יואואו זה מוושלםם :]
פלייזז תשימי הממשךך..
מאמי
יצצא
לך
מדהייייייייים 😊
אהבתי לאללה..
=פרק 130=
שלי קמה, הסתובבה ובאה ללכת. מייד קמתי אלייה ועצרתי אותה.
שלי: "תעיפי את ידיים שלך מימני"
אני: "תביאי לי את הפלאפון שלך רגע"
שלי: "לא רוצה" הי דחפה אותה מייד לכיס שלה
ישר שלחתי את היד שלי לשם וניסיתי להוציא אותו בכח והתחלנו לריב כזה
מייד לירז קמה והפרידה
שלי: "מה את רוצה מימני בכלל?!" היא צעקה
אני: "אל תשחקי אותה, טוב?! בפעם ההבאה שאני מקבלת ודעה מהמספר הזה אני מבטיחה לך אישית שאת תסבלי, מימני" אמרתי בעצבים, משכתי את לירז ויצאנו החוצה.
-
בן ועמית ישבו על החומה, מעשנים סיגריה.
עמית: "בן, אני חייב לספר לך משהו"
בן: "דבר"
עמית: "אבל אתה נשבע לי שזה לא יוצא מימך לאף אחד, אפילו לא למיטל"
בן: "אתה מלחיץ אותי, דבר כבר"
עמית: "בגדתי בלירז"
בן: "שוב?"
עמית: "כן..." הא השפיל את מבטו
בן: "מה? איפה?"
עמית: "במסיבה לפני כמה ימים, הייתי עם ליאור, אסף וכולם, ושתיתי מלא ממש הייתי שיכור ואיזה אחת הכניסה אותי לשירותים ו..."
בן: "עשיתם את זה? לא, נכון?"
עמית לא ענה
בן: "לא...אל תגיד לי שהזדיינת עם מישהי במועדון... אל תגיד את זה, יוו..."
עמית: "אני כזה מפגר!"
בן: "תספר לה"
עמית: "אני לא מסוגל! היא תעיף אותי קיבינימאט"
בן: "הנה הן מתקרבות..." הוא לחש והביט על לירז ומיטל.
-
אני: "כל היום אתה מעשן אה?" צחקתי והתיישבתי עליו, הוא מייד עטף את מותניי בידיו הרכות והדביק לי נשיקה ענקית בלחי.
בן: "מה קורה יפה שלי?"
אני: "הכל בסדר...חוץ מיזה שהאקסית שלך ממש חוצפנית"
בן: "מה? שלי? מה היא עשתה?"
לירז: "היא שלחה הודעות כאלה עם קללות למיטל, ומיטל חייגה למספר שמימנו נשלחו ההודעות והפלאפון של שלי צלצל"
בן: "מה היא סתומה? רוצה אני אדבר איתה?"
אני: "כבר דיברתי מאמי"
בן: "וואלה?" הוא חייך "מה אמרת לה?"
אני: "שאם עוד פעם אחת אני מקבלת הודעות מהמספר שלה אני אגרום לזה שהיא תסבול...היא סתם סתומה"
בן: "כן..."
אני: "טוב היה כבר צלצול, אתם באים לכיתה?"
-
שרון: "זהו, סיימנו" היא חייכה "אני רק אעזור לך לשים נעליים"
שרון עזרה לאנה לשים את הנעליים שלה, אנה לא הפסיקה להסתכל על החדר, מלא מכתבי תודה, תמונות, מדבקות.
שרון: "איך את מרגישה? יותר טוב?"
אנה: "כן...אבל עדיין, יש בי את המחשבה הזאת שאולי הטיפולים האלו בכלל לא יעזרו"
שרון: "את צריכה לרצות את זה בתוך תוכך, את צריכה כח רצון מטורף, ואת מסוגת אנה"
אנה: "אבל את מבינה, שרון, אין לי את הכח רצון הזה, כאילו, אני רוצה ללכת, אבל אני יודעת שאני לעולם לא אצליח"
שרון: "אין דבר כזה. אני מתעסקת בתחום למעלה מ15 שנה, אני ראיתי מקרים יותר גרועים משלך. אני עזרתי לאנשים לקום וללכת, לעזוב את כיסא הגלגלים, אתה קביים, לקבל את מה שהם רוצים. אם הם יכולים, למה שאת לא תוכלי?"
-
"יאללה, יש לכם עוד 5 דקות להגיד את הבוחן", המורה המעצבנת הזכירה. כתבתי את שמי וציירתי סמיילי קטן בסוף הדף והגשתי לה.
"בהצלחה" היא סיננה בחיוך צבוע
אני: "תודה" אמרתי וחזרתי להתיישב במקומי.
כעבור כמה זמן הצלצול נשמע, צלצול שמבשר את סוף יום הלימודים. כולם התחילו להכניס את הדברים לתיקים שלהם, אני ניצלתי את ההזדמנות כדי לגשת לנועה.
"נועה?" אמרתי בקול שקט, היא הרימה את ראשה והביטה בי
נועה: "מה את רוצה מיטל?"
אני: "אני רוצה רגע לדבר איתך"
נועה: "גם החברה שלך ניסתה, לא כל כך הצליח לה"
אני: "אז אולי לי יצליח"
נועה: "לא ניראה לי"
אני: "למה לא?" שאלתי פגועה טיפה
נועה: "ככה לא, עזבי אותי כבר" היא קמה
אני: "חכי רגע!" הרמתי מעט את קולי וכמה אנשים הסתכלו
נועה: "מה?!"
אני: "למה את מתנהגת ככה?!"
נועה: "ככה, אני ואת כבר לא חברות וזהו, תשלימי עם זה כמו שאני משלימה עם זה"
אני: "אבל למה לא?"
נועה: "ככה" הרגשתי שדמעות זולגות מעינייה הבהירות
אני: "נו דיי כבר להיות כזאת!" צעקתי
נועה: "אני אגיד לך למה?! כי פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם את שיקרת לי! את בגדת באמון שלי!" היא צרחה בבכי ואני רק הבטתי בה משותקת "את ידעת הכל ובכל זאת את שיחקת אותה חברה שלי. את פשוט בנאדם צבוע! הבנאדם הכי מגעיל שאני מכירה! אני שונאת אותך מיטל, אני מצטערת על היום שהכרתי אותך" היא צרחה ויצאה מהכיתה.
כל המבטים הופנו אליי, לחשושים, דיבורים
אני: "אולי דיי?! תמצאו לכם חיים משלכם להתעסק בהם!" צעקתי בעצבים ויצאתי גם אני מהכיתה.
-
ישבתי בתחנת האוטובוס, מדליקה עוד סיגריה. הייתי כל כך עצבנית. לא האמנתי שאני ונועה לא נהיה חברות יותר לעולם. קיבלתי תזכורת בפלאפון, 3.5, 13:46, 'היום בייביסיטר ב8', יופי, זה מה שחסר לי באמת. רגע, מה התאריך היום? 3.5? הייתי אמורה לקבל לפני שבוע. התחלתי קצת להילחץ.
בדיוק לירז הגיעה והתיישבה על ידי.
לירז: "מאמי, אל תרגישי רע. גם ל היה אותו סיפור עם נועה"
אני: "אבל אני לא יכולה ככה. אנחנו היינו החברות הכי טובו לירז, שלושתינו, למה זה ככה עכשיו?"
לירז: "הלוואי ויכולתי לענות לך. בזמן שלא היית פה חזר אלייה הזיכרון, במסיבה אחת...ועזבי, סיפור ארוך, בואי נגיד ככה שהיא יודעת הכל וזוכרת הכל, היא חזרה למי שהיא הייתה כל הזמן"
אני: "זה מעצבן" לחשתי בעצב
לירז: "בא לך לבוא אליי?"
אני: "סבבה" חייכתי קצת
לירז: "יופי, מה חוץ מיזה מאמי? יש חדש?"
אני: "לירז המחזור שלי מאחר"
לירז: "את לא רצינית..."
אני: "אני כן"
לירז: "אתם עשיתם את זה בלי אמצעי מניעה?"
אני: "כן...יו אני כזאת מטומטמת!"
לירז: "לא את לא! מיטל, תירגעי. זה בכלל לא בטוח. בואי נעשה בדיקה, בואי עכשיו, נלך לקנות"
אני: "ואם אני כן בהריון? אלוהים..." עצמתי את עיניי.
לירז: "ואם את כן אז יש היום מלא דרכים לעשות הפלה, בלי גרידה, הרדמה וכל זה. יש כדורים, אני קראתי על זה כתבה פעם בראש 1. אל תדאגי, מבטיחה לך!"
היא אמרה וחיבקה אותי חזק, חיבוק שכל כך הייתי צריכה.
-
נועה ישבה על מיטתה, חושבת על הריב שהיה לה עם מיטל היום. היא באמת התגעגעה אל הילדה הזאת. היא הרימה טלפון אל שלי, חיכתה מספר שניות ואז שלי ענתה
שלי: "אה נועה מה קורה?"
נועה: "תקשיבי רגע..."
שלי: "מה קרה?"
נועה: "איזה הודעות שלחת למיטל?"
שלי: "סתם קללות ואיומים כאלה" היא צחקה
נועה: "בשביל מה אבל?"
שלי: "מה בשביל מה? להכין אותה לכל התוכנית הזאת"
נועה: "אז למה פחדת להתמודד איתה?"
שלי: "אני? פחדתי? אם היא לא הייתה שותקת הייתי מכניסה לה מכות"
נועה: "כן, בטח..." היא מילמלה
שלי: "מה אמרת?"
נועה: "כלום"
-
שובל כבר הגיעה לעמוד 468, הספר כל כך עניין אותה. היא יכלה לאמר לראשונה בחייה שהיא באמת מעריצה מישהו, את הג'ון ווינסטון הזה. על כל האומץ שלו, על כל טוב הלב שלו. היא ממש הצליחה להתאהב בדמות הראשית, בילדה שהוא אמץ, גידל, הכל. היא חשבה לעצמה שברגע שהיא תסיים לקורא את הספר היא תכריח את נועה לקרוא אותו גם.
-
"נו, לכי תבקשי את, בבקשה!" לחשתי אלייה בלחץ
היא עשתה פרצוף כזה של "נו טוב", אנ הלכתי והתחבאתי מאחוריי עמדת הבשים, מציצה עלייה.
"שלום, איפה אפשר בבקשה לקבל ערכה לבדיקת הריון?" היא שאלה בביטחון
...: "יש לך כל מיני ערכות, תסתכלי שם"
לירז ניגשה לעמדה של הבדיקות להריון, היא בחרה אחת והלכה לשלם. אני כבר יצאתי החוצה.
"נו, רואה? זה לא היה כזה נורא מיטל" היא חייכה והגישה לי את השקית. מייד הצצתי לתוכה וראיתי קופסה דקה יחסית ארוכה בצבע וורוד, עלייה יש בחורה שלבושה בתחתון לבן וגופייה לבנה מחזיקה דבר שניראה כמו מד חום.
אני: "וואי... תודה"
לירז: "אפילו הביאו לך כוס!" היא צחקה והראתה לי כוס חד פעמית שקופה
מיטל: "תודה רבה באמת" צחקתי
הלכנו מייד אלייה הבייתה. הורדנו את התיק ואני נכנסתי לשירותים.
לירז: "כשאת מסיימת להשתין לתוך הכוס תכניסי את הבדיקה לכמה שניות, תוציאי ותניחי אותה בקו ישר על הרצפה"
אני: "טוב" צעקתי בלחץ. הרגשתי כמו מוגבלת כאשר ניסיתי לכוון לתוך הכוס, זה היה די מצחיק. כשסיימתי עשיתי כדברייה של לירז ויצאתי.
לירז: "נו?"
אני: "מה נו?"
לירז: "עשית?"
אני: "כן... מה עכשיו?"
לירז: "נשאר רק לחכות"
אני: "אוקיי..."
חיכינו 3 דקות, 3 דקות שניראו לי כמו נצח.
לירז: "זהו, אני חושבת, כן...עכשיו תיכנסי ותגידי לי מה כתוב. אם יש 2 פסים אדומים אז את בהריון אם רק פס אחד את לא"
אני: "לא רוצה..." מלמלתי כמו ילדה קטנה
לירז: "שאני אכנס לבדוק?"
אני: "כן!" חייכתי "רעיון מעולה!"
לירז: "טוב..."
לירז נכנסה וכעבור כמה שניות יצאה
אני: "נו? מה כתוב שם?!" שאלתי בלחץ.
חחחחחח אני פשוט לא מסוגלת לעשות את נועה רעה מידיי כמו בהתחלה, זה קשה.
וווווווווווווווווואי איזה פרק מושלם!!!
פליז שמיטל לא בהריון.. מסכנה עם כל מה שעברה וההורים שלה והגירושים והכול היא גם בהריון?!
וואוווו..
פרק מדהים נשמה שלי..
המשךךךךךךךךךךךךךךךךך 😛
אוהבת רחלוש =]]
יווווו מעניין עם היא בהריוןןן.. יאיייי.. מושלםםםם :]
תמשיכייייי
וזה טוב שאת לא עושה את נועה רעה מידי כמו בהתחלה, היא לא אמורה להיות כזאת :]
תעשי שהם יהיו חברות עוד פעםם.. חח...
מדהייייייייייייייייייייייייייייים=]
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך!!!!!!!
ד-ח-ו-ף-!!!!!!!!!
מהמממממממממממם 😊
הממשך
דחוף..
שתהיה בהריון ולה ולבן יהיה ילד חחחחחח
תמשיכי בובית 😁
אתר האהבה הישראלי