•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

QUOTE (י-ע-ל @ 25/11/2006) ואיייייייי מהמםםם תמשיכיייייי
תודה😊

QUOTE (YAHAD @ 27/11/2006) פרקק מדהיםםם
המששךך דחוףף!!
תודה בובה

QUOTE (loisana11 @ 27/11/2006) מהמם!!!!!!!!!
ואיי כמה זמן לא הייתי פה..
אני מקווה שלא שכחת אותי חח 😉
ואיי פרקים מהממים תמשיכי!!!

ביו'ששש
מתה עלייך מווואההה 😍
תודה רבה רבה😊..
מוואההה 3>

QUOTE (Guest @ 27/11/2006) ווואיי הסיפור מממש מממש ממממש יפפה!!!!תמשיכייי!!מחכה לפרק הבא :]את צריכה להוציא ספר או לעשות סידרה מהסיפור!!!!!!!!!!!!!!!11
תודה רבה מאמי😊
חח אם היה לי כסף הייתי עושה עם זה משהו..

QUOTE (לי_אקוניס @ 26/11/2006) תמשיכייייי סיפור כלכך יפה ;]
😊 תודה מתוקה

QUOTE (smallgirl @ 26/11/2006) מדהייים המשךךךך
טנקסס:]

QUOTE (sufipufi @ 26/11/2006) מחחחכייםם =]
😊

QUOTE (sapiri2006 @ 25/11/2006) מדהים [:
תודה נשמה

=פרק 74=

לירז עמדה בפתח חדרה המומה. כל החדר היה מפוצץ בזרי פרחים אדומים, לבנים, צהובים, בכל הצבעים. על השידות בחדרה היו מונחים נרות יפים בצבע לבן ועל המיטה היה דובי ענקי אדום עם לב.. עליו היה מונח שמינית בריסטול בצבע לבן ועלייה כתוב באדום "תסלחי לי". לירז הביטה סביבה ולא ראתה אף אחד, היא סרקה את החדר, ואת הפרחים... היא לא ידעה מה לעשות. לפתע מישהו שם את ידיו ל עינייה מאחור. היא הסתובבה וראתה את עמית.
לירז: "ע..עמית.."
עמית: "לירזי אני אוהב אתוך... אני אוהב אותך כל כך"
לירז: "גם אני אוהבת אותך עמית אב.."
עמית: "אני לא יכול בלעדייך, קשה לי ככה"
לירז: "אני יודעת..מאמי..גם לי.."
עמית: "את הכי חשובה לי בעולם, אני מבטיח לך שדבכר כזה לא יקרה לעולם"
לירז: "זה בסדר עמית.."
עמית: "אני אוהב אותך"
לירז: "גם אני אותך.." היא לחשה. הוא בא לנשק אותה אך היא הזיזה את פנייה הצידה.
עמית הסתכל עלייה במבט לא מבין "ל..למה..?" הוא שאל בגרון חנוק
לירז: "עמית.. תקשיב."
עמית: "מה? את לא סולחת לי?"
לירז: "אני סולחת"
עמית: "אז ..מה קרה? מה הבעיה? לירזי דיי מאמי שלי אנ.."
לירז: "עמית תקשיב" היא קטעה אותו
עמית: "אני מקשיב"
לירז: "תראה, זה באמת מדהים מה שעשית, בחיים אף אחד לא עשה לי משהו כזה. אני אוהבת אותך מאוד ואתה יקר לי וחשוב לי. אבל אתה בגדת. וזה מגעיל, אני..אני לא מסוגלת. תראה, אני סולחת לך.. א..אבל אני לא רוצה שנחזור כרגעכ.. אני יותר מידי מבולבלת ואני לא יודעת אם זה מתאים לי.. אני מבקשת שתבין אותי, בבקשה.." היא אמרה והרגישה איך כל מילה ננעצת בליבה כמו סכין, גם עמית הרגיש ככה.
---
"אני באתי לראות אותך אורית" הוא חייך והחיוך שלו רק עצבן אותה עוד יותר.
אורית: "א..אני הרשתי לך הלגיע לכאן בכלל? אתה נורמלי?!"
היא יצאה החוצה וסגרה את הדלת, היא פחדה שדורון ישמע.
חיים: "אבל אני התגעגעתי אלייך אוריתי"
אורית: "אתה מתנהג כמו נער טיפש ומטומטם, מה אתה מגיע אליי הביתה? ועוד בשעה כזאת! אתה יודע שדורון נמצא! אני לא מבינה, אתה מנסה להרוס לי את החיים!?" היא כמעט צעקה
חיים: "אבל אני לא יכול ככה, באמת.. דיי.. נמאס לי להסתיר את זה"
אורית: "גם לי נמאס חיים ואין מה לעשות בקשר לזה"
חיים: "יש! את בעצמך אמרת שאת לא אוהבת את דורון! בואי נספר לו, תתגרשי מימנו ונוכל לחיות ביחד.. אני רוצה שתיהי אישתי"
אורית: "אתה כזה תמים שזה פשוט..פתטי. זה ניראה לך הגיוני? זה ממש לא הולך לקרות חיים זה לא פשוט! אני מבקשת שתלך עכשיו"
חיים: "אבל אורית, מה לא התגעגעת א.."
אורית: "עכשיו!" היא קטעה אותו בצעקה.
הוא לא אמר מילה, הסתובב והלך. אורית חזרה לתוך הבית והביטה מהחלון כדי לוודא שהוא באמת הלך.
היא חזרה לחדרה ודורון הביט בה
דורון: "מי זה היה?"
אורית: "ס..סתם איזה הומלס..א.."
דורון: "למה לקח כל כך הרבה זמן?"
אורית: "אני גירשתי אותו. שטפתי ידיים בדרך, בגלל זה התעכבתי"
דורון: "אוקיי.. אפשר לישון עכשיו?"
אורית: "כ...כן בטח" היא אמרה בקול מבולבל.
---
הייתי בחדר על המחשב, סתם גלשתי בנט עד שנשלחה אליי הודעה
~*~*~
לירז - מיטלל יוו תגידי לי שאת פה
אני - מה קרה?
לירז - אוף....את לא יודעת
אני - נו מה מאמי?!
לירז - עמית היה פה..והוא מילה לי את כל החדר בפרחים, נרות, דובי ענק..
הוא רצה שנחזור ולא הסכמתי, אני לא יודעת מה לעשות!
אני - מה? איזה חמוד הוא! למה לא הסכמת?"
לירז - כי זו בגידה את מבינה? אני לא מסוגלת... אבל אמרתי לוש סלחתי לו
אבל עדיין אני לא מוכנה שנחזור
אני - למה לא? הוא טעה לירזי אני בטוחה שהוא לא יעשה את זה בחיים
לירז - אני יודעת שאם נחזור הוא לא יעשה את זה שוב..אבל הקטע זה שכל פעם שני אהיה
איתו אני אחשוב עלייה... על הזונה הזאת
אני - אבל למה להרוס את מה שיש בניכם? תתני לו עוד צ'אנס!
לירז - לא יודעת מיטל אני לא יודעת.. אני צריכה לחשוב על זה
אני - טוב מאמי. אני אדבר איתך מחר אני הולכת לישון
לירז - לילה טוב אהובתי😊
אני - לילה טוב:] ביי ביי
~*~*~
סגרתי את האייסיקיו והחלפתי לבגדי שינה, איך שבאתי להיכנס למיטה הפלאפון שלי צלצל, זה היה בן.
אני: "מאמי !"
בן: "בובה מה קורה?"
אני: "סבבה... הולכת לישון בדיוק.. מה איתך?"
בן: "בסדר.. תקשיבי תפתחי מהר את הרדיו על 99!"
אני: "מה קרה?!" אמרתי לחוצה
בן: "פשוט תפתחי!" הוא ניתק ואני לא הבנתי מה קורה איתו.
פתחתי את הרדיו על התחנה שאמר וחיכתי, לא היה כלום. היה סתם איזה שיר מוזר בספרדית.
"ועכשיו להקדשה הבאה, כן מי נמצא איתו על הקו?"
- "בן"
- "שלום בן, מאיפה אתה, בן כמה?"
- "בן 17 עוד מעט, ת"א"
- "למי אתה רוצה הלקדיש את השיר, ואיזה שיר?"
- "לידלה שאני הכי אוהב בעולם, מיטלי את החיים שלי... את השיר.."
הוא אמר את השיר ואז השיר התחיל להתנגן. זה היה Where You Are של ניק לאשי וג'סיקה סימפסון.
There are times
I swear I know you're here
When I forget about my fears
Feeling you my dear
Watchin over me
And my hope seeks
What the future will bring
When you wrap me in your wings
And take me:

[Chorus]

Where you are
Where you and I will breathe together
Once again
We'll be dancing in the moonlight
Just like we used to do
And you'll be smilin back at me
Only then will I be free
When I can be
Where you are

And I can see your face
Your kiss I still can taste
Not a memory erased
Oh, I see your star
Shining down on me
And I'd do anything
If I could just
Be right there:

[CHORUS]

Then I will be free
So take me where you are
Now baby there were times when selfishly
I'm wishing that you are here with me
So I can wipe the tears away from your eyes
And make you see
That every night while you are dreamin
I'm here to guard you from a far
And anytime I feel alone
I close my eyes and dream of
Where you are
Where you and I can breathe together
(and we will breathe together baby)
Once again (oh, we'll be dancing in the moonlight)
We'll be dancin in the moonlight
Just like we used to do
And you'll be smilin back at me
(only then will I be free)
Then I will be free
Baby I still believe
Oh I've got to believe
I will touch you that sweet day
That you take me there Where you are
I still believe
Oh I've got to believe
I will touch you that sweet day
That you take me there
Where you are
Oh where you are
I've got to believe
I'll always be waiting here
That sweet day yeah
Only wanna be where you are
I still believe

השיר הסתיים אך ה]פרפרים בבטני לא הפסיקו להשתולל.... כמה שאני אוהבת אותו. כל פעם הוא מפתיע ומרגש מחדש... התקשרתי עליו..
בן: "אהבת?"
אני: "כן יפה שלי הכי בעולם... כמה שאתה מושלם!"
בן: "את יותר מושלמת.. בובי אני שמח שאהבת.."
אני: "אני אוהבת אותך.. תודה"
בן: "בבקשה מאמי... אני אוהב אותך המווןןן!"
דיברנו עוד קצת ואמרנו לילה טוב אחד לשני, אני נכנסתי למיטה וכעבור כמה דקות נרדמתי.
למחורת התעוררתי ב6 וחצי בבוקר, לא הבנתי למה קמתי כל כך מוקם. ניסיתי לחזור לישון אבל לא הצלחתי. שלחתי הודעה לבן (=) מאמי אני אוהבת אותך, בוקר טוב, תודה על אתמול שוב😊 (=).. הלכתי לשירותים, שתפתי פנים וצחצחתי שיניים. ירדתי למטה ובדיוק אבא ואמא יצאו, הם בדיוק היו באמצע איזהשהו וויכוח, ניסיתי לשמוע על מה אבל לא כל כך הצלחתי. הרתחתי מיים והכנתי לי תה.. ישבתי בשולחן במטבח, שתיתי את התה.. הבטתי דרך החלון, איך טיפות הגשם מתנגשות בזכוכית... בקושי היה אור.. יכולתי לשבת ככה שעות ולהביט בזה, מישום מה גשם עושה לי הרגשה טובה, מחמם את הלב.. אפילו שבחוץ כל כך קר. אחרי כמה דקות עליתי חזרה לחדר והייתי טיפה על האינטרנט. הכנתי מערכת ולבשתי מכנס ארוך צמוד ונמוך בצבע חום חאקי יפה כזה, סריג לבן ארוך, עליו מעיל לבן מחמם ומגפיים שטוחות שחורות. לא כל כך היה מתאים, אבל למי כבר אכפת? הוצאתי מהמגירה 30 שקל ויצאתי. כעבור כמה דקות של המתנה בתחנה האוטובוס הגיע, נכנסתי והתיישבתי בהתחלה, הנסיעה הייתה די ארוכה ומשעממת, היו פקקים בדרך. כשהגעתי הלכתי לקיוסק וקניתי קופסת סיגריות ושקית שוקו של יטבתה. הלכתי לכיוון בית הספר, ראיתי את בן בכניסה.. הוא חיבק אותי חיבוק מחמם וארוך ואז התנשקנו לנו.. כל כך התגעגעתי אליו. נכנסנו אל בית הספר וכל אחד הלך לשיעור שלו, שמתי לב שלירז לא הגיעה ושלחתי לנועה פתק 'את יודעת איפה לירז' היא לחשה לי שלא.. שלחתי ללירז הודעה (=) בובה איפה את?!(=) וכעבור כמה דקות היא ענתה (=) אני לא מרגישה טוב אני נשארת בבית..(=) רשמתי לה שתרגיש טוב ושאני אקפוץ אלייה יותר מאוחר. היו שעתיים רצופות בלשון, הרגשתי איך השכל שלי עולה באש עוד שנייה. גאד, זה מקצוע כל כך מטומטם. היה צלצול שבישר על תחילת ההפסקה, הלכתי לקפיטריה עם נועה שרצתה לקנות פחית קולה.. בדרך ראינו את דורין ועוד כמה בנות מהשכבה.
דורין: "מיטל, בואי רגע" היא אמרה בקול הפרחי שלה ואני התקדמתי אלייה
אני: "מה את רוצה?" כל כך כעסתי עלייה
דורין: "לא כלום.. מה שלום לירז? למה היא לא באה היום?" היא אמרה בקול ציני
אני: "מה זה עניינך בכלל?"
דורין: "לא, כי אם זה קשור לסטוץ שהיה ביני לבין עמית... אז תגידי לה שאני מצטערת, היא לא צריכה להיפגע מיזה כל כך, אז מה שהוא לא רוצה אותה, דברים כאלה קורים בחיים" היא אמרה וצחקה יחד עם חברותיה
אני: "חחח... את מצחיקה את יודעת?" חייכתי חיוך צבוע ונעשתי רצינית "דבר ראשון, זה לא היה אפילו סטוץ, את נישקת אותו והוא הפסיק אותך, דבר שני היא ממש לא נפגעה והיא שמה עלייך זין כזה ענק, דבר שלישי הוא רוצה אותה יותר מהכל, אם הוא לא היה רוצה אותה הוא לא היה מתחנן אלייה אתמול וממלא לה את החדר בפרחים נרות ודברים.. אז אל תדברי סתם שטויות, קנאית מפגרת" אמרתי בכעס והלכתי מישם יחד עם נועה
נועה: "חחח הרגת אותי שם"
אני: "היא מעצבנת אותי.."
נועה: "כן, גם אותי"
נועה קנתה קולה והלכנו למחששה, אני הדלקתי סיגריה והיא כרגיל עשתה פרצוף חמוז, אני צחקתי.
נועה: "נו, אז מה בסוף החלטת לעשות לבן ליום הולדת? זה עוד פחות מחודש.."
אני: "חחח תודה שאת זמכירה לי. אממ אני לחוצה לא יודעת מה לעשות"
נועה: "לירז אמרה שמסיבת הפתעה זה טוב, אצלו בבית, יהיה כייף! כדאי!"
אני: "את חושבת? אבל אני וצה גם משהו אינטימי, שיהיה רק לי ולו"
נועה: "אז את יכולה לעשות לו משהו בחדר, ונגיד ללכת איתו למחורת או משהו לאן שהו"
אני: "לא יודעת, אני עוד צריכה לחשוב על זה"
נועה: "איך אני מקנאה בך"
אני: "בי? על מה?"
נועה: "לא יודעת.. בך ובבן. על האהבה שלכם.."
אני: "אבל יש לך את שגיא לא?"
נועה: "כ..כן אבל אני מפחדת להרגיש, מפחדת לאהוב. למרות שאני כן מרגישה אליו דברים והכל, אני לא יודעת אם זאת אהבה, אני לא זוכרת מה זה, אני לא יודעת מה זה, אין לי למה להשוות את הרגשות שלי"
אני: "את צריכה פשוט לקחת את זה לאט. אתם מתאימים, רואים שהוא אוהב אותך. אם את אוהבת אותו אני לא יכולה לדעת אבל אני בטוחה שתדעי עם הזמן. הרי, איך אנשים שאוהבים בפעם הראשונה יודעים זאת? הם מרגישים"
נועה: "אני מקווה שאת צודקת, זה כל כך מתסכל"
---
"אורית יש לך שיחה, להעביר?"
אורית: "כן, מיזה?"
"בחור בשם חיים" אורית נאנחה
אורית: "כן בסדר תעבירי"
המזכירה העבירה לאורית את השיחה
חיים: "הלו? אורית? אורית את שם?"
אורית: "כן חיים אני שם! מה אתה רוצה?"
חיים: "כלום, לא דיברנו מהיום בבוקר"
אורית: "השעה עכשיו רק 1 בצהריים. אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?"
חיים: "לא, את יודעת שהכל מאהבה"
אורית: "אבל זה לא יכול להימשך ככה"
חיים: "מה, את רוצה להיפרד??" הוא שאל בלחץ
אורית: "לא, זה לא מה שאמרתי. אבל אתה אובססיבי מידי, ולוחץ מידי! אתה מתקשר כל שעתיים גם כשאני נמאצ עם דורון, כל פעם אני ממציאה לו תירוץ אחר. הוא ישים לב בסוף! נמאס לי מיזה!"
---
ככה עברו להם כמה ימים. ללירז הייתה שפעת קלה שעברה אחרי יומיים, אני ודורין כל הזמן עוקצות אחת את השנייה, אותו דבר גם נועה ולירז שתמיד יורדות עלייה. אני מבינה את לירז ואת העצבים שלה והשנאה שלה כלפי דורין, וגם אני כל כך שונאת את הילדה הזאת. עמית מנסה להשלים עם לירז בכל הזדמנות, הוא מחזר אחרייה ורודף אחרייה, אבל היא לא מוכנה לחזור.
חיים המשיך להציק לאורית בכל הזדמנות, היא אפילו אמרה לו שהיא רוצה לסיים את הקשר ביניהם ואז הוא התחיל להתחנן שלא. היא הסכימה לתת עוד צ'אנס אך הוא המשיך להידבק ולהציק, להופיע בבית בשעות מאוחרות או בעבודתה בשעות הבוקר, היה מתקשר כל שעתיים-שלוש ומדבר איתה. הוא באמת אהב אותה, אך זה היה לה יותר מידי. דורון התחיל לשים לב שמשהו לא בסדר. פתאום אורית לא רוצה לשכב איתו הרבה, היא מתחמקת מלצאת איתו ולבלות איתו, דורון התחיל להרגיש שמשהו קורה, השאלה היא כמה זמן יעבור עד שהוא יגלה.
---
חזרתי מבית הספר, היה לי מבחן בתנ"ך שעבר בסדר. ישבתי בחדר והייתי במחשב, מלמטה שמעתי את הוריי רבים, אבא צועק ואמא אומרת לו כל מיני דברים כמו "דורון זה לא כמו שזה ניראה", "אתה לא מאמין לי?", "מה אני אגיד לך, אפילו להאמין לאישתך אתה לא מסוגל", "כי ככה אתה צריך לדעת שמה שאני אומרת זה אמת!", "זאת היא אמרה לך נכון? כי לא זכורה לי הודעה כזאת בכלל!", "אה, היא בטח מחקה אותה המכפשה הקטנה, אל דתאג.. זה לא יעבור לה בשתיקה", "לא זה לא אומר כלום!"... הבנתי שמדובר על ההודעה, עכשיו היא יודעת שזאת אני, וואלה יופי, האבא הזה לא יכול להמציא שהוא ראה ומחק את ההודעה. שמעתי צעקות ואז טריקת דלת הבית. לא רציתי לרדת למטה ולראות מה קרה, הדמעות זלגו עמיניי. פחדתי שהמשפחה תתפרק, מה יקרה אז? מה יהיה עכשיו? מי יצא מהבית? אמא או אבא? ולמה? מיש יצא יחזור? כל כך הרבה שאלות הציפו את ראשי, השעה הייתה כבר 8 וחצי בערב, הייתי מאוד עייפה. דבירתי קצת בפלאפון עם נועה, לירז ובן ואז הלכתי לישון.
בסביבות 3 לפנות בוקר התעוררתי מהרעמים שבחוץ.. הלכתי לשירותים והייתי קצתכרעבה, ירדתי במדרגות והכל היה חשוך. פתאום שמעתי רעש, כאילו מישהו נמצא בתוך הבית.
"מי זה שם?" אמרתי בקול רועד.. ירדתי עד למטה והדלקתי את האור, הדבר שראיתי ננעץ בזכרוני.

ממממממדהים :]

המממממממשך דחווווףףף

ואוו איזה פרק מעלףף...
המשךך ממששש דחוףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!

מדהים :]]]

המשך דחוף..
אני מתה על הכתיבה שלך..

יייאאוו,אאיןן מצב שאת משאירה אותנו בכזה מתחחחח!!$#@#@$

זה לא נורמאללי בעליל!!!!!!!!!!11


תממשייכי מהרר,אני מצווווה עללייךך!!!{:
חחחחחח

ננוו,עכשיו ברצינות... ת מ ש י כ י!

מדהים =]
איזה חמודים עמית ובן =P