•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

אהאא בעע :SS

הם יריבו 😢

פרק מדהיםםם כמו כולםםם..
המשךך 😛

מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !! מיטל ילדה נגררת !!

יש לזה אפייייילו מנגינה 😊

פרק יפפה .

יאו פרק מהמם
את חייבת להמשיך
פליז פליז

פרק מעלף !!
תמשיכי =]

יש לך סיפווור מדהייייייים . :|
אני קוראת סמויה בבלוג שלך ..
תמשייככיייי

ואי ואי איזה סיבוך !!!!!!!!!!!!
המשך דחוף

ואו, מ ד ה י ם...
אין לי מילים!!!😊


תמממממששייככי!!# 😊

מדהים מדהים מדהים.
וואי וואי אהבתי

אבל מה עשית למיטללל חעחעחעעח=] מדרדרת

המשך דחופ

=פרק 145=

אני: "הלו מאמי?", עניתי והוא שתק
אני: "בן?"
בן: "מה מיטל"
אני: "מה קורה מותק?"
בן: "הכל דבש" הוא ענה ונשמע ציני "יש לי משהו לשא..."
אני: "אוקיי...אתה רוצה לבוא אליי?"
בן: "איך את לא מתביישת?"
אני: "מה?"
בן: "מה מה?!"
אני: "מה יש לך בן?"
בן: "את חושבת שאני מפגר? בשביל מה לקחת סמים? ועוד שיקרת לי, אני לא מאמין פשוט!!" הוא צעק
אני: "מ...מאיפה אתה.."
בן: "מאיפה אני יודע?? מה לעזאזל אכפת לך מאיפה אני יודע?! אני יודע וזהו! ואני יודע גם ששיקרת לי, שלא התכוונת לספר לי!"
אני: "אני מצטערת בן אני מבטיחה שזה יותר לא יקרה בחיים ואני..."
בן: "עכשיו את נזכרת להצטער? למה לא אמרת לי? למה את הולכת ויושבת עם חבורה של זונות ומסריחים בלי להגיד לי? ממש חיים כפולים פתחת לך!" הוא צעק ואני הרגשתי את המחנק בגרון
אני: "אבל תקשיב רגע בן, זה לא ש..."
בן: "לא מעניין אותי! את מבינה מיטל? לא מעניין אותי. את יודעת שאני שונא אנשים שמעשנים סמים, איזו סיבה הייתה לך לעשן?! מילא היית במסיבת טבע, גם זה לא, אבל מה את הולכת ומעשנת סמים? את התחרפנת?"
אני: "תירגע! כולה ניסיתי! מה אתה עושה מיזה כזה עניין גדול?! זה היה רק פעם אחת!"
בן: "אני לא רוצה חברה נרקומנית מיטל" הוא אמר הפעם בקול שקט יותר
אני: "מה הקשר? זה שניסיתי פעם אחת כבר הופך אותי לנרקומנית? לא נראה לי!"
בן: "פעם אחת ניסית?"
אני: "כן!" צעקתי
בן: "את בטוחה?"
אני: "ו...עוד פעם ש..."
בן: "מתי?"
אני: "בן תקשיב רגע...,
בן: "מ-ת-י?"
אני: "מיקודם... אבל תבין אני לא..."
בן: "שיהיו לך חיים נפלאים מיטל, תמשיכי לעשן סמים, ניראה לאן תגיעי, תמשיכי גם לשקר לכולם כל הזמן"
הוא אמר וניתק.
"כוסאמק!" צעקתי והעפתי את הפלאפון על המיטה. כעבור חצי דקה דלת חדרי נפתחה
אבא: "מה קרה?!" הוא שאל בדאגה
אני: "כלום!"
אבא: "אז למה צעקת? מה קרה מיטל?"
אני: "אני אומרת לך שכלום! אוףף!!!"
אבא: "אני דואג לך, תגידי לי מה יש לך. אני צריך לחזור לצאת ואני רוצה רק שתגידי לי מה יש" הוא אמר והדמעות פרצו מתוכי
אני: "אבא תצא מיפה פשוט, טוב?" אמרתי בעצבים והצבעתי לכיוון הדלת. הוא יצא, ראיתי שהוא נפגע, אבל מה כבר יכולתי לעשות?
-
שובל: "היי!" היא אמרה בחיוך כשנכנסה לחנות הבגדים, היום המשמרת הראשונה שלה
מאור: "מה נשמע? אני מאור, נעים מאוד המנהל, מי שדיבר איתן זה ערן, הסגן"
שובל: "כן אני יודעת, אני שובל"
מאור: "אני יודע" הוא חייך "הכרטיס עובד שלך מוכן, אני כבר מכניס אותך למחשב. את יודעת איך לקפל?"
שובל: "כן...רגע, מה יש לכם קיפולים מיוחדים?"
מאור: "כן... יש קיפול חצי ויש קיפול רבע"
שובל הביטה בו במבט לא מבין
מאור: "היא תסביר לך", הוא הצביע לעבר בחורה בשנות ה20 לחייה שבדיוק דיברה עם מישהו ועזרה לו לבחור ג'ינס.
שובל: "אוקיי..."
מאור: "את התיק שימי שם בארון"
שובל: "וזהו? להתחיל לעבוד? לעזור לאנשים?"
מאור: "קודם כל אני רוצה שתתחילי ממקפלת. כדי שתלמדי להכיר את הבגדים, אחרי 3-4 משמרות אני אתן לך להיות מוכרת, את עוזרת לאנשים, מציעה להם דברים, את יודעת... אבל קודם תכירי את כל הבגדים שיהיה לך ידע בנושא, שתדעי בדויק מה להציע ולמי"
שובל: "סבבה, אני בטוחה שאני אבין את הכל מהר" היא אמרה בביטחון והביטה בעיניו החודרות של מאור
מאור: "כן, גם אני"
שובל הלכה אל אותה אחת והיא מייד התחילה ללמד אותה איך לקפל.
הפלאפון של מאור צלצל, הוא הביט על הצג וראה את שמה של מיטל.
מאור: "הלו?"
מיטל: "...מאור" היא אמרה בגמגום

מאור: "מה יש לך?"
מיטל: "אני ובן ר...רבנו"
מאור: "מה קרה? למה?"
מיטל: "כי...כי ניסיתי סמים ולא...לא אמרתי לו והוא פשוט הוא..."
מאור: "מיטל, אני יוצא מיפה ב12, אני יכול לבוא אלייך? נדבר?"
מיטל: "כ...כן"
מאור: "טוב מתוקה, אז לכי תעשי מקלחת, תשני ואניא בוא ב12 וחצי בערך ונדבר על הכל"
מיטל: "אוקיי..."
מאור: "ביי מאמי"
מיטל: "ביי... תודה"
-
דורון: "אין, אני לא יודע מה יש לה"
מאיה: "נו, מה אתה לא יודע מה זה גיל ההתבגרות? היא בטח רבה עם החבר שלה או עם החברה הכי טובה, אתה לא כזה זקן, אני מתפלאת שכבר שכחת"
דורון: "לא, זה לא זה, את לא מבינה. היא ממש מתנהגת מוזר בזמן האחרון, אני כבר לא מכיר אותה"
מאיה: "אל תשכח שהיא איבדה אמא לא מזמן"
דורון: "אמא מאמצת"
מאיה: "והיא לא יודעת את זה...היא עדיין בטוחה שאורית אמא שלה, ואתה יודע מה? אפילו אם תגיד לה שהיא לא היא עדיין הייתה קשורה אלייה כל השנים האלו..."
דורון: "אפשר לחשוב שאורית ממש הייתה אם למופת"
מאיה: "אתה סתם מגזים"
דורון: "לא יודע... מה איתך חוץ מיזה? אנחנו כל הזמן מדברים רק עליי" הוא אמר ולגם עוד קצת מנס קפה שלו. מאיה: "איתי? איתי הכל רגיל, אתה יודע"
דורון: "מה, אין אצלך שום דבר חדש? כלום?"
מאיה: "רק קצת לחץ בעבודה, אתה יודע אנחנו מתקרבים לסוף מאי והכל...הכל בלאגן"
דורון: "כן, אני מחכה כבר שיגיע החופש הגדול של מיטל, אני רוצה לקחת אותה לאיזשהו טיול בחו"ל"
מאיה: "זה רעיון מצויין! על מה חשבת?"
דורון: "אולי על צרפת, בלגיה"
מאיה: "אין לה מה לעשות שם! תיקח אותה לתאילנד, ניו יורק, מקומות שרק נהנים שם! אני הכי ממליצה על ניו יורק, תפנק אותה קצת, מגיע לה דורון" היא אמרה בהתלהבות
דורון: "את תרצי להצטרף?"
מאיה: "אממ... זה יהיה בסדר? כי אתה בטח רוצה לבלות עם הבת שלך קצת ו..."
דורון: "וגם איתך. אני רוצה שתבואי"
מאיה: "אם ככה אז.... אין בעיה" היא חייכה וגרמה גם לו לחייך.
-
ישבתי על המחשב, ומייד שלחתי הודעה לנסטיה,
~*~*~
אני - את פה?
נסטיה - כן מאמי
אני - תקשיבי, יש מצב את קופצת אליי עם קצת...את יודעת
נסטיה - חשיש?
אני - כן...
נסטיה - מה קרה?
אני - כלום... פשוט בא לי
נסטיה - אוקיי... מה הכתובת שלך?
אני - מנחם בגין 24
נסטיה - חצי שעה אני אצלך
אני - סבבה מאמי, ביי בנתיים
~*~*~
נכנסתי להתקלח, הכל פתאום התבלבל לי, בן, ה"סמים", הלימודים... עוד מעט הבגרות אנגלית, יחידה 3, אני לא יודעת איך אני אצליח בכלל, אני בקושי באה לשיעורים שלה.
כשיצאתי לבשתי בגדי בית ובדיוק נסטיה הגיעה. עלינו לחדר שלי והבאתי לי ולה 2 כוסות ספרייט.
נסטיה: "תודה" היא חייכה ובנתיים הוציאה מהתיק שלה 3 ג'וינטים, "כל אחת ג'וינט וחצי"
אני: "מה, אני אעשן ג'וינט שלם?"
נסטיה: "למה לא?"
אני: "לא יקרה לי כלום?"
נסטיה: "אל תדאגי, לא יקרה לך כלום" היא חייכה, אני בנתיים הדלקתי סיגריה.
"קחי" היא אמרה אחריי כמה דקות...
הטעם היה נורא מוזר, ככל שהג'וינט התקרב לסוף הטעם נהיה חזק וחזק יותר.
אני: "למה זה יותר חזק מפעם שעברה?"
נסטיה: "כי פשוט שמתי בזה יותר חומר"
אני: "אה...אוקיי", לגמתי עוד קצת מהספרייט, כדי להעביר את הטעם הנוראי. התחילה לי סחרחורת שעברה אחריי כמה דקות, פתאום הייתה לי הרגשה מוזר, הרגשה כייפית, היא אפשר להסביר את זה. שכבתי על הרצפה על גבי, התבוננתי בתקרה וצחקתי.
נסטיה: "וואי, זה משפיע עלייך ממש מהר. אם היית לוקחת את הכמויות שאני לוקחת, אני לא יודעת מה היה קורה לך"
-
מאור: "זהו, את יכולה ללכת, הייתי מצויינת, אל תשכחי מחר ברבע ל4 תיהי פה, תסיימי באותה שעה בערך"
שובל: "אה, אוקיי, סבבה" היא חייכה. כעבור כמה דקות היא כבר הייתה בדרך הבייתה.
מאור יצא ב12 מהסניף, לאחר שנעל אותו טוב, והיה בדרכו לביתה של מיטל.
-
נסטיה: "יאללה אני הולכת, כבר 12 בלילה, אני פה מ6" היא צחקה
אני: "אוקיי, בואי אני אלווה אותך למטה"
ירדנו למטה והיא הלכה.
לא ידעתי שמג'וינט וחצי זה יתגלגל ל4 ג'וינטים ועוד 4 ראשים של באנג וגם קצת וודקה שהייתה בבית.
הייתי בראש לגמריי, הייתי יותר מידיי אדישה, אבל כל דבר הצחיק אותי.
התחלתי להיות ממש רעבה, נסטיה כינתה את זה כ"מאנצ'ס", שנהיים רעבים אחריי שמעשנים. בלי לשים לב גמרתי חצי עוגת הבית, טוסט, פרוסה עם גבינה, שקית במבה גדולה וקצת בוטנים. ואז מאור הגיע. עלינו לחדר שלי והוא מייד התלונן שאני מוזרה.
מאור: "וחוץ מיזה, מה פתאום התחלת עם סמים? מה לך ולזה?"
אני: "כי רציתי.. זה סיקרן אותי. חוץ מיזה זה נחמד, זה משכיח את הכל. הנה, ראית באיזה מצב אני הייתי בצהריים ותיראה באיזה מצב אני עכשיו, לא אכפת לי מכלום, מצידי שיתפוצץ העולם"
מאור: "מה לקחת?"
אני: "כלום, קצת חום, קצת ירוק, קצת וודקה"
מאור: "מה זה קצת?"
אני: "5 וחצי ג'וינטים, 4 ראשים, ככה קוראים לזה? כן...ראשים ו...אמממ... כוס וודקה"
מאור: "מאיפה היה לך את כל זה?!" הוא הרים את קולו
אני: "שש...אבא שלי ישן תשתוק קצת" צחקתי "מנסטיה, חברה"
מאור: "מיטל, תפסיקי עםז ה. את עוד בהתחלה ואת יכולה להפסיק עם זה לגמריי"
אני: "למה להפסיק זה נחמד! חוץ מיזה עשית מימני נרקומנית, זה לא שאני מזריקה או מסניפה, זה בדיוק כמו סיגריה, לא ממכר בכלל"
מאור: "זה מה שאת חושבת... אבל זה לא ככה מיטל"
אני: "טוב מה, באת להטיף לי?"
מאור: "לא... על זה בן רב איתך?"
אני: "כן"
מאור: "הוא צודק"
אני: "מה צודק מה?! אני בסך הכל רציתי לנסות, הוא ישר מתחיל עם ההטפות שלו וכל זה"
מאור: "הוא דואג לך. מיטל, אם לא היה אכפת לו מימך הוא לא היה רב איתך"
אני: "אז אולי אכפת לו יותר מידיי..."
-
שגיא נחת בארץ, הוא היה מאוד עייף בדרכו למלון. הוא באמת התגעגע לארץ. איך שכל חבריו שמעו שהוא מגיע הם מייד קבעו תוכניות, לאן ללכת, לאן לצאת, המשפחה מייד ביקשה שיבוא הבייתה והוא הבטיח אחריי הלילה הראשון שהוא יבוא הבייתה. הוא קודם כל רצה לראות את נועה, הוא הבטיח לעצמו שמחר עלה בוקר הוא ילך לראות אותה.
-
נועה התעוררה ב7 וחצי ונכנסה להתקלח. היא הייתה לחוצה, היא ידעה שהיום היא הולכת להביא לבן את המכתב שכתבה לו אתמול, היא חששה, היא לא ידעה איך הוא יגיב. היא לבשה חולצה קצרה בצבע וורוד, נעלי בובה לבנון עם פפיון וורוד וסקיני ג'ינס בהיר, היא שמה לב שהוא פתאום קצת גדול עלייה.
-
"בוקר טוב!" צעקתי בכניסתי לכיתה. החלטתי ששום דבר לא יוריד לי את המצב רוח היום, ולא משנה מה. וגם אם כן, ג'וינט אחד והכל ייסתדר לו. נסטיה הכניסה לי לאמפי שירים שהיא שומעת, היא קוראת לזה "טראנס חפירות", קצת מוזר אבל בהחלט טוב. גם הבוקר עישנתי חצי ג'וינט בחלון, שנסטיה השאירה לי מאתמול. זו בהחלט דרך מצוינת לפתוח את הבוקר.
לירז: "השלמת עם בן?" היא מייד שאלה
אני: "מה עם שלום? בוקר טוב?" צחקתי בציניות
לירז: "מה יש לך?"
אני: "כלום, מה יש לך?"
לירז: "כלום. השלמת עם בן או לא?", היא שאלה וסרקה את כולי עם עינייה הגדולות
אני: "לא השלמנו, הוא כניראה לא אוהב אותי יותר"
לירז: "אל תדברי ככה, מספיק"
השיעור התחיל, אחריו עוד שיעור משעמם באנגלית, ממחר אני מתחילה ללמוד ברצינות, באמת. אחריו הגיעה ההפסקה, אני ולירז ירדנו לקפיטריה והיא סיפרה לי קצת על עמית, קצת על המצב בבית... כל כל מיני.
-
נועה ישבה על אחד הספסלים בתוך בית הספר ביחד עם שובל.
שובל: "אין לך מושג, הוא ממש ממש חתיך"
נועה: "באמת? אז לכי עליו!"
שובל: "ואם יש לו חברה?"
נועה: "עוד פעם זה? מה אכפת לך! תנסי!"
שובל: "טוב קחי כבר, זה מתקרר" היא הביאה לנועה את הטוסט שקנתה לה בקפיטריה. נועה הייתה מאוד רעבה, היא אכלה את כולו בביסים גדולים.
שובל: "פיי... תנשמי, כולה טוטס"
נועה: "בגללך אני שוברת את הצום שלי עכשיו" היא מלמלה בין ביס לביס
שובל: "לא נורא, מותר לפעמים. שומעת, בואי איתי רגע למורה לקחת את החומק למבחן, לא לקחתי"
נועה: "אמממ...לכי אני אחריי זה אבוא"
שובל: "סבבה.."
שובל הלכה ונועה בנתיים סיימה את הטוסט. היא הרגישה בחילה ענקית. היא קמה מייד והתהלכה במהירות לשירותים בקומה השנייה שבסוף המסדרון, שאף אחד לא ישמע. בדרך לשירותים הקולות בראשה שוב התחילו לדבר...
"את מבינה כמה את שמנה? בשביל מה היית צריכה את הטוסט הזה, בשביל מה? בשביל להעלות עוד קילו? את יודעת מה אכלת עכשיו? לחם! לחם! את שומעת אותי! לחם! וגבינה צהובה! וגבינה בולגרית! וקטשופ! וחריף! את לא נורמלית! אתבסוף תיהי הר אדם ואף אחד לא יסתכל אלייך, מפגרת"
היא נכנסה אל התא, אספה את שיערה הבהיר לקוקו, התיישבה על הרכיה והתחילה להקיא.
שלי בנתיים התיישבה איפה שנועה ושובל ישבו מיקודם, על הרצפה הייתה מעטפה קטנה לבנה, היא מייד הרימה אותה, פתחה והתחילה לקרוא.
'בן... אין לי מושג מאיפה להתחיל אפילו. אני יודעת שלא מגיע לי שתחזור לאהוב אותי, להרגיש אליי משהו, רלצות אותי, לצפות לי... אבל לא מגיע לי שתתנהג אליי כמו שאתה מתנהג, במיוחד בזמן האחרון. מה, אתה שוכח כל מה שהיה בנינו? ככה אתה מוחק את זה? אני לא נטפלתי למיטל ואין לי שום מושג על מה אתה מדבר. אני אוהב אותך... כן, אני סוף סוף מודה בזה בלב שלם, אני אוהבת אותך כל כך, אין לך אפילו מושג עד כמה. כל פעם כשאני רואה אותך הלב שלי מתחיל לפעום כמו מטורף, אני רק מחכה לראות אותך, בהפסקה, בכל מקום. לפחות בוא נהיה ידידים, גם לזה אתה לא מוכן? אין לי עוד מה לרשום, אני מרגישה איך אני נשרפת מאהבה אליך, אני אוהבת אותך בן, אוהבת אותך, המון. בבקשה תחשוב על זה ותחזיר לי תשובה, אני אעניק לך את כל האהבה שאפשר להעניק למישהו בעולם הזה, אני מבטיחה לך.
נועה...'
שלי: "פאק אני בשוק! בעצם לא, ידעתי! פשוט ידעתי שהזונה הזאת אוהבת אותו, אני אראה לה מה זה" היא אמרה בשמחה וקמה
...: "רגע לאן את הולכת, לא סיימתי לספר לך מה קרה!" חברתה צעקה אלייה
שלי: "אחריי זה!" היא השיבה ורצה לקפיטריה.
-
"הנה אהובתך", לירז אמרה והצביעה על שלי שנכנסה לקפיטריה, אני צחקתי.
שלי: "מיטל, יש לי משהו להראות לך" היא אמרה בהתלהבות
אני: "מה עכשיו?"
שלי: "תראי בעצמך, מצאתי את זה לייד הספסלים, למטה"
היא הביאה לי מעטפה לבנה קטנה, התחלתי לקרוא והייתי המומה.
שלי: "טוב, תעשי עם זה מה שבא לך, אני הלכתי"
אני: "חכי רגע"
לירז: "מה זה מה זה, תביאי לי לקרוא"
הבאתי לה את המכתב.
שלי: "מה?"
אני: "תודה".
-
מיטל: "תודה", היא אמרה וחייכה. 'מה היא מחייכת אליי בכלל? אני בסך הכל רוצה שנועה תצא מהתמונה ורק אני אשאר, בשבילי להתמודד עם מיטל זו לא בעיה.'
שלי: "בא לך לבוא היום לקניון? יש מבצע בכל החנויות ויש לי תלושי הנחה, את רוצה לבוא איתי?" שאלתי בחשש
מיטל: "מה... איתך?"
שלי: "למה לא?"
לירז: "כי מה לך ולה?"
שלי: "סתם שאלתי, תירגעי"
מיטל: "למה, זה דווקא יכול להיות נחמד, לירז גם תבוא, נכון?"
לירז: "לא!"

מיטל: "למה לא? אין לך משהו יותר טוב לעשות" צחקתי
שלי: "סבבה, אני אדבר איתך ב5"
מיטל: "אוקיי...ביי"
-
לירז: "את נורמלית?!" היא צעקה כששלי הלכה "מה את קובעת איתה? עם המכשפה הזאת? את הרי לא סובלת אותה!"
אני: "היא הביאה לי מכתב שנועה כתבה, היא מנסה להציל את הקשר שלי עם בן. אולי היא באמת לא כזאת שטן כמו שחשבתי"
לירז: "לפי דעתי את עושה טעות ענקית"
-
כשנגמרה ההפסקה לירז מייד הלכה לבן עם המכתב והראתה לו אותו.
בן: "קראתי ו...?"
לירז: "מה ו... עכשיו שלי מתקרבת למיטל באמצעות המכתב הזה!"
בן: "שמיטל תעשה המ שבא לה, במילא היא שמה זין ולא מקשיבה לאף אחד שדואג לה. חוץ מיזה אני בטוח ששלי כתבה את המכתב הזה בשם נועה, נועה לא כזאת"
לירז: "יופי, הכל מבולבל עכשיו"
בן: "שום דבר לא מבולבל לירז, שמיטל תעשה מה שהיא רוצה..."
-
"יאללה, 4 הקפות!", המורה לספורט ציותה על כל הבנות להקיף את המגרש הגדול 4 פעמים.
הן מייד התחילו להתלונן אך לבסוף התחילו לרוץ.
נועה: "אוף, אין לי כח!" נועה התלוננה באמצע הריצה
שובל: "הנה, נשאר עוד הקפה וחצי, בואי" היא עודדה אותה

נועה הרגישה סחרחורת מוזרה, היא פתאום התחילה לראות שחור, כל הגוף כאב לה, כעבור כמה שניות היא הייתה מעולפת על הריצפה.
כל הנבות והמורה התאספו סביבה והשפריצו עלייה מיים
עדי: "תרימו לה אתה רגליים! זה עוזר!" היא צעקה ושובל הרימה את הרלגיים של נועה
כעבור כמה דקות היא פקחה את עינייה
המורה: "נועה, את בסדר?"
שובל: "עזבי אותה עכשיו!"
המורה: "תזוזו בבקשה, ותקראו לאחות"
-
האחות: "תלכי לרופא ותוציאי פטור מריצות אם זה קשה לך" היא אמרה בקרירות
נועה: "טוב..." היא מלמלה "אני משוחררת הבייתה?"
האחרון: "את רוצה ללכת הבייתה? עכשיו רק 11 בבוקר"
נועה: "מן הסתם!" היא הרימה את קולה "אני התעלפתי, אני לא מרגישה טוב, אני רוצה הבייתה!"
האחרון: "בסדר, קחי, להתראות, תרגישי טוב"
נועה יצאה מישם פגועאה מאוד מהיחד הקר של האחות.

-
...: "ג'ון, מה זה?"
מזכירתו של ג'ון ווינסטון בבית היתומים נכנסה למשרדו.
ג'ון: "מסמכים, אני צריך שתעשי עבורי משלוח קטן"
...: "איזה מסמכים?"
ג'ון: "מסמכי אימוץ..."
היא לקחה מידו את המעטפה החומה הגדולה ועט בצבע שחור
...: "מה הכתובת?"
ג'ון: "מנחם בגין 24, רשמת?"
...: "כן, אין בעיה, אני אצא ממש עכשיו"

פרק מדהים מאמי תמשיכי ומהר

אוהבת->מירב

הוא מאמץ את מיטל .!?!?! 😯
וואו עשית ממיטל נרקומניית אייי
שתרגיע עם כל הסמים האללללהה מה יש להה
שלא תתחיל לי עם זה עכשיווו !

פרק מדהים ...
המשך :]

וואי וואי לא בא בטוב הסמייםם :\
אני רוצה אותה עם בןן @!# P:

פרק מזה יפה😊

סמים בע

פרק מדהיםםםםםם
שתפסיק עם הסמים!!