•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

=פרק 150=



"יאללה עוד כוס?", שאלתי את לירז בפרצוף מחויי. מזגתי י ולה וודקה בסולוטעם אקסאל בכוס חד פעמית שקופה, עירבבתי ונתתי לה.
לירז: "רגע!" היא צעקה כשבאתי ללגום מן הכוס
אני: "מה קרה?"
לירז: "לחיים" היא קירבה את הכוס שלה לשלי
אני: "לחיי מה?"
לירז: "מיקודם הלחיים היה בשבילי, עכשיו הלחיים מוקדש לך!" היא צעקה והמשיכה "שתיהי הכי מאושרת, שתצליחי בהכל, אוהבת אותך אחותי!"
חייכתי, עשינו לחיים ושתינו. זאתכבר הייתה הכוס ה4 שלי, אני ידועה כאחת שמשתכרת מהר.
לירז: "עוד לא ראיתי אותו, את יודעת?"
אני: "הנה הוא..." הצבעתי לעבר חבורת נערים שרקדו, עמית היה בניהם
לירז: "אולי אני אלך לדבר איתו?"
אני: "דיי כבר לירז! את סתם משפילה את עצמך, תעזבי אותו כבר!"
לירז: "אבל אני לא יכולה, אין את פשוט לא מבינה את זה..."
אני: "תאמיני לי שאני כן. אבל תראי, עם כלה כבוד ואני לא רוצה לפגוע בך במה שאני הולכת להגיד עכשיו... הוא לא שם עלייך זין. הוא כל הזמן דופק לך מבטים, ואני רואה את זה, לא בא להגיד לך שלום, רוקד עם כולם, נהנה, שותה, רוקד עם בנות... ואת עוד רוצה ללכת לדבר איתו. אני לא מבינה אותך לפעמים"
לירז: "מה לעשות..." היא מלמלה והדליקה סיגרייה. "אני הולכת קצת לרקוד"
אני: "טוב..." עניתי מבואסת, היא בכלל לא אמרה לי לבוא איתה.
נשענתי על ה'בר' שבחוץ עם גבי אל כולם, חשבתי על הכל. איך לעזאזל אני מצליחה להוציא אותה מהבאסה? לאחר כמה דקות הרגשתי ידיים חמימות עוטפות את מותניי, הסתובבתי וראיתי את בן, הוא היה יותר מידיי מסטול. עיניו היו אדומות, הוא חייך חיוך מטופש, הוא לא היה בפוקוס בכלל, יותר גרוע מימני.
אני: "כמה שתית?" שאלתי וצחקתי
בן: "קצת" הוא חייך ונישק אותי
אני: "בוא נשב קצת?"
בן: "בואי אהובתי!" הוא צעק
התחלנו ללכת לעבר אחת השמיכות שהיו פרוסות על הדשא בגינתה של דורין, נשכבנו על הגב והוא חיבק אותי אליו.
בן: "זוכרת שפעם אחת שישבנו ככה והבטנו בוככבים, אז..." הוא חייך שוב את אותו חיוך מטופש "אז אמרתי לך... או שאת אמרת לי, לא זוכר" הוא צחק "שבטח כמו שאנחנו מסתכלים עלה כוכב בשמיים וחושבים מה יש שם, אז בטח באותו כוכב...או...או כוכב אחר יש גם אנשים כמונו שמסתכלים ברגעים אלו על הכוכב שלנו?"
אני: "נו?" שאלתי בחיוך, צורת הדיבור שלו הצחיקה אותי מאוד. תמיד שהוא היה שיכור או מסטול והיה מדבר, הלשון שלו הייתה מסתבכת והיה יוצא לי מבטא מצחיק.
בן: "אז עכשיו אני לא אוהב את זה!"
אני: "לא אוהב את מה מאמי?"
בן: "שגם שם יש אנשים שמסתכלים על הכוכב שלנו"
אני: "חח למה לא, במה זה מפריע לך בדיוק?"
בן: "כי ככה, בטח הם מסתכלים עלינו במשקפת של חייזרים ואומרים עלייך כזה 'וואה וואה איזה שאפה' והם מתכננים לבוא לפה ולקחת אותך אליהם, כי בטח כולן מכוערות שם" הוא אמר ואני פרצתי בצחוק. "שתהיה לי בריא, אתה והדמיון שלך!" אמרתי לאחר שנרגעתי קצת.
-
דורון ישב בחדר-משרד שלו בביתו, הוא לא שם לב שהשעה כבר 1 וחצי בלילה והוא עדיין יושב על המסמכים של העבודה. הטלפון בבית צלצל והוא מייד הרים את השפורפרת והוריד את משקפי הקריאה שלו.
"הלו?", הוא שאל בקול עייף
...: "דורון...", זו הייתה מאיה
דורון: "היי מאיה"
מאיה: "התקשרתי רק כדי לברר משהו"
דורון: "מה?"
מאיה: "אתה החלטת?"
דורון: "בקשר למה?"
מאיה: "בקשר לזה שאתה צריך וותר על כמה דברים בשביל הקשר הזה"
דורון: "את רואה? את שוב מתחילה עם זה. תשמעי, יש דברים שאפשר לוותר עליהם ויש דברים שלא"
מאיה: "מה כל כך קשה בלוותר על יציאות עם חברים לברים?"
דורון: "מאיה, זה מנהג אצלנו. זה חבירם שלי כבר שנים, אנחנו כל שבוע הולכים ביחד, את לא יכולה פתאום למנוע מימני לצאת או להיפגש איתם. למה לא? בואי תרחיקי אותי מכ העולם ותשמרי אותי רק לעצמך"
מאיה: "אתה יודע שלא התכוונתי לזה"
דורון: "אבל זה מה שאת עושה מאיה"
מאיה: "כי זה מעצבן אותי"
דורון: "מימה את מפחדת?"
מאיה: "שתלך עם אחרות"
דורון: "אם זה יקרה תדעי שזה באשמתך", הוא אמר פתאום.
מאיה: "ב... באשמתי?" היא שאלה לאחר שתיקה ממושכת
דורון: "כן, באשמתך מאיה. את מרחיקה אותי מימך עם כל ה...הקינאה, עם כל הרכושנות הזאת, אני לא רכוש שלך, אני באנדם, אני צריך את המרחב שלי, את החופש שלי, את מנסה למנוע את זה מימני בכח, מנסה... אני לא יודע, באמת, אני מרגיש שאת כבר חונקת אותי, זה רק גורם לי לברוח"
מאיה: "אל תדבר ככה, בבקשה..."
דורון: "אבל זאת האמת! זה מה שאני מרגיש. את רוצה שאני אשקר לך? שאניא גיד ל 'טוב, אני לא אצא איתם' ואז אלך איתם?"
מאיה: "אתה מתנהג כמו תיכוניסט טיפש. כולה חבירם, כולה יציאה"
דורון: "זה לא כולה חברים מאיה, דיי כבר. את לא יכולה להרחיק אותי מכולם. מה את רוצה, שאני כל היום אשב בבית"
מאיה: "אתה יכול גם לשבת איתי..."
דורון: "אבל לא יכול 24 שעות ביממה רק להיות איתך! תביני את זה כבר"
מאיה: "אז אתה בעצם אומר שלא טוב לך איתי"
דורון: "מאיפה הגעת למסקנה הזאת? זה לא מה שאמרתי. אבל אם תמשיכי ככה במאת לא יהיה לי טוב איתך. אני מגביל אותך? אני אומר לך 'אל תעשי ככה וככה'? לא, נכון? אז למה את עושה ל-י את זה? אני סומך עלייך מבינה? את פשוט לא מאמנה בי. את חושבת שאני רק אצא מהבית ואבגוד בך, זה לא עובד ככה"
מאיה: "אבל עובדה, בגדו בי"
דורון: "אז אני באמת מצטער בשבילך, אבל את התסכולים שלך מקשרים ישנים אל תוציאי עליי ועל הקשר שלנו! אם הייתי רוצה לבגוד בך, מאיה, הייתי עושה זאת מזמן. לא רק בבארים אפשר לבגוד, גם בעבודה אפשר, בבית, במכולת, בכל מקום! תפסיקי ללחוץ עליי"
מאיה: "אני לא... אני לא לוחצת עליך אני.. יודע מה?" היא פתאום שינתה את טון הדיבור שלה "אני כן, אני מודה, אני רוצה אותך רק לעצמי טוב? וזהו. אם אתה לא מפסיק לצאת איתם, תשכח מימני"
דורון: "להתראות מאיה" הוא אמר, לא חיכה לתשובה וניתק.
-
בן הרגיש שהוא הולך להקיא בכל רגע, הוא נכנס לביתה של דורין, החל ללכת בין החדרים, המסדרונות, באחד החדרים הוא נתקל בזוג שמתמזמז, זה לא הפריע לו להישכב על המיטה, על ידם ולשיר.
"אולי תסתום כבר?!", הבחורה צעקה אל בן
בן: "לונלי! איים מיסטר לונלייייייי! איי הב נו באדי... איים אול מיי....און... אווווןןןןןןןן" הוא המשיך לשיר בזיוף
...: "גבר, אחי... אולי תצא, אתה רואה שאנחנו פה...אה?", הבחור תפח על שכמו
בן: "הנה, אנ יוצא. גם פה לא רוצים אותי" הוא עשה פרצוף עצוב ויצא מהחדר.
-
"נו, הוא נעלם לי" רטנתי בפני לירז
לירז: "אל תדאגי, הו בטח הלך רגע, תכף יבוא. הלכתי למזוג לי עוד כוס, רוצה?"
אני: "את לא חושבת ששתית יותר מידיי"? כבר 6 כוסות"
לירז: "אני עדיין לא שיכורה. אני רוצה להשתכר, לשכוח מהכל, מעמית במיוחד"
רציתי להתחיל להסביר לה את המ שבן הסביר לי עם הסמים, שזו לא דרך לברוח מהמציאות, אבל לא היה לי כח אפילו לדבר.
לירז הלכה לכיוון ה'בר' ואני המשכתי לעמוד על יד הבריכה.
ראיתי את נועה ושובל מתקרבות, הן צחקקו בניהם, הסתכו עליי, קינאתי. כאב לי. שנאתי.
"מה, בנו'ש נטש אותך?", נועה שאלה אותי בטון ציני במיוחד
אני: "נועה, בחייאת, תמצאי חיים ועזבי אותי"
נועה: "את ישר מתחילה לריב"
שובל: "נכון"
אני: "מה מתחילה לריב כוסאמק, רדי מימני כבר! אני דיברתי אלייך? לא, נכון? אז למה את מציקה? ואת שובל, אל תתערבי טוב?!" אמרתי בעצבים
נועה: "היא תעתרב במה שבה לה"!
אני: "את היחידה פה שמחפשת לריב כל הזמן. אשכרה משעמם לך בחיים"
נועה: "כן אה? ראית מה זה. מאוד משעמם לי..." היא התחילה לשחק בשיערה הבלונדיני "מה לעשות, מה לעשות כדי להעביר את השיעמום... המ...אה, יש לי רעיון!" היא אמרה שוב בקול הציני המעצבן שלה, הבטתי בה, לא הבנתי מה יש לה, ראיתי שהיא חוששת ממשהו, אבל לפני שהספקתי לגלות מה הייתי עמוק בתוך הבריכה. הבת זונה דחפה אותי. כשהוצאתי את ראשי מהמיים כולם צחקו, לירז אפילו לא הייתה שם. ליאור רץ לעברי ועזר לי לצאת
"מה זה, איך נפלת ככה?" הוא שאל. הייתי כל כך עצבנית שאפילו לענות לו לא הייתי מסוגלת. התקדמתי עלבר נועה, דחפתי אותה כל כך חזק שהיא נפלה על הדשא, לא הצליחה להחזיק את עצמה, התחלתי ללכת לכיוון היציאה.
"חכי רגע נו!", שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את דורין. מה היא רוצה עכשיו?
אני: "מה?" הסתובבתי בעצבים, קפאתי מקור. כולי הייית רטובה, השיער היה דבוק אל פניי. בן נעלם לי, לירז נעלמה לי, נועה דחפה אותי למיים וכולם צחקו, ממש יופי. עוד שנייה פרצתי בבכי מרוב תסכול.
דורין: "אל תלכי בבקשה, אל תתייחסי אלייה! בואי, תתקלחי אניא ביא לך בגדים, אבל אל תלכי, בסך הכל 3 עכשיו"
אני: "לך קל להגיד דורין! לא אותך דחפו לבריכה מול כולם! אני פשוט שונאת אותה טוב?" אמרתי והדמעות זלגו מעצמן, לא שניסיתי לעצור אותן בכלל...
דורין: "דיי... אל תבכי" היא התקדמה וחיבקה אותי. זה היה כל כך מוזר, לחשוב ששנאתי אותה כל כך. חיבקתי אותה בחזרה והמשכתי לבכות.
אני: "דורין באמת, מאמי... לא משהו נגדך.. אני פשוט רוצה הבייתה"
דורין: "את בטוחה?"
אני: "כן... תודה."
דורין: "טוב... מצטערת, אני אני...באמת.."
אני: "זה בסדר דורין" עניתי בשקט וניגבתי את דמעותיי.
התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי, בדרך דמעות שוב פרצו החוצה, לא הצלחתי להחזיק את עצמי. כל המצב הזה, הכל, פשוט תסכל אותי. כשקורה לי משהו, אני מתיחהל לבכות ואז אני מערבת את כלה דברים שקרו לי, זה פאק שיש בי. שוב נזכרתי באמא, בריבים עם אבא, בסמים, בנועה, בלירז, בבן... בהכל.
-
"בן! בן תפתח לי רגע!", נועה צעקה ודפקה על דלת חדר השירותים בחוזקה. בן פתח לה אתה דלת, הוא בקושי היה מסוגל להחזיק את עצמו.
"מה יש לך, כמה שתיתי? אתה לא נורמלי..." היא אמרה
הוא ניסה לקום אבל מעד, מעד עלייה, היא חיבקה אותו, הוא חיבק אותה בחזרה.
"אני...אני..ל...לא יכול...נו... אוף" הוא מלמל
נועה: "בוא, בוא נשב..." הא לחשה והושיבה אותו ביחד איתה על רצפת השירותים
"אתה רוצה להקיא עוד?" היא שאלה וליטפה את פניו. היא הרגישה איך הפרפרים בבטינה עומדים לפרוץ החוצה. היא כל כך התגעגעה לרגעים האלו, לתווי פניו המושלמים.
בן: "לא...אנ....אני בסדר. מיטל..אני...נועה, איפה...איפה טולי...טולטול?"
נועה: "לא יודעת, היא ישבה עם איזה בחור והם הלכו הבייתה ניראה לי"
בן: "מ...מה? מי זה איפה הוא.. בן..זונה...איפה?" הוא מלמל, התקרב לאסלה והקיא עוד.
נועה: "לא יודעת.. בוא.. אני אעזור לך", היא הקימה אותו ושטפה את פניו
בן: "למה היא לא...לא איתי עכשיו... עזבה אותי...", נועה ידעה שזה לא הוא דמבר, שזו הוודקה מדברת אבל זרמה איתו.
נועה: "כי... כי כניראה שלא אכפת לה", היא עשתה פרצוף של: 'מצטערת, אבל ככה זה'. "בוא... בוא אליי..." היא לחשה וקירבה את פנייה אל פניו...

פרק?

מהממם !!

מחכה להממממשך מדהים!

מדהיםם [:
זונה שקרניתת הנועההה הזאת.. שלא תיתקרב אליווו בכלל !!!
הוא של מיטלל !


המשךך [:

מדהים..!
שנועה לא תעשה כלוווווום :X
תמשיכי

וואי אייזה זוונה הנועה הזאת \:
הממממשך פרק יפה 😊

שונאת את נועהההההההההההההה
מגעיייילה!! איככס!!!
המממממשך..

מגעילה הנועה הזאאאאאאת רררררר!#

מחכה להמשךךך
מואאאאאה:]

מדהים [;
תמשיכי ...

מגעילה הנועה הזאתתתתתתת
המשךךך

QUOTE (שקדייי @ 24/05/2007) מדהיםם [:
זונה שקרניתת הנועההה הזאת.. שלא תיתקרב אליווו בכלל !!!
הוא של מיטלל !


המשךך [:
😉

יוואא אני שונאת הנוועה הזאת !!!

שההם לא יתנשקקקו 😢

אוח', שרמוטה זה מה שהיא ! @ #

המשךך 😊

:]

עווווד .

לא לא לא לא לא לא ל א!!!..
שלא יעשה את זה!
אסור לו!!..
יאא איזה פרק מושלם=]
אהבתי..
סיפור כל כך מדהים!!
את ממש ממש מוכשרת..
תמשיכי דחוף מאמי!..
אוהבת מלא..3>
=]

פרק ממש יפהה..
המשךך דחופפפפפ 😊