=פרק 143=
נועה מייד זיהתה את קולו של שגיא, היא עצמה את עינייה, רוצה שהרגע יעלם, היא התחרטה שענתה.
נועה: "היי שגיא" היא ענתה בקרירות
שגיא: "מה קורה?"
נועה: "הכל בסדר"
שגיא: "אני...אני בא לארץ לשבוע"
נועה: "בשביל מה?"
שגיא: "מה זה בשביל מה, יש לי חופש של שבוע מהלימודים והעבודה"
נועה: "מה יש לך לחפש פה?"
שגיא: "את לא רוצה לראות אותי?"
נועה: "לא"
שגיא: "למה את כזאת קרה אליי?"
נועה: "כי זה לא ייתכן שכשמציעים לך משהו בחו"ל אתה מעיף אותי קיבינימאט אבל כשיש לך חופש אז אתה מפנה לי מקום"
שגיא: "נועה, את זאת שחתכת את הקשר"
נועה: "מה ציפית? שנישאר ביחד ונתראה כשיש לך חופשים? לא נראה לי"
שגיא: "נועה? מה יש לך? למה את כזאת...את השתנת"
נועה: "חזר לי הזיכרון...ראית מה זה" היא אמרה בציניות
שגיא: "אני בכל זאת בא לארץ, יש לי משפחה שם את יודעת"
נועה: "יופי, אז תבקר את המשפחה שלך, אני לא מבינה מה אתה רוצה מימני"
שגיא: "ממש תודה רבה לך נועה, שיהיה לך יום טוב"
נועה: "ביי" היא אמרה בקרירות וניתקה. היא רצתה לראות אותו, אבל הרגישה שזה יוריד לה מהכבוד.
-
בן שכב על המיטה בחדרו, בזמן האחרון הוא לא ממש מוצא עיסוקים, אין לו כל כך מה לעשות. כל הזמן אימון, ביצפר, מיטל, חברים...הוא הרגיש שהכל הולך לפי שגרה מעצבנת. לפעמים הוא פשוט התגעגע לאי, שהכל שקט שם. אף אחד לא חושב שם על כסף, על לימודים, על לאיפה לצאת ומה לעשות, הכל רגוע שם.
דלת חדרו נפתחה וליסה, אימו, עמדה בפתח
ליסה: "בן מאמי יש לך אורחים"
בן: "מי?" הוא שאל כלא מבין, הוא היה בטוח שזאת מיטל
ליסה: "אורן"
בן: "מה? מה הוא עושה פה?" הוא שאל בקול רם
ליסה: "שש...הוא בסלון!"
בן: "מה? הכנסת אותו? בשביל מה?"
ליסה: "מה זה בשביל מה?"
בן: "אנחנו לא מדברים, את יודעת!"
ליסה: "לא טרחת לעדכן אותי. עכשיו אין מה לעשות, תרד או שאני מעלה אותו לפה"
בן: "שיעלה לפה"
ליסה יצאה מהחדר בפנים חמוצות וכעבור דקה אורן נכנס
אורן: "מה המצב?" הוא שאל בחיוך
בן: "אתה צריך משהו?"
אורן: "למה אתה מדבר ככה?"
בן: "כי אתה רגיל לבוא רק כשאתה צריך משהו, נצלן"
אורן: "בן תירגע! אני בא להשלים איתך ואתה ישר מתחיל עם העוינות שלך!"
בן: "כי מה, איך אתה מצפה שאני אתנהג?"
אורן: "אנשים טועים בן"
בן: "ואתה מקום ראשון בקטע הזה..." הוא סינן
אורן: "אולי דיי? אני סלחתי לך על דברים....על הרבה דברים"
בן: "אני פשוט יודע שאם נחזור להיות חברים אתה שוב תתחיל עם כל הקטע שלך, לסכסך, לעצבן, לריב...ללכלך מאחורי הגב"
אורן: "אני מצטער..." הוא השפיל את מבטו
בן: "אל תצטער...אין על מה להצטער"
אורן: "עשיתי טעויות"
בן: "כולם טועים אורן" הוא ענה בחיוך
אורן: "תודה" הוא חייך בחזרה והם התחבקו
בן: "עכשיו יאללה, קום, חלאס עם הריגשי, הולכים להשלים עם כולם"
-
שירן: "תראו מי נזכרה להתקשר!", היא ענתה לטלפון בעצבים. מאז ששלי חזרה לבית הספר הרגיל שלה היא שכחה לגמריי משירן והזניחה אותה.
שלי: "זה השלום שלך?"
שירן: "זה פשוט מעצבן, כי שכחת מימני לגמריי"
שלי: "לא נכון, את יודעת, יש לי מלא לחץ בלימודים והכל"
שירן: "רבת עם שובל ונועה?"
שלי: "כ...כן" היא ענתה ביאוש
שירן: "ידעתי"
שלי: "מה?"
שירן: "בגלל זה התקשרת...רק כשאת לבד את נזכרת בי"
שלי: "זה לא נכון שירן אל תדברי שטויות"
שירן: "אם את אומרת...אז מה חדש חוץ מיזה?"
שלי: "זוכרת את אורן? החמוד הזה?"
שירן: "חבר של בן לא?"
שלי: "כן..."
שירן: "מה לך ולו? אבל רגע, את לא רוצה את בן?"
שלי: "אני נפגשת עם אורן היום...וככה אני אתקרב לבן"
שירן: "מתי את נפגשת איתו?"
שלי: "בסביבות 11..."
שירן: "מה אתם תעשו?"
שלי: "סתם נישב מתחת לבית שלי כניראה, ניראה כבר"
שירן: "אוקיי...תהני"
שלי: "בא לך לקפוץ אליי עד אז?"
שירן: "עכשיו?"
שלי: "כן..."
שירן: "עזבי, נדבר כבר מחר אני הולכת לראות את הסידרה שלי"
שלי: "איזה סידרה?"
שירן: "רק ידידים"
שלי: "עוד פעם הסידרה המעפנה הזאת? באיזה פרק זה כבר? 5600??"
שירן: "אוי נו באמת, תראי ותביני, זה מאוד מעניין דווקא"
שלי: "טוב טוב, מה שתגידי...נדבר מחר ביי ביי"
שירן: "ביי..."
-
בן הגיע לליאור יחד עם אורן, עמית גם היה שם. הם השלימו במהרה, החליטו לשכוח מכל מה שהיה ולפתוח דף חדש.
ליאור: "עכשיו צריך לצאת לחגוג"
עמית: "מה לחגוג, מחר בת ספר"
בן: "ממתי נהיית כזה חנון?"
ליאור: "מאז שהוא פגש את לירז...חח סתם בצחוק אחי"
אורן: "אני לא יכול אני צריך ללכת עוד מעט"
בן: "לאן?"
אורן: "סתם...ל...ידידה"
עמית: "מי?"
אורן: "אתם לא מכירים"
ליאור: "כוסית?"
אורן: "נו חלאס..." הוא אמר וצחק "מה אתם עושים ביום שישי?" הוא שאל והעביר נושא.
-
הפלאפון שלי צלצל, קמתי מהשולחן ועליתי לחדר שלי..
אני: "הלו?" עניתי במהירות
אבלין: "היי מה המצב?"
אני: "סבבה.. מה איתך?"
אבלין: "הכל טוב" היא צחקה "שומעת, בא לך לבוא איתנו? אנחנו יושבים בבית של גל, זה שהיה איתנו אותו יום בסרט"
אני: "אהה...סבבה"
אבלין: "תגידי גם ללירז שתבוא"
אני: "איזה היא ישנה דיברתי איתה לפני שעה היא מתה מעייפות" עניתי בבאסה
אבלין: "נו אז לא נורא, תבואי רק את"
אני: "סבבה" חייכתי
אבלין: "אז אני אבוא אלייך עוד שעה תיהי מוכנה"
אני: "אוקיי"
סיימנו את השיחה וירדתי חזרה למטה, התישבתי בשולחן והמשכתי לאכול
אבא: "מי זה זהיה?"
אני: "אבלין..."
אבא: "הפריקית הזאת לא?"
אני: "אבא נו באמת" פרצתי בצחוק
אבא: "אתן הולכות לאנשהו?"
אני: "כן לידיד...גל"
אבא: "מי זה? אני לא מכיר"
אני: "אתה לא אמור להכיר..."
אבא: "עכשיו כבר 9, מתי תלכי-מתי תחזרי?"
אני: "אני הולכת ב10..."
אבא: "יש מחר בית ספר"
אני: "אניי יודעת אבא!"
אבא: "ב12 את בבית!"
אני: "בסדר רק אל תדאג טוב?"
-
"1....2...3....4..איך 4? כוסאמק", נועה דיברה אל עצמה בזמן שספרה את כדורי הלקסעדין שנשארו לה.
דפיקות נשמעו על הדלת שבחדרה והיא מיהרה להחביא את הכדורים המשלשלים בחזרה במגירה.
"את יורדת לאכול?", אימה עמדה בפתח הדלת
נועה: "לא אני לא רעבה"
קייט: "לא אכלת כל היום"
נועה: "אכלתי!"
קייט: "מה אכלת?"
נועה: "בורקס בביצפר" היא שיקרה
קייט: "נו, ו9 בערב עכשיו!"
נועה: "אבל אני לא רעבה!"
"היא בדיאטה!!", קיילן נדחפה לשיחה
נועה: "אוי נו תסתמי כבר"
קייט: "אני מאוד מקווה שזאת לא האמת נועה" היא אמרה בפנים רציניות ויצאה מחדרה.
נועה כיבתה את האור וחזרה לשכב במיטה, מנסה לשכוח מהכל, הרעב הציפה אותה והיא רק התעלמה מימנו.
-
כל אחד חזר לביתו ורק אורן נשאר אצל ליאור
אורן: "שומע, כבר 10 אני יוצא אלייה"
ליאור: "בוא אני אקפיץ אותך"
אורן: "לא, לא צריך, באמת"
ליאור: "נו מה אכפת לך, יאללה בוא"
הם ירדו למטה ונכנסנו למכוניתו של ליאור
ליאור: "תכוון אותי, אה?"
אורן: "סבבה...תגיד, מה איתך ועם אנה?"
ליאור: "הכל טוב איתה ברוך ה'... מה איתך? יש מישהי?"
אורן: "זאת שאני הולך אלייה עכשיו"
ליאור: "אתה לא רוצה להגיד איך קוראים לה?"
אורן: "אתה תידע...יותר מאוחר"
ליאור: "או...קיי...."
אורן: "זהו, תעצור פה", אורן אמר וליאור עצר את האוטו. אורן אמר בכוונה לליאור לעצור כמה בתים לפני, שלא ידעש הוא הולך לשלי, האקסית של בן.
אורן יצא מהאוטו והתחיל ללכת לכיוון ביתה, ליאור לא יכל להישאר סקרן ונסע אחריו באיטיות.
אורן נעצר מתחת לאחד הבתים, לליאור לקחה בדיוק שנייה לזהות שזה הבניין של שלי, הוא לא האמין עד שראה את שלי יוצאת מהבניין ומביאה לאורן חיבוק ענקי.
-
התבוננתי במראה, נראיתי טוב, למרות שלא השקעתי ממש. לבשתי ג'ינס בהיר צמוד ונמוך, גופייה לבנה צמודה, נעלי אדידס סופרסטאר, התאפרתי קצת וירדתי למטה אל אבלין.
דיברנו קצת ואז הלכנו לכיוון ביתו של גל, ההליכה הייתה בערך 20 דקות כשהגענו כל אלו שהיו בסרט היו שם, נסטיה כרגיל הייתה מהממת מתמיד. על השולחן היו 2 בקבוקים של וודקה אבסולוט, במרכז הסלון הייתה נרגילה, כולם ישבו שם, חלקם כבר שתו, צוחקים ונהנים. אמרתי שלום לכולם והתיישבתי איתם. כל אחד סיפר משהו, כולנו צחקנו והיה ממש נחמד.
נסטיה הלכה והתיישבה על הספה לבדה, אף אחד לא ממש התייחס, כולם היו עסוקים בלספר דברים מצחיקים שקרו להם, אחד על מישהי שפגש מהאינרנט וגילה שזאת בת דודה שלו, השני על הסרט שראינו לפני כמה ימים, אבלין סיפרה שהיא הייתה בעזריאלי אתמול והיה שם את מפגש ישראבלוג
אבלין: "פשוט חבורה של מפחידים, זה היה כזה מצחיק"
אני: "אני חושבת את מגזימה" אמרתי בחיוך "אני בטוחה שלא כולם כאלה"
אבלין: "נכון...אבל היית חייבת לראות את זה, כל ילדה שנייה בת 12 חושבת שהיא פריקית גותית קשוחה ואפלה...אפילו הניטים שעלייה שוקלים יותר מימנה!" היא אמרה וגרמה לי לפרוץ בצחוק. מזגתי לעצמי עוד כוס עם קצת אבסולוט והשאר אקס אל, התבוננתי בנסטיה...היא הוציאה מהכיס שלה חתיכת צלופן, היא פתחה אותה בעצבים עם שינייה וזו הייתה קבוייה קטנה בצבע חום.
אני: "מה זה?" מייד שאלתי
נסטיה: "חום" היא צחקה
אני: "אני יודעתש זה בצבע חום אבל מה ז..."
אבלין: "זה חשיש מיטל..." היא ענתה והרגשתי כמו ילדה בגן שמסבירים לה מה זה אופניים.
אני: "אה...מה...אתם מ...מעשנים?" שאלתי בפליאה
אבלין: "כן...לפעמים אבל! לא קבוע..."
נסטיה הניחה את הקובייה שהיא כינתה בשם "בוף" על המפתחות שלה והתחילה לחמם אותו עם המצית שלה.
גל: "תיזהרי, את תשרפי את זה בסוף!" הוא קם בזריזות
נסטיה: "אוי, כאילו שאתה תלמד אותי"
סטס: "אני מתקסס!" הוא מייד התערב
נסטיה: "בסדר בסדר..."
היא הניחה את המצית בצד רק לאחר שיצא עשן מוזר מהבוף והניחה אותו על חתיכת דף עיתון שעליו היה את הדבר הזה שבתוך הסיגריות
אבלין: "את יודעת מה זה נכון?" היא שאלה והצביעה על הטבק וצחקה
אני: "כן..." עניתי בחיוך, חששתי מאוד. רציתי ללכת הבייתה.
סטס התיישב על יד נסטיה והתחיל לערבב עם ידיו את הבוף עם הסיגריה... לאחר שזה הפך לדבר אחיד הוא הביט באבלין, "שימי מיים במכשיר"
אני: "מה, יש לזה מכשיר?" שאלתי בפליאה
נסטיה: "באנג...את יודעת מה זה?"
אני: "כן כן..." עניתי ונזכרתי שראיתי פעם באיזהשהו ספר על סמים תמונה של זה.
אבלין חזרה עם באנג בצבע וורוד שיש בו קצת מיים. סטס הכניס לתוך המבחנה שהייתה תקועה בו טיפה מהערבוב של הסיגריה והבוף, הוא קרא לזה 'קססה', הצחיק אותי שיש להם מלא שמות לדברים האלו...שמותש לא הצלחתי כמעט להבין. הוא קירב את פיו אל החור שנמצא בראש הבאנג, את המצית קירב אל המבחנה, הדליק והתחיל לשאוף פנימה בחוזקה...
אבלין: "עכשיו נפל הראש"
אני: "אה...מה שהא הכניס למבחנה? זה ראש?"
אבלין: "כן..." היא ענתה בחיוך
סטס הוציא באיטיות את העשן מפיו, כלכך הרבה עשן...., "מי עכשיו?" הוא שאל, נסטיה מייד הפילה גם ראש ואז הגישה לי את הבאנג...
וואי תמשיכי בובית אני סקרנית
לאללאלא לא לעשששששששן:] חעחעח
מזהה מיטל לא כזאתת נו בממממממת😛
המששך.
יואוו איזה פרקק יאאפה ( =
המשךך ..
יפפפפה 😊
חחחח הצחייק הקטע עם הסדרה שללה 😁
ללא שלאא תעשןן!!! שלא תעשה את זהה!! זה הורס ת'בריאות חעחעח
דיי אני סקרניתתתתתת
תמשיכיי
אייזזהה פרקק 😊)
פשוט מושלםםם 😛
המשךך D:
$ שבוע טוב $
לא לא לא! שלא תעשה את זההה!!!!!!!!!
וווווואאאאאוווווווווווווווווווווווווווו!!!
את לא מבינה ביכלל!..
אני כבר איזה שבועיים קוראת את הסיפור הזה ופשוט התמכרתי אליו!!!
הסיפור כל כך מדהים! את ממש מוכשרת!!!
פרק פשוט מושלם!!
תמשיכי דחוף!!!
אוהבת 3> תובל=]
קראתי כבר את הפרק במקום אחר 😊
אתר האהבה הישראלי