?"
דנה: "אייס קפה קר.. תודה נשמה"
אורית: "ביי".
דנה הייתה די גבהה, בשנות ה30 לחייה. היה לה שיער מתולתל בצבע חום ועיינים חומות. היא יצאה קצת מלאה. אורית יצאה מבניין המשרדים הגדול, שם נמצא מקום עבודתה וירדה למטה שם חיכתה לה הונדה לבנה שנת 2000. היא נכנסה לתוכה והדביקה נשיקה לגבר שישב לידה.
אורית: "התגעגעתי אליך".
---
היום עבר מהר סיימנו ב2 ונועה שכנעה אותי ללכת הבייתה במקום ללכת לרומן, רכז המשמעת של התיכון.
הגעתי הסבייתה בערך ב3, התקלחתי ואכלתי. אמא אבא הגיעו מהעבודה וישר התחילו לריב בניהם. אני הסתגרתי בחדרי והקדשתי קצת זמן לשיעורים בלשון, הסטוריה, ותנ"ך, שאותם סיימתי רק ב7 בערב. את שאר הזמן העברתי במחשב, ראיתי טלוויזיה.. עד שהגיעה השעה 10 בלילה והעייפות באה.
---
אחריי בית הספר נועה חזרה הבייתה, אכלה והתקלחה ומייד נסעה עם הנהג לבית החולים, לפגישה עם הרופא. הוא לא ראה שום קידום במצבה, והבטיח לה שהמצב עוד ישתפר, שהיא רק צריכה לחכות. שהיא לא צריכה למהר לגלות על העבר, זה יכול לפגוע בה. היא צריכה לחכותש זה יבוא לבד. היא התלוננה על התקפי הכאב ראש שקורים לה בזמן האחרון והוא אמר שככה זה בהתחלה. היא חזרה הבייתה ומייד הלכה לנוח שנת צהריים. היא קמה בשעה 10 בלילה, צפתה בטלוויזיה, קצת מחש, והחליטה שבא לה לנסוע למסעדה. היא מייד מיהרה לקרוא לנהג, והם נסעו למסעדה במרכז ת"א.
---
אני ישבתי על החומה מתחת לבית שלי ובדיוק עבר אוטו מסוג ב.מ.וו. ישר זיהיתי שזה הנהג האומלל של נועה. האוטו עצר ואני קמתי והתחלתי הולכת לעבר האוטו. רציתי להגיד לה שלום, התקרבתי ופתאום היא יצאה. שיערה היה פרוע וכלה שחור בעיניים נמרח לה, האף שלה היה אדום והעיניים היו מלאות דרמות.
אני: "נ..נועה? .את..את בסדר? מ..מה קרה?"
נועה: "י'אא בתתת זונההההההההההההההה" היא דחפה אותי והפילה אותי על המדרכה.
אני: "מה השתגעתת?? את בסדר?? מה יש לך?!" צעקתי בכל כוחי וחזרתי לעמוד
נועה: "אני שונאתת אותך מיטללל כל כך שונאת אותך חתיכת כלבה..איך שיחקת אותה חברה שלי איךךךך!!!!!!! מהההה למה סתם להעמיד פנים למהה?!?! למה לנצל את זה שאיבדתי את הזיכרון הכל בגללך!! לא הייתה שום תאונה אני יודעת הכל! את עבדת עליי! כולם עבדו עליי! אני זוכרת הכל מיטל אני זוכרת הכלל!!!" היא התחילה לנענע אותי כל כך חזק! "את דחפת אותי!! את! את דחפת אותי מהקומה האחרונה בקניון.. את הרסת יל את החיים.. זונה! אני שונאת אותך!!!! מיטלללללל! שונאתת אותך! שונאת אותך מיטל מיטל מיטללללללללל!!!!!!!!!!!"
מצטערת שיצא מעפן.. =/
חלום [:
פרקים יפים
המשךך !
להלהלההלללה
כ"כ אבל כ"כ של הכ"כ מדההים!!!
א-ה-ב-ת-י ת'פרקק.
ובכלל של הבכלל לאא יצצא מעאפןן!!
תמשייככי מהר מהר מהר מהר מהר מהר מהר מהר
הפרק ממש ממש טוב!!!😊
תודה לך!😊
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 19/09/2006) חלום [:
פרקים יפים
המשךך !
חחחח
לאב יו3>
QUOTE (oshri_Ok @ 20/09/2006) להלהלההלללה
כ"כ אבל כ"כ של הכ"כ מדההים!!!
א-ה-ב-ת-י ת'פרקק.
ובכלל של הבכלל לאא יצצא מעאפןן!!
תמשייככי מהר מהר מהר מהר מהר מהר מהר מהר
חחח כפרה עליך אנ כבר שמה המשךך=]
QUOTE (apchy @ 20/09/2006) הפרק ממש ממש טוב!!!😊
תודה לך!😊
תודה לי?
תודה לך=]
QUOTE (sapiri2006 @ 20/09/2006) מדהים תמשיכי
תודה=]
=פרק 45=
'בוווווווווווווום' פתחתי את עיניי בגלל אחד הרעמים והברקים הכי חזיקם ומפחידים ששמעתי בחיי. הצצתי מייד לעבר שעון הקיר הוורוד שלי וראיתי שהשעה 04:00 בדיוק לפנות בוקר. התנשפתי במהירות וניסיתי לעכל את החלום המפחיד שחלמתי כרגע. לקחתי את הפלאפון מידי וחייגתי את מספרה של נועה.. צלצל..צלצל.. עד שלבסוף היא ענתה בקול ישנוני.
נועה: "ה..הלו?"
אני: "נועה?!"
נועה: "מיזה?"
אני: "זאת..מיטל. אני מצטערת שאני מתקשרת אלייך בשעה כזאת"
נועה: "מה פתאום זה בסדר.." היא פיהקה "אבל מה קרה, קרה משהו?"
אני: "לא..פ..פשוט לא הספקתי לדבר איתך היום.. אתמול.. אחריי הביצפר.. מה נשמע?"
נועה: "חח, הכל בסדר. הייתי בערב במסעדה במרכז ת"א עם ג'פרי, היה ממש נחמד. מה איתך?"
אני: "סבבה.. חלמתי חלום מפחיד"
נועה: "מה חלמת?"
אני: "ל..לא משנה.. את יודעת, אני ובן חזרנו"
נועה: "אני יודעת"
אני: "מה, איך?"
נועה: "אני שכנעתי אותו"
אני: "מה?! מה ז"א?!"
נועה: "הוא אהב אותך, אוהב אותך, רואים את זה עליו. את לא רצית לעשות שום צעד אז אני לחצתי עליו. הוא היה בטוח שאת לא רתצי אותו בכלל. אפילו סחבתי אותו לקניון לקנות לך מתנה.. הוא מטורף עלייך מיטל, אל תוותרי עליו"
הייתי טיפה המומה. מצד אחד שמחתי שנועה יזמה את החזרה שלי ושל בן, מצד שני זה כאב לי לשמוע שהיא הייתה עם בן לבד.. מצד שלישי, למה בן לא אמר לי שום דבר על זה?
אני: "באמת?.. א..אה..תודה"
נועה: "אין על מה, אתם זוג משמיים וזהו" יכולתי לשמוע על קולה שהיא מחייכת, אפילו ניסיתי לדמיין אותה בראשי.
איך היא יושבת בפיג'מה יוקרתית, איך שיערה הבלונדיני אסוף לקוקו מסודר, והיא מחייכת וחושפת שיניים לבנות..
נועה: "מיטל, את איתי?"
אני: "כ..כן"
נועה: "אני באמת עייפה, אז אני אתקשר אלייך מחר בבוקר, אוקיי?"
אני: "טוב מאמי.. לילה טוב.. מצטערת שהערתי אותך.. ביי"
נועה: "זה בסדר.. ביי בובה"
החזרתי את הפלאפון למקומו. חזרתי למיטה והתכסתי, אבל פשוט לא הצלחתי להירדם. קמתי ולבשתי מכנס טרנינג ארוך וורוד וסווצ'ר פוטר וורוד, מן חליפה טרנינג וורודה כזאת. נעלתי את נעלי הספורט שלי ושמתי לבובי אתה רצועה הוורודה עם הניטים. ירדתי איתו למטה ועשינו סיבוב בשכונה, עישנתי סיגריה אחרי סיגריה.. מנסה לעכל את כל הדברים שקורים לאחרונה. ניסיתי להבין למה בן לא אמר לי שום דבר על הפגישה שלו עם נועה. אולי הוא מסתיר מימני דברים? אחריי 20 דקות עלינו בחזרה לבית. הורדתי את הנעליים והגרביים, ונאשרתי עם מכנס הטרנינג ושמתי גופייה. הדלקתי את המזגן על חימום.. לקחתי את בובי ליידי ושנינו נרדמנו חזרה.
---
נועה התהפכה במיטתה והתחילה שוב להרגיש לא טוב. היא קמה ממיטתה לחדר האמבטיה, שטפה פנים ואז הרגישה איך כל האוכל עולה לה, איך יש לה בחילה שאי אפשר אפילו לתאר. היא מייד פתחה את מושב האסלה הסגול והקיאה את נשמתה.
---
למחורת קמתי ב7 וחצי בבוקר, ישר לבשתי ג'ינס רגיל צמוד, סווצ'ר פוטר בצבע תכלת ונעלי ספורט לבנות. התאפרתי קצת והתארגנתי ויצאתי לעבר תחנת האוטובוס. לירז כבר הייתה שם והתחלתי לספר לה הכל על בן. היא כל כך שמחה בשבילי, בשבילי ובשבילו.
אני: "ומה איתך?"
לירז: "מה איתי? הו הנה הוא בא"
ראינו את האוטובוס מתקרב, עלינו והתיישבנו במקומות בסוף.
אני: "לא, כאילו, התכוונתי מה איתך ועם עמית?"
לירז: "יוווו מיטלייי, הוא כזה חמווד! אתמול הייתי אצלו.. אין.. הרבה זמן לא הרגשתי ככה כלפי מישהו. את מכירה אותי, אני, אני בדרך כלל סתם ככה עם בנים, לא רצינית וזה.. אבל הוא? הוא כזה מתוק..הוא הזמין אותי ביום שני הקרוב אחרי המשחק אליו הבייתה לארוחה עם המשפחה והכל"
אני: "יוו באמת? כבר משפחה? חח רואים שהוא רציני לגבייך. מזל טוב יפה שלי!!" חיבקתי אותה "רגע, איזה משחק?"
לירז: "אליפות ת"א, בכדורגל. אהובך ישחק שם"
אני: "באמת?! מי אמר לך?"
לירז: "מה מי אמר לי, בן בנבחרת בית הספר."
אני: "לא, מי אמר לך על המשחק"
לירז: "אתמול, שאת ונועה איחרתם .. אז לפני זה נכנסה רכזת ספורט והודיעה על המשחק. ב8 וחצי בערב.. יום שני"
אני: "באמת?.. יוו הלוואי שהבית ספר שלנו ינצח!"
לירז: "ברור שננצח.." היא חייכה.
---
בדרך לבית הספר ג'פרי ונועה התחילו לדבר על כל מיני נושאים.
ג'פרי: "נועה, מה קרה לך היום לפנות בוקר?"
נועה: "מה קרה?"
ג'פרי: "אני שמעתי אותך משתעלת המון"
נועה: "הקאתי"
ג'פרי: "למה?"
נועה: "לא יודעת, פתאום הייתה לי בחילה כזאת.. סחרחורות.. לטא הרגשתי טוב"
ג'פרי: "צריך להזמין לך רופא"
נועה: "מה להזמין? לבית?"
ג'פרי: "כן"
נועה: "אבל זה המון כסף לא?"
ג'פרי: "וממתי דבר כזה צריך להטריד אותך?"
נועה: "לא יודעת...אני אלך לקופת חולים אחריי בית הספר. איזה קופת חולים אני?"
ג'פר: "כללית. חח. אבל ההורים לא יאבו את הרעיון, עדיף שהרופא יבוא אלינו"
נועה: "טוב.. אם אתה אומר".
---
2 השיעורים הראשונים היו מתמטיקה, לאחר מכן הגיעה ההפסקה אני ולירז ישבנו בקפיטריה
ופתאום ראיתי את בן ואורן נכנסים. ישר רצתי אליו והבאתי לו נשיקה ענקית.
בן: "מאמי, אני צריך לדבר איתך דקה, אפשר?"
אני: "ברור! לירז אני כבר באה!"
צעקת לעברה ואני והוא הלכנו למקום שקט בסוף הקפיטריה הענקית.
אני: "מה קרה?"
בן: "דבר ראשון, התגעגעתי אלייך"
אני: "גם אני התגעגעתי אליך.. ודבר שני....?"
בן: "אני יודע שאולי תכעסי..אבל..את זוכרת אותו יום שנפגשנו, יום שלישי? המתנה והכל?"
אני: "נו?"
בן: "אז נועה הלכה איתי"
אני: "למה לא סיפרת לי?"
בן: "כי אתמול בקושי היה זמן, ולא רציתי להרוס לנו את הרגע ביום שלישי. אני יודע שאת בטח כועסת ואני יודע שזה לא יפה ש.."
אני: "מה פתאום, זה בסדר מאמי... הבנתי שהיא זאת שהחזירה בנינו.. בערך.."
בן: "כן..היא השתנה חבל על הזמן, אני לא מכיר אותה ככה בכלל"
אני: "חח נכון?.. אבל בטח הכל ייגמר בקרוב"
בן: "אז בטוח .. כאילו, הכל בסדר כן?"
אני: "כן כן בטח, טוב בוא נחזור לירז מחכה לי"
חזרנו ואני שמחתי בתוך תוכיש הוא לא שיקר לי.
---
קייט ואריה ישבו בשעה 1 בצהריים במסעדה שקרובה למקום עבודתם. הם אחלו ארוחת צהריים בזמן הפסקת הצהריים בעבודה שלהם. קייט הזמינה אורז מטובל עם שניצל עוף ואריה הזמין סטייק, תפוחי אדמה מבושלים ופתיתים. שניהם שתו מיים.
קייט: "אתה יודע, אני חשבתי לאחרונה ואני רוצה שארבעתינו ניבדק, כל המשפחה" [אם שכחתם נועה יש אחות קטנה שהיא לא כל כך מככבת פה, אבל עדיין, היא קיימת].
אריה: "מה? יש בעיה כלשהי?"
קייט: "אתה יודע, למשפחה שלי יש עבר לא כל כך טוב בכל מה שקשור למחלות. הרבה מהמשפחה שלי חלו בסרטן, דלקות מסוכנות.. אני רק רוצה שנידבק לכל מקרה"
אריה: "האמת שגם במשפחה שלי היו מחלות כאלה, אבל ברוך ה', המשפחה שלנו בריאה וזה יישאר ככה. אין לך מה לדאוג."
קייט: "אתה בטוח? יצא לי לחשוב על זה הרבה בימים האחרונים"
אריה: "אני בטוח..קייטי.. אין לך מה לדאוג" הוא אמר וליטף את ידה ברכות.
---
יום הלימודים סוף סוף הסתיים לירז הלכה לעמית הבייתה ואני הלכתי לעבר תחנת האוטובוס. לפתע שמעתי מישהו קורא לי הסתובבתי וראיתי את שובל.
שובל: "לאן את חושבת שאת הולכת?"
אני: "הבייתה, כאילו, כזה"
שובל: "יופי אז עכשיו את עומדת כי אני צריכה להבהיר לך כמה דברים שכניראה לא ממש ברורים לך"
אני: "מההה את אומרת. גברת שובל.. ואני אבזבז מהזמן שלי ואקשיב לפרחה מסכנה כמוך? אהא.. מה שתגידי"
שובל: "אני לא צוחקת אותך מיטל!"
היא אמרה ודחפה אותי טיפה
אני: "הפ הפ בלי ידיים, אני ממש מציעה לך לא לעצבן אותי"
אמרתי ובכלל לא הייתי בטוחה במה שאני אומרת. הבחיים שלי לא הלכתי ממש ממש ממש מכות... אני די פחדנית כזאת.
שובל: "תתרחקי מנועה, תעזבי אותה כבר י'א עלוקה"
אני: "אהא.. עוד משהו? לא, כי אם יש רק תגידי ואני אעשה כל מה שתרצי... חחח מפג.."
לא סיימתי לסיים את המשפט וראיתי את ליהי [עוד אחת מהבנות, חברה טובה של שובל לשעבר גם של נועה] מתקרבת.. ואחרייה? ליאת, עוד אחת מהן... הן הקיפו אותי ואני עמדתי במרכז..
ליהי: "גם שאנחנו 3 עלייך את עדיין לא תעזבי אותה בשקט?"
אני: "את יודעת.. זו חכמה גדולה לבוא 3 על אחת.. יפה.."
ליאת: "טוב יאללה.. אין לי בעיה לפוצץ אותך עכשיו, את יודעת"
אני: "מה את אומרתת" אמרתי וניסיתי להישמע אמיצה, ואולי טיפה ערסית. אבל האמת? כולי רעדתי מפחד.
ליאת התחילה למשוך בשערותיי וליהי בעטה בי, אני נהכנסתי לליאת בעיה מאחורה והיא השתחררה מימני, מייד שובל קפצה והתחילה לדחוף אותי, לקלל לצרוח..
ליהי: "הכלל בגללך..י'א רוצחת מסריחהה..! זה שאת משקרת לה כל יום .. כל פעם מחדש לא אומר כלוםםם!!!!!!!!!!!!"
אני: "מהה הקשר תסתמיי את הפה שלך כבר"
ליאת: "אנחנו היינו חברות שלה, לפנייך! אם להזכיר לך כן?.. נמאס מימך מיטל י'א בת של זונההה"
אני: "בת של זונה תקראי לדודה שלך.. מכוערת.. עובדה שהיא לא איתכן עכשיו! חבורה של צבועיות מסריחות!!!"
שובל: "אבלל נועהה שונאתתת אותך...שונאתת אותךךךךךךךךךך!"
היא עצרה וראינו את נועה מולנו..היא עמדה שם והביטה בארבעתינו..דמעה זלגה על פנייה
שובל: "נכון נועה??? נכוןןןן??????"...
ליהי: "נ..נועה.."
שובל: "נועה.. נכון...?" היא אמרה בפחד ובהיסוס....
קראתי עכשיו שלושה פרקים והם כ"כ יפפפפים [[:
המששששששששששך !!
מדהייים:]
הממששךך דחןפפפפפפפפפפפ
אתר האהבה הישראלי