•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

קורלושש
שבוע לא קראתי פה וכבר שמת יותר מ10 פרקים..חח אבל השלמתי הכל!!
אל תהרגי את אנהה 😢

תמשיכי דחופיייייייייייי
>מרינושש<

לאאאאאאאאאא...
שלא יקרה לאנה כלום ושהיא כן תוכל ללכת!!

מאמי יצצצא לך מהמםם
הממשךך
דחוף 😊

דיי לא נכוןןןן ..!!
אל תהרגייי אותה :|

מחכה להמשך..

מדהייייייים {{:

אוווו עצוב😢 תמשיכיייי

מפתיעעעע..
ומ-ד-ה-י-ם 😊

תמשיכייי מהררררררררררר

וואוווווווווווווו אחד היפיםםםם כאילו אני בתוך הסיפור שלך...

המשךך =]

מהמהמהמהמםםםם תמשיכככככככככככייי

המשך.. 😢((

QUOTE (TtUuLlIi @ 09/01/2007) יאאא מסכנה אנה =\
שני פרקים מדהיממממים !!
😢

יאוווו אלווהים מסכננה /;
ממדהיים
הממשך

=פרק 107=

"מה את חושבת שאת עושה?! תרקי את זה מייד!" הרופא צעק בלחץ כאשר נכנס לחדר, הוא העיף את הכדורים מידה והיא פרצה בבכי.
"כמה לקחת?" הוא שאל והיא לא ענתה. "כמה ל-ק-ח-ת?" הוא שאל שוב, מנסה לשלוט בכעסו, בלחץ שלו, בפחד שלו.
אנה: "7.." היא מלמלה
הרופא: "חכי פה ואל תזוזי" הוא אסף את הכדורםי מהרצפה ויצא, כעבור 2 דקות הוא חזר עם כוס חד פעמית שקופה ובפנים נוזל בצבע כתום כהה.
הרופא: "תשתי את זה"
אנה: "מה זה?"
הרופא: "זה יגרום לך להקיא, ינקה אותך.. תשתי"
אנה: "טוב.." היא לחשה. היא שתתה את הכל במס' לגימות ועשתה פרצוף חמוץ.
הרופא: "למה עשית את זה?"
אנה: "כי אין לי בשביל מה לחיות"
הרופא: "אין לך בשביל מה לחיות? את בכלל שומעת את עצמך?! אני לא מבין אותך, בחיי. אלפי אנשים היו רוצים להתחלף איתך ו.."
אנה: "כן בטח! החלום של כל אחד זה להיות מרותק לכיסא גלגלים מה אני אגיד לך!"
הרופא: "יש אנשים עוורים, חרשים, אילמים, יש אנשים שלא יכולים לחשוב, יש אנשים שלא יכולים להבין. את לא מעריכה את מה שיש לך! את יכולה להרגיש, לשמוע, לראות, להריח, לדבר, לחייך, לחיות. יש אנשים שאין להם גם את ההזדמנות הזאת. ואת, את אחת שאני תפסתי מימנה בתור נערה חזקה, הולכת ולוקחת כדורים? רוצה לגמור עם החיים שלה רק בגלל שהיא איבדה את הרגליים שלה?"
אנה המשיכה לבכות ושתקה, לא היה לה מה להגיד. היא ידעה שמצד אחד הרופא צודק, אבל מצד שני לא היה לה חשק לשום דבר, גם לא לחיים עצמם. היא הרגישה מתה מבפנים.
---
"חחח יו היא כזאת סתומה! למה היא ככה רעה אלייה?" דיברתי תוך כדי הסרט
בן: "כי היא כלה מעצבנת" הוא צחק
אני: "יש לי מזל שאמא שלך אוהבת אותי"
בן: "מי שיקר לך?"
אני: "יו?.. מניאק" נתתי לו מכה קטנה ברגל וזה התפתח לריב דגדוגים וצביטות קטנות.
בן: "תמיד אני מנצח אותך, אז בשביל מה את מתחילה?"
אני: "שתוק שתוק, אנחנו נפסיד בסוף.. רגע הוא יגלה עכשיו?"
בן: "מה יגלה?"
אני: "מה שהאמא החרא שלו עושה לה?"
בן: "לא ניראה לי.. אם תשתקי נבין" הוא אמר ודגדג אותי
אני: "תשתוק אתה! מגעיל אחד" עשיתי פרצוף עצוב והוא חיבק אותי אליו
---
"קפה?", אורית שאלה ולחצה על הקומקום
דורון: "לא" הוא ענה ביובש
אורית: "למה לא?"
דורון: "ככה, אולי דיי?"
אורית: "דיי מה? אני בסך הכל מנסה להיות נחמדה"
דורון: "מתאים לך יותר להיות את עצמך"
אורית: "אני אמורה להיפגע מזה?"
דורון: "לא יודע"
אורית: "דורון, תניח לרגע את העיתון"
דורון שמע בקולה והניח את העיתון על השולחן והביט בה.
אורית: "אני רוצה שנשים קץ לכל המריבות האלו"
דורון: "אבל את יודעת שזה בלתי אפשרי"
אורית: "מי אמר? אנחנו לא באמת ניסינו.. לי למשל כבר אין בעיה שתצא עם מאיה ו.."
דורון: "באמת?" הוא הביט בה מופתע
אורית: "כן, באמת" היא חייכה חיוך רגוע "אני הבנתי שאני ואתה פשוט לא מתאימים, אומנם היו לנו הרבה שנים יפות ביחד אבל כניראה שכאן זה אמור להיגמר. חבל שסתם נמשוך את זה עוד ועוד בלי טעם, שנינו סובלים מכל הסיפור הזה"
דורון: "אין לך מושג כמה אני שמח לשמוע אותך אומרת את זה, חשבתי שלעולם לא תביני" הוא אמר ועיניו נצצו
אורית: "פשוט.. נישאר ידידים. הרי אנחנו מסתדרים אחד עם השניה בתור ידידים, לא בתור זוג..."
דורון: "צודקת, צודקת, בהחלט.." הוא הנהן בראשו לאות הסכמה
אורית: "יופי... אז... כמה סוכר?"
דורון: "1 וחצי, כבר שכחת?"
אורית: "הו, נכון" היא חזרה למטבח והכינה לשניהם קפה. היא לא שכחה לשים בכוס שלו חצי מהנוזל שדנה הביאה לה.
אורית: "הנה, מקווה שיצא טעים"
דורון: "אני בטוח שיצא טעים" הוא חייך
אורית: "הכי טוב ככה..בשבלינו"
דורון: "הקפה מעולה"
אורית חייכה ולא הזיזה מבטה מדורון עד שגמר את כל הכוס.
דורון: "אוי, אני מתחיל להיות..קצת.. עייף, מה השעה?"
אורית: "12 וחצי רק, מה נהיית לי עייף פתאום? חשבתי נדבר עוד קצת" היא חייכה
דורון: "לא יודע.. יש לי מן סחרחורת כזאת מוזרה"
אורית: "הכל בסדר? אכלת טוב היום?"
דורון: "כן כן, ברור.. אני..פש..פשוט לא יודע מה יש לי.."
אורית: "בוא אתה צריך לשכב"
דורון: "צודקת.." הוא מלמל ונשכב על הספה
אורית: "לא לא פה, סתם לא נוח, בוא אני אקח אותך לחדר" היא משכה בידו
דורון: "לא לא אורית, אני לא חושב שכדאי.. את..את..את יודעת..ש..." הוא פיהק
אורית: "שמה?"
דורון: "נו.. אני לא יודע.. אה..חם לי.. מה זה.."
אורית: "בוא אחריי" היא משכה אותו אל החדר והחלה להפשיט אותו באיטיות
דורון: "התגעגעתי אלייך.. אני מרגיש שאני כולי רותח, מבפנים, מת להתפרץ"
אורית: "אל ..תדאג לזה.."
דורון: "את יודעת איפה הכי חם לי?" הוא אמר וצחק, אורית שמה לב שהמשקה פעם והוא כולו מסטול וחרמן.
אורית: "איפה?" היא שאלה בצורה מתגרה ונשכה את שפתייה התחתונות שהיו מרוחים באודם אדום בוהק
דורון: "שמה.."
אורית: "אני יודעת איפה.." היא חייכה והשכיבה אותו על המיטה.
---
אני: "יאו איזה סרט חמוד, הסוף הכי יפה" חייכתי
בן: "לא מעניין אותי.. שימי כל סרט שבא לך אפילו סרט הכי מכוער שבעולם, רק לראות אותו כשאת ליידי ואני מאושר"
אני: "יאוווו יפהה שלי אתה!" כמעט צעקתי ונישקתי אותו בפה
בן: "בובי.. קולטת עוד 4 ימים אני ואת 5 חודשים ביחד"
אני: "איך הזמן עבר.. אני רוצה שיהיו עוד מליון חודשים כאלה"
בן: "הלוואי.. הלוואי. אני רוצה אותך איתי לנצח"
אני: "וגם אחרי הנצח" קרצתי
בן: "מה בא לך לעשות?"
אני: "מה שבא לך"
בן: "בטוחה?"
אני: "יאפ" חייכתי
בן: "אז אני רוצה.. לעשות אותך"
אני: "אתה יכול לעשות אותי חלקית.." לחשתי והתקרבתי אליו ככה שהיינו ממש צמודים
התחלנו להתנשק, בהתחלה באיטיות, נשיקות קטנות כאלו וזריזות.. אחריי זה נשיקות יותר ארוכות ולבסוף נשיקה פראית אחת ארוכה עם הרבה לשון.. נשיכות קטנות.. מציצות.. הורדתי לו את המכנסיים עם ידיי ועזרתי לו להוריד את החולצה כי היה לו קשה..
בן: "זה לא פייר.." הוא אמר בקול צרוד
אני: "מה לא פייר..?"
בן: "שאני כמעט ערום.. ואת..כולך.. לבושה"
אני: "מישהו אמר שאני רוצה להישאר לבושה?" לחשתי לו באוזן
בן: "אין לך מושג מה את עושה לי..."
אני: "מה אני עושה לך?"
בן: "צמרמורות בכל הגוף, בא לי לטרוף אותך.. לא בא לי לעזוב אותך לרגע!" הוא אמר בקול שלו שהיה נשמע כל כך חרמן ומשגע באותו רגע.. הוא התחיל להפשיט אותי לאט, תוך כדי שאצבעותיו מטיילות על כל גופי.. הצטמררתי בתוך תוכי, רוצה שהוא ימשיך לגעת, ימשיך ללטף, ימשיך ללחוש וימשיך לנשק. הרגשתי כל כך מדהים. שנינו היינו ערומים לגמריי והתחרמנו בצורה משוגעת, כל שנייה היינו אחד על הנשי, כמעט שעשינו את זה אבל כמובן שלא, היה טיפה מגע.
בן: "דייי דיי.. את מחרפנת אותי..." הוא לחש והמשיך לנשק אותי בצוואר
אני: "אני אוהבת אותך... כל כך"
בן: "גם אני אוהב אותך.. נסיכה שלי, עולם שלי.."
המשכנו להתנשק בלהט, הוא ירד לי, אני ירדתי לו. היה כל כך כייף. נהנתי לראות איך הוא מתחיל להזיע, איך הוא מתחיל לרעוד. איך פרצופו משתנה.. איך הוא מתרגש. ואני? אני התרגשתי פי 4. אבל עדיין, לא יכולתי להפסיק לדמיין איך תראה הפעם הראשונה שלנו ביחד, רציתי לשמור את זה עוד קצת, פחדתי שאם נעשה את זה אז הכל ייהרס, כבר שמעתי על זוגות כאלו.
---
"אני יכול לסמוך עלייך? אני יכול להשאיר אותך פה לבד? לדעת שלא תנסי שום דבר?" הרופא שאל ובא לכבות את האור
אנה: "ל..א" היא לחשה והרופא הסתכל עלייה במבט מופתע.
הרופא: "מה?"
אנה: "לא. אתה לא יכול לסמוך עליי. אין לי סיבה לחיות, כבר אמרתי לך"
הרופא: "אבל הסברתי לך הכל, אנחנו ישנבו ודיברנו. את צריכה להסתכל על החיים בדרך אחרת"
אנה: "אני תמיד אסתכל עליהם בדרך שלי" היא לחשה ודמעות זלגו מעינייה "בבקשה.. בבקשה תישאר פה איתי הלילה. אני מפחדת. אני לא אשלוט בעצמי. אני רוצה למות. אני מפחדת למות"
---
דורון פקח את עיניו באיטיות, הביט לצידו וראה את אורית ישנה. הוא הרים את השמכיה במהירות וראה ששניהם ערומים. הוא קם והתחיל להתלבש.
דורון: "אני לא מאמין, אני לא.. אורית! אורית!"
אורית: "מה.. למה אתה צועק דורוני?" היא לחשה
דורון: "אל תקראי לי דורוני! איך היית מסוגלת?!"
אורית: "איך הייתי מסוגלת מה?"
דורון: "אל תשחקי אותה ראש קטן! איך..אני לא מבין איך אני כזה מטומטם. איך האמנתי לכל השקרים שלך אתמול. מה עשית מה? למה?"
אורית: "אם להזכיר לך אתה זה שאמרת שלוהט לך, שאתה מתגעגע אליי, שאתה רוצה אותי.. אתה זה שהתחלת עם כל זה. אני לא הייתי מנסה, אתה מכיר אותי"
דורון: "לא!" אני כבר לא מכיר אותך! הפכת להיות מפלצת!"
אורית: "אך אתה עמז לדבר אליי ככה?! אתה לא מתבייש?" היא התיישבה מכוסה בשמיכה "הכנסת אותי למיטה ויום אחריי זה אתה מאשים אותי?"
דורון: "דייי כבר דייי! מה אני אגיד למאיה עכשיו?? מה?!"
אורית: "תגיד לה שכינראה שהיא לא חשובה לך מספיק..כי ם היא הייתה באמת חשובה לך, לא היית שוכב איתי"
דורון: "את מגעילה אותי. אני ...אני לא רוצה לראות אותך"
---
"בוקר טוב קוקי..." בן לחש באוזני ונישק אותי נשיקות קטנות כאלו בפנים. אניכ בר מזמן הייתי ערה אבל נהנתי להתפנק ככה.
"יפה שלי, הכנתי לי ולך תה.. קומי" הוא ליטף אותי ואני התיישבתי. הוא התיישב על ידי והגיש לי את כוס התה שלי. זה היה כל כך חם וטעים.
---
כעבור 4 ימים
---
"אני לא צריכה את העזרה שלך!" אנה צעקה
אמא של אנה ביקשה מנהג המונית לעזור לה להעלות את אנה ביחד עם הכיסא לדירה. הוא עזר ואנה השתדלה שלא לרפוץ בבכי. היא הרגישה שמרחמים עלייה. היא הרגישה נטל. מעמסה. כאילו היא מכבידה על כולם. הדבר שהכי העציב אותה זה שהיא ידעה שזו רק ההתחלה, שמעכשיו הכל הולך להיות רק גרוע וגרוע יותר.
---
"בן, אחי סוף סוף חזרת, מה מתי מורידים לך את הדבר הזה מהיד??" ליאור שאל את בן וקפץ עליו בחיבוקים.
בן: "וואלה אני מקווה שבוע הבא, חח התגעגעתי לביצפר"
ליאור: "חח התאונה הזאת לא עשתה לך טוב אני רואה.."
בן: "כן..אנערף.. מה.. אני רואה מצב הרוח שלך השתפר"
ליאור: "כן.. אני כבר מת לראות את אנה, היא לא דיברה איתי כמעט מאז, אני כל כך מתגעגע אלייה"
בן: "לך אלייה"
ליאור: "אין לי את הכתובת שלה"
בן: "אני יודע איפה היא גרה. נכון איפה שבית הספר היסודי הזה, בגין?"
ליאור: "נו?"
בן: "אז זה רחוב קרן קיימת שם, היא גרה מס' 5 או 6.. תראה בבניין לאמא שלה קוראים לריסה"
ליאור: "מה, יענו לחפש בתיבות דואר?"
בן: "כן.. אתה תסתדר"
ליאור: "איזה קו מגיע לשם?"
בן: "קו 7 ניראה לי"
ליאור: "אה סבבה תודה אחי"
---
"את רוצה לאכול?" יוליה נכנסה ושאלה את אנה
אנה: "לא"
יוליה: "את יושבת ככה כבר 4 שעות"
אנה: "לא אכפת לי" היא ענתה ביובש והמשיכה להתבונן דרך החלון
יוליה: "כואב...כואב לי לראות אותך ככה.. אנו'ש.."
אנה: "לא צריך לכאוב לך.. יוליה אני רוצה להיות לבד, טוב?"
יוליה: "טוב.."
---
"יאללה הבייתה.." צרחתי "זה היה יום מעייףף..אבל ממש!"
לירז: "כן אה? מה את בן ובן עושים היום?"
אני: "מסעדה וסרט" חייכתי
לירז: "איזה כייף לי לראות אותך מאושרת"
אני: "ואת? את לא מאושרת?"
לירז: "אני כבר לא יודעת.. את מאמינה שכל השבוע הזה אני ועמית בקושי דיברנו? בטלפון.. לא ניפגשנו, הוא לא מתעניין בכלל"
אני: "אמרתי לך כבר, את צריכה לקחת אותו לשיחה רצינית. יכול להיות שיש משה שמפריע לו וקשה לו לספר לך.. אולי בגלל זה הוא קר כזה ומרוחק"
לירז: "אולי הוא שוב בגד בי?"
אני: "לא ניראה לי. אז..עובדה שאז הוא סיפר לך"
---
"אנה?" יוליה שאלה מבעד לדלת
אנה: "מה עכשיו?!" היא צעקה
יוליה: "יש לך..אורח"
אנה: "מה?! מי?!" היא נלחצה
הדלת נפתחה ובפתח עמד ליאור. הוא הביט על אנה, על כיסא הגלגלים ושוב על פנייה הרטובות של אנה.

יאבא .. איזה עצוב ..

המשכי ..

מושלםםםםם
תמשיכיייי