=פרק 46=
יכולתי לראות על פנייה של נועה כמה מבולבלת היא הייתה. הדמעות זלגו מעינייה ללא הפסקה. ידה של שובל אחזה בי בחוזקה, ואני הבנתי כמה שובל צבועה. אז בהתחלה עוד חשבתי שהיא ה"נורמלית" מבין כל החבורת בנות המעוותת הזאת. נועה התקרבה ומשכה את ידה של שובל בחוזקה מהיד שלי. היא לא עזבה את ידה שלש ובל עד שלא העמידה אותה ממש מולה.
שובל: "נ..נועה מה את עושה? תעזבי אותי!"
נועה שיחררה את ידה של שובל
נועה: "את ...את יודעת? סליחה, אתן יודעות משהו?"
ליהי: "מה?"
ליאת: "חכי, את ראית איזה חולת נפש המיטל הזאת?!"
אני רק עמדתי בצד וכל כך פחדתי. פחדתי שאולי נועה עכשיו תחבר את כל חלקי הפאזל, תקבל תמונה שלמה על כל המצב, שהיא תבין מה באמת קרה.
נועה: "ליאת תסתמי"
ליאת: "מה?? מה יש לך!?"
נועה: "אתן יודעות משהו? אני? אני מתביישת בעצמי שהייתי חברה שלכן פעם. אתן פשוט צבועות, כל כך, אבל כל כך מגעילות, אתן צריכות להתבייש. אני פשוט לא מבינה איך הייתי יכולה להסתובב עם דו פרצופיות כמוכן. בביצפר כאילו אומרות שלום, מחייכות, משחקות אותה חמודות. איכס."
שלושתן עמדו בהלם ולא האמינו למה ששמעו, ככה גם אני.
שובל: "מה?! נועה הלווו!!!" היא ניערה את נועה
ליהי: "את מקשיבה בכלל למה שאת אומרת?! כאילו, אני .. אני לא מבינה.. החולת נפש הזאת מיטל.. היא..הי..." והיא הבינה שהיא עומדת לפלוט משהו, והיא שתקה. יכולתי לראות על פנייה איך היא נשרפת מבפנים, איך שבא לה לפתוח את הפה ולספר הכל. אני רק התפללתי בלב שהכל ייגמר ושנועה לא תגלה כלום.
נועה: "היא מה?"
ליהי: "כ..כלום"
נועה: "יופי.. לא נתתן לי לסיים. אני לא רוצה שבחיים, אבל בחיים!, שתתקרבו למיטל, עוד מילה אחת ואני נשבעת לכן שאתן תתחילו לראות בי את הצד הפחות חמוד.. אל תדחפו את האף שלכן לעניינים שלא שלכן.. תודה"
היא משכה אותי ולקחה אותי לעבר המכונית של ג'פרי. לא הוצאתי מילה מהפה שלי.
נכנסו למכונית והתיישבנו מאחורה.
ג'פרי: "מה נשמע בנות?"
נועה: "הכל בסדר.."
ג'פרי: "איפה את גרה?" הוא שאל אותי
נועה: "זה בסדר, היא באה אלינו"
אני: "באמת?"
נועה: "כן" היא אמרה בקרירות.
---
בן עמד מיחוץ לאולם הספורט הענקי של הקבוצה שלו במרכז ת"א עם אורן.
אורן: "וואלה אחי יום שני משחקק.. קולט? אליפות ת"א.. אחרי זה אליפות הארץ.. אין..אמן אמן שננצח"
בן: "בטח שננצח, מה ניראה לך? חח"
אורן: "וואיי איך האימון עכשיו לא בא לי בטוב.."
בן: "יאללה נעבור את זה.."
הם אמרו ונכנסו לאולם. היו לבושים במדי קבוצה אדום-לבן, ותיק לבן גדול.
האימון התחיל, כל אחד עושה חימום של רבע שעה, אחריי זה כל אחד מקבל כדור, הקפצות, בעיטות לקיר, ואחריי זה מתחלקים ל2 קבוצות ומתחילים לשחק.
---
הגענו לבית של נועה ונכנסו. אני נפעמתי מגודל הבית העצום, כל רצפת הבית היא פרקט, בסלון יש שטיח מקיר לקיר ע-נ-ק-י בצבע בז' בהיר מאוד. הספות הן מבד מיוחד כזה בצבע חום בהיר, ויש עליהן רכיות ענקיות בצבע של השטיח. יש טלוויזית פלזמה ענקית בתוך הקיר, ובמקום קיר בסלון יש וטרינה ענקית שקופה, מימנה אפשר לראות את החצר הענקית ואת הבריכה שיש בה. עלינו במדרגות לחדרה של נועה, הכל מעוצב כל כך מדהים, ניראה כמו חדר מהקטלוגים האלה שתמיד הייתי מעיינת בהם וחולמת לקנות. לא שאני מתלוננת, הבית שלי יפה, החדר שלי גם מעוצב וניראה טוב מאוד. אבל אצלה? אצלה הכל היה ניראה נסיכותי.
הנחנו את תיקי בית הספר שלנו על יד המיטה וחלצנו נעליים.
נועה: "בואי.."
היא קראה לי והלכנו לחדר נוסף שצמוד לחדרה. היו בו רק מקומות ישיבה כאלה.
נועה: "כאן אני בדרך כלל אוהבת סתם לשבת ולחשוב"
אני: "אה אוקיי.."
האווירה בנינו הייתה מאוד מתוחה.
נועה: "מה בדיוק קרה שם? איך הכל התחיל?" היא סוף סוף אמרה
אני: "א.."
נועה: "שנייה אני באה" היא אמרה וחזרה אחריי מס' דקות עם 2 כוסות שוקו חם עם קצפת, בדיוק כמו שאנחנו אוהבות וקליק. "זהו.. דברי אני מקשיבה"
אני: "אז ככה.. אני הלכתי לתחנה לחכות לאוטובוס, פתאום הן הקיפו אותי שלושתן התחילו לדחוף אותי, למשוךב שיער וכאלה. לא הבנתי מה החכמה לבוא 3 על אחת.. אבל שיהיה.. ורבתי איתן, הן אמרו לי להתרחק מימך"
נועה: "למה? לא הבנתי מה הבעיה שלהן. באמת הייתי חברה שלהן לפני התאונה?"
אני: "כן.."
נועה: "ומה איתך?"
אני: "מה איתי?"
נועה: "אני ואת היינו גם חברות?"
אני: "ל..לא בדיוק"
נועה: "מה זאת אומרת?"
אני: "נועה אפשר בבקשה לא לדבר על זה, אסור לתת לך להיזכר, את צריכה להיזכר לבד, זה מסוכן.. אל תשכחי"
הסיבה האמיתית שרציתי להפסיק את השיחה כי לא רציתי לגלות לה. מה אני יגיד לה? 'נועה אני ואת היינו יריבות, הרסנו אחת לשנייה את החיים'? לא=/
נועה: "איך שאת רוצה..." היא מלמלה ומייד החליפה נושא "אז מה, מה איתך ועם בן?"
אני: "הכל מצויין.. יאוו הוא כזה חמוד אוף" חייכתי והיא וחייכה גם
נועה: "איך בא לי חבר.."
אני: "אני לא חושבת שקיים מישהו שלא ירצה אותך"
נועה: "אבל הקטע זה שאני לא חושבת שקיים מישהו שאני ירצה אותו"
אני: "מה? מה זאת אומרת?" אמרתי לא מבינה
נועה: "לא יודעת איך להסביר לך את זה.. אבל אני..אני מפחדת להרגישץ. מפחדת לאהוב. הועלם הזה ניראה לי יותר מידיי גדול, יותר מידיי שקרים, אכזבות ופחדים. אני פשוט מפחדת לתת ללב שלי להתאהב, אני מפחדת להתמסר. בקיצור, מה שאני מנסה לאמר פה, זה שאני מפחדת להיפגע. אז אני ישר סוגרת את הלב שלי בפני כל אחד.. ו..ואני יודעת שלפני התאונה זה לא היה ככה. הקטע פה זה שאני לא יודעת מי אני, מה אני.. אני בקושי מכירה את עצמי. את לא יודעת מה זה לקום כל בוקר ולא לדעת מה קרה לפני חודשיים.. ל לדעת מי היה איתי, אין לי זכרונות.. אין לי דברים לפנטז עליהם, אין לי דברים לחשוב עליהם לפני השינה. אני לא יכולה לצחוק על דברים שקרו פעם, את קולטת מה זה? זה העונש הכי נורא שאפשר לקבל. עד שאני לא יידע בדיוק מי אני, אני לא מתכוונת להיות בקשר אם אף אחד."
היא אמרה ואני עמדתי שם, שותקת, מקשיבה לה. מקשיבה איך הילדה שפעם שנאתי כל כך פותחת את הלב שלה, את הנשמה שלה בפניי.
אני: "ווא..וואו. מימך לא ציפיתי לשמוע את זה האמת"
נועה: "למה?"
אני: "כי ..כי כמו שאמרת לא היית ככה.."
נועה: "לפני התאונה?"
אני: "כן."
נועה: "אני יודעת, את זה כבר הבנתי לבד. סתם גורם לי להרגיש רע, עזבי"
אני: "טוב.."
---
האימון נגמר ובן ואורן יצאו מימנו ונסעו כל אחד לביתו. בן התחבר לאייסיקיו ורשם אוואי:
===
חזרתי מהאימון עייף מתתתת..
אבל העיקררר שנביא אליפוותתתת =]
מתקלח-->פה-->לישון.
מיטלי נסיכה אוהב אותך!
===
הוא הלך לחדר האמבטיה בחדרו ופתח את המיים החמים, בנתיים הוא הוריד את בגדיו וזרק אותם על הרצפה בפינת החדר, הוא נשאר רק עם בוקסר ואז שם לב שיש לו הודעה. הוא התקרב ופתח אותה.
~*~*~
אורן - אח שלי אתה פה? דחוף
בן - כן מה קרה?
אורן - שומעע.. אתה יודע יום שבתב ערב חנוכה כל המסיבות..
יש מישהו שמייחצן לTLV כרטיסים ב70 שקל, רוצה?
בן - זה תלוי אבל מי בא
אורן - אני אתה, בטח שאר החבר'ה.. נגיד גם לחברה שלך
לחבורת שלה אני יודע..אבל אתה רוצה? מחר הוא יבוא
לביצפר למכור לנו רכטיסים
בן - טוב סבבה.. אני ידבר עם מיטל
אורן - מה איתכם באמת?
בן - הכל מצויין😊 היא מדהימה
אורן - שיהיה בהצלחה...
בן - תודה.. יאללה עפתי להתקלח נדבר.. ביי בנתייפ
אורן - ביי אחי
~*~*~
בן כיבה את מסך המחשב והוריד מעליו את הבוקסר.. הוא נכנס אל תוך האמבטיה, התרחץ ואחריי רבע שעה הוא יצא. הוא לקח את הפלאפון מהשידה שלו וחייג את המספר שאליו הוא מתקשר 10 פעמים ביום.
....: "הלו?" נשמע מעבר לקו
בן: "יפה שלי? מה קורה?"
אני: "מאמי!.. מה נשמע? אצלי סבבה.."
בן: "הכל טוב יצאתי עכשוי מהמקלחת" הוא אמר בקול חרמני
אני: "חח אוו חבל שאני לא לידך"
אני: "במילא לא היית עושה כלום והיית משאירה אותי גלמוד" הוא אמר בקול עצוב
אני: "חחחח יו! חצוף! רק על זה אתה חושב אה? סבבה.."
היא אמרה והוא יכל לשמוע על קולה שהיא מחייכת. קולה היה כל כך מתו, כל כך נעורי.
בן: "חחח. איפה את אהובתי?"
אני: "אצל נועה.."
בן: "בא לך בחנוכה לצאת לTLV?"
אני: "אמממ סבבה למה לא.. איזה יום זה יוצא?"
בן: "שבת בערב"
אני: "אוקיי"
בן: "טוב בובה..אז יאללה אני ולך לישון קצת היה לי אימון מה זה מעייף"
אני: "טוב.. לילה טוב בובי... אוהבת אותךך!"
בן: "גם אני אוהב אותך יפה שלי.. ביי.."
אני: "ביו'ש".
---
חזרנו לחדרה הגדול של נועה, אני ישבתי על הכורסה שמול מיטתה והיא ישבה על המיטה..דיברנו פטפטנו, סיכמנו שנלך לTLV ביחד, דיברנו על מה נלבש, ואיך נשתה וכו'.
אני: "לא ידעתי שיש לך בריכה בבית..."
נועה: "חחחח עכשיו את יודעת"
אני: "מגניב.. אוף איך בא לי גם"
נועה: "שיהיה קיץ תבואי ונשחה כל הזמן חח"
אני: "יהה סבבה" חייכתי.
---
עברו הימים והגיע שבת בצהריים.
כמעט כל שכבת י, י'א וי'ב בבית הספר שלנו יוצאים לTLV. כבר קנינו כרטיסים והכל היה מוכן.
אבא קרא לי לרדת למטה כי האוכל מוכן, ירדתי במדרגות ואבא ואמא כבר ישבו.
על השולחן היו צלחות, סכו"ם וכו'. הייתה קערה גדולה של סלט מעורב, התיישבתי וראיתי שלכל אחד מהם יש מלא אורז, אפונה, עוף, תפוחי אדמה. רק אצלה יש קצת אורז וסלט.
אני: "אמא, תביאי לי גם עוף"
אמא: "עזבי לא צריך"
אני: "חח מה?!"
אבא שלי הסתכל עלייה לא מבין
אמא: "את השמנת בזמן האחרון כדרי שתתחילי להוריד בכמויות שאת טוחנת"
אני: "מ..מה? מה הקשר אבל.. עוף זה לא משמין.. אפשר לחשוב כמה אני אוכלת"
התחלתי להגן על עצמי, מתרצת, לא הבנתי למה אפילו אני מגנה על עצמי, הרגשתי כאילו רק אני פה לא בסדר. אבא שלי לחש לה משהו והיא מלמלה לו משהו חזרה, לא הצלחתי לשמוע למרות שניסיתי.
אבא: "מיטלי את רוצה עוף?"
אני: "לא אני לא רוצה כלום" אמרתי ופאתום הרגשתי כל כך לא רעבה. אכלתי 2 ביסים מהסלט ומזגתי לי מים קרים מקנקן לכוס. שתיתי והתבוננתי בהם אוכלים. פתאום זה היה ניראה לי כאילו היא צודקת, אני באמת השמנתי.
אבא: "איפה היית אתמול דורית?"
הוא אמר ונזכרתי שהיא באמת חזרה רק ב10 בבוקר, הבטתי בה מחכה גם אני לתשובה.
אמא: "מה את מסתכלת? תאכלי!" היא אמרה לי בקול מגעיל ומתנשא. לא הבנתי מה היא רוצה מימני בכלל, מה הבעיות שלה איתי?! אוף.
אמא: "הייתי אצל שרונה, אני נרדמתי אצלה"
אבא: "יכולת להתקשר.. אומנם אמרת לי שאת הולכת איתה למסעדה, ואז לשבת אצלה.. אבל נורא דאגתי"
אמא: "כן אני יודעת.. מצטערת. פשוט הגענו אלייה ואני נרדמתי.. איך שקמתי באתי הנה"
אבא: "אה.. טוב"
ראיתי על אמא שלי שהיא פאתום זזה על הכיסא, כאילו לא נוח לה.. אולי זה בגלל השאלות שלו? ניסיתי לנחש ואז אבא שלי קטע את מחשבותיי..
אבא: "מיטלי, לאן את יוצאת היום?"
אני: "למועדון בת"א"
אבא: "איך קוראים לו?"?
אני: "טי.אל.וי.."
אבא: "צריכה כסף מתוקה?"
אני: "כן.. אחריי זה אני אקח תודה" חייכתי. לפחות מישהו נחמד במשפחה הזאת.
אבא: "עם מי את הולכת?"
אני: "אמממ עם לירז, נועה ובן"
אבא: "רק אתם?"
הוא התחיל חקור, זה קצת עצבן אותי, אבלה בנתי שהכל זה מדאגה לכן עניתי לו על כל שאלה. לפחות הוא שואל יפה, לא כמו המכשפה הזאת שמכנה את עצמה אמא שלי.
אני: "לאא..כל התיכון שלנו כמעט יהיה שם.."
אבא: "איך את נוסעת?"
אני: "אממ לא יודעת.. ניראה כבר.."
אבא: "אני אסיע אותכם!" הוא קפץ מהכיסא וחייך.. אני צחקתי מהצורה שבה הוא אמר את זה ומייד הסכמתי.
אמא: "עוד פעם עם הפושטק הזה?"
אני: "אמא מה את רוצה הוא חבר שלי! אני אוהבת אותך והוא אוהב אותי!"
אמא: "תעשי לי טובה.. אתם עוד כולכם קטנים! הוא יהיה איתך עד שאת תנתי לו לשכב איתך ואז יזרוק אותך, בדיוק כמו שאלירן עשה"
אני: "מה?! מאיפה הבאת את זה?! מה הקשר אלירן?!" אמרתי פגועה
אמא: "כאילו אני לא יודעת שהוא עזב אותך בגלל שכבר נתת לו"
אני: "דבר ראשוןח אני לא נתתי לו ולא שום דבר.. ורק שתדעי אני זרקתי אותו. בכלל, מה את מתערבת?! אין לך נושאים אחרים לדחוף בהם את האף שלך?!"
אבא: "מיטל דיי.." הוא אמר בשקט..
אני: "לא לא דיי.. נמאס לי כבר מימנה.. מפגרת"
אמרתי והיא הביאה לי סתירה. אני עמדתי שם כמה שניות המומה ואז הדמעות החלו לפרוץ בלי שום הודעה מוקדמת. אני עליתי לחדרי ושמעתי את אבי מתווכח עם אימי.. נכנסתי לחדר ונשכבתי על המיטה בוכה.. בוכה ובוכה.. בלי לשים לב..נרדמתי.
כשקמתי השעה הייתה כבר 8 וחצי בערב. שטפתי פנים והייתי נורא רעבה. לא אכלתי כלום היום.. ישנתי עד הצהריים, בצהריים הייתה את המריבה ולא אכלתי.. ישנתי.. ועכשיו קמתי. אבל מצד שני לא רציתי לאכול, רציתי להרזות כדי להוכיח לה שאני מסוגלת. שאני לא שמנה. עד שכולי אהיה עצמות ואז היא תתחנן אליי שאני יאכל! נבהלתי בגלל שחשבתי על דברים כאלה, אבל מה לעשות... הוצאתי את המשקל מתחת למיטה שלי ועליתי עליו.. 56. ואני מטר 64. זה לא ניקרא שמנה נכון? אומנם אני לא מלכת הרזון, יש לי פה ושם, יש לי גוף רגיל, ממוצע, אני לא מבינה מה היא רוצה מימני.
נכנסתי להתקלח, עשיתי פן ויצא ממש קרשים, ממש חלק ויפה. לבשתי ג'ינס מאוד מאוד מאוד צמוד והדוק של דיזל, הוא גם נורא נמוך [=/], עם מגף שפיץ שחור קלאסי. הכנסתי את הג'ינס לתוך המגף, לבשתי גופייה שחורה מדהימה, קצת שקופה עם תחרה.. הכנסתי אותה לתוך המכנס כי היא די ארוכה. מעל שמתי ג'קט ג'ינס יפה בצבע של הג'ינס גם מדיזל. התחלתי להתאפר וב10 וחצי הייתי מוכנה. אבא עלה אליי לחדר והביא לי ביד 400 שקל, לא הבנתי בשביל מה אבל הוא רק אמר לי "תהני" ושתק. הרגשתי שזה מן פיצוי, על כל הדברים המגעילים שאמא שלי אומרת לי בזמן האחרון.
הוא יצא ואמר שהוא מחכה לי למטה, אני הוצאתי 100 שקל ושמתי במגירה, שיהיה לי.
ירדתי למטה ונסענו לבית של לירז, היא ירדה ונראתה מדהים!
היא לבשה מכנס לבן צמוד ונמוך, מגף בצבע בורדו עדין וגופיית תחרה וורודה. היא נכנסה לאוטו וישבה על ידי.
אני: "יוו מהממת אחת.. איזה יפה!" חיבקתי אותה
לירז: "חח מי שמדברת..!!"
אני: "רגע אבל יהיה לך קר, לא הבאת ג'קט או משהו?"
לירז: "אממ לא צריך, במילא נהיה במועדון וחם שם"
אני: "אבל עדיין.. תראי איזה קור בחוץ.. בטח יהיה מבול או מעט".
הגענו לבית של נועה וגם היא ירדה. היא לבשה חצאית מיני ג'ינס קצרצרה, מגף לבן שהוא לא היה שפית, אלא קצת עגול בקצה, גופייה לבנה רגילה צמודה ומעל מעיל ארוך בשרוול אבל קצר באורך, מגיע קצת אחריי החזה, בפרווה [סינטטית] לבנה. היא נראתה כמו איזה כוכבת על השטיח האדום. היא נכנסה וצחקנו שלושתינו, כל כך שמחתי לראות שלירז ונועה דווקא איכשהו מסתדרות. הגענו לאסוף את בן ואני יצאתי מהאוטו ודפקתי אצלו בדלת. הוא פתח והיה ניראה כל כך חתיך!!! הוא לבש נעלי ספורט יפות, מכנס בצבע חוםשישב עליו כל כך יפה..., גופיית סבא לבנה רגילה. ביד הוא החזיק ג'קט יפה כניראה למקרה שיהיה קר . השיער שלו היה ניראה כל כך טוווב!
להמחשה:
הוא חיבק אותי כל כך קרוב אליו, יכולתי להריח את הבושם הגברי שנוטף מימנו. הוא נשק לי בעדינות על צווארי, דבר שגרם לכל גופי לרעוד.. "את כל כך יפה היום.. אני פשוט לא מאמין שהחברה שלי כזאת מדהימה.. אני אוהב אותך.." הוא לחש לי בשקט. התנקשנו קצת ואז הלכנו גם לאוטו, כעבור 20 דקות הגענו למועדון, כולם יצאו ואיך שאני באתי לצד אבא שלי משך אותי פנימה.
אני: "מה קרה?"
אבא: "תשמרי על עצמך טוב?"
אני: "מבטיחה"
אבא: "איך את חוזרת?"
אני: "אממ מונית"
אבא: "טוב.. אבא אוהב אותך מיטלי את יודעת את זה.." הוא אמר בקול כל כך אהבי ורך.
אני: "גם אני אוהבת אותך אבא.. ביי"
אבא: "ביי".
הוא נשק לי על הלחי והתקדמנו כולנו אל עבר המועדון..
פתאום שמעתי מאחוריי צעקה "אז זאת מיטל הזונה?!....."
אתר האהבה הישראלי