•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

אין זה פשוט הסיפור הכי יפה שיש!
צריכים לעשות ממנו איזה טלנובלה..

פשוט מדהים😊
תמשיכי

^ זה החלום שלי חח :]


=פרק 128=

דורון הביט במיטל כמה שניות, הוא עדיין לא קלט שהיא נמצאת בפתח הבית. הוא לא יכל לזוז, הוא הרגיש משותק, הוא הרגיש רעד מוזר ברגליים, צמרמורת משונה בכל הגוף. מיטל, שהייתה טיפה יותר חזקה מימנו בקטעים האלו התקדמה מספר צעדים עד שממש הייתה קרובה אליו וחיבקה אותו. וא חיבק אותה בחזרה. חיבוק ארוך וחזק, חיבוק של אהבה, של געגועים, אהבה שיש רק בן אבא לבת.
---
ניסיתי לעצור את הדמעות אבל לא הצלחתי, אבא לא עזב אותי לשנייה, רק חיבק אותי, ידעתי שהוא גם בוכה. התנתקנו כעבור מספר דקות וכל פניו היו מלאות בדמעות, עיניו נצצו, הוא חייך.
"אני...אני לא מאמין" הוא לחש בגמגום. התיישבתי על הספה והוא התיישב על ידי. התחלתי לספר לו הכל, מה היה שם, על הספינה, מידי פעם נזכרתי באמת בהכל ושוב התחלתי לבכות. סיפרתי לו על האנשים שהיו באי, על האנשים שהצילו אותנו, על הנסיעה בת"א, על הכל. הוא רק חיבק אותי כל שנייה ואמר כמה הוא התגעגע. הוא מייד מזג לי ספגטי ברוטב בולונז כמו שני אוהבת וכוס ענקית של קולה.
"כמה זמן לא שתיתי קולה" חייכתי ושתיתי חצי כוס בלגימה אחת.
אבא: "אני כל כך אבל כל כך מצטער שהיית צריכה לעבור את כל זה" הוא אמר בצער
אני: "אולי באיזהשהו מקום אני מסכימה איתך, זה לא היה נעים, כל כך פחדתי שאני לעולם לא אראה אותך, את אמא, את כולם, שאני לא אחיה, שאני לא אשרוד. אבל מצד שני זאת הייתה חוייה כזאת מדהימה, זה לימד אותי מלא דברים על החיים, על מה שחשוב, על מה שלא חשוב. זה היה מדהים" אמרתי וחיוך ענקי עלה על פניי. הרגשתי זחרתץי בנאדם אחר, בנאדם חזק יותר, טוב יותר, יודע יותר.
אבא: "אני שמח לשמוע שמכל הסיוט הזה, סליחה כן? מכל ה..ההרפתקאה הזאת את לוקחת רק את הדברים הטובים ולא את הרעים" הוא חייך וגם אני.
אני: "אבא, איפה אמא?"
---
"נועה, אפשר להיכנס?" אימה עמדה בפתח
נועה: "כן, בטח" היא חייכה והניחה את המחברות בצד.
קייט: "נח לך בכלל ללמוד על המיטה?"
נועה: "כן למה לא"
קייט: "אז בשביל מה קנינו לך שולחן כתיבה?"
נועה: "בשביל המחשב" היא אמרה בהחלטיות
קייט: "במילא גם עם המחשב את על המיטה" היא אמרה והצביעה לעבר המחשב הנייד שהיה מכוסה בפרווה וורודה.
נועה: "קרה משהו?"
קייט: "לא, סתם, פשוט מלא זמן לא דיברנו"
נועה: "אהה..." היא השפילה את מבטה.
קייט: "אני רוצה שתספרי לי קצת, איך איתך, מה עובר עלייך בזמן האחרון..."
נועה: "מה עובר עליי? הכל רגיל, שונה כזה"
קייט: "את מדברת עם לירז?"
נועה: "לא"
קייט: "למה? הייתן חברות טובות"
נועה: "היינו. עכשיו אני מבינה שהכל היה משחק, היא ומיטל כאלה צבועות"
קייט: "אבל עובדה שהתקרבתן, הסתדרתן שלושתיכן"
נועה: "אז מה? עכשיו זה כבר לא שווה כלום"
הדלת נפתחה ובפתח עמדה עליזה.
עליזה: "נועה, באו אלייך"
נועה: "מי?"
עליזה: "שובל"
נועה חייכה ושובל נכנסה בשנייה שעליזה הלכה.
שובל: "מה קורה מאמי?"
נועה: "הכל טוב...מה איתך?"
שובל: "סבבה..." היא חייכה והתיישבה על ידה "טוב את לא יודעת מה יש לי לספר לך" היא אמרה בהתלהבות
קייט: "טוב, אני אשאיר אתכן כאן לרכל" היא חייכה ויצאה.
נועה: "מה קרה?"
שובל: "תנחשי"
נועה: "נו אל תעצבני אותי, דברי כבר"
שובל: "מיטל"
נועה: "מה איתה?"
שובל: "ובן..."
נועה: "נו!"
שובל: "חזרו!"
נועה: "מ...מה?"
שובל: "כן! גם אני הייתי בשוק בדיוק כמוך. היום מיטל התחברה לאייסיקיו וגם בן"
נועה: "נו אז מה מפגרת אחת?! יכול להיות שמישהו מהמשפחה שלהם התחבר! אין מצב שהם חזרו, הם אמורים להיות מתים או משהו" היא אמרה בטון כזה, כאילו לא אכפת לה.
שובל: "את לא מאמינה? בואי תראי בעצמך" היא אמרה בביטחון והתחברה לאייסיקיו של נועה דרך המחשב הנייד שהיה זרוק על המיטה.
היא לחצה על חלון ההודעות של מיטל והאוואי מייד הופיע:
"סוף סוף אני בבית, כל כך התגעגעתי
מה שבטוח זו הייתה חוויה לכל החיים, למרות
כל הפחד.
בני שלי אני אוהבת אותך הכי בעולם! :]"
נועה הרגישה צביטה קטנה בלב, שובל לא חיכתה לתגובתה ומייד פתחה של חלון ההודעות של בן, גם שם האוואי מייד הופיע:
"אחחח
HOME SWEET HOME
חחחחחחח=)
טולי שלי את החיים שלי, אוהב המוןןן!!!!!!!!"
נועה עוד יותר הרגישה רע.
"טוב, שיהיה להם בכייף" היא אמרה בעצבים
שובל: "נו מה יש לך?! זה אומר שאפשר להתחיל עם התוכנית...לה לה לה..."
נועה: "איזה תוכנית?"
שובל: "כבר שכחת? איך להפריד בניהם...איך לדאוג שבן יהיה של שלי"
נועה: "גם אם הם ייפרדו בחלום בלילה הוא יהיה של שלי" היא פלטה ואחר כך הצטערה
שובל: "מה אמרת...?"
נועה: "כלום, עזבי"
שובל: "חשבתי ששכחת מימנו כבר"
נועה: "בתקופה שאבד לי הזיכרון...עכשיו הכל חזר אליי"
שובל: "את לא נורמלית, שלי ממש תכעס כשהיא תשמע את זה"
נועה: "א. היא לא אמורה לדעת מיזה, היא תנסה להרוס הכל, ב. גם אם היא תדע, מה היא כבר יכולה לעשות? כולה איזה מכוערת שחשה מעצמה, אני רוצה אותו והוא יהיה שלי, נקודה, ו-ג. את אמורה להיות בצד שלי לא שלה! רק תגמרי לה לחשוב שאנחנו כאילו הולכות לפי התוכנית שלה ובעצם אני ואת נפעל לבד"
שובל: "אני מרגישה כמו בסרט מאפיה" היא אמרה בפרצוף רציני
נועה: "אויי, את כזאת פוסטמה לפעמים שובל"
שובל: "מהה... אני פשוט חושבת שזה לא בסדר"
נועה: "אל תיהי לי יפת נפש פתאום! מי הייתה חברה שלך קודם, אני א-ו המטומטמת הזאת?!"
שובל: "את..."
נועה: "יופי, סיכמנו, וזה נשאר בנינו" היא חייכה
שובל: "כן..." היא עיקמה את פרצופה
---
אבא: "מיטלי, אמא לא פה"
אני: "אז איפה היא?!"
אבא: "בזמן שלא היית פה, קרו כמה דברים..."
אני: "מה קרה?" שאלתי בדאגה והוא שתק. "נו!"
אבא: "טוב, אני חושב שאת מספיק ילדה גדולה כדי להיות מעורבת"
אני: "נו תגיד כבר, אתה מתחיל להפחיד אותי"
אבא: "אני ואמא כבר ממזמן לא מסתדרים, החלטנו להתגרש"
הייתי המומה
אני: "אתה עובד עליי?"
אבא: "לא..."
אני: "אב...אבל חשבתי שהכל הסתדר בניכם"
אבא: "אז כנראה שטעית" הוא עיקם את שפתיו, מעולם הוא לא דמיין שהוא יהיה בסיטואציה כזאת "כבר כמעט חתמנו על גט אבל בדיוק באו לעצור את אמא"
אני: "מה? מי בא לעצור אותה?"
אבא: "שוטרים"
אני: "מה?! על מה?!"
אבא: "את זוכרת את חיים? זה שלאמא היה רומן איתו?"
אני: "כ...כן"
אבא: "לפני כמה זמן הוא טס לעשות עסקים בטורכיה, עצרו אותו בשדה תעופה ומצאו עליו כמות גדולה של קוקאין, שזה סמים"
אני: "אני יודעת שזה סמים אבא! אבל מה זה קשור לאמא?"
אבא: "אז זהו ש...הוא ישב שם במעצר ולבסוף שוחרר הביתה. הבינו פשוט שאמא שלך השתילה עליו את הסמים, היא קנתה חגורה הביאה לו אותה במתנה, מן מתנת פרידה כזאת, בפנים היא שתלה את הסמים"
אני: "מה? מאיפה...אבל מאיפה יודעים שזאת היא?!" הוא שוב שתק "אולי תפסיק? השתיקה הזאת משגעת אותי!"
אבא: "אני...אני אמרתי להם"
---
בן יצא מהמקלחת, לבש טרנינג של בית ומייד ירד למטה. כל המשפחה כבר הייתה שם. כולם התנפלו על בן בחיבוקים ונשיקות. ליסה הגישה את האוכל, כולם התישבו מסביב לשולחן. בן כל כך התגעגע לזה, לתחושה של המשפחה, של הבית.
ליסה: "בנצ'וק, למה לא קראת למיטל שתבוא גם?"
אבא: "לא ניפרדתם נכון?"
ליסה" "היא בסדר? מה איתה?"
אבא: "למה אתה לא עונה?"
סבתא: "למה אתה מתחמק?!"
בן: "ווא ווא, חכו שנייה. אמא, היא לא באה כי היא גם לא הייתה בבית הרבה זמן, היא רוצה גם לנוח ולהיות עם המשפחה שלה...אבא, לא נפרדנו, אמא, היא בסדר, הכל טוב איתה, עניתי וסתא, אני לא מתחמק בכלל!"
ליסה: "אז שתבוא לפה מחר!"
בן: "טוב טוב, רק אל תהרגו אותי"
ליסה: "יופי, את חייבת להכיר אותה" היא פנתה אל אחותה בחיוך ענק
---
יצאתי מהמקלחת, התנגבתי ולבשתי מכנס צמוד בצבע שחור וגופייה לבנה, כבר היה חם. הרגשתי לא נעים כשקמתי מהסלון אחריי שאבא סיפר לי שהוא מי שהסגיר את אמא למשטרה. היו לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותו אבל כל כך כעסתי עליו באותו רגע. הפלאפון שלי צלצל, צלצול שמסמן על הודעה חדשה, מה שהיה כתוב שם, גרם לי להיות בשוק...
()שמחה שחזרת מהטיול שלך, תתכונני לגהנום של החיים שלך()
מייד אחר כך התקבלה עוד הודעה...
()ואם את חושבת ששם סבלת, חכי תראי מה יהיה לך פה..."

אמאאאאאאאאאא
וואי איזה יאאאאאאאאאאפפפהה

יאיייי זה מדהההיםם [:

|:
פרק מדהים
המשך :]

יאו נועה נהייתה כלבה ניאלי זאת היא או שלי2?
לא משנה שתייהן כלבות

אבוווש
יצצצא
לך
מדהיייייייים 😊

את כותבת מ-ו-ש-ל-ם-!

הממשךך 😛

מושלםםםם
המשיכייי

דעיי אל תפרידיי בניהההההההההההההם:S

המשך מדהיםםם.=]

מדההההההההההההים
כ"כ שמחה שהם חזרו !

וההודעות בטוח מנועה !
המששששששששך ...

זה הסיפור הכי יפה בעולם.
באמת, מרתק אותי כל פעם מחדש.

😮
המשך!!

חבורת מפגרות הבנות האלה...
תמשיכי בובית

קראתי את השניים האחרונים
ופשוט מדהימים !!!