=39=
בן יצא מאולם הספורט של הקבוצה שלו והתחיל לנסוע לעבר ביתו. בדרך חשב על כל מה שהמאמן אמר, שבקושי יהיה להם זמן, שהם הולכים לטחון אימונים לקראת האליפות המתקרבת, שיתחילו להקפיד יותר ויותר על תלבושת ועל החוקים.
---
נועה חיכתה בחוץ למונית שהזמינה, היא לבשה מכנס לבן ארוך, מגף בצבע בז' וסריג בצבע בז' גם. היא שיחקה עם שערה עד שהמונית הגיעה. היא עלתה וכעבור 10 דקות היא כבר הייתה בפתח הכתובת הראשונה.
נועה: "אז הבנת? אם אני לא עושה לך סימן אל תיסע עדיין, יכול להיות שזה לא הכתובת הנכונה אוקיי?"
הנהג: "אין בעיה ילדונת, ומה עם הכסף?"
נועה: "אני אביא לך אחר כך"
הנהג: "ואיך אני אדע שלא תברחי לי"
נועה: "ססס..קח!" אמרה והשליכה לעברו שטח של 50.
היא יצאה מהמונית והלכה לעבר הכותבת הראשונה, זה היה בית רגיל לגמריי בתוך בניין, היא עלתה לקומה השלישית ודפקה בדלת. לא ענו והיא ניסתה שוב, לאחר כמה דקות פתחה את הדלת אישה שנראית בשנות ה60 לחייה.
נועה: "א...בן נמצא?"
---
אני בנתיים התכוננתי, נכנסתי להתקלח וכרגיל משכתי את הזמן. מילאתי לי אמבטיה עם קצףוישבתי שם וככה נרגעתי לי. בן שוב הופיע במחשבותיי.. אני לא יודעת מה לעשות, האם ללכת אליו ולהשלים איתו? אפילו לא שאלתי אותו מה היה עם השלי הזאת. פתאום הדמעות התחילו לזלוג מעצמן.. שטפתי את כל כולי ויצאתי עטופה בחלוק המגבת הוורוד שלי. ניגבתי רגליים ושמתי גרביים מחממות כאלה, ירדתי למטבח והכנתי תה בכוס גדולה עליתי חזרה למעלה והדלקתי את האייסיקיו, רשמתי אוואי
=-=-=-=
פהה..עוד מעט עפה עם לירזו'ש לקניון:]
=-=-=-=
ראיתי שבן על אוואי והייתי חייבת לקרוא
=-=-=-=
ילדה.. אוהב רק אותך.. 😢
לא פה מתקלח.. עכשיו הגעתי מהפגישה של הקבוצה.
אחחח זו הולכת להיות שנההההה קשהההה
=-=-=-=
החלטתי לשלוח לו הודעה, לאחר כמכ התלבטויות שלחתי לו רק "בן, אנחנו צריכים לדבר".
הוא לא ענה, והבנתי שבטח אין לו כח אליי בכלל. אני בטוחה שהוא אפילו לא חושב עליי, לא חושב על הריב שלנו ועל מה שקרה בנינו. שבוע הבא אנחנו נהיה חודש ביחד, נכון שזה קצת זמן אבל באמת שזה יום מיוחד בשבילי. כל השנה הזאת עם אלירן, כל הזמן הזה, לא הרגשתי רבע מימה שאני מרגישה פאקינג פחות מחודש עם בן. אני בסזפק אם הוא אפילו זוכר את החודש שלנו.
קיבלתי הודעות שונות והתכתבתי טיפה עד שאני אתייבש, הדלקתי גם מזגן על חום שיהיה יותר נעים בחדר:]
~*~*~
לירז - נוו מה את עושה על המחשב תתכונני!!!!
אני - חחחח יההההההה איזה קרציה! תיכף נו
לירז - לאא לא תיכף, עכשיו! יאללה
אני - דייי
לירז - מיטל על תעצבני אותי! השעה עכשיו 6 ב7 את צריכה להיות בעזריאלי
אני - י'א פרחה רושמים אל לא על
לירז - אויי נו
אני - חח מהה זה עצבן אותי אז תיקנתי
לירז - טוב טוב אני לא אתווכח איתך יאללה תתארגני ובואי כבר
אני - טובו'ש=] ביי ביי
~*~*~
כ!סית - מייטללללל!?
אני - מי זאת?
כ!סית - בדקייי בפרטיייםםםםם
*פתחתי את הפרטים שלה ובשם היה כתוב "בובה אמיתית"*
אני - טוב מה את באה לשגע אותי או מה? תעני מי זאת אין לי זמן אלייך עכשיו
כ!סית - הופהההה מה נהיית עבריינית חחחחחחחח
אני - נוו
כ!סית - ש~ו~ב~ל:] שם&כבוד
*גיכחתי לעצמי ולא הבנתי מאיפה היצורה הזאת נפלה עליי פתאום*
אני - חחח מה את אומרת.. ומה גברת שם&כבוד רוצה?
כ!סית - אוו אני אגיד לך מה אני רוצה
אני - נו
כ!סית - הבננתת?!
אני - פפ יאללה דברי
כ!סית - שתפסיקי לשחק אותה חברה של נועהה כאילו פתאום כל כך אכפת לך מימנהה מה את משחקת אותה בכלל אההה?? מה?!?! את יודעת שאם נועה תגלה את האמת היא תגרום לזה שאת לא תצאי מהבית?! אהה?! הא.! מודעת לזה?! נמאס מימך כבר!!!!@! בשביל מה עברת לביצפר הזה אני לא מבינה!
אני - וואי.. תנוחי.. תנשמי..
כ!סית - זה מצחיקקק אותתתךךךךך או מההה שאכני יבין לא כיג אני לא מבינה
אני - אני בקושי מצליחה להבין מה את רושמת י'א עילגת
כ!סית - אוייייישששששש סתמי
אני - טוב.. ביי סמתי😊
*שלחתי אותה לאיגנור וככה הסתיימה לה השיחה*
~*~*~
שתיתי את כוס התה שלי וקמתי מהמחשב. לבשתי ג'ינס בהיר יפה צמוד והכנסתי אותה לתוך מגף חום, ולבשתי חולצה ארוכה חומה יפה עם טיפטיפה מחשוף. התאפרתי וראיתי איזה משהו קטן בטלוויזיה, הזמנתי מונית ותוך רבע שעה כבר הייתי בעזריאלי. שמחתי ששכחת לקחת מעיל כי בפנים היה כל כך חם ונעים וכייף כזה. עליתי לקומה של האוכל והזמנתי גלידה שוקו ווניל, צלצלתי ללירז והיא אמרה שהיא כבר עולה ובאה לאיפה שאני. כעבור 10 דקות היא הגיעה, לבושה בג'ינס, סריג לבן ומגף שפיץ לבן. התחלנו בסבב השופינג שלנו החנות הראשונה שאלייה נכנסנו הייתה קרוקר. לירז נכנסה למדוד חצאית מיני ג'ינס ואני נכנסתי למדוד ג'ינס יפה כזה עם חולצה ארוכה בצבע תכלת.. התחלתי להתשפט בתוך אתה שלפתע הווילון נפתח, ישר דאגתי להסתיר את עצמי בבגדים שהיו לי ביד..
....: "מיטל?! זאת את?!"
לבשתי במהירות את הג'ינס חזרה ויצאתי מהתה והוא עמד שם מולי, מתבונן בי כמו חרמן מפגר.
---
האישה: "מי??"
נועה הבינה שיש לה בעיות שמיעה או משהו לכן הגבירה את קולה
נועה: "בן.. ב-ן!! נמצא פה?"
האישה: "לא.. טע..טעות" וסגרה את הדלת בפנייה של נועה.
נועה יצאה עצבנית מהבניין מלמלה לעצמה משהו על חוצפה של אנשים נכנסה למונית והקריאה לו את הכתובת הבאה.
---
בנתיים בן יצא מהמקלחת הארוכה שדפק התנגב טוב טוב ולבש בוקסר שחור, מכנסי טרנינג שחורים .. חולצה לא היה לו כח לשים וגם היה מאוד חם ונעים בבית. הוא לא יכול בלי מזגן, אם זה חורף קיץ אביב או סתיו, הוא חייב מזגן. הוא ירד למטה והתחיל להכין לעצמו אוכל תוך כדי שהוא חושב לעצמו שמיום ראשון הקרוב, עוד 3 ימים הוא מתחיל את האימונים שלה קבוצה ובטח אז הוא יחזור להיות חתיך וכוסון עם גוף כובש. הוא מצא את עצמו צוחק על אופן החשיבה שלו וישר עבר לחשוב על מיטל. הוא חשב מה היא עושה עכשיו, מעניין איפה היא, האם היא בכלל חושבת עליו? האם כל המריבה הזאת בכלל הזיזה לה משהו? איך הוא יגרום לה להאמין שבאמת לא קרה בינו ובין שלי שום דבר?! הוא סיים להכין את הלחמניה הגדולה עם השוקולד והוריד שקית במבה גדולה מלמעלה, מזג לעצמו כוס קולה וגם לקח את הבקבוק איתו, סוחב את כל זה לעבר הסלון.. הוא חשב לעצמו שאם ההורים או במיוחד אמא שלו היו בבית והיו רואים אותו ככה עם האוכל על הספה הלבנה הוא לא היה חי יותר, אבל הם לא פה:] הוא הדליק את הטלוויזיה וזפזפ בין הערוצים..
---
בנתיים נועה הייתה בדרכה לכתובת השנייה, הם הגיעו כעבור כמה דקות היא עמדה מול ביתת פרטי ענקי והייתה מוכנה להישבע [!] שהייתה בבית הזה בעבר. היא חשבה שהיא סתם מדמיינת התקרבה לעבר הדלת וצלצלה פעמיים.
---
בן היה מרוכז בסרט פעולה ישן עד שלפתע מישהו צלצל בפעמון, הוא לא הבין מי זה יכול להיות והלך לעבר הדלת..
בן פתח את הדלת ומולו עמדה נועה. שניהם הביטו בשוק זה בזו.




