•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

QUOTE (sufipufi @ 28/08/2006) מדהיםם!!!


המשךך
דחוףףף!!!
תודהה. .!!

QUOTE (-יסווו- @ 28/08/2006) תמשיכייייייייייייייייייייייייי
דחוווווווווווווווווווווףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

-יסווו-
אני כבר שמה המשך מותק

הנה אני שמה המשך..

=37=

ירדתי בשקט למטה, לא הבנתי מי מצלצל בשעה כזאת. פתחתי את הדלת והיא עמדה שם, רטובה כולה, כלה איפור מרוח על פנייה והיא לא מפסיקה לבכות. היא חיבקה אותי כל כך חזק.
אני: "נ..נועה"
נועה: "א...אני מצטע..מצטערת שאני כ..ככה באה לא היה..לי לאן ללכת..אני.."
היא לא יכלה לעצור את הבכי, הצעתי לה להיכנס ואמרתי לה שתעלה לחדרי. אמרתי לה שתיכנס להתקלח בהתחלה היא לא רצתה ואפילו רצתה ללכת הביתה, אבל הייתי חייבת לדעת מה קרה לה. אני לא יודעת למה ואני לא יודעת מאיפה זה בא, פתאום הרגשתי מן כאב בלב, מן כאב כזה בנשמה שכאילו אני חייבת לדעת. שכאילו אני חייבת לעזור לה. הזדהתי איתה מאוד באותו רגע. הבאתי לה מגבת לבנה גדולה והיא נכנסה להתקלח. באותו הזמן ירדתי למטה והכנתי לשתינו שוקו חם עם קצפת. ישבתי על כסא המחשב הדלקתי סיגריה וגם את האייסיקיו והתכתבתי קצת מחכה שהיא תצא.
~*~*~
לירז - טולטולללל!!! מה את לא ישנה?
אני - לא..אל תשאלי אין את לא תאמיני
לירז - מה?
אני - נכון מה שסיפרתי לך שנועה באה אליי וכל זה...והיא הלכה הביתה לפני
כמה דקות מישהו צלצל בדלת אני פותחת זאת הייתה נועה, כולה בוכה ספוגה מים
מהגשם...
לירז - אל תגידי לי שהכנסת אותה
אני - מה יכולתי לעשות נו
לירז - מה את סתומה?!
אני - מה לירז אבל היא באה מה אני יגיד לה ללכת הביתה
לירז - איפה היא עכשיו?
אני - מתקלחת...
לירז - מהההההה?! מה מתקלחת תגידי לי את התחרפנת?! את החלקת
על השכל המצומצם שלך או מה?! רציני אני לא מבינה אותךךךךךך
אני - מה אני אעשה מה?!..
לירז - כבר שכחת מה היא עוללה לך, מה היא עשתה לך?~%$^^%
שכחת מה עברת בגללה כמה בכית?!
אני - עזבי..
לירז - בטח שאני אעזוב כי אני לא יודעת מה להגיד לך
אני - טוב
לירז - מה טוב?! את מעצבנת אותי שאת ככה סולחת מהר
אני - אז מה הייתי אמורה לעשות?!
לירז - להעיף אותה לעזאזל אולי?! אולי?!?~!? חשבת על זה?!
אני - טוב היא יצאה אני ידבר איתך
לירז - ביי..
~*~*~
האמת ששיקרתי. פשוט לא היה לי יותר כח להטפות שלה, ידעתי שלמרות
שהיא החברה הכי טובה שלי המון זמן היא לעולם לא תבין.
ראיתי שבן מחובר על אוואי והחלטתי לקרוא לו את האוואי
=====
מיטלי אני אוהב אותך את החיים שלי
דיי לכעוס על כלום😢
לא פה
=====
כל כך רציתי להתק'שר אליו באותו רגע אבל הייתי חזקה. עובדה
שהוא עם השלי הקציצה הזאת עכשיו ולא איתי.
---
בן: "אז על מה רצית שנדבר?"
בן ושלי ישבו על מיטתו, בן לבש מכנס טרנינג אדום וחולצה ארוכה לבנה ושלי לבשה ג'ינס צמוד מידה 1 פחות מהמידה שלה, חולצה קצרה ירוקה צמודה עם מחשוף ומגפי שפיץ שחורות.
שלי: "אתה יודע שאני נוסעת לתקופה..ואתה יודע ש..שאני אתגעגע אליך"
בן: "זה..זהב מה שרצית להגיד לי?!"
שלי: "כן.. חכה"
בן: "מהה לחכות שלי, אנחנו גמרנו אנחנו ניפרדנו את יודעת שיש לי חברה עכגשיו שאנחנו אוהבים אחד את השני אז למה לסבך את הדברים?"
שלי: "אווו תהיה בטוחש היא לא אוהבת אותך יותר מימני"
בן: "איך את יכולה להיות כל כך בטוחה, מי את שתקבעי"
שלי: "אתה אפילו לא חודש איתה ואתה כבר שוכח את האהבה שהייתה בנינו"
בן: "הייתה! הייתה! זה נגמר עכשיו"
שלי: "ככה אתה מוותר? ככה אתה זורק הכל לפח?"
בן: "מה לעשות, לא אני אשם"
שלי: "עלק..."
בן: "מה, היית מעדיפה שנישאר ושאני אשקר לך? שאני אגיד לך שאני אוהב אותך אבל אני בעצם לא? זה מה שהיית רוצה? לחיות בשקר?"
שלי: "כן, הייתי עמדיפה את זה על זה שתלך ותהיה לי עם איזה פרחה בשקל שלא יודעת כלום מהחיים שלה"
בן: "שלי אל תדברי עלייה ככה!"
שלי: "למההה מי היא בכלללל?!?!"
בן: "היא חברה שלי!"
ככה הם המשיכו להתווכח עד שלבסוף הרוחות נרגעו.
שלי: "אני רק רוצה לבקש ימך דבר אחד לפני שאני נוסעת"
בן: "מה?"
שלי: "נשיקה...נשיקה אחרונה....."
היא התקרבה אל בן ופניהם היו צמודים כל כך..
---
"לא ידעתי שאת מעשנת"
הסתובבתי וראיתי את נועה עטופה במגבת הלבנה הגדולה, בחיי שיכולתי להישבע שכאילו הוציאו אותה מאיזה מגזין ווג או משהו. היא כל כך מדהימה. לא האמנתי שזה מה שאני חושבת לעצמי.
אני: "אמ..כן..לפעמים"
נועה: "וואלה.. זה מסריח"
אני: "מפריע לך? לכבות?"
נועה: "לא, זה בסדר.."
אני: "אני רואה שנרגעת.."
נועה: "כן..תודה...תודה מיטל"
אני: "אין על מה.. בואי תשתי ותספרי לי מה קרה"
היא לגמה מספל השוקו החם והתבוננה בי, לאחר כמה שניות היא התחילה.
נועה: "החבר שלי, זה שסיפרתי לך עליו, ההוא שאנחנו לא כל כך הרבה זמן ביחד, נהינו חברים לפני התאונה, בקושי בילינו זמן ביחד. היום הוא התקשר ורצה שניפגש אז באתי אליו לעבודה, ישבנו ואין לי כח לפרט אבל מסתבר שיש לו חברה אחרת, איזו מכוערת מהעבודה שלו. הוא בגד בי לאורך כל הדרך את מבינה? אני חייתי בשקר שלפחות יש בנאדם אחד שאוהב אותי, שדואג לי, שתומך לי.. ופאתום מה אני מגלה?! שהוא פאקינג בגד בי. ואם זה לא מספיק... אני לא מאמינה שאני אומרת את זה..כ..כי אני עדיין לא עיכלתי... לא מצליחה לקלוט את זה...לפני שאני והוא נהיינו חברים הייתה לו עוד חברה.. והוא אמר שאני והוא שכ..ש..עשינו..עשינו את זה בזמן שהם היו חברים... אני..אני לא מבינה איך יכולתי לעשות את זה אני לא בנאדם כזה אני לא!! מיטל!! הוא לא רצה להגיד לי אפילו מי זאת בא לי למות נשבעת לך.. אתת קולטת..? אני..א..אני לא בתולה.. אני שכבתי עם מישהו שיש לו חברה והיא גילתה את זה... עכשיו הוא עושה לי את אותו הדבר עם אחרת.. והוא זרק אותי ככה באמצע קניון עזריאלי.. אני לא יודעת מה לעשות.. לא ידעתי לאן ללכת לא רציתי לחזור הביתה כי גם רבתי עם ההוריםש לי.. הכל פשוט לא מצליח לי"
הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעינייה הכחולות והעצובות, הבטתי בה כמה שניות כדי לעכל את הכל. היא היום גילתה שהיא לא בתולה, היא בטח גם לא יודעתש היא שכבה עם מלא בנים ושיהא הייתה די זולה, היא לא יודעת שאני זאת מי שהייתה חברה של אלירן כאשר הזדיינה איתו בשירותים מסריחים בפאב מסריח. הרגשתיש אני חייבת לחבק אותה, בדיוק מה שאניע ברתי היא עובדת עכשיו, הרגשתי כאילו זאת אני שם מולי. חיבקתי אותה חזק ושוב היא השתחררה והתחילה לבכות שוב.
נועה: "א..אני לא יודעת מה לעשות"
אני: "אולי תשני פה?"
נועה: "באמת?... אני יכולה..?"
אני: "כן...ברור.."
ישבנו ככה עוד כמה דקות ואז ראינו שידור חוזר של הטלונבלה שאני אוהבת, הסברתי לה בקצרה מה העלילה והיא ישר נכנסה לסיפור. כעבור חצי שעה בערך הפרק נגמר, היא עדיין הייתה עם המגבת והבאתי לה מכנס טייץ וורוד וחולצה ארוכה לבנה לישון איתם. ישבנו ודיברנו אל תוך הלילה, אני עישנתי והיא הקשיבה והטיפה לי על זה שלעשן זה לא בריא.
---
בן ישר העיף מעליו את שלי, שערה היה פרוע והיא הביטה בו המומה.
שלי: "מההה אתה דפוקקק?!?!"
בן: "לא אני לא דפוקק את מטומטמת! אם לא הייתי מעיף אותך מימני היית מנשקת אותי י'א חולה למה את לא מבינה שאני ומיטל ביחד למה?!"
שלי: "ואם הייתי מנשקת אותך אז מה?! אפשר לחשוב"
בן: "שלי.."
שלי: "תעשהה לי טובההה.. אתה רוצה את זה בדיוק כמוני"
בן:"לא אני לאאאא"
הוא קם והתחיל להוביל את שלי בכח אל פתח החדר
שלי: "ממ מה אתההה עושההה"
בן: "מעיף אותך מיפה לא רוצה לראות אותך יותר בחיים צאיייי"
שלי: "אני לא יוצאת מיפה אני רוצה שתתקשר אלייה ותיפרד מימנה"
בן: "אנ..אני לא מבין, את לוקחת סמים או משהו? את בסדר? את שפויה?! מה לא בסדר איתך לעזאזל?! אני מסביר לך שאני אוהב אותה ועם כל הכבוד ל"אהבה" שלך כלפיי אני לא רוצה לראות אותך יותר צאי מיפה"
שלי: "איך אתה מדבר אליי?!"
היא ניסתה שוב להיכנס לחדר
בן: "את תעירי את כל הביתתת י'א מפגרתת!!!"
שלי: "לאאאאאאאאאא אכככככככפתתתתתתתת לללללללליייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
היא צרחה כל כך חזק שבן היה בטוח שהיא כבר העירה את כל השכונה.
בן: "טוב אני רואה שאת לא קולטת" הוא הרים אותה, ירד במדרגותה תעלם מצרחותיה וזרק אותה מיחוץ לדלת הכניסה. היא המשיכה לצרוח מבעד לדלת "איך אתה עושה לי את זההה איייייךךךך" הוא עלה חזרה לחדרו ושמע אותה דרך החלון הפתוח "אניא ראה לך מה זה!! כשאני אחזור הדבר הראשון שאני אעשה זה להפריד בניכםםם י'א בן זונההההההההההההההההההה"... הוא סגר את החלון ושם מוזיקה בשקט, לפתע הוא שמע משהו מתנפץ, מן בום כזה. הוא הביט על החלון וראה אותו מנופץ על הרצפה, על המיטה, בכל החדר.. הוא יצא אל החלון "את לא נורמלית אני שנבע לך את חולה בראששששששששש" והיא הלכה מישם בריצה. הוא החל מנקה את החדר, ראה משהו בטלוויזיה והלך לישון אחרי כמה דקות, לא מפסיק לחשוב על אהובתו היחידה, מיטל.
---
אני ומיטל הלכנו לישון, פטפטנו עוד עד שכבר באמת לא יכולנו יותר ונירדמנו. למחורת בבוקר קמנו בשעה 7, ישר התלבשנו. אני לבשתי ג'ינס ארוך צמוד נמוך בהיר עם טיפה שפשופים, חולצה ארוכה בצבע לבן צמודה ומעליה לבשתי סווצ'רט קפוצ'ון כזה בצבע וורוד. הבאתי לנועה ג'ינס יפה שלי, חולצה ארוכה וורודה וסווצ'רט וורוד גם וגם נעלי ספורט. היא לא הפסיקה להודות לי. ירדנו למטה ואכלנו קונפלקס אמא ואבא ישבו איתנו בשולחן. אמא שלי לא הפסיקה לנעוץ בנועה מבטים, נועה שמה לב לזה וראיתי שהיא מרגישה לא בנוח וזה הפריע לי.
אני: "אמא את יכולה להקפיץ אותי ואת נועה לבית הספר?"
אמא: "את?! את נועה?!"
נועה: "כ...כן למה?"
ראיתי על אמא שלי שהיא ישר הבינה שזו אותה אחת מהמקרה.. היא ידעה שאסור לה לפלוט שום דבר אבל היא עשתה לי מן מבט כזה שאומר 'חכי תראי מה יהיה לך'.
אמא: "לא תסעו באוטובוס"
אבא: "אני אקפיץ אותכן"
אמא שלי תקעה בו במט והוא קם ואנחנו אחריו, יצאנו מהבית וכעבור 10 דקות היינו בשער בית הספר. היום מזג האוויר היה דווקא נחמד. נכון שהיה קר מאוד, אפילו קפוא אבל לפחות לא ירד גשם. התקדמנו לעבר הכיתה והמון אנשים נעצו בנו מבטים, בי ובנועה.
נועה: "למה היא מתייחסת אלייך ככה?"
אני: "מי?"
נועה: "א...אמא שלך..."
אני: ,עזבי, אנחנו בכאסח בזמן האחרון מאז המקרה.."
הבנתי שפלטתי משהו שלא הייתי צריכה לפלוט
נועה: "מה, איזה מקרה?"
אני: "עזבי..."
נועה: "נו מה?"
אני: "סתם..ז..זה..ריב..ריב שהיה לנו" יצאתי מיזה בטוב
נועה: "אה..."
נכנסנו אל הכיתה וראיתי את לירז יושבת לייד שובל, כל כך התעצבנתי. כאילו היא מנסה לעשות לי דווקא, שובל הויא הביטו בי ובנועה והתלחששו, הבנתי שהיא מנסה להחזיר לי והחלטתי להתעלם. לא רציתי לריב איתה. אני ונועה התיישבנו שולחן אחד לפני שובל ולירז, כאילו התחלפנו במקומות. תמיד נועה ושובל היו יושבות מאחורה ואני ולירז שולחן אחד מלפניהן. המחנכת נכנסה והתחילה לדבר על טיול לירושליים.. אני מרוב שיעמום התחלתי לצייר סמיילים מכוערים במחברת לא הפסקתי לחשוב על אהובי היחיד, בן. פתאום דלת הכיתה נכנסה, היועצת לימור עמדה שם וליידה היה ילד בגילנו. היה לו שיער שחור שהעמיד בקוצים מסודרים, עיניים חומות, הוא לבש ג'ינס יפה ומשופשף, חולצה שחורה ומעלייה מעיל שחור וגם צעיף שחור.
הוא היה חתיך, אני לא אשקר.
היועצת: "תכירו, זה עמית, הוא ילמד איתכם מעכשיו. הוא עבר מרעננה תתנהגו אליו יפה... עמית.. שב שם.." היא הצביעה על אחד השולחנות שישב בו עוד ילד מהכיתה והוא הלך והתיישב על ידו.
יום הלימודים עבר מהר סיימנו בשעה 12, הרי זה יום שישי. נועה הודתה לי שוב והלכה לג'רמי שהסיע אותה הביתה, היא שאלה אם אני רוצה טרמפ אבל העדפתי לנסוע באוטובוס ולחשוב קצת. הלכתי לתחנתה אוטובוס שהייתה ריקה. לפתע שמעתי
"ילדה?.."

חחח אני כבר קראתי את הסיפורר בשלמותו 😊 סיפורר מעלףף ובכלל הכתיבהה שלךך !!
אני מעריצהה מושבעתת 😉

אוהבתת מלאא..תמשיכי לכתוב...

וואי מחכה להמשךךךךך

עמית???
מדהייים המשךךך

יאאא מהממם.!!!!!!!!!!!1..

דיי.. תמישכי.. פליז...

3>

אהה.. הסיפור מ-ע-ל-ף.!!!!!!!!!!!!!..

יעננלל העעולםם איזה סיפור מדההיםם!!!


בא לי לקלל אאותךך מרוב שאת כותבת מדההיםםם

מה זה זהה?!?!1

חחחחח


ת-מ-ש-י-כ-י הכי מהר שאת יככוללה!

QUOTE (HAREL050 @ 30/08/2006) חחח אני כבר קראתי את הסיפורר בשלמותו 😊 סיפורר מעלףף ובכלל הכתיבהה שלךך !!
אני מעריצהה מושבעתת 😉

אוהבתת מלאא..תמשיכי לכתוב...
תודה רבה מתוקהה...
אוהבת יותר3> מוואההה

QUOTE (יפה-2אה2ה @ 30/08/2006) וואי מחכה להמשךךךךך
יהיה יותר מאוחרר..

QUOTE (smallgirl @ 30/08/2006) עמית???
מדהייים המשךךך
אמממ..
אולי 😊

QUOTE (inbargirl @ 30/08/2006) יאאא מהממם.!!!!!!!!!!!1..

דיי.. תמישכי.. פליז...

3>

אהה.. הסיפור מ-ע-ל-ף.!!!!!!!!!!!!!..
חחח
תודה נשמה!!
אני אמשיך יותר מאוחר.. 😊

QUOTE (oshri_Ok @ 30/08/2006) יעננלל העעולםם איזה סיפור מדההיםם!!!


בא לי לקלל אאותךך מרוב שאת כותבת מדההיםםם

מה זה זהה?!?!1

חחחחח


ת-מ-ש-י-כ-י הכי מהר שאת יככוללה!
חחחח תודה מאמיייייי..
ואתה!!
כן כן אתההההההההה
מעצבןןןןן אותיי!!
צריך להתחנן אליך שנה בשביל שתכתוב סיפורמ ואתה מסיים אותו אחרי פרקים בודדים 😢

המשך