•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

וואה וואאהההה
חזזזקק%#@!%$^%":][:

הסיפור פשוטטט מדהיםם

מחכה להמשךך=]]]

אהבתייי :]
המשךך נדיר ..

אני דורשת עוד המשךךך :]
-שירנוש-

המשךךךךךךךךך
פשוט מושלםםםםם

בובי אני במתתחחח בטירוףףף
הממשששךךך דחוווווווווווווף =]

חחח נראה לי שלא תאמיני .. אבל במשך יומיים אני קראתי את הסיפור שלך עם קצת הפסקות (ביצפר וכאלה .. )
הסיפור שלך ממש מדהיםםםםםםםםםםםם 😊)
תמשיכי לכתוב חח את כותבת מושלם !

ואייי מדהיםםםםםםם 😛
תשמכי דחוףףףף
נו את מי ראית????!, מה ראית?!?!?! 😮
תמשיכי בהקדם האפשרי
חחח 😊

מוווווווווווווואאאההה 😍

(שמתם לב שהגבתי מאורחים?! אני לא מצליחה להתחבר.. 😢 😠 )

מדהייים המשךךך

מדהים !
תמשיכי :] ..

פשוט





י-א-פ-ה 😊


המשךך..

תמשיכי יאו איזה פרק מושלם !!

אממאא'לה כמה משתמשים במכהה !!

וואי , פרק מעלללללף [:
את חייבת חייבת להמשיייך ! @

המשך דחווף ! 😊

תודה על כל התגובותתתתת 😛 😎 😛
אוהבתתת אותכםם המוןןןן3>
אני כבר שמה המשך😊

=פרק 75=

מה שראיתי היה כל כך נורא. אבא ישב על הסבפה עם סיגריה ביד אחת וביד השנייה כוס שתייה חריפה. על השולחן היו 3 בקבוקים של שתייה חריפה כמעט ריקים. אחד מהם היה הוויסקי ששיתי באותו יום שרבתי עם נועה, בהתחלה. הוא היה ניראה כל כך עלוב, כל כך מסכן, כל כך חסר אונים. הרגשתי כאב ענקי בלב... התקרבתי אליו והוא לא הביט בי אפילו, כאילו אני איזה רוח רפאים.
"אבא...אבא ...מ..מה קרה אבא..?" שאלתי בקול רועד.. הוא לא ענה ולא הסתכל..
המשכתי לקרוא לו כמה פעמים עד שסובב את מבטו אליי.. "תחזרי לישון מיטל" הוא אמר ומהפה שלו יצא גל ריח של אלכוהול. זה היה כל כך נורא, בחיים לא ראיתי את אבא שלי שיכור במצב כזה. באתי לעלות חזרה אבל לא יכולתי להשאיר אותו ככה, פחדתי עליו כל כך. חזרתי והתיישבתי מולו על הספה.
אני: "אבא אני לא הולכת לישון.. אני לא משאירה אותך ככה מה קרה?"
אבא: "כלום לא קרה"
אני: "אתה בחיים לא שותה ככה ומעשן. ולא יושב בצורה כזאת כמו..כמו איזה לא יודעת כמו.."
אבא: "כמו אלכוהוליסט? כמו בנאדם מסכן?"
שתקתי. איך אפשר להגיד לאבא שלך שכן, שככה הוא ניראה. איך אפשר להגיד לאבא שלך שהבת שלו מאוכזבת מימנו כל כך, שהיא מרחמת עליו.
אבא: "מיטל תחזרי לישון, מאוחר ויש לך מחר בית ספר"
אני: "אבל אני רוצה לדעת מה קרה למה אתה מתנהג ככה"
הוא לא ענה יותר. הלכתי לחדר שלו ושל אמא וראיתי שאמא לא שם, חזרתי במהירות לסלון ושאלתי בכעס "אבא איפה אמא?!" הוא גם לא ענה. הלכתי למטבח וחזרתי עם 2 כוסות מים, הוא מלמל "תודה" ושתה, וכך גם אני.
אני: "נו אבא אני לא יכולה יותר ככה שלא מספרים לי כלום"
אבא: "כי יש דברים שאת לא צריכה לדעת"
אני: "איפה אמא?" הוא לא ענה וחזרתי שוב על השאלה "אבא איפה אמא?"
אבא: "הלכה"
אני: "לאן?"
אבא: "לא יודע"
אני: "למה?"
אבא: "רבנו"
אני: "למה אבל?"
אבא: "אולי מספיק לשאול כל כך הרבה שאלות?!" הוא לפתע הרים את קולו והסתכל עליי במבט מפחיד
לא רציתי להמשיך את השיחה הזאת, פחדתי, הרגשתי רע. עליתי חזרה לחדר ובקושי הצלחתי להירדם.
---
עמית שכב במיטתו והתהפך בצד לצד. עכשיו כשהוא בלי לירז, שום דבר לא אותו דבר. הוא קם הודליק את האור, הוציא מהגירה דף ועט והתחיל לכתוב.
'לירז.. אני לא יודע מה הסיבה שאני כותב לך ב3 לפנות בוקר.. אני מניח שזה פשוט הגעגועים. אני לא מסוגל ככה יותר, אני לא יכול לחיות בלעדייך. אני מעריך מאוד את זה שסלחת לי אבל אם להגיד את האמת, זה לא הכי עוזר לי עכשיו. אני צריך אותך מבינה אותי? אני צריך אותך לירז, את החיים שלי, האוויר שלי. אני לא יכול להיותב לעדייך, אני מרגיש שאני לא מתקיים. אני אוהב אותך כל כך כל כך.. המון.. את החיים שלי!!! בבקשה תחשבי על זה שוב בבקשה עצוב לי ככה כשאנחנו לא ביחד אני מתגעגעת אלייך, לקול היפה שלך, לנשיקות הרכות שלך.. לידיים המלטפות שלך, אני לא יכול לחיות ככה, את כבר חלק מימני. אני אוהב אותך.."
הוא קיפל את הדף והכניס לתוך התיק, לאחר כמה דקות הוא חזר לישון, הפעם הוא הצליח.
---
"נו אחי מה נסגר איתך?!" חברו של שגיא, אמיר אמר לו בזלזול.
שגיא: "אמרתי לך ל נוגע בזה יותר"
אמיר: "כולה ג'וינטטט בנאדם!!" הוא אמר והגיש לשגיא את הג'וינט.
שגיא הביט לשמיים שהיו מלאים בכוכבים, הוא חשב על נועה.. הוא נזכר בהטחה שלו, הוא לא יכול שלקר לה.
שגיא: "לא.. אמיר דיי"
אמיר: "מה קרה פתאום? הילדה החליטה שלט טוב לה חבר שסוחב לפעמים!?"
שגיא: "כן ואני מכבד את הבקשה שלה"
אמיר: "אפשר לחשוב כאילו אתה מסניף קוקאין, כולה חום"
שגיא: "עדיין.. דיי"
אמיר: "מה נהיה מימך תראה איזה כוסית נהיית!"
שגיא: "מה לעשות, אני אוהב אותה, אני לא רוצה לאבד אותה!"
אמיר: "אז אל תגיד לה, אולי?!" הוא אמר בציניות
שגיא: "אני לא משקר לה"
אמיר: "אתה גם לא בוגד בה?"
שגיא: "לא"
אמיר: "פשש... חבל עליך"
שגיא: "טוב, אני עף הבית.. שמור על עצמך"
אמיר: "ביי" הוא אמר בעצבים ושגיא חזר הבייתה. בדרך הוא הוציא את הפלאפון מהכיס וכתב הודעה לנועה 'אני אוהב אותך כל כך.. מקווה שאת זוכרת😊'.
---
התעוררתי ב7 בבוקר, שטפתי פנים ועשיתי את כל הארגונים של הבוקר. לבשתי טרנינג לבן של פיומה עם פס כחול ואת נעלי האדידס הלבנות שלי, התאפרתי וסדירתי עוד כמה דברים. הוצאתי מהמגירה 20 שקל וירדתי למטה. הדלת של חדר ההורים הייתה פתוחה, נכנסתי וראיתי את אבא ישן.
אני: "אבא..אבא קום. .אתה לא נורמלי אבא יש לך עבודה"
אבא: "הודעתי שאני חולה" הוא מלמל... הבנתי אותו, לא היה לי מה להגיד ולא רציתי לשאול אותו יותר מידיי שאלות. יצאתי מהבית.
---
בן ישב עם ליאור, אחד החברים שלו בכיתה, וחיכו שהמורה תיכנס. תמיד היא מאחרת על הבוקר והם אלו שצריכים לחכות לה.
ליאור: "אז מה אתה עושה ביום הולדת?"
בן: "וואלה אין לי מושג... בטח אני אצא או משהו, אני יודע.."
ליאור: "סבבה.."
אנה נכנסה בדיוק לכיתה. היא לבשה את הדגמ"ח הצבאי שלה, נעלי סקייט שחורות של DC וסווצ'ר רחב קצת שחור. שיערה היה פזור ועל עינייה היו משקפי שמש. היא הלכה למקומה בסוף הכיתה, הניחה את התיק השחור הזרוק שלה על הרצפה והוציאה מימנו מחברת וקלמר.
ליאור: "מה עובר עלייה זאתי? באמצע החורף משקפי שמש חח"
בן: "מי?"
ליאור: "זאתי.. אנה" הוא הצביע עלייה
הם התקרבו אלייה
ליאור: "מה קשור משקפי שמש עכשיו?" הוא אמר וצחק והביא לה נשיקה בלחי וכך גם בן.
אנה: "סתם.."
ליאור: "וואי זה של דיור? פששש מפוצצת כסף את אה?"
אנה: "א..סתם..מזמן" 'מה כבר אני אגיד לו? שפילחתי אותם?' היא חשבה לעצמה
ליאור: "תביאי רגע למדוד" הוא בא להוריד מימנה את שמקפי השמש
אנה: "לא לא עזוב"
ליאור: "נו לשנייה באמא שלי"
אנה: "דיי ליאור"
ליאור: "נו מה יש לך?! ממתי את כזאת קמצנית ... כולה למדוד"
בן: "עזוב היא לא רוצה לא צר..." בן לא הפסיק לסיים מאת המשפט והביט על אנה בהלם. היא הגישה לליאור את המשקפיים ובן שם לב לפנס הענקי שבעינה השמאלית.
בן: "מה זה מה קרה לך?" הוא שאל בלחץ
ליאור: "יו אמא! מה זה?!"
אנה: "סתם"
בן: "מה סתם?!"
אנה: "זה כלום, לא נמאס לכם לחקור אותי כל היום"
בן: "לא..מה זה אנה, אני רציני. מי עשה לך את זה?"
אנה: "אף אחד"
ליאור: "אה, את עשית את זה לעצמך?"
אנה: "לא, רבתי מכות פשוט ו...וזהו". היא כל כך רצתה לספר להם את האמת, על החבר שמכה אותה בקביעות, אבל היא פחדה.
בן: "וואי.. טוב תיזהרי כשאת רבה פעם הבאה.."
אנה: "כן אני יודעת.." היא חייכה "ליאור אפשר את המשקפיים בבקשה?"
ליאור: "קחי מאמי" הוא החזיר לה אותך והיא שמה אותם.
---
בהפסקה עמית ראה את לירז, נועה ומיטל יוצאות מהכיתה. הוא ניצל את ההזדמנות ושם את המכתב שכתב לה בתא הקטן בתיק שלה.
---
אני: "טוב אז דברי איתי סבבה?"
לירז: "בטח... יאללה ביי מותק"
אני: "ביי" הבאתי לה חיבוק ועליתי לאוטובוס.
כעבור 20 דקות כבר הייתי בבית, אבא עדיין ישן. הערתי אותו והוא קם ונכנס להתקלח. כל המצב הזה שאני נמצאת באי וודאות לגבי מה שקורה שיגע אותי לגמרי. עליתי לחדר שלי וצלצלתי לאמא.
אמא: "הלו?"
אני: "א..אמא איפה את?"
אמא: "את שואלת אותי איפה אני?" היא אמרה בעצבים
אני: "כ...כן"
אמא: "חוצפנית מפגרת! מלשנית! זה מה שאת! מה אני צריכה ילדה כמוך! כל דבר רצה ומספרת לאבא כמו כלבה טובה!"
אני: "מה? מה יש לך?"
אמא: "אני בעבודה ואת מפריעה לי, להתראות"
היא ניתקה לי בפרצוף. כל כך התעבצנתי, אז... אז זה נכון שיש לה מישהו מהצד?
---
לירז ישבה על מיטתה, אוחזת את המכתב בידה...עינייה היו נוצצות מדמעות שהיא כבר לא יכלה לשמור בפנים. היא ידעה בדיוק מה היא צריכה לעשות עכשיו. היא נעלה את נעליה במהירות ועלתה על המונית הראשונה שתפסה. תוך 10 דקות היא עמדה מול דלתו של עמית, הקישה. כעבור כמה שניות הוא פתח את הדלת ועמד המום, הוא לא האמין שזאת לירז. היא נכנסה בלי לאמר מילה והלכה לחדרו, הוא נכנס אחרייה.
עמית: "ל..לירז, מה את עושה פה?"
לירז: "מאמי.. א..אני קראתי את המכתב.. אני אוהבת אותך"
עמית: "גם אני אוהב אותך.."
הוא התקרב וליטף את פניה בעדינות
לירז: "אני סולחת.. ו..ואני רוצה שנחזור. אבל..אבל תבטיח לי שדבר כזה לא יקרה בחיים.. תבטיח לי!"
היא אמרה בבכי
עמית: "אני מבטיח לך אני נשבע לך בכל היקר לי.. אני אוהב אותך כל כך אין לך מושג איך אני מאושר עכשיו" הוא חייך ועיניו נצצו. הוא חיבק אותה חיבוק ארוך ואז הם התנשקו נשיכה ארוכה וחמימה.
לירז: "אני עייפה, אפשר קצת לנוח ביחד.. התגעגעתי אליך"
עמית: "התגעגעתי אלייך גם יפה שלי" הוא חיבק אותה והם נכנסנו מתחת לשמיכה מחובקים, מלטפים זה את זו.. ומידי פעם מתנשקים.. היא כל כך התגעגעה לחיבוקים האוהבים שלו.
---
וככה עברו להם עוד כמה ימים, כן אני קופצת בזמן כי באמת שלא קרה משהו מעניין. סוף סוף עמית ולירז חזרו, עכשיו הם זוג אפילו יותר יפה מפעם. דורין אוכלת את עצמה בפנים הקנאית הזאת, מגיע לה. אמא חזרה הבייתה באותו יום, היא ואבא מאז בכסאח כזה, כל הזמן רבים ומעירים הערות ציניות אחד לשניה. יום ההולדת של בן בעוד 3 ימים. כבר דאגתי לאסוף כסף מנועה, לירז, עמית, אנה ועוד חברים של בן וידידות מהביצפר. כל זה כדי לקנות מלא שתיה, אוכל, לדי.ג'יי והכל. בסוף החלטנו ללכת על מסיבת הפתעה. בשבועיים האלה עשיתי 500 שקל מבייבי סיטר לשכנים, די התלהבו מימני:] ויש לי עוד 500 שחסכתי, ואבא צריך להוסיף לי עוד. הוא התנצל על אותו יום ואמר שלא יודע מה קרה לו באותו יום. אני כמובל הבנתי אותו וסלחתי לו. בנתיים אורית לא הפסיקה לסנן את חיים, היא איימה עליו שיתרחק מימנה ומהמשפחה שלה.
---
השעה הייתה 8 וחצי בבוקר, החלטתי להבריז מבית הספר יחד עם לירז ונועה. שתיהן באו אליי איך שההורים הלכו לעבודה.. ישבנו בחדר, אכלנו, שתינו ותכננו את המסיבה.. עשינו רשימה של דברים שצריך לקנות. אבא הוסיף לי עוד 200 שקל למסיבה עצמה, זה אומר שיש לי ב1000 שקל בערך לקנות למאמי שלי מתנה. אני יודעת שזה המון, אבל זה כסף שחסכתי ומגיע לו שאני אוציא עליו כזה סכום.
נועה: "יאללה .. נו רשמת?"
אני: "כן"
לירז: "תקריאי רגע"
אני: "6 אבסולוט, 2 ארגזי קולה, ארגזי רדבול..." וככה המשכתי.
נועה: "יופי, אז הכל מוכן. אפשר ללכת לקנות את הדברים עכשיו ונעשה הזמנה שיביאו אלייך הבייתה."
אני: "כן" חייכתי "ונלך גם לעזריאלי אני רוצה לקנות לו מתנה"
לירז: "גם אנחנו קונות לו!"
אני: "חחח בלי להגזים כה?" קרצתי לה
נועה: "כבר חשבנו מה נקנה לו" היא חייכה
אני: "מה?"
נועה: "א..א..בוקסר לבן ונכתוב עליו מקדימה "שתמיד תחשוב עלינו..." ומאחורה "נועה ולירז" ואנחנו מזמינות לו גם חשפנית"
הבטתי עליהן במבט רצחני ושתיהן התפוצצו מצחוק .. הצטרפתי אליהן וככה צחקנו עד שהחלטנו לצאת סוף סוף לקניות😊
---
דורון ישב במשרדו, הוא עבר על המסמכים של החודש האחרון. הטלפון במשרדו צלצל
דורון: "הלו?"
לא נשמע קול מעבר לקו
דורון: "הלו? מי זה שם? הלו?"
...: "א..אני מדבר עם דורון?" נשמע קול של גבר
דורון: "כן.. מי אתה?"
...: "אני..אני רוצה לדבר איתך"

מקווה שיצא לדעתכם יפה... 3>

אחד החזקים 😊

המשך 😛