•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

ואיי יפהה... תמשיכיי [ =

אבווששש
יצצצא
מדהייייייייים
בטירוףף 😊

מקווה שהלך לך טוב בבגרות 😊

אוהבת..
והמשךך
דחוף..

מדהיםםםםםםםםםםםם😊

יאאפה..
תמשייכי (:

תגידי הבגרות שלך בהיסטוריה הייתה ביום שני?
כי גם בבצפר שלי היום היה בגרות בהיסטוריה חלק ב'..

אמאאאאאאאאאאאאא ..
רק שהם יהיו בסדר בבקשה שהם יגיעו הביתה בשלוום ..
תמשיכיי !


ערב טוב (:

ווווווווווואייי מהמםם תמשיכיי

מהמממם :]

המשך..? :|

המשך..? :|

?????

תודה לכולכם...
הלך לי חרא בבגרות=/ ..

אני אשתדל להמשיך היום, לא בטוח

QUOTE (avril14 @ 06/02/2007) תודה לכולכם...
הלך לי חרא בבגרות=/ ..

אני אשתדל להמשיך היום, לא בטוח
יאווו 😢
לא נורא תעשי חוזר חחח
אפשר בכלל!? 😯

חח לאאבב יווו..

=פרק 118=

כניראה הכריש הריח מרחוק את הדם שנטף מהפצע הגדול ברגלו של אלביס. הוא פשוט לקח אתו, בלי רחמים וחזר אל תוך המיים.
---
"נו לירז! בואי תעזרי לי! את לא יכולה ככה סתם לשבת כל היום מול הטלוויזיה ולא לעשות כלום"
אימה של לירז צעקה מהמטבח.
לירז: "נו תכיף, 10 דקות זה נגמר"
אמא: "זה מה שאמרת לי לפני שעה"
לירז: "לא נו, באמת, זה נגמר עוד 10 דקות"
אמא: "עכשיו 3 וחצי, ב3 ו-40 את פה"
לירז: "טוב טוב.."
אמא: "אל תעני לי בזלזול!"
לירז: "נו אמאאאא מה עכשיו?"
אמא: "את כניראה לא קולטת שב6 וחצי כל האורחים באים לפה, ועוד לא הכנתי חצי מהדברים"
לירז: "כולה ליל סדר, אפשר לחשוב"
אמא: "את אפילו לא ניקית את החדר שלך"
לירז: "אני אנקה"
אמא: "הוא ניראה כמו דיר חזירים"
לירז: "נו דיי! לא רוצה את רואה? את מבזבזת לי את ה10 דקות שלי, 10 דקות מעכשיו! ודיי!"
אמא: "אווחח.." היא מלמלה והמשיכה לבשל. אבא של לירז נסע להביא את אימו ואביו מנתניה והיה אמור לחזור בכל רגע.
סוף הסרט הגיע, מראים איך 2 האהובים על הספינה, שטים אל האופק. זה הזכיר לה את בן ומיטל. היא כיבתה את הטלוויזיה וניגבה את 2 הדמעות שזלגו לה.
"במה את צריכה עזרה?" היא שאלה את אימה
אמא: "קודם תנקי את החדר שלך ואז תבואי לעזור לי להכין את הקציצות.. טוב מתוקה?"
לירז: "אוקיי..." היא אמרה בשקט והלכה לכיוון חדרה
אמא: "לירזי?"
לירז: "מה?"
אמא: "קרה משהו?"
לירז: "נחשי" היא ירתה בציניות
אמא: "מיטל?"
לירז: "כן"
אמא: "אבל הסברתי לך שעוד שום דבר לא בטוח, אל תסיקי מסקנות ככה סתם"
לירז לא הבינה מה עובר על אמא שלה. רגע אחד היא צורחת עלייה ודקה אחריי זה מנחמת אותה.
לירז: "את בחיים לא תביני..."
אמא: "תאמיני לי שכן"
לירז: "אין לך מושג מה זה... אני פה, עם המשפחה שלי, כולם מתארגנים לערב חג... והיא? השד יודע איפה היא ובן עכשיו! זה כל כך לא פייר... אני לא מאמינה שזה קורה בכלל"
לאמא שלה לא היה יותר מה לאמר, היא ידעה באיזה מצב ביתה נמצאת ולמרות כל מה שאמרה לה היא ידעה שהסיכויים שמיטל בחיים הם 5 מיתוך 100. היא רק חיבקה אותה ואמרה לה שהכל עוד יסתדר.
---
ישבתי כמו ילדה מסכנה על החוף, מציירת דברים עם האצבע שלי ונותנת למים למחוק אותם אחריי שנייה.
הרגשתי את בן מחבק אותי מאחורה ומפיל אותי על החוף
אני: "משוגע אחד!" נתתי לו מכה בכתף
בן: "למה לא הערת אותי?"
אני: "כי ישנת כמו תינוק" חייכתי
בן: "אני מרגיש שישנתי שבוע"
אני: "חחח אתה ישנת כמה שעות טובות יותר מימני"
הוא חיבק אותי שוב, "אני אוהב אותך, את יודעת את זה?" הוא לחש ונישק אותי על שפתיי.
חייכתי. "גם אני אוהבת אותך" החזרתי לו.
בן: "מה את מציירת?"
אני: "חחח מציירת" צחקתי "סתם, כל מיני"
ציירתי כוכב שיצא עקום כזה והוא צחק
אני: "כאלו אתה יודע לצייר יותר טוב!"
בן: "רוצה לראות?!"
אני: "נו נו.. בוא ניראה אותך"
בן: "הנה... שנייה" הוא החל לכתוב משהו עם האצבע שלו "רגע, מה את מסתכלת? תסתובבי!"
הקשבתי לו והסתובבתי, כעבור שנייה הוא קרה לי להביט ביצירה שלו...
'מיטל אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר 3>', קראתי וצחקתי, המים שטפו את זה וזה נמחק.
"מתוווק שלי!!" צרחתי וקפצתי עליו, ככה התגלגלנו לנו בחולות כמו שני ילדים שהחיים שלהם מושלמים, אני חושבת שבאותו רגע לא ממש קלטנו שאנחנו באי נידח ושהסיכויים שימצאו אותנו הם אפסיים, אולי קלטנו אבל לא רצינו לדעת את זה, היינו עוד בשלב ההכחשה.
---
"אתה מוכן?" אורית נכנסה לחדר האמבטיה ותיקנה את האיפור.
דורון: "אני לא בא"
אורית: "אין כזה דבר!" היא צעקה "אתה בא"
דורון: "אני לא מוכן לחגוג בלי מיטל"
אורית: "אבל ההורים שלי מחכים לנו!"
דורון: "תלכי את, תגידי להם שאני לא מרגיש טוב או משהו"
אורית: "אוח! איך אתה אוהב לעשות לי את זה תמיד בדקה ה90!" היא צעקה ויצאה מחדר האמבטיה, מותירה את דורון במקלחת.
היא הכניסה לתיק הגדול שלה ארנק, מפתחות, איפור ועוד כמה דברים ויצאה מהבית.
---
ליאור עמד מתחת לביתו של אורן, הוא חייג אליו כועבור כמה שניות אורן ענה.
"אה אח שלי?"
ליאור: "רד למטה דקה"
אורן: "מה, למה?"
ליאור: "רד רגעע, אני רוצה לדבר איתך"
אורן: "טוב..."
ליאור לא חיכה לתשובה וניתק.
כעבור מס' שניות אורן ירד עם חיוך
אורן: "מה קרה גבר?" הוא התקרב אליו.
ליאור אפילו לא היה מסוגל לענות, הוא ישר הכניס לו אגרוף לתוך הפרצוף, אגרוף שהעיף את אורן החוצה, הוא נפל על החומה ומייד זחר לעמוד בצורה יישרה, הוא החזיק בידו את אפו וראה שיורד לו דם. כאב לו. הוא לא רצה להראות את זה.
אורן: "מה אתה משוגעעעע???" הוא צרח
ליאור: "אמא שלך משוגעת חתיכת בן אלף זונה!"
אורן: ,אל דתבר ככה על אמא שלי, כוסאמק" הוא דחף אותו וליאור דחף אותו בחזרה.
ליאור: "מה זה נתן לך לדבר עם אנה? מה?! למה לנסות להפריד בנינו אני לא מבין!"
אורן: "אין לי מושג על מה אתה מדבר" הוא ענה בעצבים
ליאור: "אה באמת? אל שתקר חתיכת מניאק. פשוט בנאדם מגעיל זה מה שאתה! מה כואב לך מה?! כל זוג אתה חייב להפריד, חתיכת סמריח! אני זמהיר אותך אורן, שלא תקתרב לא אליי ולא אל אנה בחיים שלך!" הוא צעק והלך מישם בכעס. הוא הלך בדיוק לביתה של אנה, אחותה פתחה לו את הדלת והוא נכנס לחדרה של אנה בעצבים.
אנה: "מה עכשיו ליאור?" היא שאלה ביובש
ליאור: "דיברתי אותו. הרבצתי לו. אני פשוט לא סובל אותו. חתיכת סכסכן מסריח!"
אנה: "אבל מה הוא אשם?! הוא רק אמר לי מה אמרת לו!"
ליאור: ,מה, את עוד מאמינה לו? אנה, תעשי לי טובה, את ילדה חכמה... אל תורידי מהערך שלך עכשיו"
אנה: "מה זאת אומרת?"
ליאור: ,הוא סתם ישקר, הוא סתם מנסה לסכסך. ניראה לך שאת נטל עליי? את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! ומה את הולכת ומאמינה לו? לי, את לא מאמינה?"
אנה: "אני כבר לא יודעת למה להאמין ליאור... בבקשה תנסה להבין אותי"
ליאור: "אז מה... מה עכשיו?"
אנה: "אני פשוט רוצה להיות לבד. לחשוב קצת"
ליאור: "טוב יודעת מה? הנה אני הולך, קח לך את כל הזמן שבעולם... ובאמת, חבל שאת מאמינה לכל העוםל חוץ מלחבר שלך"
הוא אמר בכעס ויצא מחדרה.
---
"היא תיכף צריכה לרדת" אימה של לירז אמרה וחייכה חיוך מתנצל. כל האורחים כבר הגיעו. שני הסבים והסבתות משני הצדדים, דודות, דודים, בני דודים. בערך 30 אנשים, או יותר כבר היו ליד שולחן האוכל.
לירז בנתיים עשתה ארגונים אחרונים, מישום מה היה חשוב לה להראות יפה. היא לבשה ג'ינס ארוך כהה צמוד, לא מתרחב למטה אבל לא סקיני, נעלי עקב בצבע שחור יפות ועדינות, גופייה לבנה עם תחרה למעלה וחגורה לבנה עם אבזם כסוף. היא סידרה את התלתלים שלה ותיקנה עוד קצת את האיפור. היה הייתה צריכה לשים המון קונסילר מתחת לעיניים, הן היו מאוד נפוחות מרוב הבכי...היא כל כך רצתה את מיטל לצידה, שתהיה איתה, ותאכל איתה כמעט בכל שנה. הן תמיד היו עושות חצי חג אצלה וחצי חג אצל מיטל.
הפלאפון שלה צלצל, צלצול שמראה שהתקבלה הודעה חדשה, זה היה מעמית: 'חג שמח נסיכה שלי! אני אוהב אותך יותר מהכל!', ההודעה גרמה לה לחייך והיא מייד החזירה לו הודעה.
"אוי, איזה מהממת!" דודתה קראה בהתלהבות ברגע שלירז נכנסה לסלון, על יד השולחן הארוך.
"היי, מה נשמע?" היא חיבקה אותה. ככה היא עברה אחד אחד עד שלבסוף כולם התיישבו והתחילו לקרוא את ההגדה.
---
נועה עמדה מול המראה, עושה גם היא את התיקונים האחרונים. ההורים ואחותה כבר מחכים במכונית יותר מ10 דקות. היא הייתה נראית מדהים. היא לבשה שמלת מיני סטרפלז לבנה צמודה, חגורת בטן גדולה בצבע אדום, נעלי עקב אדומות דקות ועדינות, ממש לא פרחיות כמו שהן היו נראות על כל אחת אחרת.
שיערה היה פזור, חלק מתמיד. פנייה היו מאופרות בעדינות חוץ מהאודם האדום. היא לקחה עוד ביס מהעוגה שבחדרה ויצאה. היא נכנסה למכונית והתיישבה על יד קיילן, במושב האחורי.
קייט: ,אני מאוד מקווה שלא אכלת עוד מהעוגה"
נועה: "אכלתי"
קייט: ,את יודעת שאסור! זה חמץ!"
נועה: "אני לא מאמינה בזה את יודעת .זה טעים לי, אז למה שאני לא יאכל?"
אריה: "קיט עזבי אותי, עד שהילדה אוכלת..." הוא סינן.
הוא יודע שנועה הישנה חזרה. נועה שלא אוכלת כלום, שמסתובבת כמו שלד מהלך בבית ורק מחלקת פקודות. רק בימי הולדת או בחגים מיוחדים היא הרשתה לעצמה לאכול חתיכה פצפונת של עוגה, שגם אותה היא הייתה מקיאה או משהו. היא שאפה תמיד לשלמות, בכל דבר שעסקה בו. במראה החיצוני, בלימודים, בלבוש, בסידור החדר, היא אהבה שליטה עצמית, היא חשבה שאם בנאדם רזה, יפה, מקפיד על לבוש ראוי, מקפיד שחדרו יהיה נקי ומצוצח יותר מהכל הוא בנאדם בעל שליטה עצמית, וזה דבר טוב.
קיילן: "מתי מגיעים אמא?"
קייט: ,רק עכשיו יצאנו, חצי שעה בערך"
קיילן: "אווףףףף..."
נועה: "למה לא לבשת שמלה?" היא פנתה אל קיילן
קייט: "נועה, עזבי אותה"
נועה: "מה עזבי אותה, מה, חג, צריך להיראות יפים וחגיגיים"
קיילן: "אה, את אומרת שאני לא יפה?"
נועה: "כרגע לא, למרות שיש לך פוטנציאל להיות ממש בובה של ילדה"
אריה: "נועה, דיי"
נועה: "Tוף, כבר אי אפשר לאמר כלום אה?"
אריה: "את פוגעת באחותך"
נועה: "אני אומרת לה את האמת... ממתי לובשים לערב חג, לליל הסדר, ג'ינס חרוש, מגף וורוד וגופייה לבנה? אין שום קשר גם בין הדברים" היא אמרה בקול הצווחני שלה אבל כולם שתקו. היא לא המשיכה לדבר יותר.
---
"אחד...מי יודע..." לחשתי
בן: "אחד! אני יודע!"
אני: "אחד אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו"
בן: "Aבשמיים ובאאאאארץ"
אני: "Tנחנו ממש זוג זייפנים"
צחקנו ביחד ולא הפסקנו להתחבק. הכוכבים היו מדהימים. אבל עדיין, התגעגעתי הבייתה. דמיינתי בראשי איך כל המשפחה חוגגת עכשיו, מה עם לירז? מה עם עמית? רציתי לדעת מה עם אנה וליאור, מה עם נועה, לא הפסקתי לחשוב על הכל.
"נו, מה, התעייפת?" הוא לחש
אני: "לא, מה פתאום"
בן: "Tז יאללה, תמשיכי"
אני: "שניים מי יודע"
בן: "שניים! אני יודע!...."
---
"שני לוחות הברית, אחד אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו שבשמיים ובאאארץץ!"
המשפחה שרה וצעקה, הגברים החצופים דפקו במזלגות על השולחן, כולם צחקו וחייכו, כאילו מיטל לא הייתה בספינה שטבעה.
...: "מה, דוורן לא יבוא בסוף?" אמא של אורית שאלה אותה בשקט
אורית: "כן...הוא לא הרגיש טוב, יש לו חום"
...: "אה...שירגיש טוב, שיהיה בריא"
אורית: "כן..." היא חייכה ובתוכה רצתה להרוג אותו. היא שנאה שהוא היה מבריז ברגע האחרון מארוחות משפחתיות או ארוחות חג. תמיד הוא אוהב לעשות לה את זה.
---
נועה לקחה עוד ביס מהסלט והביטה בכולם.
'זאת שמנה, כל שנה היא לובשת בחגים לבן, היא לא מבינה שלבן רק מבליט את השומנים שלה?' נועה חשבה לעצמה, 'וזה, לעזאזל, שיעשה כבר לייזר, חתיכת שעיר'... 'אוי והנה, הכוככבת של הארוחה, תמיד אומרת כמה הכל טעים ולוקחת עוד מנה... וזה...'
"למה את לא אוכלת כלום?! תראי איזה צימוק את!" סבתה קטעה את מחשבותייה
נועה: ,אני? צימוק? על מה את דמברת, טוב שלא העלתי 8 קילו בכל התקופה האחרונה"
...: "נו קייט, תגידי משהו"
קייט הרימה ידיים, "אני כבר וויתרתי ממזמן". היא ידעה שלדבר אל נועה האמיתית זה כמו לדבר אל קיר.
"טוב, אני יצאתי רגע לעשות שיחת טלפון" היא אמרה וקמה מהשולחן, היא הלכה לאחד החדרים, כדי שיהיה קצת שקט. היא שלפה את הפלאפון שלה מהתיק וחייגה את מספרה של שובל, אותו ידעה בעל פה, כעבור כמה צלצולים שובל ענתה.
"הלו?"
נועה: "ש...שובל?"
שובל: "כ-ן! מי זה?"
נועה: "זאת...נועה"
שובל: "נועה?" היא שאלה בפליאה
נועה: "כן, רציתי לדבר איתך" היא אמרה בביטחון
שובל: "מה קרה?"
נועה: "...

מוששלם :]]]

פיכסע נועהה=/

מדהים!!!!!
יאוו בן מיטל 😢

המשךך דחוווווווף..