קצב החיים:]]]

שלפתעעעע...?!?!@?$%?$%?$

תמשיכיייייייייייייייי סיפור מדהים=]

ברושD:

כשלפתעעעעעעע מההההההההה????????....
יאווווווו המשךךךך עכשיווווווווווו

אוהבת המווווווון
טלטל=]]

כשלפתע?????
למה במתח למה?!?!
תמשיכי רק אל תייבשי ....

הרגת אותי עם ההתחחחלה$#@ :]

אוחחחחחח איזה המשך ארוךךך והמדההההייים!!!!!!
יוואוו אני מה זה במתחח את חייב להמשיך דחוף!!
מתה על הסיפורר שלךךך 😊
ועל הכתביה שלך 😊
-יהדו'ש-

קוראת חדשה(:
סיפר מדהיםםםםםם
מתי המשך?!?!?!?!?!
אל תביישיי אותנווו.....
המשךךךךךךךךך!!!!!!!!
מהררררררררררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!

-יסווו-

תודדהה יפותתת שלייייייי
איןן עליכןןן 😊
המשךך ממש ממשש בקרובבב
מבטיחחהה!!!!

אוהבתתת אתכןןןן,
עדנושששש

?????????

נוו יאללה תביאי המשךךך.. ייבשת אותנוו...

מהממם.!!!!!!...

חייבת המשך דחוף.!!!..=]

אני כותבתתת המששךךך
אבלל הבעיה שנתקעתיי חחחח 😊
אנייי ממשיככה עכששיוווו
אוהבבת אתככןןן

עדנוששש

מתי יהיה לנו המשך?!


-יסוו-

מבט אחרון, לוקחת מסטיק מהחפיסה שעל השולחן ויוצאת החוצה.
הייתי כבר קרובה אל המכונית [פורשה חחח טחון 😛] של תום כשלפתע............................


היה לי פיפיי 😛
תום, שראה כבר שיצאתי ונופף לי לשלום, היה נראה פתאום מאוד מאוכזב שהסתובבתי חזרה הביתה.
רצתי מהר לעבר הדלת, לא יכולתי להתאפק.
אולי בגלל הלחץ, ההתרגשות...
נכנסתי מהר לשירותים ואחרי כמה דק' כבר הייתי בחוץ.
שוב מסתכלת במראה לראות שהכל בסדר ויוצאת החוצה.
תום הפעם היה מחוץ למכונית, נשען עליה ומחכה לפרינססה שתועיל בטובה להגיע.
נופפתי לו לשלום...מתפללת שלא עשיתי לעצמי פדיחה, למרות שבינינו - היה ברור לי שכן!
בדיוק ברגע שהתכוונתי לחצות את הכביש ראיתי את ניר הולך ומתקרב.
"היום הזה רק הולך ומשתפר", לחשתי.
לא רציתי לדבר איתו עכשיו, שיתחיל לשאול כל מיני שאלות מעצבנות כאלה של לאן אני הולכת ועם מי...
אז חציתי מהר את הכביש ונכנסתי אל האוטו.
לפי איך שהוא המשיך ללכת, הבנתי שהוא לא ראה אותי והאמת, טוב שכך.
אחרי הכל, השיחה של אתמול נשארה פתוחה, וממש לא רציתי להמשיך אותה עכשיו.
"בוקר טוב יפה", תום אמר ונתן לי נשיקה על הלחי.
"בוקר טוב...", אמרתי.
"מה קרה מקודם?! למה חזרת!?", הוא שאל.
ברור שלא אמרתי לו מן תשובה כזאת של "היה לי פיפי דחוף", הסתפקתי ב - "שכחתי את המשקפי שמש".
"אווו משקפי שמש זה חשוב...", הוא אמר לי.
"חשוב מאוד..!", צחקתי.
"מאוד נהנתי במסיבה", הוא הביט בי.
"גם אני..", התקרבתי אליו.
הוא התקרב אליי גם.
היינו כל כך קרובים.....
השפתיים שלנו כמעט ונפגשו ואז.........................
הוא התניע את המכונית.
"היינו פה?!", אמר ונסענו:]

הרדיו החליף תחנות כל הנסיעה כשלפתע תום נתקע על שיר אחד.
"לגור בטירת פאר לחשוב שאתה מיליונר.......", הוא פתח את החלון והחל לשיר.
ואני? שבדרך כלל די מתפדחת כשאנשים עושים את זה שיתפתי פעולה הפעם.
כל הנסיעה שרנוו...האמת, בחיים שלי לא נהנתי ככה עם מישהו.
אולי בגלל שהוא פתוח כזה, לא דופק לאף אחד חשבון....
המכונית נעצרה, הגענו לקניון.
תום כמו ילד טוב, כמו ג'נטלמן אמיתי קם ופתח לי את הדלת.
'בחיי שהוא הנסיך שתמיד חלמתי עליו' אמרתי לעצמי. אבל מהר מאוד הוצאתי מהראש
את המחשבה הזאת...
כי הרי בחיים האמיתיים [לצערנו] אין דבר כזה נסיכים=\\
התקדמנו לכיוון של ארומה לארוחת בוקר.
התיישבנו על יד השולחנות והזמנו לאכול.
הרגשתי שזה בדיוק הרגע המתאים לשאול משהו שכבר הרבה זמן רציתי לדעת,
זאת אומרת, עם תום הוא אותו אחד מהאייסי....
"אני צריכה לשאול אותך משהוו...", אמרתי.
"שוט...", הוא ענה וחייך.
לרגע היה לי מן "דה ז'ה וו" על מה שדיברנו במסיבה...שרקדנו.
--------------------------------------------------------------------------------------------
"יש לך חבר?!" הוא לפתע שאל.
"אממ לא ולך?!", שאלתי.
"לאא...אבל יש מישהי אני מרגיש אליה משהו, למרות שאנחנו לא ממש מכירים...", הוא לרגע עצר את המשפט ואחרי כמה שניות אמר,
"אבל עזבי את לא תביני".
שאני לא יבין?! חשבתי לעצמי, כבר כמה זמן שאני מפנטזת על איזה אביר על סוס לבן מהאייסי, אז שאני לא יבין?!
"אני מבינה אותך יותר מדי טוב", ענתי
"מה קרה לך משהו כזה פעם?!" הוא שאל.
"האמת, זה קורה לי ממש עכשיו, אבל אני חושבת שזה בלתי אפשרי", אמרתי, "זה...דרך האייסיי", המשכתי.
"מה?! אין מצב...!", הוא אמר וכשבאתי לשאול אותו 'למה בדיוק?!' השיר נפסק והמוזיקה התחלפה.
---------------------------------------------------------------------------------------------
קיוויתי מאוד שהפעם שום דבר לא יפריע, ושאני סוף כל סוף יצליח לשאול אותו.
"ליאן?!", הוא לפתע קטע את מחשבותיי.
"סורי חשבתי על משהו..."
"חחח נוו מה רצית לשאול?!"
"אתה זוכר אותו יום במסיבה...שרקדנוו.."
"נוו..."
"ואמרת לי שאתה מרגיש משהו אל מישהי שאתה לא מכיר...דרך האייסי"
"כןן...ו..."
"איך קוראים לה?!"
"חחח איזה קטע קוראים לה גם ליאן..."
טוב, כנראה שהבנאדם לא יודע לעשות 1 ועוד 1...הרי זה ברור שאני הליאן הזאת.
אחרי הכל, זה צירוף מקרים יותר מדי גדול לא?!
"אז זהו שנראה ליי שאני הליאן הזאת..."
"וואיי נכון...גם לך קרה אותו הדבר עם אחד מהאייסי ו...."
"גם למי שאני מדברת איתו קוראים תום"
"והוא בן?!"
"17" חייכתי.
"מנגן ב..."
"גיטרה חחח", צחקתי.
"את יודעת מה", הוא אמר, "בשביל להיות בטוחים...אני ישאל אותך משהו.."
"נו..."
"סיפרתי לליאן משהו שבחיים לא סיפרתי לאף אחד...שזה קשור למשפחה"
הנהנתי עם הראש לסימן של "כן...אני יודעת בדיוק על מה אתה מדבר".
"אבא שלך...", אמרתי והחלתי לספר לו כל מה שהיה באותה השיחה.
-----------------------------------------------------------------------------------------
אני - "למה כתבת את זה באווי?!"
הוא - "עזביי סיפור ארוך..."
אני - "יש לי זמן.." אמרתי והוא החל לספר ליי.
הוא - "יש לי בעיות עם אבא שלי..אני כבר לא יודע מה לעשות..."
לרגע הרגשתי קצת לא בנוח..בכל זאת אנחנו עדיין לא מכירים כל כך טוב בשביל שהוא ייספר לי,
אבל ידעתי שזה יעשה לו רק טוב עם הוא יוציא הכל החוצה.
ובנינו - לספר את מה שיש על הלב לבנאדם זר הרבה יותר קל מלספר לבנאדם שאתה מכיר.
הוא - "אני רוצה ללמוד מוסיקה בחו"ל, לעשות משהו עם החיים שלי והוא פשוט לא מבין את זה.
בשבילו לנגן, לשיר זה סתם בזבוז של זמן ואף פעם לא ייצא מזה משהו..."
כל כך כאב לי בגללו ובגלל האבא הזה שלא מבין מה טוב בשביל הבן שלו.
הרי מה ההורים תמיד רוצים?! שהילדים שלהם יהיו מאושרים לא?!
לא הבנתי את אבא של תום.
הרי עם הוא כל כך רוצה שיהיה טוב לו...ש'יעשה משהו עם החיים שלו' אז שייתן לו זכות בחירה
לעשות מה שהוא רוצה וכן, כם עם הבחירה הזאת היא ללמוד מוסיקה בחו"ל.
אני - "ניסית לדבר איתו?!", שאלתי מנסה איכשהו לעזור
הוא - "כמה פעמים...אבל זה פשוט כמו לדבר עם קיר.."
אני - "ומה אמרת לו?!", הרגשתי כמו איזה חוקרת בשב"כ.
הוא - "את יודעת...שאני חייב לעשות את זה...ושמוסיקה זה החיים שליי.."
אני - "אולי תנסה לדבר איתו בשקט..בלי צעקות...תסביר לו, אחרי הכל זה אבא שלך הוא יבין"
הוא - "תודה", הוא לפתע שלח לי
אני - "אין בעד מה..", עניתי
הוא - "אני לא מאמין שסיפרתי את כל זה למישהי שאני מכיר בקושי 48 שעות, אפילו
החברים הכי טובים שלי לא יודעים מכל זה", הוא כתב וחיוך של שמחה התגלה על פניי.
------------------------------------------------------------------------------------------
"וואאייי איזה עולם קטן...אני לא מאמיןן..."
"חחחח" צחקתי.
"רגע יש לי שאלה אחרונה?!"
"שוט..."
"מה שאמרת במסיבה...שאת גם דלוקה על תום...סתומרת עליי...על זה מהאייסי...",
הוא התחיל להתבלבל ואניי התחלתי לצחוק.
"חחח מה את צוחקת!? זה מבלבל".
"וזה גם נכון.."
"מה נכון?!" הוא שאל.
"שאני באמת מרגישה אלייך משהו..."
"גם אני...", הוא אמר והחל להתקרב אליי.
עכשיו כבר לא הייתה סיבה לחשוש.
הכל כבר היה ידוע...גלויי.
הרגשתי כאילו אני מכירה אותו הרבה זמן.
הרגשתי ש.....שאני מאוהבת!!

המשכנו לדבר ולדבר....שבכלל לא שמנו לב שהשעה כבר שתיים.
לרגע הבטתי בשעון והודעתי לתום שכנראה זאת הולכת להיות הקריירה הכי קצרה שיכולה להיות😛
הדבר שטובה הכי לא סובלת זה שאנשים מאחרים ועכשיו, היא הולכת ממש אבל ממש לכעוס!!
סיימנו מהר לאכול ועלינו חזרה למכונית בדרך לאולפן.
בדיוק בשעה 2:30, אני ותום הגענו ומיהרנו להיכנס למשרד של דנה.
"טוב שנזכרתם להגיע...", טובה התקרבה אלינו.
"שבו...!", היא ציוותה ואני ותום כמו שני חיילים טובים התיישבנו.
טובה החלה להתהלך בחדר ומדי פעם להביט בנו במבט עצבני.
"תקשיבו ותקשיבו לי טוב...", היא אמרה.
"אתם צריכים להיות מקצועים, זה לא עובד ככה. אף אחד לא מגיע מתי שבא לו,
אנחנו אנשים רציניים עובדים...אין לנו זמן להתעסק עם שטויות של גיל ההתבגרות.
קבענו ב-2 אתם תגיעו ב-2 ולא תאחרו לי בחצי שעה ותמציאו איזה תירוץ, זה מובן?!"
"כן טובה...", ענינו.
"אנחנו ממש מצטערים זה לא יקרה עוד פעם", אמרתי והסתכלתי על תום, שחייך.
"אני בטוחה שזה לא יקרה עוד פעם", היא אמרה והתיישבה.
"אוקיי נתחיל..", דנה לפתע התחילה לדבר.
"קודם כל אנחנו נקרא ונראה לכם את כל הכתבות שפורסמו על המסיבה", היא אמרה
והביאה ערמה של לפחות 20 עיתונים.
התחלנו לקרוא את כל הכתבות, כשטובה ודנה מסבירות לנו כל מיני דברים שאנחנו צריכים
לדעת על התקשורת.
זאת אומרת, על העיתונאים, הכתבות, מה מותר להגיד, מה אסור ואיך תמיד לצאת יפים וגדולים בכתבה.
"ועכשיו...", טובה אמרה, "אתם שמתם לב מה היה כתוב בכמעט כל הכתבות?!"
"שליאן הייתה נראת מהממת בשמלה?!", תום שאל וחייך.
"גם...אבל שניכם, אתה והיא, הוצגתם כזוג"
"מה?!", אמרתי.
"הייתם כל כך צמודים אותו ערב שכמעט כל הכתבים כתבו שמשהו מתפתח ביניכם...שאולי אתם זוג",
דנה הוסיפה לדבריה של טובה.
"והשאלה היא..." טובה התקרבה אלי "מה יש ביניכם?!"
והנה טובה חזרה לעצמה...חשבתי.
מה אכפת להם מה יש בינינו?! ככה לחדור לפרטיות?! לי זה ממש ממש לא מתאים.
תום בא לענות ואני, שמאוד התעצבנתי לא ננתי לו.
"לא אל תענה..." אמרתי, "טובה..יש גבול עד כמה אפשר לחדור לנו לפרטיות"
"לא נורא ליאניי...", תום אמר.
"נורא מאוד...שימציאו מה שהם רוצים ממש ממש לא אכפת לי..".
"חוץ מזה שהזוגיות הזאת שהמציאו ממש עוזרת לכם...", לא האמנתי שטובה אמרה את זה.
אני לא שרה בשביל להיות מפורסמת, אני שרה בשביל עצמי.
"במה היא בדיוק עוזרת לנו?!" תום שאל.
"ככה אתם מוכרים יותר, ממש הפכתם להיות "ה-זוג" שכל בני הנוער מדברים עליו"
"טוב..אני רק מקווה שזה לא יהיה יותר מזה"
"אל תדאגו בשביל זה יש לכם סוכנת..."
"טוב בואו נראה את השידור החי שהיה אתמול בטלוויזיה"
כולנו צפינו בטלוויזיה.
קצת התבאסתי ממה שטובה אמרה מקודם אבל מהר מאוד היא גרמה לי לשכוח את זה.
"וואו יצאתם ממש טוב בכתבה", דנה אמרה כשהיא כיבתה את הטלוויזיה.
אני ותום חייכנו.
"שבוע הבא כל אחד בנפרד יתחיל לעבוד על השירים שלו וכבר הספקנו לסדר לכם כמה ראיונות
בחודש הקרוב".
לוח זמנים, ראיונות, שירים....המשכנו את השיחה הזו עד הערב.
בערך בשעה 7 אני ותום יצאנו.
נכנסנו אל האוטו והתחלנו לנסוע.
לפתע שמתי לב שזו בכלל לא הדרך אל הבית שלי.
"לאן אנחנו נוסעים!?", שאלתי.
"הפתעה!", הוא אמר ואחרי כמה דקות נעצרנו מול הים.
השמש כבר עמדה לשקוע ואנחנו הלכנו מחובקים על החוף.
שוב הרגשתי את האהבה הכל כך גדולה שאני מרגישה אליו,
ידעתי שהוא מרגיש בדיוק את אותו הדבר.
התיישבנו על החול, מביטים אחד בשני.
"אז מה כוכבת שלי?! איך ההפתעה?!"
"מהממת...", אמרתי ונתתי לו נשיקה.
"תודה", חייכתי.
התחבקנו.
הבנתי שאני מאוהבת ושהפעם זו לא איזו סתם הדלקות.
הוא התקרב אליי עד שכבר הרגשתי אותו...
הוא הביט בי עמוק אל תוך העיניים....
התקרבתי גם...
ואז.....התנשקנוו[:
לפתע שמעתי מישהו קורה לי.........................................





תגיבווו 😊

יאוווו
כ"כ התגעגעתי לסיפור שלךך=]]]
סיפור מושלםםם...אין מיליםםםםםםםםםםם
אני חייבת המשךךךךךך
דחוווווווווווווווווווף!!!!!!!!


-יסווו-

יואוו איזה כיףף סופסוףף המשךך 😊
מושלם כמו תמידדדד.. מוכשרתתתת מדהימהההההה =]
תמשיכייכיכיכיי
loveeee
-יהדו'ש-