לא לא לא לא לא לא !!!!
זה לא טוב!!..
וואי מאמי איזה פרק מושלם!!!!...
אהבתי=]
תמשיכי דחוף!
3>
הממששך בדחייפוות מוכשררת שלייייייי
איאיייאייייי
לא טובב ..
פרק מהמםם כמו תמידדד 😁
רקכליכק'חקכ'לחגהחלךגלךח
מספיייייק עם המריבות האלה כככככבר!#\
אבל מושלם :] חעחע
תמשיכי מאמי
יואאאאאאא המששך דחוווווווווף
אניי מאוהבת בסיפור הזה !!!!
חחחחחחחח איזה טלנובללה D:
=פרק 152=
בן יצא מהבית שלי בטריקת דלת, הוא טרק אותה כל כך חזק שהרגשתי איך כל הבית רועד.
"מה קרה פה עכשיו?!", אבי שאל בדאגה
אני: "אבא, לא עכשיו..." מלמלתי בלחץ ויצאתי אחרי בן. לא ראיתי אותו בשום מקום. המשכתי לרוץ בין הרחובות, בין הבתים, הכינות, הספסלים, המוכניות, לא ראיתי אותו.
"בן! ב-ן!", צעקתי, הוא לא ענה.
לא יכולתי יותר, קרסתי. התיישבתי על אחד הספסלים, הדמעות זולגות מעיני, כל כך לא רציתי לבכות, נמאס לי כבר לבכות מהכל.
"מתי תביני שאני אוהב אותך?", הוא בא מולי, הרים אותי וחיבק אותי אליו.
אני: "אז למה היית איתה אתמול? למה?!"
בן: "למה אמרת לו שאת אוהבת אותו, אני... אני לא מבין", עיניו נצצו מדמעות
אני: "זה לא זה, אתה ישר מפ..מפרש דברים לא נכון. בסך הכל אמרתי לו מה שנועה כתבה לך פעם. אני שמעתי על מה שהיה אתמול במסיבה ו..."
בן: "לא קרה כלום מיטל, היא ניסתה לנשק אותי ולא הסכמתי. היא בסך הכל עזרה לי"
אני: "אחרי שהיא דחפה אותי לבריכה מול כולם וגרמה לי ללכת הבייתה בבכי"
בן: "א...אני לא ידעתי. מיטל, אני... אני אראה לה מה זה."
אני: "אל תראה לה כלום. היא לא מעניינת אותי. היא מהבנות האלו שתמיד ינסו להפריד ו...רק תהיה איתי. אל תעזוב, אף פעם"
בן: "גם את..." הוא לחש, התקרב אליי ונישק אותי. נשיקה כל כך מדהימה.
צלצול הפלאפון שיל קטע את הנשיקה
בן: "מי זה?"
אני: "מאור..."
בן: "תעני"
אני: "הלו?... מה? למה? אה... עבודה. ביום שבת? אה נכון. מתי אתה מתחיל לעבוד? עוד 3 שעות? טוב...א...אני מצטערת אני לא הייתי צריכה א...אתה יודע. טוב... ביי"
בן: "מה הוא רצה?" הוא שאל בזמן שהושיב אותי על ברכיו
אני: "סתם.. אמר שהוא הלך הבייתה. אני רמגישה כל כך לא נעים שהשארתי אותו ככה בבית שלי"
בן: "לא נורא, אני...אני בטוח שהוא מבין"
-
"לא אני פשוט לא מבינה את זה", נועה התהלכה בחדרה בכעס, "תביני שובל, אני באה, עוזרת לו, מטפלת בו, מזמינה לו מונית אבל הוא? בהזדמנות הראשונה שלו הוא רץ אל מיטל"
שובל: "היא החברה שלו, מה את רוצה?"
נועה: "עובדה שהיא הלכה הבייתה והשאירה אותו שיכור! לא עניין אותה מה איתו!"
שובל: "אני רוצה לראות שיעשו לך מה שעשית לה אתמול ואת לא תרוצי הבייתה"
נועה: "היא ילדה קטנה, לא יודעת להתמודד עם שום דבר. כל דבר קטן שקורה לה היא ישר רצה הבייתה ומתחילה לבכות"
שובל: "ואת?"
נועה: "מה אני?!" היא שאלה בכעס
שובל: "כשלך קורה משהו? מה את עושה? את לא רצה הבייתה ובוכה? אני מכירה אותך נועה. את הכיש ברירית שיש"
נועה: "מה א-ת אומרת..."
שובל: "את לא יכולה להגיד שלא"
נועה: "לא ברמה שלה אבל"
שובל: "אני הולכת הבייתה"
נועה: "עובדת היום?"
שובל: "כן"
נועה: "טוב ביי". היא אפילו לא טרחה לקום אלייה, ללוות אותה לדלת, כלום.
שובל: "ב...בייי"
-
יצאתי מהמקלחת והתחלתי לייבש את שערי. מצד אחד הייתי מאוד עצבנית על נועה, על מה שהיא עשתה אתמול, אבל מצד שני? כבר לא היה אכפת לי. הגעתי למסקנה שהיא פשוט תעשה הכל כדי לסכסך, לריב, להפריד ביני לבינו. היא מסכנה. היא לא שווה את היחס שלי.
לאחר שגמרתי לייבש את שערי התיישבתי מול המחשב, התחברתי לאייסיקיו, מייד לירז שלחה הודעה.
~*~*~
לירז - נו, אז הכל הסתדר?
אני - כן
לירז - את באה היום?
אני - לאן?
לירז - לאמא שלי יש יום הולדת
אני - אוי נכון! זה היום
לירז - כן חח... ואנחנו סתם עושים לה כזה משהו, עם המשפחה
אני - בטח שאני אבוא, באיזה שעה?
לירז - ב9. אבל קודם אני צריכה שתבואי איתי לקניון לקנות לה משהו
אני - החנויות נפתחות רק ב8
לירז - נו כן, נעשה את זה מהר
אני - טוב... וואי כבר 7 אני ארוץ להתכונן בנתיים
לירז - טוב מותק:] ביי בנתיים
אני - ביי יפה שלי
~*~*~
קמתי מהמחשב והתחלתי להתארגן, לא כל כך ידעתי מה ללבוש, לבסוף בחרתי בסקיני ג'ינס בהיר, סטפלס רחב בצבע חום ונעלי בובה חומות. התאפרתי ויצאתי לחולון, לביתה של לירז. היא כבר חיכתה לי בחוץ.
-
מאיה התהלכה ברחוב אלנבי בת"א, לאחר שמצאה אתה כתובתש הייתה כתובה לה על היד היא נכנסה לאחד הבניינים המוזנחים שהיו שם. היא עלתה לקומה השלישית, הקישה בדלת מספר פעמים. את הדלת פתח אותו בנאדם שהיא שנאה כל כך.
"נו, יש לך את הכסף כבר?", הוא שאל בקשיחות
מאיה: "אני באתי לדבר איתך על זה"
...: "בואי, תיכנסי"
מאיה: "זה בסדר, אני אגיד את זה מהר"
...: "את לא מתכוונת לעמוד פה בפתח הבית ולנהל שיחה, נכון?"
מאיה: "א...האמת שאני..."
...: "בואי". הוא הוביל אותה אל מרכז הסלון.
הדירה הייתה די קטנה, היא גם זכרה אותה כך. סלון קטן, מטבח קטן עם שולחן חום ישן באמצע, חדר אחד, שירותים ודוש.
...: "את רוצה לשתות משהו?", הוא הרים בידו את בקבוק הייגר היקר
מאיה: "לא, אני ממהרת"
...: "אוקיי, לא צריך. מה רצית?"
מאיה: "זה בקשר לכסף"
...: "את זה הבנתי"
מאיה: "אז הקטע פה זה שאני...תראה..."
...: "יש לך אותו פה או אין לך?"
מאיה: "יעקוב, תראה, אני..."
יעקוב: "כן או לא? שאלתי שאלה פשוטה"
מאיה: "לא" היא השפילה את מבטה
יעקוב: "אז בשביל מה באת? לסחוט מימני עוד כספים?" הוא התיישב מולה, מבטו חדר לעינייה בצורה מפחידה.
מאיה: "אני רק רציתי להגיד לך שאני עדיין עובדת על זה, אני מנסה להשיג אותו. זו קצת...בעיה"
יעקוב: "בטח, בעיה" הוא גיחך, "אבל לבוא אליי לפני יותר משנה ולבקש מימני 50 אלף ש"ח, זו לא הייתה בעיה בשבילך. אניע זרתי לך, את רצית כסף, אמרת שתחזירי"
מאיה: "אני יודעת! יעקוב, אני יודעת! ואני עובדת על זה, 50 אלף שקל זה לא דבר שבא בקלות, לפחות לא אצלי"
היא הביטה שוב על הבית, הבנאדם מלווה כספים להרבה אנשים, לאן הולך כל הכסף, כל הכסף שהוא עושה מהעסקים שלו אם הבית שלו ניראה כל כך מוזנח.
יעקוב: "תיכון, 100 אלף"
מאיה: "מה 100 אלף?"
יעקוב: "את יודעת מה זה ריבית מאיה? או שגם את זה אני צריך להסביר לך?"
מאיה: "יעקוב אתה אמרת שזה בלי ריבית, אנחנו הרי דיברנו על זה"
יעקוב: "לפני שנה, אם להזכיר לך. שנה זה הרבה זמן, דברים משתנים"
מאיה: "אבל אנחנו קבענו מההתחלה שזה יישאר 50 אלף, שזה בלי ריבית", היא אמרה בקול חנוק, כאילו מתחננת. היא הצטערה עלה רגע שהחליטה לבוא אל יעקוב ולבקש הארכה.
יעקוב: "חתמתי לך?"
מאיה: "ס...סליחה?", היא לא הבינה למה התכוונן
יעקוב: "יש לך מסמך, או משהו שאני חתום עליו? שזה בלי ריבית?"
מאיה: "ל... לא אבל זה מה שאתה אמרת"
יעקוב: "כל בנאדם שמכיר אותי לקוח את דבריי בעירבון מוגבל. חבל שאת לא."
מאיה: "אין לי 100 אלף שקל"
יעקוב: "חבל. את לא תרצי שעשה פשטה קטנה על הבית החדש שלך נכון?"
מאיה: "על מה אתה מדבר? אין לך מה למצוא אצלי בבית, אפילו מחשב אין לי"
יעקוב: "לדורון יש"
מאיה: "אל עתרב אותו"
יעקוב: "יש לך 10 ימים. אם לא, תצפי לאסון"
-
נכנסנו בחזרה אל ביתה של לירז לאחר שקנינו לאימה ערכת טיפוח ובושם חדש. היא הייתה שם, לבושה בשמלה ארוכה לבנה, לא היו הרבה אנשים, אבל בהחלט כל הקרובים אלייה. על השולחן במרכז הסלון עמדה עוגה גדולה עם קצפת ודובדבנים, המתנות היו עלה ספה. כולם שמחו.
היתי שם עד 12 בלילה, כשכולם כבר הלכו אבא של לירז הקפיץ אותי הבייתה.
-
"אמא, מחר אני צריכה לקום יותר מוקדם, כי יש לנו שעת 0", לירז נכנסה לחדרה של אימה
אמא: "בסדר, אל תדאגי חמודה". היא בדיוק יצאה מהאמבטיה והתעטפה בחלוק החדש שבעלה קנה לה.
לירז: "לילה טוב" היא חייכה
אמא: "חכי, בואי רגע" היא קראה לה
לירז: "מה?"
אמא: "בואי על ידי", היא סימנה עם ידה ללירז לבוא לשבת על ידה, על המיטה.
אמא: "מה עם עמית?" היא שאלה לאחר שלירז התיישבה
לירז: "אנחנו עדיין לא חזרנו"
אמא: "למה נפרדתם בכלל?"
לירז: "א...אני לא רוצה לדבר על זה"
אמא: "רמז?"
לירז: "הוא עשה משהו ממש לא יפה ו... מיטל אומרת לי לא לחזור אליו, ואני... אני לא יודעת מה לעשות"
אמא: "אנשים טועים לירז, אנשים טועים בחיים שלהם."
לירז: "אני לא יכולה לסלוח לו על זה"
אמא: "אל תחזרי אליו, אבל תסלחי לו. אסור לשמור כעס בפנים. את יודעת שלפני שהתחתנתי עם אבא שלך הייתי אמורה להתחתן עם מישהו אחר? הייתי בהריון מימנו"
לירז: "מה? אז... אז למה נפרדתם?"
אמא: "הפלתי"
לירז: "בגלל זה נפרדתם?"
אמא: "היית בחודש שלישי, היינו אמורים להתחתן בדיוק שבוע אחרי שנפרדנו. עשו לי מסיבת רווקות, הזמינו חשפן, את יודעת, כל הדברים האלו..."
לירז: "כן..." היא חייכה
אמא: "וכשחזתרי כניראה הוא שמע על מה שהיה שם, הוא היה בטוח שבגדתי בו ו..."
לירז: "בגדת?"
אמא: "מה פתאום. הוא היה בנאדם מאוד קנאי, הוא ישר קבע שבגדתי בו ו... התחיל לריב איתי. בחיים לא רבנו ככה. הוא הרביץ לי. התגוננתי, הוא דחף אותי ונפלתי במדרגות, הפלתי. כמובן שאחריי זה נפרדתי מימנו, לא רציתי לשמוע עליו בחיים. תראי..." היא פתחה את החלוק והראתה ללירז את הצלקת הגדולה מהניתוח
אמא: "הוא פגע לי גם בכבד ו..היה ניתוח מאוד מסובך. ניסו להציל את החיים של התינוק אבל לא הצליחו"
לירז: "א...אני לא ידעתי"
אמא: "ואז... הייתי בדיכאון במשך חצי שנה, או יותר. הכרתי את אבא שלך, התחתנו, הבאנו אותך לעולם. אחריי כמה חודשים קיבלתי שיחת טלפון, מימנו, מה...החולירע הזה. הוא אמר שהוא מתחתן והיה רוצה לראות אותי בחתונה שלו"
לירז: "מה עשית?"
אמא: "הלכתי. סלחתי לו"
לירז: "הוא הרביץ לך אמא..."
אמא: "אבל אני חזקה יותר. אני לא אשמור אתז ה בפנים, את כלה כעס והשנאה, אני לא אשב ואתייסר בבית, הוא לא שווה את זה. הלכתי לשם, וסלחתי לו והמשכתי הלאה. מה שאני בעצם מנסה לאמר לך שאת לא חייבת לחזור לעמית, לא משנה מה הוא עשה לך, אבל תדעי שלשמור כעס בפנים זה לא טוב. תסלחי לו, לא משנה מה הוא עשה, על הכל אפשר לסלוח."
לירז: "תודה אמא אני..."
אמא: "ואני מקווה שיבוא יום ותרגישי יותר בטוחה איתי, הייתי רוצה לדעת מה עובר עלייך"
-
שובל יצאה מקניון עזריאלי לאחר משמרת ארוכה בחנות הבגדים, היא הזמינה מונית לביתה של נועה. היא הרגישה שזה פשוט לא יכול יותר לשבת על הלב שלה, היא חייבת להוציא את זה החוצה.
היא צלצלה בפעמון ועליזה פתחה לה, במבט מופתע.
עליזה: "שובל? קרה משהו... השעה 12 בלילה"
שובל: "איפה נועה?"
עליזה: "היא בחדר שלה... בואי תעלי, רק בשקט, כולם ישנים"
שובל: "אוקיי...". היא עלתה בשקט אל חדרה ופתחה את הדלת. נועה הייתה כבר בדרכה למיטה, לבושה בפיג'מה בצבע וורוד בהיר.
נועה: "מה את עושה פה?", היא שאלה בקרירות "12 בלילה..."
שובל: "אני צריכה לדבר איתך?"
נועה: "עכשיו?!"
שובל: "כן"
נועה: "נו מה. מהר אבל, אני עייפה..."
שובל: את זוכרת את...את הספר ההוא ש... שהבאת לי?"
נועה: "כן, מה איתו?"
שובל: "את לא קראת אותו עד הסוף"
נועה: "אני יודעת, נו ו?"
שובל: "ואני כן"
נועה: "אז בראבו לך" היא מחאה כפיים "מה עכשיו?"
שובל: "מיטל היא....את...את ומיטל..."
וווווווווווואאאאאאאאא מהממם..
יאללה מחכה עוד..
תגידי כברררררר!!!
אחיוווווות!!!!!!
הממממממממממממשך
זה מהההההמםם
המששששך מאממייי
וואיי זה טוב שהיא אומרת לה את זההה 😊
עעכשיווו יהיו בלאגניםם XD
נאממ פרקק מושלם !
המשךךך (:
אתר האהבה הישראלי