•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

QUOTE (inigo_m2 @ 06/09/2006) מהמםם
תמשיכי!
תודה

QUOTE (SHIRINLOVE @ 06/09/2006) באמת המשך מושלם((:
טנקס מאמי=]

QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 06/09/2006) המממשך מאאאמי ;]


ננו הכתתיבה שללי השתתפרה ? חחח אם את מביננה למה אני מתכככווננת. . .

לילה טוובב בוווובע.
חחח לא הבנתי, תסבירי
[אני עילגת:]

אניכ בר שמה לכם המשך.. לדעתי יצא מרוח ומגעיל😢

=פרק 40=

הם עמדו ככה במשך דקה ארוכה של שתיקה, מתבוננים זה בזו. בראשו של בן עברו מחשבות כמו 'מה לעזאזל היא עושה פה? היא גילתה? חזר לה הזיכרון? מה יהיה עכשיו?', בראשה של נועה עברו מחשבות כמו 'מה אני אעשה עכשיו? איך אני הולכת להגיד לו את זה? אני סתם עושה לעצמי פאדיחות'.
בן: "נ..נועה? מה ..מ..מה את עושה פה?"
נועה: "איך ידעת שקוראים לי נועה?" היא ניסתה לברר
בן: "א..אה..אני..אני הכרתי אותך..לפני ה.."
נועה: "התאונה" השלימה אותו.
בן: "כ..כן.. איך את? ב..בסדר עכשיו?"
הוא היה יותר המום מימנה. בשבילה זה היה כמו לראות בנאדם חדש, בשבילו? הוא לא ידע איך להתמודד עם המצב.
נועה: "אני יכולה להיכנס? או שאתה מתכוון להשאיר אותי פה?"
הוא היסס לשנייה ואז אמר "כן כן ברור כנסי".
הם נכנסנו וישבו בסלון
בן: "את רוצה לשתות משהו?"
נועה: "יש לך משהו קר?"
בן: "אמממ קולה"
נועה: "דיאט?"
בן: "חחחחחחח שפן אנורקסיייי"
פתאום נועה הרגישה כאב חד בראשה, מן דקירה כזאת ארוכה
נועה: "אההה!!!!!"
היא התחילה לראות משהו מעורפל בדמיונה
----------
נועה: "נווו אל תהיה מגעילל לך תקנה אתה אין לי כחח!!"
אמרה בעייפות ונענה על החומה
בן: "טובב קרציה מה את רוצה?"
נועה: "קולה.. אהה ושיהיה דיאט"
מיהרה לאמר
בן: "חחח שפן אנורקסי מטומטם"
נועה: "שתווק י'א קציצצהההה"
----------
בן: "את בסדר??!" הוא מיהר אלייה
נועה: "מה? כן כן כן.." אמרה והחזיקה בראשה חזק
בן: "מה קרה מה זה היה?!" הוא נבהל
נועה "אנ...אני לא יודעת היה..ה..היה לי מזן הבזק כ..כזה מפחיד.. אני.. פוו לא יודעת מה זה היה עזוב.. יש לך אולי כדור לכאב ראש? אני מצטערת שאני נופלת עליך ככה ו.."
בן: "לא לא מה פתאום.. כן יש לי אקמול זה בסדר?"
נועה: "זה מצויין תודה"
הוא מיהר להביא לה כדור אקמול והיא שתתה את זה עם הדיאט קולה.
נועה: "בן?"
בן: "מה?" אמר והתיישב על ידה
נועה: "למה קראת לי שפן אנורקסי?"
בן: "ממ.. מה?"
הוא ניסה למצוא מה להגיד ואז נזכר באותו היום שהוא ונועה היו ידידים, הם היו בקניון אחרי בית הספר ועברו דרך המכונות של הבובות. היא הצליחה להוציא בובת שפן והתחילה להגיד כמה הבובה שמנה.. מאז נדבק לה הכינוי, לפחות בן היה קורא לה ככה, שפן אנורקסי.
נועה: "נוו עכשיו אמרת משו שפן אנורקסי למה? למה אמרת את זה?"
בן: "אה..? א..סתם.."
נועה: "המצאת את זה עכשיו?"
בן: "ל..כן כן.."
נועה: "אוקיי.."
בן: "אז.. רגע איך ידעת איפה אני גר?"
נועה: "זה מה שמעניין אותך לדעת?"
בן: "חח..א..מה רצית?"
נועה: "לדבר איתך"
בן: "על מה?"
נועה התקרבה אליו, שמה יד אחד על ראשו ו..
---

אני: "מה אתה מטומטם??!?!"
הבטתי בעמית עומד מולי ולא מפסיק לבחון אותי
עמית: "דווקא אחלה גוף יש לך"
אני: "מה אתה רוצה עכשיו מה?"
עמית: "רציתי לדבר איתך ואף פעם אין לנו הזדמנות"
אני: "וואלה.. הנה עכשיו יש.. דבר"
עמית: "תראי..אני..אני נדלקתי.. כא..כאילו לא יודע איך להסביר את זה.."
עמדתי המומה וכל כך התחננתי לאלוהים באותו רגע שלא יגיד לי שהוא נדלק עלי.
עמית: "אני יודע שאנחנו לא מכירים כמעט.. אבל באמת..באותה שנייה שנפגשנו אני לא יכול להפסיק לחשוב על..........."
...: "נו עמיתתת מה החלטת להיתקע פההההההה??????"
עמית: "שנייה אחי אני בא"
אני: "מה? על מי?"
עמית הביט בחברו הלחוץ
עמית: "מצטער אני ידבר איתך כבר אני חייב לזוז ביי"
הוא נשק לי במהירות והלך.
מה? מה הוא רצה? על מי הוא דלוק? על...עליי? עליו? עלייה? על מי?!
לירז יצאה מהתא וניראתה מהממת!!
לירז: "מי זה היה? למה לא התלבשת?"
אני: "ע..עמיתת"
לירז: "מי זה עמית?"
אני: "נווו המטומטם הזה! החדש בכיתה"
לירז: "חח אההה למה מטומטם הוא דווקא ממש חמוד!"
אני: "חמוד?!"
לירז: "כןן מהה את לא יכולה להגיד שהוא לא יפה!"
אני: "הוא פסדר.."
לירז: "חחחח עלקקקקק פסדר"
אני: "מה נדלקת עליו או מה שאת מדברת ככה..?"
לירז: "אממ לא מה קשור אני לא מכירה אותו אבל הוא באמת יפיוף וחמוד.. הייתי רוצה להכיר אותו יותר"
לא ידעתי מה להגיד לה באותו רגע. אולי הוא דלוק עליי? ואז היא בעצם תיעלב?
אני: "א...טוב.."
לירז: "מה קרה לך?"
אני: "כלו.."
לירז: "מה הוא עשה פה בכלל!?" היא קטעה אותי
אני: "סתם.. המפגר הזה פתח לי את התא ועוד עושה לי 'מיטל זאת את?!' טמבל"
לירז: "חחחח חמוד"
אני: "מה חמוד מה!"
לירז: "אויש לכי את והטעם שלך בבנים"
אני: "רגע יש לך משהו להגיד על בן?!" אמרתי בביטחון מלא. ידעתי שאין אף בן שגובר על היופי שלו, על הפנים המושלמות שלו, על הגוף הסקסי שלו ובכלל.. עליו.
לירז: "טוב הוא לפחות החבר הראשון הנורמלי שלך"
אני: "היית רוצה"
לירז: "וחוץ מיזה אתם לא ביחדדדדד"
אני: "א..כי..כי הוא חמור"
נזכרתי פתאום בריב שלנו, כל כך כאב לי..
לירז: "חחח כולם חמורים ואת מושלמת נכון?"
אני: "נ-כ-ו-ן!" אמרתי בקול תינוקי
לירז: "חחחח אההההה כפרה על היפה שליייי"
היא חביקה אותי חזק אלייה ונתנה לי נשיקה ענקית בלחי
אחריי כמה שניות התנתקנו
אני: "אז מה.. את באה לפה הרבה?"
אמרתי לה במבט חרמני על רגלייה החשופות
לירז: "חחחחחחחחחחח לכייייייי!!!" דחפה אותי בצחוק
אני: "חחח מהה😢 סתם נו את קונה את החצאית הזאת?"
לירז: "נו ב-ר-ו-ר.. חח.. אממ איך היא לדעתך?"
אני: "יפה! ועלייך? יותר פה!" אמרתי בחיוך
לירז: "חחח אוו אני רואה שלמישהי עלה המצב רוח"
אני: "הכל בזכותך יפה שלי" חייכתי וגם היא
לירז: "את קונה משהו?"
אני: "לא עזבי אני מתה מרעב"
לירז: "טוב אז שנייה אני משלמת"
אני: "טוב.."
היא שילמה למוכרת ויצאה עם שקית יפה של קרוקר והחצאית ג'ינס בתוכה
אני: "תתחדשי!!"
לירז: "תודה יפה שלי..רגע מה את לא רוצה לקנות כלום היום?"
אני: "קודם נאכל ואז!"
לירז: "אוקיי"
הלכנו לקומה של האוכל ועברנו דרך הפיצה, פתאום ראיתי אותו ועמדתי דום.. לא יכולתי להסיר את עיניי מימנו..
---
נועה: "אתה ילד יפה"
בן: "נועה מ..מה את עושה?"
נועה: "תן לי לסיים!"
התרגזה והורידה את ידה מימנו
נועה: "אתה ילד יפה חכם מוכשר, מיטל בדיוק אותו הדבר. לכל זוג יש את המריבות שלו, ואתם רבים עוד על מה?! על שטויות!"
בן היה המום למשמע אוזניו. ממתי נועה בדיוק תדבר איתו על מיטל? וממתי היא תשכנע אותו שהם צריכים לחזור?! הוא היה בטוח שזו איזושהי מתיחה אבל.. לא.
בן: "ממ מה את רצינית איתי?.."
נועה: "מה? למה שאני לא אהיה?"
בן: "ל..לא יודע.."
נועה: "הקיצר דיי היא אוהבת אותך היא כל היום עצובה בגלל זה.."
בן: "אבל מה אני אעשה היא זאת שרבה איתי!"
נועה: "אוי נו באמת...גם אני הייתי מתעצבנת אם זה היה קורה לי"
בן: "מה היא כבר הספיקה לספר לך על מה רבנו?"
נועה: "ברור!"
בן: "חח רגע שאניא בין, אתן חברות או מה?"
נועה: "א..כן.. אני חושבת..היא מאוד נחמדה"
בן שוב היה המום
בן: "נועה?"
נועה: "מה?"
בן: "את בטוחה שאת מרגישה בסדר?"
נועה: "כן.."
בן: "טוב.."
נועה: "את האמת בן..קרה משהו עם אותה שרמוטה?"
בן: "למה שרמוטה?!"
נועה: "ככה היא שרמוטה! תענה על מה ששאלתי נו"
נתנה לו דחיפה קלה
בן: "לא..היא אמרה שהיא אוהב אותי.. היא ניסתה לחזור אליי.. לנשק אותי.. לא נתתי לה.. אפילו העפתי אותה מהבית שלי.. היא אחריי זה זרקה לי משו על החלון ושברה אותו.. אבל העיקר שזהו.. נגמר.. היא תעזוב אותי בשקט עכשיו.."
נועה: "אתה בטוח?! באמת באמת שלא קרה כלום? בן תגיד את האמת"
בן: "א..אני נשבע לך"
נועה: "אז יאללה נו.. תחזרו כבר.. אני באמת שלא יכולה לראות אותך ככה ואני רואה שגם לך לא חסר עצב בעיניים.."
בן: "אין... את..את לא מתארת לעצמך כמה קשה לי לבעדייה, אני מרגיש שאין לי סיבה לקום בבוקר אפילו.. זה כל כך מוזר..שאני אוהב אותה ככה בתקופה כל כך קצרה"
הוא לא האמין שהוא ככה נפתח אלייה.
נועה: "אנ=י מבינה..נו..! אז יאללה, למה אתה מחכה?!"
בן: "מה את אומרת את זה לי? תגידי את זה לה! אני זה שמתקשר והיא לא עונה לי.. כבר התייאשתי נשבע לך"
נועה: "כי אולי אתה צריך לעשות לה משהו רומנטי?! חשבת על זה בכלל!? ראש ריק הא?! אין שכל אין דאגות!" אמרה תוך כדי שדפקה עם אצבעותיה על ראשה בתור דוגמה
בן: "חחח... לא יודעת..אמור להיות לנו חודש ביום שלישי"
נועה: "נוווו אז הנה זו ההזדמנות שלך!"
בן: "הזדמנות למה?!"
נועה: "הזדמנות להוכיח לה עד כמה אתה אוהב אותה!"
בן: "צ..צודקת.. אבל איך אני אחיה בלעדייה עד יום שלישי?!"
נועה: "מה חשבת שתה יכול להביא אתה אקסית שלך וזהו?! תסבול זה העונש שלך לחכות עד יום שלישי"
בן: "חחח אוייי תודה באמת על העידוד נועה!"
נועה: "טוב תראה אני חייבת לרוץ הבייתה אז נדבר כן? תשמור על קשר.. ו..תדבר איתה תראה לה כמה אתה אוהב אותה..טוב?"
בן: "כן..כן תודה.... תודה נועה"
הוא ליווה אותה עד לדלת
בן: "יש לך איך לחזור הבייתה?"
נועה: "אני אתפוס מונית"
בן: "את בסדר? יורד ממש מבול בחוץ"
נועה: "נו אז מה אתה רוצה שאני אעשה?"
בן: "אממ לא יודע אולי תזמיני מיפה מונית במקום ללכת לחפש?"
נועה: "כ..כן אתה צודק"
היא התקשרה לתחנת מוניות והזמינה מונית. כעבור 5 דקות היא יצאה החוצה היישר לתוך המונית..
בן: "ביי!" הוא נוף לה והיא החזירה לו.
---
לירז:"מ..מיטל מה קרה?!"
אני: "זה הוא..לירזי זה הוא"
לירז: "זה מי? איפה?"
אני: "א.....אלירן"
לירז: "מה?! איפה?!"
אני: "ש...שם.."
הצבעתי על דוכן הפיצה, אלירן עמד מאחוריו. כל כך רציתי לקפוץ עליו באותו רגע ופשוט לחתוך אותו עם הסכין הגדולה של הפיצה.
לירז: "בן זונה.."
אני: "הוא..הוא הרס לי את החיים את..את זוכרת כמה הוא שבר אותי... הכלב שלי אצלו.. א..אני לא יודעת מה הוא עשה לוווו.." התחילו לרדת לי דמעות
אני: "א..אני אהרוגגג אותו נשבעת לךךך!" אמרתי כבר כמעט צועקת
התחלתי להתקדם לעברו ופתאום לירז משכה אותי חזרה אחורה
לירז: "מיטל עזבי"
אני: "מה עזבי מה איך את יכולה בכלל להגיד לי לעזוב?!"
היא חיבקה אותי אלייה ואני התחלתי לבכות.
אני: "ל..לירזי.. נ..נוו.. מ..מה אני א..אעשה.. אית...תו...?"
לירז: "את לא תעשי כלום מיטל"
אני: "מה לא לעש.."
לירז: "בן אמר שהוא יטפל בזה נכון? נכון?.. אז דיי מאמי דיי.. שילך להזדיין בואי נלך למקום אחר ונאכל.."
אני: "ל...לא אני לא רוצה כבר אין לי תאבון.. וחוץ מיזה אני ובן לא ביחד בכלל"
לירז: "תפסיקי לדבר שטויות את רתאי שהכל יהיה בסדר.. ומה זאת אומרת אין לך תאבון.. בואי דיי נו.."
היא משכה אותי לבית קפה למעלה אני ישבתי בחוץ עצובה, לא היה לי כח אפילו ללכת להזמין, או לבחור משהו. לירז הזמינה בשבילי שוקו גדול עם קצפת ובורקס תפו"א עם מלפפון חמוץ וביצה בפנים, היא ידעה בדיוק מה אני אוהבת. היא הזמינה לעצמה גם שוקו חם עם קצפת וקוראסון שוקולד. אחרי 4 דקות זה היה מוכן התיישבנו לאכול ודיברנו על מלא דברים. אחריי זה קמנו והחלטתי שאני באמת אקנה משהו. נכנסנו ללוצ'י וקניתי מישם מכנס חום צמוד נמוך [חחחחחח סורי] עם חגורה חומה כהה יותר יפה. המשכנו להסתובב בין החנויות וקנינו עוד ועוד דברים. בסופו של דבר יצאנו עם שלל מספק בהחלט=] אני יצאתי עם המכנס החום והחגורה, חוטיני לבן תחרה מהמם, חולצה ארוכה לבנה צמודה עם מחשוף יפה, ג'קט ג'ינס ארוך מהמם, 3 זגות גרביים יפות ומחממות [וורוד, סגול ותכלת], וג'ינס מלי קופר צמוד נמוך [=]] בהיר מאוד מאוד. לירז קנתה חצאית ג'ינס מקרוקר, סווצ'ר שחור של בילבונג, ג'ינס כמו שלי רק בכהה מלי קופר וחזייה שחורה יפה. הזמנו מונית וחזרנו חזרה הבייתה, באמת שהרגשתי יותר טוב. הנהג הוריד אותנו בבית שלי שתינו עלינו למעלה. לירז כבר הביאה בגדים מהבית. היא נכנסה להתקלח ואני אחרייה לבשנו בגדים של בית. ירדנו לסלון והכנתי לשתינו שוקו עם קצפת וחתכתי לנו עוגת שוקולד, ישבנו וראינו איזו תוכנית ריאלטי אמריקאית, פתאום אמא שלי ואבא שלי ירדו מהחדר כדי ללכת לאירוע הצדקה. באמת שכל כך קינאתי באמא שלי באותו הרגע. היא לבשה שמלה שחורה עד הקרסוליים עם כתפיות דקות מאוד, נעלי עקב שחורות שנראות יקרות בטירוף, שיערה היה אסוף והיא שמה עגילי פנינה עדינים. היא הייתה נראית כל כך מלכותית באותו רגע. אבא שלי לבש חליפה שחורה ומתחת חולצה מכופתרת לבנה. הם יצאו ואמרו שיחזרו מאוחר. אחרי שהם יצאו אני מיהרתי להביא את המעפרה שאני מחבירה בחדרי, הדלקתי לי סיגריה והבאתי קצת ללירז. היא ניסתה כמה פעמים אבל אף פעם לא עישנה באמת. היא בהתחלה השתעלה אבל אז התרגלה. את הזמן העברנו בצחוקים, מכות, סיפורים, דיבורים וכו'.
---
אירוע הצדקה התקיים באולם מפואר בראשון. על התקרה היו תלויות נברשות יפייפיות, על הקירות היו תלויות תמונות מרהיבות, על כל שולחן הייתה מפה לבנה מהודרת ו2 נרות לבנים ארוכים. דורון ואורית נכנסנו וישר התפעלו מהיופי של האירוע. הם אמרו שלום לכל מיני אנשים חשובים. קייט ואריה גם הגיעו לאותו אירוע עם ביתם, נועה. אריה לבש חולצה מכופתרת כחולה, ג'קט שחור ומכנסיים יפות שחורות. קייט לבשה שמלה שהיא טיפה יותר ארוכה ממיני בצבע לבן, כולה זוהרת ומנצנצת, עם נעלי עקב בצבע לבן פנינה. רגלייה היו מושלמות, ארוכות ורזות, שיערה הבלונדיני היה אסוף עם סיכה כסופה גדולה, עינייה הכחולות היו מאופרות באופן מושלם. נועה לבשה שמלת מיני בצבע וורוד עם נעלי עקב וורודות. היא הייתה עם שיער פזור וכמעט שלא התאפרה.
קייט: "איפה השולחן שלנו אריה?"
אריה: "שולחן מס' 28, הנה שם." הוא הצביע לעבר שולחן בצד שמאל של האולם.
קייט, אריה ונועה התיישבו שלושתם.
קייט: "לא יכולת להשקיע, טיפה, רק טיפה יותר?"
נועה: "מה את רוצה שאני אתחיל לשבת שעות על גבי שעות להתאפר ולהתגנדר"
קייט: "אני נשבעת לך שאני לא מכירה אותך יותר"
נועה: "מה הקשר אמא?"
קייט: "מה הקשר? הקשר הוא שאת פעם היית שמקיעה יותר, מנומסת יותר. היום בקושי אני מצליחה לנהל איתך שיחה. אני לא יודעת מה..ה..החברה החדשה הזאת שלך בכלל לא מוצאת חן בעיניי"
נועה: "מי, מיטל?!"
קייט: "מ..כן כן מיטל. זאת שבילית איתה השבוע"
אריה: "קייט אולי תעזבי את הילדה?"
נועה: "נכון.. ואני לא מבינה מה הבעיה שלך איתה. היא דווקא ילדה מאוד נחמדה"
אריה: "זאת..זאת לא הילדה ..ש..המקרה? קייט?"
קייט דאגה לתת לו בעיטה קטנה מתחת לשולחן, אריה פלט אנחת כאב והשתתק לאחר שהבין מה הייתה משמעותה של המכה.
נועה: "מה אתם מכירים אותה? איזה מקרה?"
קייט: "ה..המקרה..ה.."
אריה: "בלבלתי בינה לבין מיטל אחרת"
נועה: "אה..יו זאת אמא שלה לא?"
נועה הצביעה לעבר דורון ואורית שחיפשו את השולחן שלהם.
נועה: "יהה אתם חייבים להכיר אותם הם ממש נחמדים!!!" היא קמה ממקומה
קייט: "נו לא עכשיו נועה, עוד לא הגיעה המנה הראשונה ואת כבר קמה?"
היא משכה את נועה בידה חזרה לשולחן.
נועה: "אבל למה נו!"
אריה: "אחרי האוכל, לא עכשיו"
---
השעה הייתה כבר 11 בלילה ואני ומיטל עלינו לחדר שלי. הכנתי מערכת ואני לירז ישבנו והתחלנו לדבר שוב על כל מיני דברים. על אלירן, על בן, על אורן, על עמית.
לירז: "מיטל.."
אני: "מה מאמי?"
אמרתי תוך כדי שהדלקתי עוד סיגריה
לירז: "מה יהיה עם נועה?"
אני: "מה ..מה יהיה איתה?"
לירז: "אני שואלת אותך.."
אני: "ל.. לא יודעת"
לירז: "מה לא יודעת! בסופו של דבר היא תגלה, הרי הזיכרון אמור לחזור אלייה, וזה יכול לקרות מחר וזה יכול לקרות בעוד שנה"
אני: "נו אז ניראה עוד שנה" ניסיתי להתחמק. לא אהבתי בכלל לדבר על הנושא הזה, הרגשתי כל כך לא בנוח. רציתי רק להקפיא את הזמן. ששום דבר לא יישתנו. חוץ מיזה שאני ובן צריכים לחזור. אבל ששום דבר לא יישתנה. שלירז תמשיך לישון אצלי, ונישאר חברות, וככה גם עם נועה.
לירז: "את לא קולטת אה?"
אני: "מה?"
לירז: "אבל בסופו של דבר היא תגלה, והיא תגלה הכל. ושזה יקרה היא תחזור להיות כלבה כמו שהייתה תמיד. אין מה לעשות, תתרגלי לרעיון"
אני: "נו אז מה את רוצה שאני אעשה?! לא התכוונתי שככה יתגלגלו הדברים"
לירז: "יופי שלא התכוונת אבל זה מה שקרה"
אני: "טוב מה לעשות.."
לירז: "מה לעשות?! להתרחק מימנה אולי?!"
אני: "אני לא יכולה.."
לירז: "תאמיני לי שאת יכולה, את פשוט לא רוצה"
אני: "אוייי נו באמת! מאיפה הבאת את זה עכשיו"
לירז: "מיטל, אני מכירה אותך. את פשוט לא רוצה להפסיק להיות חברה שלה, טוב לך ככה נכון?"
אני: "עזבי לירז שמת לב שבכל פעם שאנחנו מדברות על נועה אנחנו רבות? אולי מספיק?"
לירז: "ככה! כי מאז שאתם פתאום התחלתן להיות חברות אני מרגישה בצד, אני מרגישה לא קשורה!"
אני: "אל תדברי שטויות... את יודעת שאת היחידההההה אבל היחידה שאני אוהבת הכי בעולם בכללל היקום הזה.. את יודעת שאף אחת לעולם לא תוכל להחליף אותך"
חיבקתי אותה אליי חזק וככה המשכנו לצחוק לנו.
---
חצי שעה לאחר המנה הראשונה נועה הלכה להביא וויסקי עם קרח לאביה.
בעמדת המשקאות החריפים היא פגשה את דורון ואורית.
נועה: "היי! אמא..אמא של מיטל נכון?!"
אורית הסתובבה והביטה מבוהלת בנועה.
נועה: "אני נועה, זוכרת?"
אורית: "כ...כן בטח שאני זוכרת"
נועה: "אז מה נשמע?"
אורית: "א.."
נועה: "מה אתם עושים פה? זה בעלך?"
אורית: "כ.."
נועה: ,האמת, שבהתחלה לא ידעתי אם זה אתם או לא אבל מיקודם ראיתי אותך די מיקרוב וזיהיתי.. הבנתי שאת זאת אמא של מיטל במאה אחוז ו.."
אורית: "אה...הבנתי..."
נועה: "כן.." חייכה בתמימות "אז מה אתם עושים פה?"
אורית: "בעלי משקיע פה.."
נועה: "באמת?! גם ההורים שלי!"
דורון הצטרף לשיחה
דורון: "באמת? כל הכבוד. אני משקיע בחברה פה כבר 3 שנים"
נועה: "חחח ההורים שלי טיפטיפה יותר"
בנתיים קייט ואריה התבוננו בביתם המשוחחת עם דורון ואורית.
קייט: "מה היא דמברת איתם בכלל?"
אריה: "מה..הם יודעים שבגללה מיטל עברה את כל החקירות?"
קייט: "כניראה.. אבל אתה יודע, כולם מעמידים פנים שהם לא יודעים כלום על עברה של נועה, הרי היא צריכה לגלות הכל לבד, אתה זוכר מה הרופאים אמרו"
אריה: "כן.. האמת שהאיש הזה מאוד מוכר לי"
קייט: "מי?"
אריה: "האיש שנועה מדברת איתו"
קייט: "כן?"
אריה: "כן, אני לא מצליח להיזכר מאיפה"
קייט: "כמה זמן היא כבר מדברת איתם? קרוב ל20 דקות, מה אנחנו אמורים לשבת פה ולחכות לה?"
אריה: "גם אני לא מבין, בואי נלך לקרוא לה"
אריה וקייט קמו מהשולחן.
נועה: "יוו אז בואו תשבו איתנו טיפה, ההורים שלי אנשים מאוד נחמדים!!! אתם חייבים להכיר אותם באמת"
אורית: "ל..לא.. אולי בפעם אחרת?"
נועה: "למה אבל..?"
דורון: "באמת אורית למה? זה דווקא נשמע לי רעיון מצויין"
נועה: "כן יאללה נו"
אורית החלה להילחץ
אורית: "באמת חמודה לא היום, בפעם אחרת, יהיו עוד הזדמנויות.. אוקי?"
נועה: "כן.. טוב בסדר.."
דורון: "איך שאת רוצה.."
אורית: "יאללה, אז תהנו שיהיה לכם ערב נפ.."
עוד לפני שאורית סיימה את המשפט היא שמעה קול מאחורייה
........: "אני מצטערת שאני מפריעה לשיחה אבל..."
דורית הסתובבה ולא האמינה למה שראתה.

מהממםםם
לאלללה :]
המשךך
דחוףףף..

מדהיםיםיםםם

המשךשךךך

מדהייים המשךךךך

מהמם המשך

QUOTE (sapiri2006 @ 09/09/2006) מהמם המשך
תודה

QUOTE (smallgirl @ 09/09/2006) מדהייים המשךךךך
=]

QUOTE (sufipufi @ 09/09/2006) מהממםםם
לאלללה :]
המשךך
דחוףףף..
תודה מתוקההה שללייי

QUOTE (קורלוש_14 @ 09/09/2006) מדהיםיםיםםם

המשךשךךך
טנקססס מאמיייייייייי

מממממדהים!
הממשך בדחיפפות [:

^תודהההה י'א מדהימה