=פרק 160=
"מה... מה זאת אומרת?", דורון שאל בטון לא מאמין והתרחק ממאיה.
מאיה: "אני מצטערת אבל אני... אני לא רציתי לשקר לך דורון אני..."
דורון: "תסבירי את עצמך אני לא מבין ל... למה את מתכוונת"
מאיה: "מה יש להבין פה?" היא שאלה בשקט "הייתי עם גבר אחר דורון אבל זה לא מה שאתה חושב זו לא בגידה זו לא..."
דורון: "אה, היית עם מישהו אחר אבל זו לא בגידה?!" הוא הרים את קולו וקם מהמיטה. הוא עמד מול מאיה שעינייה התחילו להיות נוצצות מדמעות, הוא לא האמין למשמע אוזניו. על אורית הוא איכשהו האמין, אבל עכשיו אותו הסיפור עם מאיה?
דורון: "כמה זמן זה נמשך מאיה?", הוא שאל אך היא לא ענתה. היא רק ישבה על המיטה, מולו, ושתקה, "כמה זמן מאיה?!" הוא חזר על השאלה, הפעם בקול רם יותר.
מאיה: "זה לא כמה זמן זה... זה היה חד פעמי. אבל תקשיב לי רגע"
דורון: "מה עשיתם?"
מאיה: "אני רוצה לספר לך הכל מההתחלה כי אני יודעת שאתה תבין אותי" היא אמרה ברכות וקמה אליו. היא חיבקה אותו והוא העיף אותה מימנו.
דורון: "לא מעניין אותי הסיפור מההתחלה, תעני על מה ששאלתי אותך" הוא התחיל ללכת לכיוון הדלת "מה עשיתם? התנשקתם? אתם... אני לא יודע, תגידי לי, מה, מה עשיתם"
מאיה: "אבל אתה תבין את זה לא נכון אתה..."
דורון: "מאיפה לך לעזאזל לדעת איך אני אבין את זה ואיך לא?!" הוא צעק ודפק עם אגרופו על שידת העץ שבפינת החדר.
מאיה: "אנחנו... עשינו את זה"
דורון: "הבנתי" הוא אמר בקול עמוק לאחר מס' שניות של שתיקה.
מאיה: "אני רוצה להסביר לך"
דורון: "אין מה להסביר"
מאיה: "יש, ועוד איך יש! רק תקשיב לי!"
דורון: "תעופי מיפה מאיה"
מאיה: "רק תקשיב לי, בבקשה..."
דורון: "מאיה! תעופי מיפה. בבקשה. לכי. אני לא רוצה לראות אותך"
מאיה: "לא, אני לא הולכת לשום מקום עד שאתה לא תקשיב לי"
דורון: "אז אני הולך, ומאיה... אני מאוד מקווה לחזור ולא לראות אותך פה"
מאיה: "עשיתי את זה בשבילך!" היא צרחה בבכי ונפלה לרגליו
דורון: "מה בשבילי, מה?!" הוא צעק והעיף אותה מימנו "אני גם אזיין אחרות ואז אבוא בתירוץ שזה היה בשבילך! 'עשיתי את זה בשבילך'" הוא חיכה אותה בטון מלגלג ויצא מהבית בטריקת דלת.
-
"יאללה! קומו כבר!", שמעתי את קולו של ליאור מעד לדלת. הבטתי במהירות לשעון וראיתי שהשעה 9 וחצי בערב.
"לירז... לירז קומי", הערתי אותה תוך כדי שנדנדתי את ידה.
לירז: "מה, לאן?" היא שאלה בקול צרוד ובעיניים עצומות
אני: "לא יודעת, נצא לאנשהו, חבל סתם לישון פה ולבזבז את הזמן" חייכתי
שמתי לב שגם דורין התעוררה. האמת שהיה לי קצת קשה פתאום להיות איתה באותו החדר.
לי האמת לא הייתה בעיה איתה כל כך אבל לא היינו חברות. בקושי שלום בבית הספר היינו אומרות. מה שכן, ידעתי שלירז לא סובלת אותה אחרי 2 המקרים עם עמית.
"יוצאים לאנשהו?", היא שאלה
אני: "כן... תתארגני" אמרתי מבלי להביט בה.
לא היה לי כח לחכות ללירז שתצא מהמקלחת וגם לא היה לי כח להתקלח. הלכתי על יד הדלת יש מן מסדרון כזה, אחרי הכל, לא יכולתי להתלבש מול עינייה של דורין. לבשתי ג'ינס בגזרה ישרה, חגורה חומה, גופיית קשירה חומה שקצת רופפת על הגוף ונעלי בובה חומות של לירז. התחלתי להתאפר ומידי פעם הסתכלתי על דורין. היא כבר הייתה לבושה.
"נו לירז, אנחנו מוכנות, תצאי כבר!", צעקתי
לירז: "רגע, דקה!" היא צעקה בחזרה.
כעבור כמה דקות זרם המים פסק.
-
"מה אז לאן נצא?", בן שאל תוך כדי שסידר את שיערו מול המראה
ליאור: "אני יודע... סיבוב קצר בטיילת, נאכל משהו ניראה. מחר כבר נצא למועדון או משהו"
אסף: "האמת שפתחו פה מועדון חדש, ככה שמעתי"
בן: "אז ניראה כבר מחר... יאללה אתם מוכנים?"
עמית: "תקשיבו שנייה, אני מודיע לכם מעכשיו שתהיה בעיה"
בן: "מה קרה אחי?"
עמית: "אני לא יכול עם לירז ו..."
אסף: "אה כן, מה קרה בניכם באמת?"
עמית: "זה לא משנה עכשיו... מה שמשנה זה שאנחנו לא כל כך מדברים ואני לא רוצה לראות אותה מול העיניים שלי כל החופשה הזאת... אני רוצה שנצא גם רק אנחנו, הבנים"
אסף: "לי אין בעיה"
ליאור: "כן... אפשר לארגן משהו"
בן: "אני רק מקווה שמיטל לא תיפגע מיזה ו... וחוץ מיזה לא יודע, לשלוח את שלושתן ככה לבד? בנים יקפצו עליהן"
אסף: אחי אל תגזים, אילת מפוצצת בנות, זה לא שמיטל, לירז ודורין הבנות היחידות פה"
בן: "אסף, אל תשכח שהסיבה העיקרית שדורים הצטרפה זה כי הידידה הכי טובה שלך, היא לא מסתדרת כל כך עם לירז ומיטל"
עמית: "ספר לי על זה..." הוא אמר בגלגול עיניים
ליאור: "אז מה נעשה?"
בן: "לא ידע, עזבו את זה עכשיו, נדבר על זה מחר, יאללה אתם מוכנים?"
-
דורון חזר לביתו אחרי שהות ממושכת בחוץ. הוא פשוט טייל בין החנויות, בין מרכזי הקניות, אפילו קפץ להגיד שלום לדודו הזקן.
הוא נכנס הבייתה ומייד השליך את נעליו בסלון. הוא ניגש אל המטבח ומזג קצת שיבס, הוויסקי המועדף עליו, לתוך כוס זכוכית.
הוא ישב בסלון, בוהה בטלוויזיה הכבויה ולוגם מן המשקה. כל לגימה העלתה בו עוד ועוד כאב. הוא ניסה לדמיין את מאיה עם גבר אחר וזה רק הכאיב לו יותר.
-
"וואי, כמה ערבים יש פה" דורין אמרה כשהלכנו בטיילת
אני: "שלא ישמעו אותך..." צחקתי
דורין: "שישמעו, מה קרה?" היא הגבירה מעט את קולה "זה המדינה שלנו לא שלהם"
ליאור: "טוב חלאס דורין"
דורין: "זה מעצבן אותי, אני שונאת אותם"
לירז: "טוב אין לך מה לעשות עכשיו... תתמודדי עם זה" היא אמרה בעצבים.
אני: "יהה, בואו נאכל קרפ" אמרתי בחיוך והתקדמתי לדוכן שבו הכינו קרפ צרפתי.
"אתה רוצה גם מאמי?", שאלתי את בן
בן: "כן" הוא חייך.
הזמנו ובסוף גם כולם הצטרפו והזמינו גם.
קנינו גם בקבוק גדול של קולה והתיישבנו על אחת החומות, מול החוף.
לירז: "אוף, בא לי כבר שיגיע מחר" היא אמרה בין ביס לביס
אני: "כן... מאמי, נעשה אבובים נכון?" שאלתי את בן בקול תינוקי, ידעתי שהוא מת על זה
ליאור: "חכו שנייה, אני כבר בא"
-
'לא ביקשתי תכשיטים או יהלומים
לא ביקשתי חפצי נוי יקרים
לא ביקשתי גוף של דוגמנית
וגם לא ביקשתי שום מכונית
לא ביקשתי להיות מלכה
אפילו לא נסיכה
לא ביקשתי להיות היפה בבנות
אבל אני כבר לא מסוגלת,
אני חייבת לבכות.
ביקשתי רק רגליים, שאוכל ללכת.
ביקשתי רגליים, שאוכל לקום ואז חזרה לשבת.
בכוחות עצמי.
לא ביקשתי כלום, בעצם רק דבר קטן
דבר כל כך שולי שבשבילי הוא עניין
אף אחד לא מבין עד כמה הדברים האלו חשובים
כי זה מובן מאליו.
עד שתאבדו משהו כזה, תראו עד כמ זה יכאב...'
אנה הביטה בדף השורות, כל הדיו הוכתם בדמעות שלה. היא השליחה את העט על המיטה וניגבה את דמעותייה.
הפלאפון שלה צלצל, היא מייד ידעה שזה ליאור. הרי מי כבר יכול לתהקשר אלייה? כל החברים שלה, דנה, החברה הכי טובה שלה, כולם, שכחו מימנה.
"הלו?", היא ענתה בקול חלש, מנסה להסתיר את העובדה שבכתה הרגע
ליאור: "היי מאמי, מה נשמע?"
אנה: "בסדר... איך שם?"
ליאור: "נחמד...משהו קרה?"
אנה: "לא למה?"
ליאור: "אני מכיר את הקול שלך... בכית?"
אנה: "כן" היא לא יכלה לשקר יותר
ליאור: "מה קרה?"
אנה: "נמאס לי להיות כזאת... כזאת מוגבלת. אני שונאת את עצמי"
ליאור: "מתוקה שלי... אוי יפה שלי... אנחנו דיבנרו על זה הרבה נכון? אני... את יודעת שזה ייגמר, זה רק סיוט שייגמר בקרוב ואת תראי שהכל יחזור לקדמותו"
אנה: "מתי... אבל מתי..." היא בכתה בקול, הפעם הרשתה לעצמה. "אמרו לי שנאי מתקדמת אבל אני לא רוצה שום שינוי, לעזאזל עם זה!"
ליאור: "הם לא סתם אומרים אנו'ש, הם רופאים, הם יודעים... הם מבינים בזה. והם... הם לא סתם רופאים, אלו מומחים שכל החיים שלהם למדו על זה, הם לא סתם אומרים אנה, הם לא סתם אומרים"
אנה: "אני לא יכולה יותר ככה, מה, למה, למה אני לא קרחת, לא אכפת לי שלא תהיה לי יד, שאני אהיה מכוערת, שמנה, מחוצ'קנת, טיפשה... אני רק רוצה ללכת"
ליאור: "אל תדברי ככה. את תראי שבקרוב מאוד את תשארי עם שיער יפה, עם 2 ידיים, יפה, רזה, עם פנים חלקות, חכמה וגם תוכלי לרוץ, לרקוד, מה שתרצי" הוא אמר וגרם לה לחייך.
אנה: "איך אתה תמיד מצליח לגרום לי לחייך... זה משהו"
-
"לילה טוב אמא!" נועה קראה אל חדרה של אמא וחיכתה לתשובה
רק כאשר אימה החזירה לה "לילה טוב מתוקה" היא יכלה לסגור את הדלת. היא כיבתה את האור ונשכבה על מיטתה, התכסתה בשמיכה הדקה ועצמה את עינייה.
כעבור כמה דקות של שקט דלת חדרה נפתחה, בפתח עמדה קיילן.
"מה, קיילן?", נועה אמרה בשקט
קיילן: "את ישנה?" היא שאלה
נועה: "את רואה שלא..."
קיילן לא אמרה כלום ותהקרבה אלייה, היא עלתה על המיטה הגבוהה ונכנסה עם נועה מתחת לשמיכה.
נועה: "מה קרה קיילן?" היא שאלה, עוד לפני ששמעה תשובה לקיילן ירדו דמעות.
נועה: "מה קרה? ספרי לי..."
קיילן: "נועה... את... את אחותי אני לא אוהבת לריב איתך" היא אמרה בשקט וגרמה לנועה להישבר מייד.
נועה: "את צודקת אני... אני כל כך מצטערת על הסתירה אני לא יודעת מה עבר עליי... את סולחת לי?" היא שאלה בחיוך וניסת גם היא לא לבכות.
בסך הכל קיילן הייתה מאוד אהובה על נועה. אם לא הכי.
קיילן: "כן..."
נועה: "אני באמת מצטערת על זה... אני מבטיחה שאני בחיים לא אריב איתך יותר, אין ל מושג עד כמה את חשובה לי"
קיילן: "אני יכולה לישון א...."
נועה: "את רוצה לישון איתי?"
היא שאלה בדיוק בזמן שקיילן באה לשאול את אותה שאלה. שתיהן צחקו ושתקו. נועה חיבקה את קיילן אלייה.
"לילה טוב מאמי" היא לחשה.
"לילה טוב נועה", קיילן השיבה.
-
"אבא?", שאלתי מייד כשאבא ענה לטלפון
אבא: "כן מיטל"
אני: "מה קורה? הנה אני מתקשרת" אמרתי בחיוך "שלא תגיד ששכחתי מימך"
אבא: "איך שם...?" הוא שאל בשקט, הקול שלו היה מוזר, כאילו משהו קרה
אני: "ממש כייף... מה אתה עושה?"
אבא: "כלום"
אני: "כלום כלום?" שאלתי והוא לא ענה "איפה מאיה?"
אבא: "לא פה"
אני: "אבא קרה משהו?"
אבא: "לא..."
אני: "אתה נשמע מוזר"
אבא: "אני קצת לא מרגיש טוב"
אני: "אז תלך לישון"
אבא: "כן... אני בדיוק בדרך למיטה"
אני: "טוב אז אני לא אפריע, לילה טוב"
אבא: "לילה טוב"
החזרתי את הפלאפון לכיס שבג'ינס שלי.
בן: "מה יש מותק?"
אני: "לא יודעת.. אבא שלי, הוא נשמע ממש מוזר בטלפון"
בן: "שאלת אותו אם קרה משהו?"
אני: "כן... הוא אומר שכלום"
החטנו כולנו לחזור למלון, השעה הייתה כבר 1 בלילה והיינו עייפים.
כל אחד פנה לחדרו.
-
חוף ים, הגלים מתנפצים על הסלעים, שקיעה.
מיטל: "בן, תבין, אני לא אוהבת אותך יותר"
בן: "מה, איך... איך זה יכול להיות?!" הוא שאל בחוסר אונים
מיטל: "פשוט ככה... יש לי מישהו אחר" היא חייכה חיוך ממזרי "בוא!" היא צעקה לכיוון הים.
פםתאום מהים יצא מישהו שנראה בערך בן 20
מיטל: "קוראים לו עוז, והוא לא עלוב כמוך!" היא צעקה ונישקה את הבחור שעל ידה.
בן קם במהירות ומייד הביט סביבו.
"חלום מזדיין" הוא מלמל.
הוא הביט שוב סביבו וגילה שכל חבריו ישנים. הוא נעל את ניקי שלו שהיו על יד המיטה ויצא מהחדר. הוא ידע שהוא לא יצליח לחזור לישון. הוא אפילו חשב ללכת לחדרה של מיטל אבל ידע שהיא ישנה ולא רצה להעיר אותה. ואולי היא בוגדת בו עכשיו?
כל מיני מחשבות מוזרות עלו לראשו, הוא החליט לשכוח מהחלום מהטופש.
הוא ירד ללובי, הוא ידע שיש שם בר שפתוח 24 שעות ביממה. הלובי של המלון היה מאוד שקט, היו שם אולי 5 אנשים לכל היותר, כולם מבוגרים.
הוא התיישב על אחד מהכיסאות הגבוהים "תביא לי איזהשהו מיץ... לא יודע.." הוא אמר בקול מבולבל אל הבחור שעמד בבר
...: "לימונדה זה טוב?" הוא שאל בפנים עייפות
בן: "מצויין..." הוא ענה ולא הפסיק להסתכל סביבו, כאילו הוא לא מוצא את עצמו.
...: "בבקשה"
בן: "תודה" הוא חייך חיוך מאולץ והתחיל לשתות מהלימונדה הקרה.
"היי, מה אתה עושה פה ב3 לפנות בוקר?", הוא שמע קול של נערה, הוא הסתובב וראה את דורין מולו לבושה בכותונת צמודה לבנה שבקושי מכסה את ברכייה.
שלא יעשו משהו !!!!!!
מדהיייייייייייייייייייייים המשך
יאאאאאאאאאא...
שלא יסתכל עליה אפילו!!!!...
וואיי איזו שלמותתתתתת...
קסם של סיפור=]
איזה חמודות נועה וקיילין!!!!...
פרק מדהים=]
תמשיכי דחוף!..
ברור שהם לא יעשו כלוםם..
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
המשך=]=]
אני סומכת על בנבן (:
דורין השרמוטטה הזאת. אני יביא לה וואחחחד כאפפפפפ
וואי פרק ממש ממש יפה!!!!!
את כותבת מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!:]
המשך:]
עדני 😊
-----------------------------------------
אוהבת רק אותך,לא יכולה לשכוח
לא מצליחה להתגבר ולרגע רק לברוח
לא יכולה יותר ללמוד עליך רק חושבת
שומעת את קולך ונשמתי מוארת
יכולה להסתכל עליך שעות על ענייך על פנייך,
מגע גופך,המבט,החיוך,רוצה להיות איתך..
לא מסוגלת להמשיך עם ההצגות
להמשיך להתחזות, זה לא הולך לקרות
אתה אוהב אחרת וזה לא ישתנה
למה הייתי כל כך טיפשה
כשאהבת אותי לא ספרתי אותך
ועכשיו אני מתחרטת על כל טעות שלי איתך
פשוט יושבת ובוכה..
אתר האהבה הישראלי