•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

וואייי איזו מסכנהההה:/
מדהים מאמיי..מחכה להמשך..

יאו =\
היא תהיייייייה נכה .
אמא מסכנה : [


אוף
איזה מושלמים בן ומיטל
😢

וואי פרק מדהיםם

תמשיכי

15 תגובות =]

לא מגיע לנו המשך? חח

מסכנה אנה😢((((


פרק ממש טוב:]]]

מדהיייים המשךךךך

נוו לאאא, מסכנההה 😢
תמשיכיי דחוףףףף
סיפור מהמםםם

יאבההההההההההההההההההההההההההההההההה

תמשיכיי ואי ואי איך נבהלתי על בןןןןןןןןןןןןן

תודה:]
אני שמה המשך..

=פרק 106=

"מה. לא.. לא.." אנה מלמלה, היא לא האמינה שזה קורה. תמיד היא הייתה רואה בסרטים שמישהו הופך להיות נכה ודברים כאלה, זה היה ניראה לה דבר נורא מאוד אבל בהחלט לא סוף העולם. אבל עכשיו? היא הרגישה צמרמורות מפחידות בכל הגוף, היא הרגישה כאילו מישהו מנסה להוציא מימנה את הנשמה בכח, היא הרגישה כאב שאי אפשר להרגיש.
הרופא: "אנה, תקשיבי, אני יודע כמה כואב לך לשמוע את זה אבל הייתי חייב להגיד לך. יש עוד מלא אנשים שאיבדו את היכולת שלהם ללכת ויש חיים אחרי זה"
אנה: "על מה אתה מדבר? אתה בכלל..שומע..את עצמך?" היא ניסתה שלא לבכות, אך לא הצליחה.
הרופא: "אני אבין אותך אם תרצי להיות לבד, זה בסדר"
אנה: "אני לא רוצה להיות לבד! אבל אני אהיה לבד! מי ירצה מישהי נכה! מי?!?!" היא צעקה ופרצה בבכי.
הרופא: "את רוצה שאני אביא לך משהו?"
אנה: "כן! סם הרדמה שאינ אמות! אני לא רוצה לחיות אם אני נכה, אין לי בשביל מה לחיות"
הרופא: "אל תדברי ככה, בטח שיש לך. את ילדה מקסימה, את יפה, את מצליחה, אני דיברתי עם אמא שלך והבנתי שאת ילדה זהב, יש לך בשביל מה לחיות, בשביל החיים. את כולך צעירה ויש עוד מלא דברים שמחכים לך בדרך, אל תוותרי עכשיו. אני בטוח שיש איזה משהו שאת אוהבת לעשות, תחביב.."
אנה השתתקה. הפצצה נפלה.
אנה: "לרקוד" היא אמרה בשקט והרופא השתתק. היא הביטה בריצפה ורצתה להיבלע בתוכה.
---
"מה, עמית לא בא היום?" שאלתי תוך כדי שהחזרתי את העודף של הבורקס לכיס
לירז: "לא.. הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב"
אני: "וואלה? אז תלכי לבקר אותו אחרי ביצפר, תוכלי לחזור איתי באוטובוס" חייכתי
לירז: "אמרתי לו שאולי אני יבוא וזה.. הוא אמר שהוא רוצה להיות לבד"
אני: "מה? עמית? את בטוחה? כל כך לא מתאים לו"
לירז: "אני יודעת..אוף הוא דיבר ממש מוזר"
אני: "לא שאלת אותו או משהו?"
לירז: שאלתי, הוא אמר שהוא פשוט לא מרגיש טוב, עייף וזה.. דפוק"
אני: "אולי הוא באמת רוצה קצת להיות לבד"
לירז: "אבל הוא אמור לרצות לראות אותי לא?"
אני: "כן.. אבל תוכלי לראות אותו בערב"
לירז: "הוא אמר שהוא רוצה לנוח..ותביני אני והוא בקושי נפגשים..הוא צריך לשמוח.."
אני: "אז תתני לו את הזמן שלו ואז תדברי איתו..יהיה בסדר.." חיבקתי אותה
---
"לא אני לא רעב" ליאור סינן ונכנס לחדרו, כעבור 2 דקות אחותו הגדולה נכנסה
"אתה לא רעה? אתה בטוח שאתה מרגיש טוב?"
ליאור: "מורן עזבי אותי"
מורן: "מה יש לך? אחותך דואגת לך"
ליאור: "יופייי אין לך מה לדאוג עזבי אותי"
מורן: "לא אכלת כלום מאתמול"
ליאור: "למדתי מימך אני עושה דיאטה"
מורן: "אוי, ממש מצחיק. ולמה לא הלכת היום לביצפר?"
ליאור: "כי לא בא לי, וחוץ מיזה מה אכפת לך?! את לא אמא שלי נכון?!"
מורן: "סבבה אני מתקשרת לאמא ואומרת לה שלא באת.. אולי לה תענה"
ליאור: "שלא תעזי!"
מורן: "אז תגיד למה לא הלכת?!"
ליאור: "ככה!"
מורן: "אני אתקשר לאמא"
ליאור: "תתקשרי לא אכפת לי"
מורן: "טוב" היא משכה בכתפה והלכה לסלון, כעבור חצי דקה ליאור הלך לסלון וראה אותה מחייגת בטלפון.
ליאור: "נוו למה להיות מלשינה אבל?!"
מורן: "כי אני רואה שמשהו עובר עליך ואתה לא מספר לי"
ליאור: "כי זה לא עניינך"
מורן: "אני אחותך הגדולה ואני דואגת לך"
ליאור: "אה, רק בגלל שאת גדולה אני אספר לך? כולה שנתיים הבדל, אל תחושי"
מורן: "תספר לי" היא החזירה את הטלפון למקומו
---
"אני לא רוצה שום כיסא גלגלים!" אנה צרחה על אימה
אמא: "אבל את חייבת, איך תלכי?"
אנה: "אני נשארת פה מצידי"
אמא: "את רואה? אפילו שאני מנסה להיות נחמדה אלייך את מתנהגת מגעיל"
אנה: "כי אני יודעת שזאת סתם הצגה טוב?!"
אמא: "אז מה את רוצה עכשיו?"
אנה: "להישאר פה!"
אמא: "פה-פה? בבית חולים?! השתגעת?"
אנה: "כן, השתגעתי. לא רוצה לחזור הבייתה. ואין מצב שאני חוזרת לבית הספר עם הדבר הגועלי הזה" היא אמרה בקול חנוק והצביעה על כיסא הגלגלים השחור
אמא: "אבל את חייבת!"
אנה: "אני לא חייבת שום דבר! תעזבי אותי אני רוצה להיות לבד!" היא צרחה ואמא שלה יצאה מחדר. בשנייהש היא יצאה אנה התפרקה, הדמעות זלגו מעצמן, היא כבר לא יכלה לשלוט בזה. היא צבתה בכח את רגלייה, התפללה שהיא תרגיש משהו, אבל כלום, אין שום רגל, הרגליים שלה כמו משהו בלי חיים, כאילו אין להן שום קשר לגוף שלה.
לאחר כמה דקות הרופא שוב נכנס לחדר והסביר לאנה שהיא תצטרך להישאר עוד 3 ימים לביקורת, היא מייד הסכימה, מיצידה להישאר שם לכל החיים.
---
סוף סוף נגמרו כל השיעורים, אני ולירז הלכנו ביחד אל תחנת האוטובוס, שלי הגיעה לפני שלה אז עליתי. הנסיעה עברה מהר, כל כך רציתי כבר להגיע הבייתה ולהתקלח למרות שהיה די קר.
כשנכנסתי הבייתה אמא כרגיל הייתה בסלון עם כוס הקפה שלה ועשתה פרצוף חמוץ. עליתי לחדר שלי ונכנסתי להתקלח. כשיצאתי ראיתי שיחה שלא נענתה בן, מייד חזרתי אליו.
בן: "יפה שלי!"
אני: "מה קורה בובי?"
בן: "הכל בסדר.. חזרת כבר?"
אני: "כן בדיוק יצאתי מהמקלחת"
בן: "יאמי" הוא צחק
אני: "מתי לבוא אליך היום?"
בן: "תיהי אצלי ב9 טוב?"
אני: "טוב אהובי.. איך אתה מרגיש?"
בן: "קצת כואב..ביד.. אבל יהיה בסדר.. אני צריך אותך כאן ליידי והכל יהיה טוב"
אני: "איך שאני אוהבתת אותך!"
בן: "אני אוהב אותך יותר!"
אני: "לא יכול להיות.."
בן: "הכי יכול להיות שבעולם"
---
"את בטוחה שזה יעבוד?" אורית הביטה בדנה במבט מפקפק
דנה: "תאמיני, זה יעבוד. לא רק שהוא יהיה מסטול כמו שהוא בחיים לא היה, הוא גם יהיה חרמן"
אורית: "תראי לאיזה מצב הגעתי, צריכה לשים לו שם בשתייה כדי שירצה אותי"
דנה: "מה לעשות, לאתמיד החיים הוגנים"
אורית: "תודה רבה על העידוד.."
דנה: "דיי, תפסיקי להיות כזאת מבואסת! את תראי שהכל יסתדר ושזה יעבוד.."
אורית: "אני מקווה"
דנה: "תיהי בטוחה, לא מספיק לקוות" היא חייכה ואורית נרגעה.
אורית: "הוא יזכור למחרת הכל?"
דנה: "לא..אבל הוא ידע ששכבתם, הרי תירדמנו ביחד.. וככה עוד שבועיים תפילי עליו את הבשורה"
אורית: "אוח.. אני מקווה ששום דבר לא ידפק"
דנה: "תירגעי כבר"
--
"איזה מזל שהלכתי יום לפני, אני אומרת לך.." שלי אמרה וסגרה את כפתורי הג'ינס שלה
"הוא מהמם!" שירן חייכה "חבל שלא קרה משהו לבן"
שלי: "למה שיקרה לו משהו רע?"
שירן: "ככה מיטל לא תרצה אותו"
שלי: "אבל אני רוצה אותו. צריך שלמיטל יקרה משהו, לכלבה הסנובית הזאת.. אני כל כך רוצה שהם יפרדו"
שירן: "אבל מה יעזור לך אם הם יפרדו? זה לא אומר שאת ובן תהיו ביחד!"
שלי: "אוי תסתמי, רואים שאין לך שום מושג מהחיים שלך.. אם הם יפרדו הוא יהיה עצוב, פגוע.. ונחשי מי תהיה שם כדי לעודד אות?"
שירן: "את?"
שלי: "נכון" היא חייכה חיוך מנצח
---
לירז שכבה על מיטתה עם הפלאפון בידה, היא שוב מחייגת לעמית ומתפללת שיענה.
"הלו..?" עונה קול עייף המצד
לירז: "עמית..?"
עמית: "אה מאמי? אני ישן"
לירז: "סליחה שהערתי אותך"
עמית: "מה את רוצה?"
לירז: "מה זה מה את רוצה? כבר אסור להתקשר?"
עמית: "נוו.. מה יש לך? התכוונתי מה רצית יענו בשביל מה התקשרת?"
לירז: "לדבר איתך"
עמית: "משהו חשוב? כי אני ממש עייף"
לירז: "אז לא משנה כבר"
עמית: "נו מה יש לך?! אסור לבנאדם כבר להיות עייף??"
לירז: "מותר! אבל אתה מנתהג אליי מגעיל כל השבוע הזה"
עמית: "מי מתנהג אלייך מגעיל? את מדמיינת"
לירז: "'לא אני לא מדמיינת..'" היא חיכתה אותו
עמית: "טוב מה עכשיו? אני יכול לחזור לישון?"
לירז: "תישן עד 2010!" היא צקה בעצבים וניתקה.
---
הכנסתי לתוך התיק תחתונים, מכנס טרנינג שחור, חולצה ארוכה לבנה, גרביים וקצת איפור. שמתי לכל מקרה 20 שקל בארנק ויצאתי מהבית. כשהגעתי לבן אמא שלו פתחה לי ואמרה לי שלום, דיברנו קצת ואז עליתי לחדר שלו, המתוק שלי שכב על המיטה ושיחק בפלאפון כזה..
"יה מאמי.. בואי לפה קשה לי לקום" הוא חייך כאילו בהתנצלות
הורדתי את הנעליים ועליתי על המיטה, ישבתי ליידו
בן: "התגעגעתי אלייך נסיכה.." הוא אמר בקול המתוק שלו ונישק אותי נשיקה ארוכה בפה
אני: "גם אני התגעגעתי אליך.. מאוד מאוד" חייכתי
בן: "אין לך מושג.. אני כל היום חושב עלייך"
אני: "באמת? אילו מחשבות?"
בן: "כל מיני.. אבל בעיקר על כמה שאני אוהב אותך.."
אני: "יפה שלי.." לחשתי ונישקתי אותו
בן: "איזה סרט את רוצה לראות?"
אני: "יש משהו טוב בטלוויזיה או שנזמין?"
בן: "עדיף להזמין לא? הכל משעמם" הוא צחק
אני: "טוב, אז תראה מה יש מאמי"
הוא חיפש איזה סרט להזמין ובסוף החלטנו על "חותנת בהפרעה" עם ג'ניפר לופז וג'יין פונדה.
בן: "את יודעת שלפונדה הזאת פעם הייתה קלטת התעמלות?"
אני: "מה? איזה קלטת?"
בן: "נו היא הייתה מוצאה פעם ממזמן קלטות כאלה של אירובי.. שאנשים קונים ועושים בבית" הוא צחק
אני: "אוקיי... ומאיפה לך לדעת את זה?" חייכתי
בן: "שש תירגעי.. אמא שלי הייתה עושה"
אני: "ובטח היית מצטרף אלייה אה?"
---
אנה שכבה במיטתה בחושך, היא חשבה שזה דבר דפוק לכבות את האורות בחדרים כל כך מוקדם. לייד מיטתה בתוך המגירה היו 2 קופסאות כדורים שהיא פילחה מהתיק של האחות בזמן שההיא לא שמה לב.
היא הוציאה אותם ושפכה אותם אל ידה, הרי היא יודעת שאין לה בשביל מה לחיות. ליאור בטח לא ירצה אותה, הוא אפילו לא יודע.. כל החיים שלה יהרסו, היא לא תוכל לרקוד יותר לעולם.. היא תתמוטט.
היא שלפה את הפלאפון שהיה מתחת לכרית וכתבה לו הודעה ()אני אוהבת אותך, לא שחבתי שאני ארגיש ככה בחיים().. היא החזירה את הפלאפון למקומו והתחילה לבלוע את הכדורים עם בקבוק המיים שהיה על השידה.

=O
שני פרקים מדהיממממים !

לעעעעעעעע 😢
שימי המשך דחוףףףף
סיפור מעלףףףף

אמאאאאאאאא זה מדהים!!!

המשךךך..

יאאא מסכנה אנה =\
שני פרקים מדהיממממים !!

O:
איזה פרק יפה [:
תמשיכי ממהר ..