=35=
הבטתי בהלם באימי, והיא כמוני הייתה בהלם, רק שנעצה מבטים בנועה.
נועה: "א..אני מצטערת אם ..אם הבהלנו אותך"
אמא: "לא.. זה בסדר..א..את.. את פשוט נורא דומה למישהי שהכרתי פעם, אני מצטערת"
היא אמרה ונכנסה לתוך הבית, לחדר הכביסה.
אני: "בואי תכנסי, את רוצה לאכול משהו לשתות?"
החלטתי לשחק את המשחק
נועה: "אמממ משהו חם יהיה נחמד" חייכה
אני: "נס קפה, שוקו, תה?"
נועה: "שוקו😊"
אני: "אוקיי.. תעלי בנתיים החדר שלי עם הדלת המקושקשת למעלה"
נועה: "אוקיי.."
היא עלתה והכנתי לי ולה שוקו חם עם קצפת, באותו הזמן אימי יצאה עם מטאטא והחלה לאסוף את שברי הזכוכית...
אני: "אמא מה קרה למה נבהלת ככה?"
אמא: "היא דומה למישהי שהכרתי פעם"
אני: "למי?"
אמא: "מה זה משנה עכשיו?!"
אני: "אני סך הכל שואלת שאלה!!"
אמא: "'אני בסך הכל שואלת שאלה'" חיכתה אותי בלגלוג "את תמיד שואלת שאלות, מספיק כבר! על כל דבר יש לך משהו לאמר!" המשיכה צועקת
אני: "טוב יודעת מה? אין לי כח לריב איתך שוב! אני עליתי!"
אמרתי בעצבים ולקחתי את 2 כווסת השוקו וחפיסת בפלים בטעם שוקולד למעלה. עליתי וראיתי את נועה יושבת על המיטה שלי ונעלייה היו מונחות יפה בפינת החדר.
אני: "אני מקווה שאת אוהבת עם קצפת?"
נועה: "ברור😊"
ישבנו שתינו על המיטה שותות את השוקו ואוכלות בפלים, לפתע היא שמה לב לתמונה שלי ושל בן מחובקים מונחת על השידה, על יד המיטה.
נועה: "מי זה?" הצביעה על התמונה
אני: "א..אה.. חב..חבר שלי, בן"
נועה: "הוא מהביצפר נכון?!"
אני: "כ..כן איך ידעת?!" התחלתי לחשוד
נועה: "כי ראיתי אותו כמה פעמים, הוא מוכר לי"
אני: "וואלה?.. נחמד"
נועה: "כן... כמה זמן אתם ביחד?"
אני: "עוד מעט חודש, בשבוע הבא"
נועה: "באמת? מזל טוב"
אני: "תודה"
נועה: "גם לי יש חבר"
הרגשתי סכין בליבי
אני: "כ..כמה זמן?"
נועה: "אני לא יודעת בדיוק, לא נפגשנו מאז התאונה"
אני: "איזה תאונה?!"
נועה: "מה לא ידעת? עברתי תאונת דרכים"
היא התחילה לספר לי על התואנה, הבנתי שההורים שלה סיפרו לה את זה כסיפור כיסוי
---
אורן בן והנערה החמודה ישבו שלושתם בסלון
אורן: "נכון שאנחנו לא דומים בכלל? אף אחד לא מאמין שהיא אחותי הקטנה"
בן: "למה? דווקא יש קצת דימיון!"
אורן: "הממ אולי.. היא אולי תעבור לביצפר שלנו"
בן: "באמת? תלמדי בשכבה של חברה שלי"
---
השעה הייתה 7 וחצי בערב, נועה כבר חזרה הבייתה והתקלחה, כאשר יצאה מהמקלחת שמעה את הוריה מדברים בקול רם למטה, היא ירדה במדרגות לבושה בחלוק וורוד עצרה כמה מדרגות לפני, לא יכלה להתעלם מהריב שהיה בניהם.
קייט: "עזוב אותי אני לא רוצה לשמוע אותך יותר!!!!"
אורי: "את תקשיבי למה שיש לי לאמר! עבר הרבה זמן מאז, זו הייתה ההחלטה הנבונה!"
קייט: "מה החלטה נבונה מה?? אתה שכנעת אותי לעשות את זה! אני בכלל לא רציתי!"
אורי: ,אבל לא הייתה לנו אפשרות אחרת! את היית בת 18 אני הייתי רקק בן 19, ו2 ילדים זה יותר מידיי!"
קייט: "היינו מסתדרים!!"
אורי: "מי היה מאמין שנזכה בלוטו ונהפוך לעשירים? אז בקושי כסף ללחם היה לנו! את לא זוכרת?! איך יכולנו לגדל 2 ילדים?! איך!"
קייט: "כמו שגידלנו את נועה היינו יכולים!!"
אורי: "את מדברת שטויות!! מה פתאום נזכרת בזה?! את הסכמת איתי אז!!!"
קייט: "לא הסכמתי ולא שום דבר!!!!!! אתה פשוט רוצח, זה מה שאתה!!!!!!!!!!"
קיטט צעקה בכל כוחה ושמה לב לנועה שעומדת המומה כמה מדרגות לפני הקומה הראשונה.




