•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

איזה באסה זה לבלות את החג באי בודד....


ומה נסגר בסוף עם השלי הזאתי הכלבה?!

ואי פרק ממש יפה;]
הממשך;]

מדהים [;

מ-ד-ה-י-ם-😛

מוושלם [:
מיסככן אלביס חיחי...
תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייי

ממ = וו = שש = לל = םם 😊

QUOTE (רוווותמיXD @ 07/02/2007) ממ = וו = שש = לל = םם 😊
מצטררףףף ומסכים במלוא מובן המילה!!@# 😁

QUOTE (oshri_Ok @ 07/02/2007) QUOTE (רוווותמיXD @ 07/02/2007) ממ = וו = שש = לל = םם  😊
מצטררףףף ומסכים במלוא מובן המילה!!@# 😁
מיי טוו (:

להלהלה (:
יפפפפה .

מהמממממממממם !
המששך ...

מושלםם
תמשיכיי

תודה לכולכם!
שמה המשך..

=פרק 119=

"אנחנו יכולות להיפגש מחר?" נועה שאלה בדאגה. היא דיעה שלא נשאר לה אף אחד, היא הייתה רגילה ששובל והשאר היו כמו שפוטות שלה, אבל עכשיו? היא כבר לא הייתה כל כך בטוחה.
שובל: "מתי בדיוק?"
נועה: "בערב כזה, תבואי אליי, או אני אלייך"
שובל: "טוב... אני אבוא אלייך בשעה 7 ככה מתאים?"
נועה: "אוקיי..."
שובל: "התגעגעתי אלייך נועה" היא אמרה ונועה חייכה
נועה: "גם אני אלייך, להתראות"
שובל: "ביי"
נועה חזרה לשבת עם כולם בשולחן, היא שנאה ארוחות משפחתיות. יותר מהכל היא שנאה ת הילדים הקטנים שהיו מתרוצצים בלי הפסקה, חיפשו איזה אפיקומן מפגר.
---
"היה ממש כייף! באמת! תזכרי, בתיה, את אצלי במוצ"ש, נעשה ארוחה, הכל" אורית אמרה ויצאה מהבית. היא נכנסה ישר למכוניתה והחלה לנסוע. כשהגיעה הבייתה דורון לא היה שם. היא מייד התקשרה אליו, הוא לא ענה.
---
"ממש...ממש הצלת אותי את יודעת? תודה" ודרון לחש אל מאיה. הגלים התנפצו באיטיות, הם הביטו בהם כמו זוג מאוהב, או שהם באמת זוג מאוהב?
מאיה: "אתה לא רציך להודות לי. ישר בטלפון שמתי לב שהקול שלך שונה, חבל שלא סיפרת לי על מיטל קודם. אבל...אני בטוחה שהכל ייסתדר, אתה עוד תראה, הכל יהיה בסדר"
דורון: "אני כל כך מקווה, את לא מבינה, אני בקושי מצליח לישון, לאכול, אנ לא מתפקד... אפילו הבוס הציע לי כמה ימים חופש, להתאפס על עצמי"
מאיה: "תיזהר דורי, שזה לא יפגע לך בעבודה..."
דורון: "לאמר לך את המת? כבר לא אכפת לי. אני רק רוצה את מיטל ליידי"
מאיה: "אני מבטיחה לך שהיא תחזור, אני מבטיחה לך. אני יודעת כמה קשה להבטיח כזה דבר אבל...אני מרגישה את זה"
דורון: "הלוואי שאת צודקת, אמן"
היא התקרבה אליו באיטיות ונשקה על שפתיו, "תזכור דורון, תמיד יש לך אותי, לא משנה מה"
---
"בלילה די קריר פה" בן לחש לי ומשך אותי אחריו
אני: "כן...אבל ממש נחמד פה, אני רוצה הבייתה"
בן: "בואי אליי פיצול שלי..." הוא צחק וחיבק אותי אליו "אנחנו עוד נחזור הבייתה, את עוד תראי"
אני: "אני אוהבת אותך נסיך שלי" לחשתי, הייתי קצת צרודה
בן: "אני אוהב אותך יותר"
אני: "הייתי אוהבת אותך יותר אם רק היית יודע לשחות!" יריתי לעברו ורצתי אל תוך המיים, המיים היו שחורים, בעצם רק ניראו שחורים, בגלל שכבר היה לילה, אבל זה לא הפחיד אותי, הרגשתי פתאום שהאי הזה הוא כמו הבית שלי. לא היה אכפת לי שאניר עבה, לא היה אכפת לי שלא נשאר הרבה אוכל, לא היה אכפת לי מכלום. זה היה רק בן ואני. רק אני ובן. ושום דבר אחר לא מפריע.
הא קץ אחריי והפיל אותי אל תוך המיים, הוצאתי את ראשי וצעקתי עליו... פתאום זה קצת הפחיד אותי, זה הזכיר לי איך שכמעט טבענו, אבל מייד סילקתי את המחשבה הזאת מראשי.
הוא התקרב אליי, הלכנו, רצנו, שיחנו אל המיים היותר עמוקים, התחבקנו, התנשקנו... התערבבנו ביחד בתוך המיים, זה פשוט היה מדהים.
---
ליאור ישב בחדרו בלי לעשות כלום, הוא לא היה מסוגל לעשות כלום. הוא רק רצה שבן יחזור, הוא כל כך רצה לדבר איתו, הוא דאג לו. הוא כעס על אורן, הוא רצה פשוט להרוג אותו...ולאנה? הוא לא הפסיק להתגעגע. הוא בא להתקשר אליי אבל החזיר את הטלפון למקומו, הוא ידע שהיא רוצה קצת חופש והחליט לתת לה את זה, היה לו קשה להיות בלעדייה.
---
שובל דפקה על הדלת. דלת גדולה ומעוצבת בסגנון עשיר ויקורתי.
"כן?" פתחה אישה בשנות ה40 לחייה.
שובל: "שלי נמצאת?"
...: "כן, היא בחדר שלה, למעלה"
שובל: "אוקיי ... תודה" היא חייכה
היא עלתה במדרגות וישר זיהתה את חדרה של שלי, מלא שלטים על החדר ודמבקות של מותגים. היא פתחה את החדר ושם ישבו שלי ושירן. שתיהן ישבו על המיטה ורמחו לק בציפורניים ברגליים אחת לשנייה.
שלי: "אוי, הקדמת" היא קפצה מהמיטה וחיבקה אותה
שירן: "נו ש-לי!" היא רטנה, שלי אפילו לא סיימה למרוח לה את הלק.
שלי: "זה יכול לחכות!" היא צעקה "אז מה שובל, מה רצית? בקשר לנועה נכון?" היא חייכה
שובל: "כן... היא אתמול התקשרה ואמרה שהיא רוצה לדבר איתי... אמרתי לה שאני מתגעגעת, היא אמרה שגם היא... זהו, אני אומרת לך, היא חזרה להיות כמו פעם"
שלי: "מצויין! זה בדיוק מה שאנחנו צריכות!"
שירן: "אוף...עכשיו תראי איך הרגליים שלי נראות"
שלי: "תסמי רגע, את רואה שאנחנו מדברות על שמהו ט-י-פ-ה יותר חשוב"
שירן שתקה, לפעמים היא ממש יכלה לשנוא את שלי. היא הייתה כל כך מתנשאת, כשהן לבד הן החברות הכי טובות אבל כיש עוד אנשים בתמונה אז היחד של שלי כלפי שירן משתנה לגמריי, שלי מרגישה כמו מלכה, מתייחסת לשירן כאילו היא המשרתת שלה.
שובל: "אבל התוכנית שלך קצת הרוסה, את יודעת"
שלי: "בגלל הספינה? אל תדאגי, ישעוד אנשים שאפשר לפגוע בהם ואנחנו גם צריכות את נועה, להחזיר אותה אלייך, לשלב אותה איתנו, אל תדאגי, לא הכל סובב סביב בן ומיטל" היא אמרה ורצתה להרוג את מיטל באותו רגע למרות שחשבה שהיא כבר מתה.
---
היה כבר ערב, הערב שלאחר ליל הסדר. אורית נחה בספה, הרשתה לעצמה להתפנק עם כוס קפה גדולה וסרט טוב. דורון כל היום ישן, לא רצה לקום, לאכול, לשתות או לדבר. אורית כבר התחילה ממש לשנוא את המצב הזה, היא לא יכלה לחיות איתו יותר. היא הרגישה איך היא נכשלת בכל דבר, איך הפעם היא לא הצליחה להחזיר אותו אלייה? בשום דבר היא לא מצליחה.
---
מיטל ישנה כמו תינוקת, בגלל שהיא ובן השתוללו במים עד לפנות בוקר היא ישנה עד הערב שלמחורת. בן הוציא עוד שני סנדוויצ'ים מהמזוודה, נשאר עוד אחד. הוא מילה מהמעיין הקרוב מיים לשניהם בכוסות ואז ראה שדווקא כוסות יש עוד הרבה, גם נרות, מיטל הייתה בטוחה שאולי בספינה תהיה הפסקת חשמל אז היא הביאה נרות. 'מתוקה', בן חשב לעצמו.
---
פקחתי את עיניי וראיתי ששוב לילה, לא הבנתי כמה זמן ישנתי. ראיתי את בן ליידי, מגיד לי כוס מיים חד פעמית וסנדוויץ' ישן. חייכתי, אכלתי באיטיות, הייתי כל כך רעבה אבל לא רציתי שהסנדוויץ' ייגמר. הוא גם לא היה טעים כל כך, הוא היה קצת קשה, הוא היה מקולקל.
אני ובן העברנו את ה3 השעות הבאות במשחק קלפים, טאקי, גם זה התחיל הליאמס על שנינו. התחבקנו, דיברנו, דיברנו בעיקר על מה יקרה כשנחזור הבייתה. הבטנו על הירח, הוא היה שלם, מדהים.
אחריי זה אמרתי לו שאני רוצה עוד טיפה לנוח, לא הרגשתי טוב, הרגשתי בחילה נוראית, רציתי רק לנוח.
בן הבין אותי ואמר שהוא בנתיים על החוף עצמו, שהוא רוצה לחשוב קצת.
הנחתי את ראשי על כמה עשבים שעשינו מיזה 'כרית' ונירדמתי.
---
"היי" נועה אמרה אל שובל וחייכה. 2 כוסות תה היו על השולחן בחדרה. שובל התיישבה על המיטה.
"מה רצית?" היא שאלה
נועה: "אני... אני רוצה שנשלים פערים. אוי, כמה זמן עבר"
שובל: "פתאום את רוצה שנחזור להיות חברות? אין לך את מיטל או משהו?"
נועה נזכרה במיטל. היא בטח מתה. היא נזכרה בשבועה שהייתה לה, למיטל וללירז, שאם אחת מהן תמות השאר יתאבדו.
---
"מיטלי...טולי...קומי..." הוא העיר אותי בעדינות
פקחתי את עיני ושוב ראיתי את פרצופו המושלם מחייך אליי.
אני: "ישנתי הרבה?"
בן: "שעתיים בערך..."
אני: "אוקיי"
בן: "איך את מרגישה? יותר טוב נסיכה שלי?" הוא ליטף את פניי ואני חייכתי
אני: "כן בובי...הרבה יותר טוב"
בן: "אוקיי...עכשיו קומי, אני רוצה להראות לך משהו"
אני: "קרה משהו?"
בן: "ועוד איך..."
אני: "מה קרה?"
בן: "בואי..." הוא לחש ועזר לי לקום, הלכתי אחריו, הגענו לחוף עצמו, קצת לפני המיים, את המ שראיתי שם אני לא אשכח בחיים, את הלילה הזה אני לא אשכח בחיים.

אמא'לה O ;
פרק מדהים =)
תמשיכי ...

מושלםםםםםםםם
מעניין מה הם ראווו
הלוואי ספינה אוו משו חחח

המשךך בובהה...