•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

הסיפור הזה הכי יפה בעולם! חח
תמשיכי דחוף 😊

ואאאאאאאאאי מהמממממממממממם
תמשיכי 😊

יאא אני דורשת המשךךךךך :]]]

מדהייים בובית תמשיכי

תודה על התגובותה מקסימות😊
אני שמה המשך..

=פרק 73=

"אמא...אמאאא!!!" בן צעק אבל ליסה כבר לא שמעה אותו. הוא קרא לאביו שיצא מהחדר במהירות וזרק את הספר שקרא עלה רצפה. הוא לקח את ליסה וידיו של בן והשכיב אותה על הספה. "מהר תביא כריות מהר" בן הביא את 2 הכריות הגדולות שלה סלון ואביו שם אותן מתחת לגרגלייה של ליסה.
אבא: "תזמין אמבולנס מהר"
בן: "אוקיי" הוא רץ אל הטלפון.
---
אורית וחיים ישבו במסעדה נחמדה במרכז העיר בו שהו. על השולחן הייתה מפה לבנה ועלייה היה בקבוק יין לבן משובח, 2 כוסות מהודרות ופסטה יוקרתית. הם אכלו בהנאה.
חיים: "רגע, לא סיפרת לי מה קרה בסוף עם דורון" הוא ניגב את פיו עם המפית הלבנה
אורית: "אוי, אל תזכיר לי את זה. אני חשבתי שאני לעולם לא אצא מיזה"
חיים: "נו, אבל אני רוצה לדעת.."
אורית: "אוקיי...אז.." היא התחילה לספר ונזכרה במה שקרה.
&^&^&^&^&^&^&^&^
"איפה אתה?" אורית שאלה
חיים: "אני בבית קפה מחכה לך כבר שעה. מתי את באה?"
אורית: "זהו סיימתי, אני רק מכבה את המחשב ויוצאת"
חיים: "אוקיי..אני אחכה. תדעי שמאוד התגעגעתי אלייך"
אורית: "גם אני חיים.. מאוד" היא אמרה בקול רך.
חיים: "אני כבר מת להרגיש אותך.. ללטף אותך"
אורית: "בסדר חיים, אני מנתקת נדבר עוד מעט"
היא ניתקה את השיחה והכניסה את הפלאפון לכיס, היא סגרה את המחשב, קמה ופתחה את דלת נמשרד. היא הופתעה לראות את דורון עומד בכניסה למשרדה.
אורית: "דורון? מה אתה עושה פה?"

דורון: "א...אני באתי להסיע אותך..יהיה לך יותר קל"
אורית: "למה אתה בא בלי להודיע? ואם כבר לא הייתי פה?"
דורון: "אני התקשרתי ואמרו לי שאתה עדיין נמצא"
אורית: "אני לא מבינה למה לא יכולת להתקשר אליי לנייד!"
דורון: "מה יש לך? מה כל המסתורין הזה? יש לי הרגשה שאת מסתירה משהו"
אורית: "כן.. ממש" היא אמרה בציניות ויצאה ממשרדה והוא אחרייה.
&^&^&^&^&^&^&^&^

אורית: "וזהו. יצאנו ועמדנו בחוץ, זוכר כשראית אותנו מחלון הראווה של המסעדה?"
חיים: "כן... איך שנכעת אותו?"
אורית: "אמרתי לו שכואב לי שהוא לא סומך עליי, שאין בנינו אמון... לבסוף סיכמנו והוא נסע. אני מאוד פחדתי שהוא יעקוב אחריי, ראית בעצמך איך כל הדרך הייתי לחוצה"
חיים: "נכון." הוא לקח את ידה אליו וליטף אותה "העיקר שעכשיו אנחנו פה לבד. אנחהו צריכים להיות רק אחד עם השניה, לא לחשוב על דברים אחרים"הוא נשק על ידה.
---
שכבתי על מיטתי החדשה והתבוננתי סביב. אני חייבת מחר להמשיך לסדר את הסדר. התכסתי במיטה וחשבתי על מיני דבירם ככה עד שנרדמתי.
---
"אתם משפחת נוימן?" האחות הג'ינגי'ת יצאה מהחדר בו הייתה ליסה.
"כן כן" אבא של בן קם "מה איתה? מה קרה?"
בן: "מה המצב שלה? היא בסדר?"
האחות: "חכו.. שבו."
הן ישבו והסתכלו עלייה במתח.
האחות: "אתה בעלה וזה הבן שלה נכון?"
בן: "כן כן. נו מה קרה לה?"
האחות: "א..אין לכם מה לדאוג"
אבן ענקית ירדה מליבם של בן ואביו.
האחות: "כניראה בזמן האחרון היא הייתה בלחץ, לא רגועה, היא לא ישנה מספיק, היא לא אכלה נכון. היא הייתה חלשה ולכן התמוטטה.. אתה יודע מה הסיבה לזה אולי?"
אבא: "כ..כן. בזמן האחרון היו כמה בעיות עם החברה שאותה אנחנו מנהלים. ה..היא הייתה שקועה המון בעבודה ואני באמת שמתי לב שבקושי יש לה זמן לעצמה א..אבל"
האחות: "בסדר הבנתי. תראה אנחנו נשאיר אותה כאן הלילה לביקורת, אתם יכולים לחזור הבייתה לישון, כבר 1 וחצי בלילה.. תחזרו לכאן מחר בבוקר, אני אהיה פה, במחלקה הזאת, תבקשו אותי. היא תשתחרר מחר ותוכלו לקחת אותה הבייתה. אני מבקשת שתשים לב אל אישתך, תשגיח עלייה, שהיא תאכל נכון, תישן מספיק שעות.. הבריאות יותר חשובה מהעבודה לא?"
אבא: "צ..צודקת. אין לך מושג כמה נבהלנו אני כבר לא ידעתי מה לחשוב"
האחות: "בסדר, עכשיו העיקר שאתם נרגעתם והיא בסדר והכל טוב, אל תדאגו באמת שאין מה לדאוג. אני חושבת שעדיף שבשבוע הקרוב, 7-8 ימים היא תנוח בבית, בלי עבודה בלי לחץ.. שתנוח עם עצמה.. תתייצב.. זה אפשרי נכון?"
אבא: "ברור ברור אני אדאג לזה"
האחות: "יופי. אתם יכולים לראות אותה אם אתם רוצים אבל פשוט היא ישנה כרגע, לא כדאי שתעירו אותה"
אבא של בן התקדם לחדר שלה, עמד בפתח החדר ורק התבונן עלייה.
בן: "אבא, בוא נלך הבייתה, נחזור מחר" הוא בא מאחוריו והתבונן גם הוא על אימו.
האחות: "אל תדאגו, באמת, היא בידיים טובות"
בן: "באיזה שעה לבוא מחר?"
האחות: "8-9 זה יהיה מצויין. אתה, אין לך ביצפר?"
בן: "כן אבל אני רוצה לבוא"
אבא: "בשביל מה? תלך לביצפר אני אקח אותה. אתה לא צריך להפסיד לימודים.."
---
הפלאפון שלי צלצל ואני בעיניים עצומות חיפשתי אותו על השידה..
"ה...הל..ו.." מלמלתי אל הטלפון
...: "מאמי? את ישנה?"
אני: "כ..כן מי זה"
...: "בן.."
אני: "אה..מאמי מה השעה?"
בן: "2 ורבע..בלילה"
אני: "קרה משהו...?" פתחתי את עיניי
בן: "כלום.. אמא שלי בבית חולים היא התעלפה"
אני: "מה?! מה קרה לה? היא בסדר?!"
בן: "כ..כן. זה היה מלחץ ומחולשה מחר משחררים אותה. אני מתגעגע אלייך"
אני: "גגם אני מתגעגעת אלייך מאמי שלי.."
בן: "אני רוצה לראות אותך"
אני: "מאמי.. 2 ורבע בלילה."
בן: "אז מה.. בבקשה.. אני חייב לראות אותך.. לחבק אותך ללטךף אותך..לנשק אותך.."
הוא אמר ומן צמרמורת מוזרה עברה בגופי.
אני: "א..אמ..יודע מה? תבוא אליי ותישן אצלי כבר.. רוצה?"
בן: "ברור..אני אעשה לך צלצול שאני אהיה מתחת לבית שלך"
אני: "אוקיי"
סיימנו את השיחה ואני קמתי ושתפתי פנים. נשאר לי לסדר רק עוד קצת את הארון ואת הדברים.
כעבור כמה דקות הפלאפון שלי צלצל ובן אמר שהוא למטה. ירדתי בשקט במדרגות ופתחתי לו את הדלת. הוא היה נראה על הפנים.. הוא היה רטוב מהגשם, שיערו היה פרוע, פניו היו מוזרות.. הוא נכנס הבייתה.
בן: "וואו... הבית מהמם"
אני: "כן..שש..אבא שלי ישן.. בוא נעלה לחדר שלי"
עלינו לחדר שלי והוא אמר שהוא ניראה מדהים.. שסוף סוף החלפתי את כל הוורוד והסגול הזה ואני
צחקתי.. הבאתי לו סווצ'ר שלי שהיה גדול כזה והוא החליף אליו. הוא ישב על המיטה שלי והתבונן בי.
אני: "בובי.. מה קרה למה אתה נראה כזה מבואס?"
התיישבתי על ידו הווא חיבק אותי חיבוק ענקי.. הוא רעד..התנתקנו והבטתי בפניו. למרות החושך יכולתי לראות את עיניו הנוצצות.
אני: "מה, אתה בוכה? מאמי מה קרה?.."
הוא חיבק אותי עוד ואז שמתי לב שהוא בוכה בשקט. ככה היינו בערך 20 דקות אם לא יותר.. כל ה20 דקות האלו הוא ליטף אותי.. ליטף את שיערי.. לא התנתק מימני לשנייה אחת.
בן: "הכל..הכל לא מסתדר"
אני: "מה לא מסתדר, מאמי תדבר איתי" ליטפתי אותו והוא התנשף, מנסה להסדיר את נשמתו מהבכי.
"אני כבר באה" אמרתי וירדתי למטה בשקט. הבאתי 2 כוסות עם קולה. הדלקתי לי ולו סיגריה והבאתי לו אותה. עישנו על יד החלון שמאחוריי המיטה..
אני: "נו מאמי..תדבר. אני רוצה לדעת מה קרה"
בן:" הכל...את לא יודעת איך רציתי למות כשאמא שלי התעלפה. אני שחבתי שזהו, היא תמות ואני לא יודע מה..א..אני לא יכול לתאר את החיים שלי בלעדייה. ההורים שלי ואת הכי חשובים לי בכל העולם המחורבן הזה"
אני: "אתה יודע שגם אתה הכי חשוב לי בעולם. א..אבל עכשיו היא בסדר, אמרת בעצמך שזה כלום ומחר היא משתחררת. זה קורה לפעמים. אנישם נמצאית תחת לחץ וזה קורה..ו..ואין לך מה לדאוג. היא תהיה בסדר, היא כבר בסדר"
בן: "איך תמיד את מצליחה להרגיע אותי? את היחידה..היחידה שעושה לי טוב"
חיבקתי אותו
בן: "ואורן. היום רנבו. הוא עשה מלא עבירות ואת מבינה? הוא חבר שלי, אני לא יכול לבוא ולהגיד לו 'אורן אתה משחק חרא בזמן האחרון' כי הוא החבר הכי טוב שלי, אז שתקתי. ואז המאמן החילט שהוא צריך הפסקה מתפקיד הקפטן והעביר את התפקיד אליי. אורן חשב שאני כל כך שמח ומרוצה, וזה מה שרציתי מההתחלה וככה רנבו... הוא לא מדבר איתי לא עונה לי"
אני: "אולי תיתן לו זמן להירגע? הוא כועס, הוא מאוכזב"
בן: "מימה הוא מאוכזב? הלוואי והייתי מחזיר את הזמן אחורה.. הייתי אומר לו שהוא לא משחק טוב ושכדאי שהוא יישתפר לפני שהמאמן ישים לב לזה"
אני: "נו, אז למה לא אמרת לו?"
בן: "לא ידעתי שזה ככה. כ..כאילו..חשבתי שזה זמני וזה יעבור.. אבל זה חזר על עצמו שוב ושוב ושוב.. אני כבר לא יודע מה לעשות.. והלימודים האלה.. כל הלחץ עוד 15 יום בגרות, אני לא יודע מה לעשות. בא לי לברוח מיפה .. ל..לא יודע לאן"
אני: "ולחפחות תיקח אותי איתך..?" לחשתי וחייכתי
בן: "ברור שאני אקח אותך איתי... לכל מקום" הוא נישק אותי בפה. ככה ישבנו איזה חצי שעה, הרגעתי אותו, תמכתי בו. שמתי לב שהמצב שלו השתפר. נכנסנו מתחת לשמיכה ונרדמנו מחובקים.
---
השעה רבע ל8 בבוקר. נועה ולירז ישבו מיחוץ למבנה בית הספר וחיכו למיטל שתגיע. בסביבות 8 וקצת הן ראו אותה ואת בן מתקרבים..
נועה: "חשבנו כבר שלא תבואי! למה את לא עונה?" נועה התקרבה אלייה והביאה לה נשיקה בלחי וגם לבן.
מיטל: "אין לי בטרייה לא היה לי זמן להטעין, השארתי את הפלאפון בבית"
לירז: "אוף..את לא יודעת.. אני כולי מבואסת"
מיטל: "מה קרה?"
בן: "טוב... אני מריח שיחת בנות שהולכת להפתח, אני עפתי" הוא חייך ונישק את מיטל בפה.
לירז: "זכר מפגר" היא מלמלה וארבעתם צחקו.
---
בן נכנס לבית הספר וחיפש בעיניו את אורן, הוא לא ראה אותו. הוא ירד לקפיטריה וראה את אורן יושב לבד באחד השולחנות אוכל בורקס. בן התקרב אליו.."בורקס על הבוקר?" הוא חייך. הוא חשב שאם יבוא אל אורן בנימה הומוריסיטית אורן אולי יתרכך, אבל זה לא ממש עזר. אורן הרים מבטו ואיך שראה את בן חזר לאכול והתייחס אל בןכ אילו הוא אוויר.
בן: "נו אתה לא יכול להמשיך ככה" הוא התיישב מולו "אני לא שמח בגלל כל הקטע הזה. אבל זה זמני, למה אתה מתנהג כמו ילד קטן"
אורן: "אתה כניראה לא קולט הא?"
בן: "מה?"
אורן: "אני ואתה לא חברים יותר. דיי, הייתי רציך לשים לב לזה מיקודם!"
בן: "לשים לב למה?!"
אורן: "שאתה תמיד נמצא בתחרות איתי!"
בן: "מה, על מה אתה מדבר?"
אורן: "על מה אני דמבר הוא שואל אותי.. דיי תעשה לי טובה אל תתקרב אליי וזהו.." הוא קם והלך. בן נשאר המום לבדו.. הוא לקח את חצי הבורקס שאורן השאיר והסתכל לבפנים.. הוא עשה פרצוף נגעל כאשר ראה שבתוך הבורקס יש פטריות, גבינה, ביצה ותרד. הוא זרק את הבורקס לפח וקם.
---
"נו מה קרה?" התיישבתי על יד נועה ולירז
לירז: "הוא מאתמול בצהריים לא עונה לי לטלפון, לא מתקשר.. כלום"
אני: "מה? אולי משהו קרה לו?"
לירז: "לא הוא פשוט מתעלם!"
נועה: "נו באמת, זה עמית, הוא לא כזה"
לירז: "מאיפה לך לדעת?"
נועה: "ל..לא יודעת, רואים עליו"
לירז: "לא..אני יודעת שהוא מסנן אותי. התקשרתי והיה תפוס.. אחריי זה ממתינה.. ואחריי זה הקו היה ריק אבל הוא לא ענה. התקשרתי מחסום אחריי שעה בערך הוא ענה ועוד לפני שאמרתי משהו הוא ניתק."
אני: "וואי, אני לא יודעת מה להגיד לך. הכי טוב שתלכי אליו ותשאלי אותו, את לא חושבת?"
דיברנו עוד קצת ואז הצלצול נשמע, עלינו לכיתה והיה שיעור משעמם באנגלית, 2 שיעורים רצופים יותר נכון. כשהיה צלצול כולנו קמנו והלכנו לקפיטריה עמית כבר היה שם ולירז התעלמה.
אני: "למה את מתעלמת?! גשי אליו! תבררי מה קרה!" עוד לפני שלירז הספיקה לענות עמית בא מלפנינו
עמית: "לירז בואי רגע לצד אני צריך לדבר איתך" הוא אמר והיה ניראה רציני מאוד
---
לירז: "מה רצית?" היא אמרה בחוסר סבלנות, ניסתה לשחק אותה קשוחה.
שניהם ישבו מאחורי מבנה הקפיטריה.
עמית: "אני יודע שתכעסי עליי.. ו..ולפני שאני מס.."
לירז: "למה סיננת אותי אתמול?!" היא קטעה אותו "ואל תמציא לי תירוצים כי אני יודעת שפשוט התעלמת מהשיחות שלי!"
עמית: "תני לי להסביר ואז תביני"
לירז: "נו מה"
עמית: "אני אוהבת אותך הכי בעולם, את יודעת את זה...א.אתמול דורין באה אליי ועשינו אתה עבודה.. אני לא ידוע איך הגענו ל..לזה.. א..אבל היא נישקה אותי...א..אני מודה שלא..שלא עצרתי את זה אבל אחריי כמה שניות הפסקתי אותה וביקשתי מימנה ללכת..לירז אני.."
לירז גיכחה והביטה בו במבט מזלזל. מבפנים היא הרגישה איך עוד שנייה הדמעות מתפרצות החוצה.
לירז: "אני..אני לא מאמינה.. את..אתה לא מתבייש אה?"
עמית: "לירז אני נשבע לך שזה היה סתם, זה היה בטעות את יודעת שאני בחיים לא אבגוד בך"
לירז: "אבל בגדת! אני לא רוצה לראות אות יותר..א..עזוב אותי בשקט"
היא אמרה והסתובבה, הדמעות זלגו והיא הלכה. הוא מאחורה המשיך לקרוא לה אבל היא התעלמה.
************כעבור שבוע***********
אני: "לירז, עבר שבוע. הבנאדם סובל. נכון הוא טעה אבל תראי איך הוא כל יום מתחנן אלייך."
לירז: "לא מעניין אותי, בגידה זאת בגידה!" היא צעקה
אני: "אבל דיי! אתם זוג מקסים! בגלל מעידה אחת קטנה תהרסי את כל מה שיש בניכם?"
לירז: "אה... אם להזכיר לך, זאת לא אני שהרסתי!"
אני: "אבל דיי! זאת בסך הכל נשיקה.. תפסיקי!"
לירז: "מעניין אם בן היה בוגד בך ומתנשק עם מישהי אחרת, מעניין אם היית סולחת לו!"
לא היה לי מה להגיד. שתקתי.
לירז: "את רואה שאני צודקת? אין לך מה להגיד. אז בבקשה אל תבואי ותמכרי לי פה סיפורים בשקל על כמה שחבל להרוס את מה שהיה בנינו!"
---
וככה עברו לה עוד כמה ימים. אורן ובן לא השלימו ואני כל הזמן ניסיתי לשכנע את בן שהכל ייסתדר. החדר שליכ בר היה מוכן והיה ניראה פשוט מקסים.. היה בו הרבה כחול ותכלת ואהבתי את זה, הוא היה נראה עדין. לירז ועמית גם לא השלימו, היא לא מוכנה לסלוח לו בשום דרך אפשרית. אמא כרגיל עושה פרצופים.. היא ואבא לא רבו.. אני מנחשת שהוא בכלל לא סיפר לה על ההודעה. אולי זו הייתה טעות מיצידי לספר לו, אבל מה כבר יכולתי לעשות? אמא של בן חזרה הבייתה ונחה, עכשיו היא כבר חזרה לעבודה. בעלה מקפיד שהיא תנוח מספיק ותאכל טוב, הוא מנסה להקל עלייה כמה שיותר.
---
השעה הייתה 10 וחצי בלילה, לירז ישבה למטה עם נועה ונכנסה לביתה לבד. היא דיברה קצת עם אימה ואז הלכה לחדרה, כאשר היא פתחה את הדלת היא לא האמינה למה שראתה.
---
דורון: "אורית תכבי את האור אני מת מעייפות מחר צריך לקום ב6!"
אורית: "שנייה, נשאר לי עוד עמוד אחד"
דורון: "את כל היום עם הספר הזה!"
אורית: "אולי מספיק להתלונן?"
נשמעו דפיקות על הדלת.. הן לא פסקו ורק התחזקו.
דורון: "אני אלך לפתוח, אני לא אפריע לך בספר.." הוא אמר בציניות ובא לקום מהמיטה
אורית: "אני אני אלך.."
היא קמה והלכה לעבר הדלת, הדפיקות רק התחזקו. היא פתחה את הדלת ועמדה קפואה.
אורית: "חיים, מה אתה עושה פה?!" היא לחשה בכעס.


השקעתי על הפרק הזה ולדעתי יצא יפה, אני מקווה שתאהבו גם3>

אני מגיבהה ראשוננההה
חחח אני בביצפר עכשיו (:
מהמםםםם.. תמשיכייי 😛
אוהבת
נועוששש.. [=

יאיאיאא
זהה מושששששששששששלםםם

וואה וואאאה
מחכה להמשךךך מאמיי:]

יפהיפה 😊

מווווווווושלם :]

יאאאאא פפפפפפפשוט מהמםם!
מתה עללל הסיפפור שלךךך XD
אחדדד היפפפים!!!
המממשךךךך פפפללליייזזז 😛

יצצצא מעללףף מתוקה 😊

אהבתי.. :]
אני דורשתת המשךךך :]

יצא לך מושלם

וואיי מהמממםםם.. מחכה בקוצר רוח לפרק הבא!!