קצב החיים:]]]

חחח קרין ((בלי א'))
1=1=11 חחח 😂
לינורו'ש? חחח טוב שהבנתתת
למרות שזה לא נכוןן אוהבת'ךךך

תגגיייבווו
ויש המשךך 😉
עדנו'שש

את זונהה מכוערתת טוב ? ? !
יוווופי [:
מה את במחשבים של הבצפר ? 😁

אוהבת,
לינורצ'וו:]]

QUOTE (--eden-- @ 06/06/2006) חחח קרין ((בלי א'))
1=1=11 חחח 😂
לינורו'ש? חחח טוב שהבנתתת
למרות שזה לא נכוןן אוהבת'ךךך

תגגיייבווו
ויש המשךך 😉
עדנו'שש
😠 😠 😠 😠

תמשיכי כבר!!

אחרי 2 חזרות שהם כבר היו ממש משוכנעים שאני מוכנה נכנסנו אל ההקלטות.
הלכתי מהר כל כך שלא שמתי לב בכלל לדרך
ובלי כוונה נתקעתי בטעות ב.............................................

באיזו ילדה אחת.
"סליחה..", אמרתי ועזרתי לה לקום.
"תיזהרי לאן את הולכת טיפשה?!", הבטתי בה כולי מלאת לחץ ועצבים
שהצטברו מכל היום הזה.
"תירגעי...זה לא היה בכוונה", ניסיתי להסביר...מנסה לשמור על קור רוח.
"כן כן מה ש'תגידי..."
"טוב מאמי אני מאחרת להקלטות אין לי כוח לשטויות שלך.."
"אהה...אז את החדשה?!", היא אמרה ברגע שבדיוק באתי ללכת
"ליאן..עם לא אכפת לך.."
"טוב..ליאן", היא אמרה בציניות "תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב..", אויי'שש רואים שהיא
חיה בטלנובלה.
"אל תתחילי לתפוס תחת מזה שאת הולכת להקליט...אני מספר אחת פה..
ולא כדי לך להתחיל להתעסק איתי..", הייתי ב-ה-ל-ם כמו שאומרים.
למה מישהי שאני בכלל לא מכירה נופלת עלי ככה ביום בהיר אחד?!
וחוצ מזה מי היא שתרים עלי את הקול ותאיים?!
יכלתי לפתוח את זה, אבל העדפתי לשתוק. אחרי הכל, יש לי דברים הרבה
יותר חשובים על הראש.
לפתע שמעתי מישהו קורא "יעל......", היא הסתובבה.
רק אז נפל לי האסימון.
זאת יעל דהן - הילדה המפורסמת שכולם מתים עליה, כולל בת דודה שלי הקטנה...
בת 10..אוהבת אותה כאילו היא איזה 'נינט טייב' או משהו כזה.
"אוו...אז את יעל דהן" אמרתי באותו הטון שהיא דיברה אליי.
"דה וואן אי דה אונלי" ((האחת והיחידה))
"וואלה...ממש לא היה נעים להכיר", אמרתי והלכתי לדרכי.
לרגע הבטתי אחורה לראות מהי התגובה שלה.
היא נעמדה שם, בהלם, כנראה שאף פעם אף אחד לא דיבר אליה ככה.
אבל תמיד יש פעם ראשונה לא?!

נכנסתי לחדר הקלטות, כולם כבר היו שם.
שירן אמרה לי לשים את האוזניות ועדיין לא לשיר.
היא יצאה החוצה ודיברה איתי דרך הרמקול.
"ליאן..אל תשירי עדיין קודם כל תקשיבי למנגינה ואז ננסה להקליט אוקי?!"
"אוקי..", עניתי והקשבתי למנגינה בעוד אני חושבת מה יהיה הלאה,
שהשיר כבר יושמע ברדיו.
המנגינה הזו נשמעה לי הרבה יותר יפה ממה ששמעתי בחזרות.
הרי תמיד תומר ניגן על גיטרה ופתאום שמעתי את זה אחרת...ממש אהבתי.
לבסוף, אחרי הקשבה מאוד מעמיקה, שירן ביקשה ממני להתחיל לשיר:
"כואב לי
עדיין כואב לי
עמוק בלב
היכן שהשארתי מקום, מקום ריק
שעדיין שמור לך!
עדיין התקווה בוערת בי, שאולי היום יגיע
ואתה תהיה שלי"

תומר הודיעה לי שיצא ממש יפה, אבל היום עוד ארוך וההקלטות
לא נגמרות.
הוא סימן לי לשיר את הפזמון.

"אם רק היית יודע,
כמה שעכשיו אני צריכה אותך.
עם רק היית מבין,
כמה אני נשברת כשאני לא לצידך
הפצע נפער, הלב שוב נשבר,
רק הצער בליבי נשאר"

וככה היום נמשך.
הקלטות, הפסקות, שיחות עם המנהל והסוכנת.
הודיעו לי שמחר בערב יש מסיבה שבה מציגים את כל הטלנטים החדשים.
היה ברור שאני חייבת להגיע.
דנה אמרה שאני חייבת לבוא 'בלבוש הולם'.
מזה 'לבוש הולם'?! כן, גם אני שאלתי.
הם אמרו שכולן יהיו לבושות בבגדים חגיגיים, רובן של מעצבות.
הבנתי שצריך למצוא בגד ומהר.
הבנתי שאני צריכה להיות לבושה הכי יפה שאפשר..בכל זאת, זה הערב הראשון מול קהל.
מחר זו פתיחת הקריירה שלי והיא חיבת להיפתח על הצד הטוב ביותר.
בגלל שהיה כבר מאוחר, הסכמנו ללכת מוקדם בבוקר.
דנה וטובה אמרו שמחר נלך למעצבת, שתכין לי את הבגד הכי יפה שאפשר.
כל כך שמחתי שסוף סוף החלום הולך להתגשם
ושמחר כולם כבר יידעו מי זו 'ליאן שלב' !!
בסביבות 10 קמתי.
וכמו תמיד ישר אל המחשב לבדוק עם היו הודעות מאתמול.
"לא מעניןן לא מעניןן...", אמרתי ולפתע ראיתי הודעה שתום שלח לי.
"מחר בערב יש מסיבה רוצה לבוא איתי?!"
בדיוק ברגע שבו התכוונתי להגיד לו "כן" נזכרתי שאני לא יכולה.
זה נופל בדיוק על המסיבה.
'ועד שסוף סוף יכולנו להיפגש' חשבתי לעצמי 'אופפפ'
"סורי אני לא יכולה יש לי בערב גם מסיבה.." החזרתי לו תשובה.
הוא מיד ענה לי.
"לא נכון...עד שסוף סוף יכולנו להיפגש", הרגשתי שהוא חושב בדיוק על מה
שאני חושבת.
למה המסיבה הזאת היא דווקא היום?!
אני כל כך רוצה לראות אותו כבר..
אבל כנראה שהמסיבה הרבה יותר חשובה, אחרי הכל, זו הקריירה שלי.
"כן...אופפפ", החזרתי לו תשובה.
"טוב...פעם אחרת", הוא אמר
"כן פעם אחרת", החזרתי לו.
ירדתי למטה טיפה מאוכזבת, אמא שמה לב לכך.
"מה קרה נסיכה שלי?! את צריכה להיות בעננים היום לא?!"
"כןן סתם...קצת כואב לי הראש זה הכל", עניתי לה.
היא הבינה שאני לא רוצה לספר, שעובר עליי משהו שאני רוצה לשמור בפנים,
לכן היא רק ענתה בחיוך וזה הכל.
כנראה שזה די טוב שאמא שלך פסיכולוגית, לפחות מדי פעם זה טוב😛
--------------------------------------------
היום הכי טוב בחיי נפתח עם ארוחת בוקר מאוד "חגיגית" עם טובה דנה ואמא בארומה.
דיברנו על איך אני רוצה שהבגד שלי ייראה.
לא כל כך ידעתי מה אני אמורה ללבוש לאירוע כזה.
הבנתי שזה אמור להיות משהו נוצץ - אבל לא יותר מדי.
חשוף - אבל במידה, בהתאם לגיל.
אבל הכי חשוב - שאני ירגיש איתו בנוח.
כשנכנסתי אל החנות לא האמנתי למה שאני רואה.
בחיים לא ראיתי חנות כזאת בארץ, היה נדמה כי ההשקעה והכספ שהוציאו על
העיצוב של החנות עלתה הרבה יותר ממה שמוכרים בה.
הבטתי על השם של המקום, רק אז הבנתי שהגענו אל המעצבת
"גלית לוי".
לא ידעתי שטובה מכירה אותה, אבל ממש שמחתי שההכרות ביניהן
תועיל לי מאוד:]
בשניה שנכנסנו היא ניגשה אלינו.
"טובהה...", היא חיבקה אותה, הבנתי שהן מכירות כבר הרבה מאוד זמן.
"מה שלומך?!", היא שאלה והשיחה בניהן נמשכה כל כך הרבה זמן שאני
החלטתי להסתובב בחנות בינתיים.
הבטתי בשמלות שהיו שם, הן היו כל כך יפות ומרשימות...הסתכלתי בכל אחת ואחת מהן,
לא מפספסת אף פרט.
"ואווו" חשבתי לעצמי "מעניין מה אני הולכת ללבוש"
בדיוק באותו הרגע היא קראה לי.
נעמדתי מולה, היא הביטה בי.
במשך 5 וחצי שעות חיפשנו שמלה מתאימה.
עברנו על כל השמלות שהיו שם, בוחנות כל אחת ואחת מהן.
זו קצרה מדי, זו חשופה, זו ארוכה.....
כל כך התבאסתי שלא מצאתי שום דבר עד שלפתע היא הביטה בי ואמרה:
"אני יודעת בדיוק מה את צריכה ללבוש".
היא הולכת, אני אחריה ודנה טובה ואמא אחרינו.
היא נכנסה אל החדר האחורי וביקשה מאיתנו לחכות לה שם על הספה.
אחרי 10 דקות בערך היא חזרה עם קופסא לבנה גדולה.
כשפתחתי אותה, הבנתי סופ כל סופ שמצאתי את מה שחיפשנו..........................................

ממממדהיםםם..
שתיפגש כבר עם תום..!!
תמשיכיי יפיופה
מווואהה

חנו'ש? תודהה בוביי
תגיבווו 😊

חחח לאא. . .
אתת ממש מקורית אתת!!😛
מכוערת

אוהבת,
לינורצ'וו:]]

מההההההההההההההמםםםםםםםםםםםםםם
בטירוףףףףףףףףףףףףףףףף


המשךך
דחוףףף =]]

מדהיייייםםם=]
תמשיכייי

QUOTE (HeNNNNNNN @ 13/06/2006) ממממדהיםםם..
שתיפגש כבר עם תום..!!
תמשיכיי יפיופה
מווואהה
😂 😂

אחרי 10 דקות בערך היא חזרה עם קופסא לבנה גדולה.
כשפתחתי אותה, הבנתי סופ כל סופ שמצאתי את מה שחיפשנו..........................................

הוצאתי מן הקופסא שמלת מיני קשירה בצבע שחור.
הבטתי בה היא הייתה כל כך יפה.
על המותן היה מן פרח כזה בצע ורוד ומאחור קשירה...מן שמלה חלומית כזו, מיוחדת.
אפשר להגיד אפילו בדיוק מה שחיפשתי.
חשופה - אבל במידה.
קצרה - אבל לא יותר מדי.
ממש שמלה מושלמת!!!
טובה מיהרה לבקש ממני ללכת לשים אותה.
בלי להסס לרגע, ישר מיהרתי אל תא ההלבשה בכדי למדוד את יצירת המופת.
לא הבטתי עדיין במראה, קודם רציתי לשמוע את התגובה שלהן.
"נו איך?!" נעמדתי מולן מחכה לתשובה.
הן נעמדו, מביטות בי ללא מילים.
גלית התקרבה אלי, בוחנת כל קפל וקפל...מביטה בי ושוב חוזרת אל השמלה.
"פשוט מושלם", אחרי 10 דקות של בדיקה ו-12 סיבובים סביבי שעשו לי סחרחורת היא סופ סופ
הביעה את דעתה.
טובה דנה ואמא ששתקו עד עכשיו, הצטרפו למה שאמרה, כאילו חיכו לרגע שגלית תגיד מה היא
חושבת ואז הן יוכלו לדבר.
ממש כמו שהמנצח בתזמורת נותן את סימן ההתחלה לנגנים.
חייכתי.
היא בתגובה החזירה חיוך ולקחה כמה צעדים לאחור.
בוחנת שוב..ושוב...
הבנות האחרות בנתיים בירכו אותי על ה"רגליים היפות" ((חח😛)) והודיעו חגיגית שהשמלה
פשוט מושלמת.
אחרי התגובה הנפלאה שלהן מיהרתי להביט בעצמי במראה.
וכן, בדיוק כמוהן, אהבתי מה שאני רואה, אהבתי מאוד!

כשיצאנו מהחנות בירכנו את גלית על הבחירה הנפלאה והמשכנו בדרכנו.
התחנה הבאה הייתה קניית נעליים.
נכנסנו אל חנות ענקית בעלת 2 קומות.
טובה ידעה בדיוק איזה נעליים אני צריכה ללבוש ומיהרה לגשת אל המוכר.
אנחנו בנתיים הסתובבנו בחנות והסתכלנו על הסחורה.
ושוב, עברו לפחות שעתיים עד סופ סופ מצאנו מה שחיפשנו.
קניתי זוג נעליים שחורות עם עקב...סנדל כזה.
מדדתי הכל יחד, ושוב, הסכמתי שלטובה יש טעם מצויין ושמה שאנחנו רואות במראה,
הוא ממש ממש יפה!!
השעה הייתה בדיוק 6 כשיצאנו מהחנות.
הבנתי שאין עוד הרבה זמן עד למסיבה ויש עוד הרבה דברים לעשות.
את השעה וחצי הבאה בילינו בקניית תכשיטים תואמים וביציאה מפקק מעצבן ברחוב דיזינגוף.
כשהגענו הביתה הייתי שפוכה מעייפות, אבל לא היה לי זמן אפילו לנוח לחצי שעה.
עליתי לחדר, הנחתי את הבגדים על המיטה ונכנסתי להתקלח.
תוך 5 דקות כבר הייתי בחוץ, מה שממש לא מאפיין את זמן השהייה שלי באמבטיה,
וקראתי לאמא שתעזור לי להתלבש.
בדיוק ברגע שהיא נכנסה בדלת החדר שלי, הטלפון צלצל, זאת הייתה דנה.
"ב-9 את מוכנה", היא הודיעה לי.
קיוייתי שיהיה לי מספיק זמן להתארגן, אבל שיערתי שהשעה שנשארה לא תעמוד בציפיות.
עליתי למעלה, אמא עזרה לי לשים את השמלה.
העפתי מבט חטוף במראה ומיהרתי למטה לפתוח את הדלת שהפעמון בה לא הפסיק לצלצל.
אמרתי שלום לשרית, אחת החברות הכי טובות של אמא, מאפרת מקצועית, שהגיעה אלינו בכדי
לאפר אותי והובלתי אותה אל החדר למעלה.
התיישבתי על הכיסא והיא בנתיים פתחה את המזוודה הענקית שהביאה איתה.
הבטתי אל השעון, השעה הייתה בדיוק 8 ועשרים.
תוך חצי שעה היא סיימה לאפר אותי ולסדר לי את השיער.
הבטתי במראה, הייתי נראת מצויין.
בדרך כלל קשה לי לפרגן לעצמי, אבל הפעם ידעתי שאני נראת טוב.
אחרי הכל, בכדי שיהיה לי ביטחון עצמי אני צריכה להרגיש טוב עם איך שאני נראת לא?!
הודתי לשרית על העזרה, שמתי נעלים וכל מה שמסביב, לקחתי את התיק
וירדתי למטה.
"חמישה ל-9, דנה צריכה להגיע כל רגע", אמרתי לאמא בעוד אני מחפשת נואשות את הפלאפון
שכרגיל, נעלם לו.
בדיוק 5 דקות לאחר מכן, דנה כבר הייתה בחוץ עם המכונית, מצפצפת.
"היא כבר באה", אמא הודיעה לה מהחלון.
"מצאתי!", ושוב הוא היה באיזה שהוא מקום לא מוגדר בבית.
מבט אחרון במראה לראות שהכל בסדר, נשיקה לאמא שהצטערה שיש לה הרבה עבודה
והיא לא יכולה לבוא ויצאתי מהבית.
כל הדרך דנה הסבירה לי מה הולך להיות שם.
"אז יהיו שם הרבה מפורסמים?!", שאלתי.
"אמרתי לך...המון. לא רק כאלה מהסוכנות שלנו", היא ענתה.
"חוצ מזה אין לך מה להתרגש..", היא הוסיפה, "עוד כמה שבועות ואת תהיה בדיוק כמוהם,
עם לא יותר", היא חייכה.
"יש לנו עוד ילד אחד חדש את יודעת".
"מי?!" שאלתי ובדיוק ברגע שהיא באה לענות המכונית נעצרה.
"הגענוו בואי" ירדנו מהמכונית וכבר שחכתי מהילד החדש הזה.
זה היה אירוע ענק, מלא באנשים. זמרים, רקדנים, סוכנים, שחקנים...
אני ודנה נכנסנו.
כל כך הרבה אנשים לפתע עצרו והביטו בי שזה היה מפחיד.
חייכתי.
רק נכנסו בדלתות האולם וכבר מאה צלמים ועיתונאים לפחות נעמדו סביבינו, והחלו
לצלם.
בהתחלה זה היה די מבהיל, אחרי הכל, כל כך הרבה אנשים שואלים שאלות,
מכל מקום מגיע איזה 'פלאש'...אבל אני יכולה להתרגל לעולם הזה, אני בטוחה.
מה שבטוח, זה העולם שאני בחרתי לעצמי, וזה המקום שאני רוצה לחיות בו.
כל מיני שאלות לפתע נזרקו אל האוויר "מה שמה של הכוכבת החדשה?!"
"בת כמה היא?!" "האם היא הולכת להיות הסטארית החדשה?!" ועוד רבים כאלו...
אחרי רבע שעה של עיתונאים סביבי שלא הפסיקו לרגע לצלם,
הצלחתי איכשהו לצאת מן המעגל הזה ולמצוא מקום באחד השולחנות הקרובים.
'אני לא מאמינה' חשבתי לעצמי 'סופ כל סופ זה קורה לי'
"ליאנו'ששש..!!", שמעתי לפתע את קולה של טובה.
אז הבחנתי בה מסמנת לי לבוא מהצד השני של האולם.
לאט לאט עשיתי את דרכי אליה.
לפתע שמתי לב ששוב מלא צלמים ועיתונאים מתרכזים בכניסה.
נער אחד עמד שם.
היה לו שיער שחור קצוץ ועיניים כחולות.
יכולתי להישבע שהוא דומה במקצת לניר...זה מהים. אבל מהר מאוד המחשבות האלה נעלמו.
הגעתי לטובה ונעמדתי לידה.
"הם רוצים תמונה שלך ושל הנער החדש...", היא אמרה לי.
"איתו?!" שאלתי בעוד אני מסמנת לה על הנער בכניסה.
"כןן..." היא ענתה "נכון שהוא חתיך?!" היא לפתע שאלה אותי
טוב, תמיד ידעתי שטובה היא כזאת...בגלל זה כזה כיפ לדבר איתה על הכל,
כי היא תמיד מבינה.
"איפה ליאן?!" מישהו שאל לפתע ותוך דקות ספורות עמדתי ליד אותו אחד.
דמיינו לעצמכם את הסיטואציה ששתי אנשים, שלא מכירים אחד את השני, שזו הפעם הראשונה שהם
רואים זה את זו, עומדים מחובקים מול מצלמות ומחייכים כאילו הם חברים כבר כמה שנים טובות.
"אני תום..", הוא לחש לי תוך כדי שהוא מחייך אל העיתונאי ממעריב שלא מפסיק לצלם.
"ליאן", השבתי ושוב 'הפלאש' הבא הגיע.
טוב, לפחות אני יודעת איך קוראים לו ו.....לא זה לא יכול להיות..או שכן?!
זה תום?! תום שלי?! מהאייסיי?!
'אין מצב..' חשבתי לעצמי 'הרי מה הסיכויים שזה דווקא הוא?! שהילד שאני מדברת איתו כבר כמה
זמן באייסי הוא בעצם זה בעומד כרגע לידי ומחבק אותי?!'
הכרחתי את עצמי לשכוח את הדברים הללו עכשיו ולדבר איתו יותר מאוחר.
אחרי כמה דקות אייל עלה לבמה ותפס את הרמקול.
"אני מבקש מכולם לשבת...אנחנו רוצים להתחיל", הוא אמר
ותוך כמה שניות כולם התפזרו וישבו להם במקומות, גם אני.
הלכתי אחרי טובה ודנה אל עבר השולחן והתיישבנו.
לאחר כמה דקות שמעתי מישהו בא מאחורי.
"אפשר לשבת?!" הוא שאל
"אממ...כן", אמרתי והבטתי לאחור, זה היה תום.
הוא אמר שלום לדנה וטובה והתיישב לידי.
"ושוב אנחנו נפגשים...", הוא אמר ונתן לי נשיקה על הלחי.
"ליאן נכון?!" הוא שאל.
"כן...תום נכון?!" שאלתי, למרות ששמעתי בוודאות שזה השם שלו.
אחרי הכל, אני צריכה להיות בטוחה שזה אכן תום ושלא דמיינתי או משהו.
הוא עשה לי סימן של 'כן'.
השיחה עוד לא התחילה וכבר אייל קטע אותה.
"אז בתור התחלה אני רוצה להזמין לפה את 2 הטלנטים החדשים שלנו:
תום וליאן"
לפתע הוא תפס בידי ויחד עלינו אל הבמה.
אז אחרי שדיווחתי מתי הסינגל שליי יוצא, ואחרי שענינו על המוןן שאלות של עיתונאים,
המסיבה החלה.
הרגשתי כזאת הקלה אחרי שדנה עשתה לי סימן של 'כל הכבוד' והתחלנו לרקוד.
שעתיים של ריקודים, שירים וכל מה שמסביב...עד שלבסוף הגיעה השעה לאכול😛 ((בשבילי לפחות))
יצאתי מן הרחבה והלכתי אל השולחן של הכיבוד או מה שזה לא היה.
באתי לקחת כוס של שתיה כשלפתע מישהו שם את ידו על ידי.
"קודם כל נשים", הוא אמר והוציא את ידו.
כן, זה היה תום.
"מה שנכון נכון", עניתי ולקחתי את הכוס.
'עכשיו זו ההזדמנות שלי לשאול אותו' חשבתי לעצמי
"אמממ אני צריכה לשאול אותך משהו", לקחתי לגימה מהשתייה.
"שוט" הוא אמר ולקח לגימה משלו.
"אתה זה........."
"ליאןןןן", שמעתי את קולה של טובה שוב קורה לי.
שניה של שקט אי אפשר פה?! כבר שלוש שעות שאני מנסה לשאול אותו משהוו...!!!
"כןן...", הסתובבתי והיא עמדה שם.
"בואי רוצים לצלם אותנו ביחד", היא אמרה ולפני שהספקתי להגיב היא משכה אותי משם.
פלאשש מכל מקום ושוב, כל הצלמים.
לפתע המוזיקה חזרה ואנחנו?! המשכנו לרקוד.
פתאום שמתי לב שתום מתקרב לעברי ובדיוק ברגע שהוא עמד מולי, מתחיל לרקוד איתי,
השיר התחלפ לסלואו ובלי לשים לב בכלל מצאתי את עצמי בין זרועותיו........!!!!!


-- 😊 --

תגובותתתת 😢

אני יווודעת שזה בנדוד של ניר אני פשט יוודעת..

המשךך(:

קרייניייי?! חחחחחח
אוהבתת אותךךך

עוד כמה תגוובוותתת ויש המשךךך 😊

😢