אין על מה להגיב,
אין המשך ! =[
המשךךךךךךךךךךךך
ד
ח
ו
ף
נעה : ]
באמת שאין על מה להגיב חחחח^-^
ונוווו אני כל כמה שעות נכנסת בתקווה שיש המשך ו...ו...הסיפור פשוט לא זז😢(((
באמת שאין על מה להגיב חחחח^-^
ונוווו אני כל כמה שעות נכנסת בתקווה שיש המשך ו...ו...הסיפור פשוט לא זז😢(((
התחלתי לכתוב אותו.. אנ הולכת לביצפר.. חוזרת ב4-6 ככה.. ואני אמשיך.. אוהבתת.. !!
רשמתי המשך והכל נמחק לי.. 😢
לאא.#!..
בבקשה תמישכי..=]]
אוהבת.. 3>
אני כבר שמה את ההמשך..
אל תגידו שלא פיציתי!!...
לדעתי לא יצא משהו.. אבל ארוך כמוש רציתם..
ואני רוצה שתגידו את האמת על הפרק..
3>
=פרק 42=
אלירן עמד בפתח הדלת.
אלירן מה כוסאמקק למה לצלצל ככה אבל
בן איפה הכלב
אלירן אז אתה החבר של מיטלושקה
אורן הוא שאל אותך שאלה
אלירן אתה י'א פצפון מה אתה מתערב!
בן טוב תראה.. אני לא באתי לפה כדי לנהל איתך שיחה או לריב..
תביא את הכלב נקודה
אלירן אני לא יודע על איזה כלב אתה מדבר
אורן חלאסס נו
אלירן לא יודעעע עללל מה אתה מדברר..מה לא ברורררררררר
בן חטף את העצבים ונכנס פנימה לתוך הבית
בן בובי..בובי...
אלירן כוסאמק מה אתה חושב שאתה עושה
אלירן תפס אותו מחולצתו ומשך אותו אחורה
אורן ישר קפץ והתערב.. הם התחילו לריב מכות שלושתם עד שבן ביקש מאורן לא להתערב.
אלירן לפחות הצלחת לזיין אותה את הבת שרמוטה את הזאת!
בן נתן לו אגרוף ואלירן נפל..
הכלב יצא מאחד החדרים ואורן תפס את הכלב בידו ויצא החוצה..
בן שלא תעיז בחיים שלך אבל בחיייים שלך לדבר עליך ככה שמעת אותי
אלירן קם ודחף את בן
אלירן בואנההה י'א זין אתה חושב אני בגיל שלך או מה אני לא מביןןן
בן מה זה משנהה.. יאללה אני סימתי פה סלאמתת
אלירן המשיך לקלל ואיים שזה לא יעבור לבןב שתיקה..
בן ואורן כבר היו על האופנוע..בן הוריד את אורן בביתו ונסע עם הכלב בובי לבית שלו.
בן נכנס הבייתה ועלה לחדרו, הוא הביא לכלב לאכול משהו שהיה במקרר ונכנס להתקלח.
---
השעה הייתה כבר 8 וחצי בערב ואני נכנסתי להתקלח. אחריי כמה דקות יצאתי ועטפתי את עצמי במגבת אדומה. שמתי גם גמבת לבנה על השיער. ישבתי בנתיים על המחשב והדלק'תי את האייסיקיו.. רשמתי אוואי
===
פה.. ועוד מעט יוצאתת..
קשה לי בלעדיך...........
===
ישר התחילו ההודעות..
~~~
נועה - על מי האוואי
אני - על מי הוא יכול להיות
נועה - על בן
אני - כן..
נועה - אה.. מיטל תקשיבי אני צריכה להגיד לך משהו
אני - מה
נועה - בקשר לבן..
אני - נו
נועה - הייתי אצלו
באותה שנייה הרגשתיא יך הלב שלי נופל.. כל כך חששתי מימה שהיא עלולה לכתוב
אני - מה מה עשית אצלו!!!!
נועה - תירגעי.. אני באתי כדי לדבר איתו
אני - מההה נועה על המ כבר יש לכם לדבר
נועה - עלייך
אני - אני לא מבינה
נועה - דיברנו עלייך.. הוא אוהב אותך מיטל
אני - חרטה
נועה - לא זה לא חרטה נוו.. אני הסתכלתי לו בעיניים
רואים שהוא אוהב אותך מיטל אני נשבעת לך.. תפסיקי עם המשחקים
האלו.. תחזרו.. !
אני - תאמיני לי שאם הוא היה באמת אוהב אותי הוא לא היה הולך
לאקסית המפגרת שלו.. או יותר נכון שהיא תבוא אליוו... והוא היה בא אליי
ומנסה לחזור.. אבל רואים שזה לא אכפת לו!! בככל מקרה תודה על הניסיון לעזור
נועה - תפסיקי נו..
אני - אני בדיוק יוצאת אז נדבר.. ביי בובה
נועה - ביי מאמי..
~~~
שיקרתי. ידעתי שהיא תתחיל לחפור לי בשכל. ולא היה לי כח לזה.
הוצאתי מהארון את הג'ינס החדש שלי מלי קופר, ולבשתי אותו. לבשתי גם חולצה ארוכה צמודה בצבע לבן עם מחשוף קטנטן ומגפי שפיץ שחורות.
הוצאתי את האיפור מהמדף שמתחת למראה הגדולה שבחדרתי, הלכתי לחדר האמבטיה שגם בתוך החדר שלי והתחלתי להתאפר. התחשק לי להיות יפה.. שמתי בהתחלה מייק אפ ועל זה פודרה בצבע העור שלי. צללית לבנה וטיפטיפה שחור בעפעפיים. שמתי עיפרון שחור ומסקרה וגם סומק. השארתי את האיפור שם וחזרתי לתוך החדר עצמו, התיישבתי על המיטה והבטתי בתמונתו של בן. כל כך כאב לי באותו הרגע. התגעגעתי למגע שלו, לליטופים שלו.. לשפתיים המדהימות שלו שהיו מנשקות אותי כל הזמן.. התגעגעתי לאהבה שלו, התגעגעתי אליו! ישר לקחתי את הפלאפון שלי מהמטען והתקשרתי אליו.. חיכיתי וחיכתי עד שהגעתי לתא הקולי שלו.. ניתקתי וזרקתי את הפלאפון באכזבה על המיטה. לא עברה שנייה והוא שוב צלצל. מיהרתי לענות והתאכזבתי טיפה כשראיתי על הצג "אהובתי".. עניתי
אני: "הלו?"
לירז: "מאמי.. את מוכנה?"
אני: "כן.. עוד 2 דקות.. איפה את?"
לירז: "עוד דקה אצלך"
אני: "טוב."
לירז: "מה קרה את נשמעת מבואסת?.."
אני: "כלום"
לירז: "עוד מעם בן?"
אני: "אלא מי?"
לירז: "טוב נדבר אני שנייה אצלך.. ביי"
אני: "ביי"
ניתקתי וחזרתי לחדר האמבטיה. שמתי שפתון מבריק בצבע וורוד והכנסתי אותו לכיס שלי. שמתי גם בכיס 50 שקל לכל מקרה ופלאפון. הוצאתי מהארון את ג'קט הג'ינס החרוש שלי וירדתי לסלון. אמא שלי ואבא שלי ישבו שם וראו טלוויזיה.
אני: "טוב אני יוצאת"
אמא: "ביי"
אבא: "רגע אורית איך את נותנת לה לצאת ככה?"
אמא: "שתעשה מה שבא לה"
שוב נעלבתי מהתגובה שלה.. ניראה לי שאפילו לא יהיה אכפת לה אם אני אמות.
אבא: "לאן את הולכת מיטלי?"
אני: "לידיד שלי"
אבא: "מה עם החבר שלך.. בן?"
שמתחתי לדעת שלפחות הוא יודע את שמו.
אני: "כלום.. מה כבר יכול להיות?"
אמא: "נפרדתם?" פתאום שמתי לב למבט השמח שהיה על פנייה
אני: "הקיצר אני אחזור כבר..."
אבא: "לא מאוחר מידיי"
אני: "טוב אבא.. אני עם הפלאפון בכל מקרה"
אבא: "ביי מתוקה תהני.. תשמרי על עצמך... רגע את צריכה שאני יסיע אותך?"
אני: "לא לא זה בסדר.. ביי אבא"
אבא: "ביי.."
יצאתי ובדיוק ראיתי את לירז.. הדמעות עמדו להתפרץ מעיניי אבל ניסיתי כמה שיותר לשמור אותם בפנים.
לירז באה וחיבקה אותי חזק
לירז: "בוביי מה קרה את עצובה???"
אני: "סתםם.. זה הכל.. אני באמת שלא רוצה לדבר על זה.. אני יבכה"
לירז: "זה טוב לבכות" היא אמרה וליטפה את שיערי
אני: "ואז כל האיפור יימרח לי"
לירז: "חחחחח אז לא צריך אל תבכי!"
חייכתי והלכנומ לכביש הראשי כדי לתפוס מונית.
היום לא ירד גשם, אבל הייתה רוח קרירה כזאת.. אבל נעימה. אחרי 5 דקות עצרנו מונית ונתנו לה את הכתובת של עמית, לאחר רבע שעה הגענו לת"א ולביתו. ירדנו ושילמנו למונית.. דפקנו בדלת ועמית פתח לנו. הוא לבש מכנסי טרנינג אפורות וחולצה ארוכה לבנה.. היה עם גרביים, שיערו פרוע והוא אכל גלידה עם כף מהקופסא
אני: "חחחח איזה ילד מוזנח"
עמית: "שתקי שתקי.. התארגנתן כאילו אתן הולכות למסיבה"
הוא אמר והביט בי ובלירז שלבשה ג'ינס ארוך צמוד, מגביים שחורות יפות והג'ינס בתוכן וחולצה ארוכה שחורה עם מחשוף נדיב.
לירז: "אלל תשאלל"
אני: "חחח.. מי אצלך מי צריך לבוא?"
עמית: "אמממ" הוא ליקק את הכף מכל הכיוונים ואז סגר את הקופסא "אף אחד עוד לא בא אבל נו כמה המשכבה צריכים לבוא.. מור, לידור, מיכל, עדן, מאי" הוא אמר שמות מוכרים של ילדים מהשכבה
לירז: "חח אני רואה כבר הספקת להכיר את כולם"
עמית: "אני בנאדם חברותי" אמר וקרץ.. ושלושתינו צחקנו.
אחרי רבע שעה כולם הגיעו, הזמנו סרט נחמד ומצחיק, אכלנו מלא פופקורן ושתינו המון קולה.
---
בן ואורן עמדו מיחוץ למועדון מוכר בת"א עם שאר החברים שלהם.
ליאור: "נווו מה הוא עושה צחוק?"
אורן: "כןן יאללה איפע הוא שעה מחכים לו"
בן: "הוא בטח מתעכב"
אורן: "בסדר.. אבל כמה אפשר להתע..אהה הנה הוא נזכרר לבוא!"
אמרו כשראו את מיכאל, חברם מגיע. הם דיברו ביניהם וחיכו בתור לכרטיסים.
אורן: "אני מקווה שאתה לא הולך להישאר עם פרצוף כזה כל הלילה"
בן: "מה, איזה פרצוף?"
אורן: "פרצוף תשעה באב!"
בן: "מה אתה רוצה שאני אעשה?!"
אורן: "אולי שתתחיל להנות כבר?"
בן: "אבל אני מתגעגע אלייה"
ליאור: "תהיה בטוח שגם היא יוצאת עכשיו..מבלה ונהנת.. אז חלאס להיותכ זה פרצוף תחת.."
בן: "טוב טוב.."
הם נכנסו למסיבה וישר התחילו לרקוד. בן ראה איך כל אחד מהם תפס ילדה אחרת.. אחד זרם איתה לשירותים.. אחד מיחוץ למועדון.. והוא רק ישב על אחת הספות, מעשן סיגריה אחרי סיגריה...
...: "הכל בסדר?"
הוא הרגיש ליטוף בגבו, הוא הסתובב וראה ילדה בערך בגיל, עם שיער מתולתל שטני ועיניים חומות.. היא הייתה נחמדה
בן: "כן"
...: "אני מעיין"
בן: "בן"
מעיין: "נעים מאוד"
בן: "כן..נעים מאוד"
מעיין: "אתה מיפה? מת"א?"
בן: "כן.." הוא הרגיש לא נעים ואז הוסיף "ואת?"
מעיין: "ראשון... אתה יודע איפה יש תחנת מוניות בסביבה?"
בן: "כן.. למה?"
מעיין: "אתה יכול להראות לי?"
בן: "כ..כן בואי"
הם יצאו מהמועדון והלכו לעבר תחנת המוניות הקרובה
מעיין: "אז מה.. עם מי אתה פה?"
בן: "חברים.. את?"
מעיין: "חברות.. אבל כבר 2 בלילה ואני צריכה מחר לקום מוקדם.."
בן: "אה.."
מעיין: "חכה בוא רגע אני רוצה לקנות לשתות" היא אמרה כשראתה קיוסק קרוב אליהם.. הוא חיכה לה בחוץ ואחריי 2 דקות היא יצאה עם בקבוק ספרייט קטן והתיישבה על החומה
בן: "את לא צריכה ללכת לתחנת מוניות?"
מעיין: "כן.. אבל בוא נשב טיפה טוב?"
בן: "טוב.."
הוא אמר והתיישב על ידה.
מעיין: "יש לך חברה?"
בן: "כ..ל..כן"
מעיין: "חחח זה ברור"
בן: "מה ברור?"
מעיין: "שלילד יפה כמוך תהיה חברה"
בן: "אה..וואלה"
מעיין: "אתה סגור עלייה? כאילו .. לא בא לך מישהי אחרת?"
בן: "חחח מה ז"א?"
מעיין: "אתה פשוט נורא יפה.. ומעניין כזה.. הייתי רוצה להכיר אותך יותר"
היא אמר וליטפה את פניו..
בן: "תראי.. אני אוהב אותה.. וזהו... בואי אני אקח אותך למונית"
מעיין: "טוב.. איך שאתה רוצה.. הפסד שלך"
בן: "טוב"
אחריי 5 דקות הוא העלה אותה על המונית וחזרק לכיוון המועדון. כל כך לא היה לו כח שוב להיכנס ולהשתעמם שם אז הוא פשוט כתב הודעה לאורן "אורן מצטער אחי אני זרמתי הבייתה.. תהנו.. אני לא מרגיש טוב". הוא עלה על האופנוע שלו ונסע הביתה.
---
בנתיים אצל עמית היה ממש נחמד אבל פתאום הרגשתי איך אני נעשית עייפה ועייפה יותר. הבטתי בבקבוק הבירה הריק שמולי, בדרך כלל אני שונאת בירה... זה גורם לי להרגיש רע. וזה מה שרציתי בעצם, להרגיש רע, להיות לבד, להיות מרוחקת מהכל. ידעתי שאני צריכה לשתות עוד ועוד וגם וודקה, אבל בשביל סתם להששתכר בחברה שאני בקושי מכירה? במילא אני משתכרת מהר ועושה שטויות. לידור, אחד הבנים בשכבה לא הפסיק להידבק אליי ולהציע לי לשתות וודקה, על חשבונו.. הוא לא קלט שלא בא לי עליו, שאני רק רוצה להיות לבד.
לידור: "אזז מה את אומרת?"
אני: "מההההה" אמרתי בעצבים, הבטתי סביבי וראיתי שרק אני והוא בסלון, כולם הלכו לחדרים וחלק ישבו למטה.
לידור: "את באה? נקנה לנו וודקה משהו טוב.. את תשכחי מהכל"
אני: "וואלה"
לידור: "וואלה וואלה"
אני: "האמת? לא ממש בא לי" אמרתי בקרירות, שיעוף מימני כבר העלוקה המכוער הזה.
לידור: "מה?! למה נשמה שלי כפרה עלייך בואי"
אני: "חחחח אתה לא מבין עברית? ל-א ב-א ל-י! מה לא ברור פה? תעשה לי טובה תעזוב אותי אין לי מצב רוח"
לידור: "מהההה בגלל הבן זונה הזה.. בן?"
אני: "בן זונה תקרא לאבא שלך, עכשיו תעוף מימני" הזזתי את היד שלו מהכתף שלי וקמתי בעצבים.. נכנסתי לשירותים והתבוננתי במראה.. פתאום הפלאפון שלי צלצל.. ראיתי על הצג שזה בן
אני: "היי.."
בן: "מיטל"
אני: "מה?"
בן: "התקשרת אליי?"
אני: "מתי...?"
בן: "היום.."
אני: "כן"
בן: "מה קרה?"
אני: "בטעות נלחץ לי המספר שלך.. ב..בספר טלפונים.. לי ולך אין על מה לדבר"
בן: "את בטוחה?"
אני: "כן.."
בן: "אני..א.."
אני: "ביי.."
ניתקתי את השיחה והכנסתי את הפלאפון לכיס. הרגשתי איך הדמעות חונקות את גרוני ומאיימות לפרוץ החוצה. תיקנתיקצת את השחור שנמרח לו וחזרתי לסלון. לידור כבר לא היה שם..
---
לירז ועמית ישבו על המיטה שלו בחדרו.
לירז: "נו, אז על מה רצית לדבר איתי? אני לא רוצה להשאיר שם את מיטל להרבה זמן"
עמית: "סתם.. טוב אני אגיד את זה וזהו"
לירז: "חחחח נו"
עמית: "את מוצאת חן בעיניי.. איך שבאתי לביצפר הזה את הראשונה שהסתכלתי עלייה..את יפה..את מיוחדת.. את מדליקה אותי.. ו..הייתי רוצה לדעת מה את חושבת עליי גם"
לירז: "חחח איזה חמוד... אממ אני חושבת עליך אותו הדבר.. לא ידעתי שאתה גם חושב ככה"
עמית: "אין לך חבר או משהו נכון?"
לירז: "אממ האמת ש.."
עמית: "שיט"
לירז: "אני וחבר שלי נפרדנו לפי לא הרבה זמן"
עמית: "יש!"
לירז: "חחחחח"
עמית: "אני יכול לנשק אותך?"
לירז: "מה אתה שואל בכלל?"
היא אמרה והתקרבה אליו.. הם התנשקנו נשיקה איטית שמהר מאוד הפכה ללוהטת ומלאת תשוקה.
אחריי כמה דקות הם התנתקו
עמית: "אני יודע שזה דפוק ואנחנו בקושי מכירים.. א..אבל.."
לירז: "בא לך להיות בקשר?"
עמית: "האמת שהייתי רוצה שתיהי חברה שלי.. ו..רגע חכי תני לי לסיים!.. אני אבין אם תגידי לא כי אנחנו בקושי מכירים אבל באמת שאני מרגיש איתך משהו שונה..ו..וזהו חח"
לירז: "אממממ לא יכולה להבטיח כלום.. אפשר לנסות.."
עמית: "אז חברים?"
לירז: "חברים..ורגע..ואם..אם זה לא ייסתדר? כי אתה בעצמך אמרת שאנחנו לא מכירים.. ואם אנחנו נכיר ואנחנו לא נאהב זה את זו?"
עמית: "אז לא נורא.. לפחות נידע שניסינו!" הוא אמר וחייך.. הוא חיבק אותי אליו ונשק לה בעדינות על שפתייה.
לירז: "טוב שומע? .. מאמי אני הולכת כי אני ומיטל צריכות כבר לחזור"
עמית: "אוקיי.. רגע כולם מחר הולכים למסיבה בראשון בא לכן לבוא?"
לירז: "מי זה כולם?"
עמית: "כל מי שבא לפה היום"
לירז: "אהה אני אדבר עם מיטל ואני יגיד לך טוב?"
עמית: "טוב..."
שניהם יצאו מהחדר אל הסלון.
---
כבר התחלתי להרגיש איך אני מתעצבנת שאני לבד בסלון, כל אחד לא יודעת איפה, לירז ועמית בחדר סגורים כבר מלא זמן.. הם בדיוק נכנסו לסלון..
אני: "יופי סוף סוף.. טוב שנזכרתם באמת"
לירז: "מצטערתת יפה שלי.. אני יספר לך בדרך למה"
אני: "אני מקווה שיהיה לך תירוץ טוב"
לירז: "טוביי...." היא חיבקה אותי חזק
אני: "אני עייפהה..!!" אמרתי בקול ישנוני כזה..
עמית: "יש לכן איך לחזור?"
אני: "כן כן"
עמית: "טוב אז יאללה ביי" הוא אמר והביא לי נשיקה בלחי "ביי יפה שלי..." הוא אמר והביא ללירז נשיקה בפה.. עשיתי פרצוף לא מבין ואיך שיצאנו מהבית שלו פתחתי את הפה
אני: "חחח לירז יש לך משהו לספר לי?! אולי?! במקרה?!"
לירז: "אההה אנחנו חבריםם!!" היא אמרה וקפצה עליי בשימחה
אני: "חחח מה באמת?!?! אבל אתם בקושי מכירים.. איך.כ.אילו מה.."
לירז: "נכיר.. מקסימום לא ילך.. יוו הוא כזה חמוד..יהה אהה והתנשקנו גם!"
אני: "חחח איך הוא מנשק?!"
לירז: "מה זה טוב.. יו הנה מונית"
היא אמרה ועלינו על המונית. כלה דרך היא דיברה עליו, על כמה שהוא חמוד ועל כמה שהוא מתוק..
כל אחת ירדה בבית שלה. נכנסתי אל הבית וכל הבית היה חשוך, הבנתי שההורים ישנים. עליתי בשקט לחדר שלי וניקיתי את כל האיפור מהפניםץ. הורדתי את הבגדים והשלכתי אותם על הרצפה, אפילו לא היה לי כח לסדר, הייתי כל כך עייפה. פתחתי אתה ארון והוצאתי מישם חולצה ארוכה גדולה בצבע שחור, לבשתיא ותה ונשארתי עם החוטיני הלבן שלי.. לפעמים אני אוהבת לישון באמצע החורף עם מזגן על חום-קור.. נעים כזה.. ועם תחתונים מתחת לפוך😊 לכו תבינו..
ירדתי למטה ולקחתי כוס גדולה עם מים קרים. עליתי לחדרי ושתיתי אותה לאט. החלטתי שאני צריכה לקנות מתנה לבן לחודש..אפילו שאנחנו לא נחגוג, הוא באמת היה משהו בשבילי. בדיוק לירז התקשרה ועניתי
אני: "חח כבר התגעגעת?"
לירז: "לא חח מי יתגעגע אלייך י'א כונפה"
אני: "תודה.." אמרתי בקול עצוב
לירז: "סתםם יפה שלי..תקשיבי.. בא לך מחר ללכת למסיבה עם כולם בראשון? המסיבה הזאת שאמרתי לך עלייה השבוע...?"
אני: "מי זה עם כולם?"
לירז: "כל מי שהיה אצל עמית היום"
אני: "אה..האמתש אין לי ממש מצב רוח לזה.. אני מעדיפה להיות בבית.. אולי שבוע הבא"
לירז: "טוב איך שבא לך.. אני עפה לישון אני אתקשר אלייך מחר.. ביו'ש יפיופה"
אני: "ביי מאמי.."
ניתקתי ושמתי את הפלאפון על יד הכרית, שכבתי והתכסתי בפוך הנעים שלי.. כיסיתי את המנורה שליד המיטה.. שקעתי במחשבות על בן, עליי, על נועה, על הכל על החיים... וככה נרדמתי
למחורת התעוררתי ב11 בבוקר, ירדתי למטה ואמא שלי הכינה אוכל במטבח.
אני: "מה יש לאכול?"
אמא: "פנקייקס.. שאול ודקלה צריכים לבוא"
דקלה היא אחותה של אמא שלי ושאול זה בעלה.. יש להם 3 ילדים, עומר בן 4, גיל בן 19 וחן בת 15, קטנה מימני באיזה חודשיים-שלושה.
אני: "אהה.. הם באים עם חן?"
אמא: "כן.. את צריכה לראות אותה..ממש נהייתה יפה..היא גם מצליחה מאוד בלימודים"
אני: "וואלה? יפה.."
אמא: "את צריכה ללמוד מימנה"
אני: "חחחחחח מה פתאום את מדברת על הציונים שלי?! אני בכלל מתעניינת!? ראית אותם?! לידיעתך במבחן האחרון בהסטוריה קיבלתי 90!"
אמא: "והיא מוציאה מאיות ככה סתם" היא אמרה בטון מתנשא
אני: "אויייי סליחה באמת שאני לא מושלמת.. אני מצטערת.. אמא"
אמא: "מה שתגידי.. תעשי יל טובה תרדי לי מהראש"
אני: "מהה?.. מי בכלל דיבר את זאת שהתחלת לדבר.. למה לא לכי תשלחי אותי לאימוץ תקחי לך בת אחרת.. שהיא תהיה מושלמת כמו שא-ת רוצה!"
אמא: "רעיון טוב, את יודעת?"
אני: "יופפפפי" אמרתי בעצבים ועליתי חזרה לחדרי.. כל כך התעצבנתי.. שוב הרגשתי את הדמעות עולות, ושוב עצרתי אותן. בימים האחרונים אני כל יום קרובה לבכות. כבר נמאס לי לעצור את הדמעות האלו.
---
בן התעורר ב2 בצהריים, אימו ישבה לידו וליטפה את ראשו.
ליסה: "יש לך חום אתה יודע?"
בן: "א..מה.. מי?"
ליסה: "לך טומטום.. הצטננת"
בן: "לא.. נורא.. יהיה בסדר.. אני רוצה לישון"
ליסה: "מה לישון השעה 2 בצהריים.. ישנתי כל היום"
בן: "אז מה.. אין לי משהו יותר חשוב לעשות.." הוא אמר בקול ישנוני שמתחנן רק להמשיך לישון
ליסה: "בן.. אתה יודע שאני לא מעתרבת לך בחיים והכל.. אבל מה זה הכלב הזה שעושה בבית?"
בן: "ה..הוא של מיטל"
ליסה: "אהה הבנתי"
בן: "כן.. טוב אפשר לישון?!"
ליסה: "קום קום יאללה..עצלן... יש לך 20 דקות להיות למטה"
בן: "טווווווווב"
ליסה יצאה וסגרה אחריי את הדלת. אחרי רבע שעה בן קם ונכנס לעשות מקלחת קצרה, כל שנייה הוא השתעל והתעטש..
---
שאול ודקלה הגיעו יחד עם גיל, עומר וחן. אני ישר רצתי לחבק את חן, כבר 4 חודשים שלא ראיתי אותה! הם היו בארה"ב כמעט שנה ועכשיו הם באו לחופשה של חודש בארץ. חיבקתיגם את עומר הקטן ואת גיל שניראה יפה יותר כל פעם שאני רואה אותו. לעומר יש שיער עד האוזניים חום חלק ויש לו עיניים חומות גדולות. לגיל יש שיער שטני קוצים ועיניים חומות.. ולחן יש שיער חום בהיר ועיינים חומות בהירות יפות.. היא ממש ילדה יפה וחמודה. אני והיא עלינו ישר לחדר שלי והתחלנו לרכל, לדבר ולספר דברים אחת לשנייה. היא סיפרה על החבר שהיה לה שם ושהם ניפרדו והיא כבר השלימה עם זה..אני סיפרתי לה על בן ואפילו הראתי לה תמונה שלו.. היא אמרה שהוא חתיך, נו, איך אפשר שלא להגיד חתיך על ייצור יפה כמו בן? אוף😢
חן: "אז מה את עושה היום בערב? רוצה לצאת?"
אני: "אממ האמת שאני הולכת לעזריאלי.. אני רוצה לקנות לו מתנה..לחודש שלנו..משהו קטן"
חן: "לא אמרת שניפרדתם?"
אני: "כן..אבל עדיין.. הוא בנאדם מיוחד בשבילי.. אני אוהבת אותו.. אני רוצה לחזור אליו.. אבל אני חייבת להפסיק להכניס לעצמי אשליות לראש..כ..כי אני והוא לא נחזור"
חן: "אוף.. שיהיה לך בהצלחה.. את לא יודעת מה יכול לקרות!"
אני: "את צודקת.."
חן: "טוב אבל אני חודש פה יהיה לנו זמן לצאת! רגע, את רוצה שאני יבוא איתך היום בערב?"
אני: "אם בא לך.." אמרתי קצת מבואסת
חן: "ברור שבא לי! אז באיזה שעה להיות אצלך?"
אני: "ב8.. רגע, איפה אתם ישנים בכלל? כשאתם פה? בית מלון?"
חן: "איזה בית מלון.. אנחנו אצל מאיר"
מאיר הוא אח של אמא שלי גם..
אני: "אה..מתארחים אצלו?"
חן: "כן.."
אני: "נחמד.."
אחריי חצי שעה הם הלכו ואני חזרתי לישון קצת..
---
נועה ישבה בחדרה לבושה בכותונת לילה ארוכה בצבע וורוד בייבי עם לבבות, ממש כמו של ילדה קטנה. היא הדליקה את האייסיקיו שלה ורשמה אוואי
=====
פה😊
שבת שלום לכולם!
=====
היא ראתה שבן מחובר וגם הוא על אוואי והחליטה לקרוא אותו
=====
פה..אל תשגעו בשכל אבל..
מתגעגע אלייך ילדונת.. 😢
=====
היא שלחה לו הודעה..
~*~*~
נועה - אני לא מבינה.. אתה באמת כזה מפגר?
בן - מההה
נועה - מתגעגע אלייך ילדונת... 😢 יאלה תעשה עם זה משהו
מה אתה כמו פוץ.. רושם לי אוואים של כוסית..לך אלייה!
בן - זה לא כל כך פשוט כמו שאת חושבת!
נועה - מה אתה אומררר.. תנסה
בן - לא יודע.. את קולטתת.. יום שלישי היה אמור להיות לנו חודש..
נועה - אז תחזרו כברר! ותוכלו לחגוג ביחד את החודש שלכם..
בן - אין.. אנחנו לא נחזור.. את יודעת.. חשבתי על אולי לקנות לה מתנה
אפילו שאנחנו לא ביחד.. כי.. היא במאת בנאדם שחשוב לי מאוד..
אני לא רוצה להראות כאילו לא אכפת לי
נועה - אה.. אז תקנה!
בן - אני לא יודע מה לקנות אני לא מבין בדברים האלה
נועה - אממממ אתה רוצה שאני יבוא איתך?
בן - לאן?
נועה - לקנות לה משהו טמבל
בן - ממממ טוב.. היום?
נועה - כן.. בוא לעזריאלי יש שם דברים יפים!
בן - את מכירה חנויות והכל? כי אני באמת באמת באמת לא מבין
בכל הדברים האלו..
נועה - אל תדאג..!
בן - טוב.. באיזה שעה?
נועה - אני יודעת איה אתה גר.. הנהג יסיע אותי אליך ב8 וחצי
ויסיע אותנו לעזריאלי
בן - יש לי אופנוע זה בסדר
נועה - חחח זה בסדר, אני מעדיפה לנסוע עם הנהג.. תהיה מוכן אבל!
בן - אוקיי!..
נועה - יאללה ביי בנתיים
בן - ביי..
~*~*~
נועה סגרה את האייסיקיו ושכבה על מיטתה בוהה בתקרה, אמא שלה, קייט, נכנסה לחדר והתיישבה על ידה, היא ליטפה את שיערה הבלונדיני הארוך
קייט: "מה יהיה נועו'ש?"
נועה: "מה..?"
קייט: "את מבואסת.. אני רואה את זה עלייך.."
נועה: "הכל בסדר"
קייט: "אני אמא שלך, את לא יכולה להסתיר את זה מימני"
נועה: "סתם.. עזבי"
קייט: "לא לא עזבי.. בואי תספרי לי.. תשטפי אותי.. אני רוצה לדעת
כל מה שעובר עלייך.. אני לא יכולה לראות אותך ככה! כל הימים האלה את רק בחדר, או לא בבית.. בקושי אוכלת.. מה קורה..?"
נועה: "סתם..ז..זה.. כולם..אני רואה שלכולם יש חבר.. או חברה.. כולם כמעט מאושרים.. אוהבים.. רק לי אין אף אחד שאוהב אותי באמת.. א..אמא.. אני גיליתי כל כך הרבה דברים.. שקרו לפני התאונה.. אני לא ידעתי שהייתי כזאת.. א..אל..אלירן א..אמר ששכבנו..."
קייט: "אני יודעת.. ותמיד יבוא המישהו שיאהב אותך את תראי.. הוא יגיע! בנתיים תחיי את החיים שלך ותהני מיכל רגע, כי את ילדה מקסימה, את יפייפייה, אין לך מושג איך אנשים מסובבים אחרייך ראשים ברחוב. את דמהימה, חיצונים ופנימית, את תמיד תיהי מקום ראשון אצלי! אני..אני יודעת שאת שכבת עם אלירן"
נועה: "מה באמת?.. איך?" היא אמרה והשפילה את מבטה
קייט: "את סיפרת לי.. אנחנו תמיד היינו בקשר כזה טוב.. את תמיד כלפי חוץ היית מראה כמה את קשוחה, חזקה, מאיימת, רעה.. אני זוכרת שהיו ימים שהיית חוזרת מהביצפר ורק מחבקת אותי, ובוכה. בלי לאמר אף מילה.. ואת לאט לאט משתפרת.. ואני רוצה שתדעי שאני תמיד אהיה כאן בשבילך, בטוב וברע ולא משנה מה תעשי"
נועה: "אני.. אני אוהבת אותך.. אמא.."
היא אמרה וחיבקה אותה.. הדמעות התחילו לרדת בלי הפסקה, וקייט רק חיבקה אותה בלי להגיד כלום.
---
השעה הייתה כבר רבע ל8, לבשתי סריג וורוד בייבי וג'ינס רגיל עם מגפיים וורודות. חן באה בדיוק בזמן ותפסנו מונית לעזריאלי. אחריי רבע שעה הגענו והתחלנו להיכנס לחנויות שיש בהם דברים יפים..
חן: "אולי תעשי תמונה של שניכם?!"
אני: "מה, כאילו ממוסגרת?"
חן: "כן..!"
אני: "בואי נשאל אם יש להם"
שאלתי את המוכרת בחנות אם יש להם מסגרות יפות לתמונות.. ראיתי ולא כל כך התלהבתי..
המשכנו להסתובב בין החנויות עד שראיתי צמיד ממש יפה מכסף.. עדין כזה.. פשוט מושלם! שאלתי כמה הוא עולה והמוכרת אמרה לי ש150.. ואם רוצים חרוט אז 160 ש"ח. החלטתי שאני לוקחת אותו וביקשתי לחרוט משהו.. תוך רבע שעה זה היה מוכן. קניתי גם קופסה סגולה כהה ממש יפה, עם סרט מהמם. קניתי שוקולדים בצורת לב.. חשבתי שזה מספיק ואני והיא הלכנו לאכול בקומה למעלה קוראסון עם שוקו. אחרייש עה של חפירות במוח אחת על השנייה, אני על החיים פה בישראל, הויא על החיים שם בניו יורק, החלטנו ששהגיע הזמן ללכת. הזמנו מונית ותוך 20 דקות כל אחת הייתה בביתה. התיישבתי על מיטתי וסידרתי את מה שקניתי לו בצורה יותר יפה, כתבתי וקישטתי.. הלכתי לישון עם חיוך על נפים, חיוך שמסתיר אכזבה ענקית.
---
נועה: "טובבבבב אני נשבעת לךש זאת הפעם האחרונה שאני הולכת איתך לאנשהו! אתה יותר גרוע מבחורה! עברנו כבר את כל החנויות בקניון!"
בן: "מה אניא עשה.. לא מצאתי משהו.. יפה"
נועה: "מה?! מה אתה מדבר שטויות?! ראינו מלא דברים מדהימים ואתה על כל דבר 'לא לא לא' כמו איזה עמה"
בן: "נו..נו כי לא מצאתי את הדבר המושלם בשבילה..."
הם נכנסנו לאחת החנויות ואחרי חצי שעה יצאו מימנה עם שקית גדולה.
נועה: "סוף סוף.. אני לא מאמינה שזה קורה.. צריך לתעד את הרגע הזה"
בן: "חחחחח מה למה?!"
נועה: "חח כבר סגרו את כל החנויות בקניון.. עד שמצאת משהו.. שיגעת אותי"
בן: "רגע אני רוצה גלידה"
נועה: "יוו גמני.. בואא" היא שמכה אותו בידו והם עמדו בדוכן הגלידה. הוא הזמין פיסטוק ומסטיק והיא הזמינה 2 כדורים רק של שוקולד מקופלת.
בן: "זה משמין את יודעת?"
נועה: "אהא" אמרה תוך כדי שהיא מלקקת את הגביע מכל הצדדים
בן: "מה אהא מה אהא.. חח אמרתי שזה משמין"
נועה: "אז אל תאכל מה אני יגיד לך!"
בן: "את לא בדיאטה?"
נועה: "למה אני צריכה אתה חושב?"
בן: "לא יודע.. ל..לא.. כאילו..אז.לפני... ה..התאונה... תמיד היית בדיאטות"
נועה: "טוב.. עזוב עכשיו". לא היה לה כח לדבר על זה ולהיזכר.
הנהג בא לאסוף אותם ותץוך 20 דקות כל אחד היה בביתו. נועה ישר נרדמה ובן קישט, כתב והכין את המתנה. הוא הלך לישון עם חיוך על פניו, חיוך שבעצם הסתיר אכזבה ענקית.
---
יום ראשון ויום שני עברו מהר. יום ראשון לא הלכתי לבית הספר בגלל שרבתי עם ההורים. פתאום סתם ככה הם הודיעו שהם נוסעים ביום שלישי בבוקר לאילת עד יום חמישי, ואפילו לא הודיעו לי, לא חשבו על לקחת אותי איתם, בעצם לא אכפת לי! אבל יום לפני מודיעים?! יום שלישי בבוקר קמתי עם מצב רוח מגעיל. לבשתי טי שירט ארוכה בצבע אפור בהיר עם ג'ינס רגיל וצמוד [ונמוך נו חח], ונעלי ספורט. לקחתי בתיק מכנסי ספורט בצבע שחור וירדתי למטה עם התיק על גביץ. ההורים כבר היו מוכנים לצאת ואירגנו כמה דברים אחרונים.
אני: "תהנו"
אמא: "תודה, אני נשבעת לך מיטל שאם אני חוזרת ואני רואה טיפה אחת של בלאגן.. אוי.. אוי ואבוי לך! שלא תביאי לפה אף אחד!" היא צעקה עליי במבא מאשים
אני: "מה את רוצה מימנייי?!?!?! כל יום את נטפלת אליי מחדש אני לא מבינה מה יש לך! יאללה צאיי תהני.. עזבי אותיייי"
ואז הרגשתי את היד שלה על הפרצוף שלי, הסתירה הזאת כל כך כאבה. הבטתי בעינייה שאפילו לא הראו טיפה חרטה. יצאתי וטרקתי את הדלת כל כך חזק. כל הדרך לאוטובוס ירדו לי דמעות, אבל שוב עצרתי אותן, לא נתתי להן לפרוץ החוצה. הגעתי לבית הספר ובכל הפסקה חיפשתי את בן וראיתי שהוא לא בא.
בקפיטריה בהפסקה השנייה ראיתי את אורן אוכל עם חבר שלו והתקרבתי אליהם
אני: "הי.. מה נשמע?"
אורן: "בסדר.. מה איתך?"
אני: "סבבה.."
אורן: "זה לא ניראה ככה"
אני: "מה?"
אורן: "העיניים שלך.. אדומות.. בכית?"
אני: "כ..כן.." אמרתי והשפלתי את ראשי
אורן: "מה קרה?"
אני: "עזוב.. בן הגיע היום?"
אורן: "לא.. הוא חולה"
אני: מה? מה יש לו?!"
אורן: "שפעת כזאת..את יודעת..חום, שיעולים, הצטנן הקיצר"
אני: "אהה.."
היה צלצול והלכתי לאולם הספורט שלנו, החלפתי למכנס הספורט הצמוד השחור.. והלכתי לשבת עם שאר הבנות.. נועה התקרבה אליי וחיבקה אותי.. לירז הסתכלה עליי במבט מאשים ואפילו לא היה לי כח להסביר לה, לא היה לי כח לכלום. בקושי רצתי, בקושי עשיתי משהו בשיעור. אחריי זה כולן נכנסו למקלחות, שטפתי טוב את גופי ויצאתי ראשונה, התלבשתי מהר והתאפרתי קצת. אחריי זה יו לי שעתיים לשון והבייתה. שמתי לב שלירז אפילו לא חיקתה לי, והלכה בלי להגיד שלום, זה עוד יותר עצבן אותי.
נועה אמרה לי שלום ואני עליתי על האוטובוס. איך שהגעתי הבייתה התיישבתי עייפה עלךה ספה בסלון, הדלקתי לי סיגריה, ראיתי קצת טלוויזיה, שתיתי ואכלתי ואז הלכתי לנוח קצת.
---
בן התהפך מצד לצד, בודק חום, ירד קצת, שותה את התה שאמא שלו הכינה לו. ממשיך לנמסות להירדם אך ללא הצלחה. הוא לא הפסיק לחשוב על מיטל, אפילו לא לשנייה אחת ויחידה. הערב ירד והשעה הייתה כבר 8 וחצי, בן הכניס את כל המתנות לתוך השקית הגדולה ואמר לאבא שלו שהוא הלך לחברה שלו.
---
השעה הייתה כבר 8 וחצי, המנקה בדיוק עמדה לסיים לנקות את הקומה למטה..
המנקה: "לאן.. לאן את הולכת?"
אני: "לחבר שלי.." מה, שאינ יתחיל להסביר לה מה עבר עלינו? לא צריך.
המנקה: "אהה" היא חייכה "בשבילו כל המתנות האלו?"
היא הצביעה על השקית ולא הבנתי מה היא רוצה מימני
אני: "מה?! אהה..כן כן.. טוב.. ביי"
המנקה: "ביי.."
תפסתי אוטובוס אליו ואחריי חצי שעה הגעתי.. דפקתי בדלת ואמא שלו פתחה לי את הדלת, כניראה שהיא בדיוק עמדה לצאת..
ליסה: "מיטל! היי מה נשמע! כבר כמה ימים לא ראיתי אותך.. מה איתך?"
אני: "אני בסדר.. מה אצלך?"
ליסה: "אכל נפלא.. אני מאחרת כבר ייסגרו את הסופר.. נדבר.. להתראות מתוקה ותבואי יותר!"
אני: "אוקיי.. ביי.. חכי!"
ליסה: "מה?"
אני: "בן בבית?"
ליסה: "אממ לא הוא יצא לפני כמה דקות"
אני: "באמת? לאן?"
ליסה: "לא יודעת"
אני: "טוב..תודה בכל אופן..ביי"
ליסה: "להתראות"
אמרתי ונכנסתי לביתו. עליתי במדרגות ישר לחדרו. על מיטה הנחתי את הקופסה הסגולה שבתוכה היו שוקולדים בצורת לב ממש טעימים, טעמתי כמה😊 לא יכולתי להתאפק.. אבל שש.. ליידה שמתי את המכתב הדולש כתבתי לו, על שמינית בריסטול בצבע תכלת.. הכותרת הייתה "בן בן שלי.." בלורד כסוף. שאר המכתב היה כתוב בעט ירוקה יפה..
"האמת? שאני בכלל לא יודעת מה לרשום לך. כל כך עצוב לי בלעדיך.. הימים עוברים להם ואני מרגישה שאין לחיים שלי משמעות כשאתה לא איתי. אני מתגעגעת אליך כל כך! אני יודעת שאנחנו לא ביחד ואולי אתה אפילו תצחק לעצמך שתראה את מה שהבאתי לך, אבל אתה עדיין בנאדם שנורא חשוב לי, בנאדם שאני נורא אוהבת, והיה חשוב לי לקנות לך משהו, משהו קטן, לכבוד יום החודש שלנו, שהלוואי והיינו חוגגים אותו ביחד. אני תמיד אוהב אותך, לא משנה מה יקרה. אני אוהבת אותך... טולי שלך.".
ועל המכתב היפה והמקושט הנחתי את צמיד הכסףש היה בתוך קופסא קטנטנה אדומה.. היו חרוט עליו "אוהב אותך תמיד, מיטל". כיביתי את האורות בחדר שלו והשארתי רק את האור הקטן.. חיכיתי וחכיתי ושמתי לב שכבר אני יושבת ומחכה חצי שעה והוא עוד לא הגיע. ירדתי לסלון ואבא שלו ישב שם, אני והוא עוד לא ממש הכרנו.
אני: "א...היי"
אבא: "שלום! לא..לא שמתי לב שאת פה..."
אני: "כן באתי לבן וחיכיתי אני רואה שהוא לא בא"
אבא: "אההה נכון הוא אמר לי.. הוא יצא לפני כמעט שעה"
אני: "באמת? לאן? מתי הוא יחזור?"
אבא: "מצטער.. אני לא יודע מתי הוא יחזור.. הוא הלך לחברה שלו".
באותה שנייה הרגשתי איך הלב שלי נופל..לחברה שלו?! חברה?! שלו?! כולה נפרדנו וישר הוא רץ לאחרות?! שילך להזדיין!!
אני: "אהה....אוקיי.. תמסור לו..ש..שהייתי פה..מיטל.. ביי"
אמרתי כולי רועדת ויצאתי במהרה מהבית.. התחלתי הולכת והולכת, בלי לדעת לאן.. בשלב הזה כבר לא יכולתי לעצור את הדמעות.. הן אפילו לא שאלו אותי אם מותר להן לפרוץ החוצה, הן התפרצו ככה סתם, בלי שום הקדמה, בלי שום אזהרה. התחלתי לבכות ולבכות, לא יכולתי להפסיק.. כל הכאב שהחזקתי בתוכי.. הרגשתי איך הלב שלי נשבר לרסיסים.
---
בן הגיע לבית של מיטל והמנקה פתחה לו.. היא שאלה מי הוא והוא ענה לה בתמימות שהוא ידי של מיטל, לא רצה סתם לפזר דברים שלא נכונים. הוא עלה לחדרה.. והתיישב על מיטתה.. הוא הריח את הריח שעל הכרית שלה.. הריח שלה שהוא כל כך אוהב.. הוא שם על המיטה את הדובי הלבן הגדול שמחזיק לב אדום שכתוב עליו בלבן "I LOve U". על יד הדובי הוא שם את המכתב שהוא כתב לה..
על דף מיוחד בצבע וורוד כהה.. הכותרת הייתה בצבע סגול ואת השאר הוא כתב בעט כחול יפה.
"מילטי שלי.. אני מתגעגע אלייך כמו מטורף! אני לא יכול בלעדייך! אני חושב עלייך כל היום, כל הלילה.. אין שנייה אחת שאני לא חושב עלייך. אני מתגעגע לקול המתוק שלך, למגע שלך, לעיניים היפות שלך ולשפתיים הטעימות שלך.. אני אוהב אותך כל כך.. אני יודע שזה יראה לך מזור שאני מביא לך סתם ככה מתנה בלי שום קשר לחיים.. אבל את בנאדם נורא חשוב בשבילי, אני תמיד יאהב אותך, ואפילו אם לא נחזור תמיד תהיה לך אצלי פינה בלב.. אוהב.. בן בן.." על המכתב הוא שם קופסה קטנה בצבע צהוב בהיר עם נצנצים. בתוכה הייתה שרשרת מכסף עם לב, כשפותחים את הלב יש תמונה קטנטנה של מיטל, ובצד השני תמונה קטנקטנה של בן. כשהוא סגור חרוט עליו מאחורה "שלך לנצח, בן".
הוא כיבה את כל האורות בחדרה הנסיכותי והדליק רק את האור הקטן על יד השידה. הוא יצא וסגר אחריו את הדלת.
בן: "סליחה?"
הוא אמר ודילג ממרצפה למרצפה, משתדל כמה שפחות להרוס למנקה את הניקיון שעליו עבדה בטח כל כך קשה.
המנקה: "כן?"
בן: "את יודעת מתי מיטל תגיע?"
המנקה: "אני לא יודעת.." היא חייכה "ככה זה בגיל הזה.. היא יכולה להתעכב שעות"
בן: "לאן היא הלכה?"
המנקה: "אה! לחבר שלה"
בן: "מה?!"
המנקה: "כן.. היא יצאה לפני שעה.. היא אמרה לא לחכות לה"
בן: "א..ט..טוב.. ת..תמסרי ל..לה שאני חיפשתי.. הייתי פה.. ב..בן.. ביי..ל..להתראות".
הוא אמר ויצא מביתצה.. הוא התחיל הולך ברחוב בלי מושג לדעת לאן. הדמעות החלו יורדות מעיניו.. 'איך איךך המגעילה הזאת יכולה לעשות לי את זה?! כבר יש לה חבר?! ועוד נועה באה ואומרת לי שהיא עדיין אוהב אותי.. עלקקק.. מיצידי שתזרוק את כל המתנות לפח' הוא חשב לעצמו.
---
אחרי חצי שעה של הליכה הגעתי לחוף הים בת"א, המקום היה ריק והיה כל כך קפוא.. לי לא היה חשק לכלום, מיצידי להיכנס לים, לטבוע, ולא לצאת מישם יותר לעולם. המחשבה על כך שיש לו מישהי אחרת הרגה אותי מבפנים.. חלצתי את נעליי והתיישבתי ממש על החוף.. הרגתשי איך המים מרטיבים את בגדיי.. הולכים .. חוזרים.. באים .. הולכים.. באים.. הולכים.. הדמעות לא הפסיקו לרדת ואני טמנתי את ראשי בין 2 כפות ידיי, רגליי מקופלות צמוד על בטני.. ואני רק בוכה, בוכה ובוכה.
מהמסעדה שעל הטיילת נשמע שיר רומנטי ומדהים.. כל כך עצוב.. כל כך יפה.. הגרסא השקטנה של השיר המדהים הזה.. אני לא יכולתי יותר.. הרגשתי איך הלב שלי מתנפץץ..
I still hear your voice,
When you sleep next to me.
I still feel your touch,
in my dreams.
Forgive me my weakness,
But I dont know why,
Without you it's hard to survive
(chorus)
'Cause every time we touch,
I get this feeling
And every time we kiss,
I swear I can fly
Can't you feel my heart beat fast,
I want this to last,
Need you by my side
'Cause every time we touch,
I feel the static,
And every time we kiss,
I reach for the sky,
Can't you hear my heart beat so,
I can't let you go,
Want you in my life.
Your arms are my castle,
Your heart is my sky.
They wipe away tears that I cry (I cry)
The good and the bad times,
We've been through them all.
You make me rise when I fall..
(chorus)
'Cause every time we touch,
I get this feeling
And every time we kiss,
I swear I can fly
Can't you feel my heart beat fast,
I want this to last,
Need you by my side
'Cause every time we touch,
I feel the static,
And every time we kiss,
I reach for the sky,
Can't you hear my heart beat so,
I can't let you go,
Want you in my life.
'Cause every time we touch,
I get this feeling
And every time we kiss,
I swear I can fly,
Can't you feel my heart beat fast,
I want this to last,
Need you by my side
הרוח נשבה בכל כוחה, לפתע הרגשתי מגע עדין על צווארי, הרוח נשבה חזק מתמיד.. צמרמורות עברו בכל גופי..
"א..אני אוהב אותך"
WOW
מאמי
זה פשוט מדהייםם ברמותת!!
את מוכשרתת כ"כ כ"כ...
המשךך
דחוףף..
איזה פרק מדהים !
תמשיכי מאמי
יאאאאאא איזה פרקקקק יפהההההההה!!!!!!!!!
תמשיכיייי דחווףףףף!!!!!
נעה .. : ]]
QUOTE (sufipufi @ 15/09/2006) WOW
מאמי
זה פשוט מדהייםם ברמותת!!
את מוכשרתת כ"כ כ"כ...
המשךך
דחוףף..
נככככככוון!
ממה שם השיירר ?!
מחכה להממששך נוססססססף [=
אתר האהבה הישראלי