|
|
|
וואי מה זהה איזה חצופים אפחד לא הגיבב
מצטערת שנטשתיי..
זה פשוט מדהיםםםםםםםם
אני רוצה המשךך פליזז..!!!
אוהבת
-יהדו'ש-
וואוווו אני רוצה המשך עכשיווווווווווו
לא מענין אותייי כמה תגובות יש לךךך!!!!
זה מדהייייייייייייייייייייםםםםםםםםםםםם
טלטל=]]
😯 😠 😠 😠 המשך כאיילללו?$#@
😕
יהדו'שש&טלטל&קרייניי?!?!
איייןןן אני פשוטט אוהבת אתכןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
רק בשבילככןןן אני כותבת עכשיו המששךך
וישר שאני גומרת לרשוםם אני מעללהה לאתררר:]]
אאאאאווווהבבבתתתת
עדנוששש
שיוואוו ,
איןן את פשווטט שמנננה !
ספפפרי מה עם הנעליים בסוף :]
אווףף אני בסוף לא צבעתי את השיער , אבא גילה :\\
אוהבת ,
לינורצ'וו :]]
QUOTE (--eden-- @ 04/07/2006) יהדו'שש&טלטל&קרייניי?!?!
איייןןן אני פשוטט אוהבת אתכןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
רק בשבילככןןן אני כותבת עכשיו המששךך
וישר שאני גומרת לרשוםם אני מעללהה לאתררר:]]
אאאאאווווהבבבתתתת
עדנוששש
אז איפה ההמשך?😢
QUOTE (Kariniiii @ 06/07/2006) QUOTE (--eden-- @ 04/07/2006) יהדו'שש&טלטל&קרייניי?!?!
איייןןן אני פשוטט אוהבת אתכןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
רק בשבילככןןן אני כותבת עכשיו המששךך
וישר שאני גומרת לרשוםם אני מעללהה לאתררר:]]
אאאאאווווהבבבתתתת
עדנוששש
אז איפה ההמשך?😢
אכלה אותווו . .. חחחחחחח :]
היא מחר באיללת השמננה :[
דבבבבבבבבבבבבבבבבבבע
אוהבת אותךך !
המשך :]
אוהבת,
לינורצ'וו :]]
ד"א , יש לי המווווווווווווווון לספר לך ;]
לפתע המוזיקה חזרה ואנחנו?! המשכנו לרקוד.
פתאום שמתי לב שתום מתקרב לעברי ובדיוק ברגע שהוא עמד מולי, מתחיל לרקוד איתי,
השיר התחלפ לסלואו ובלי לשים לב בכלל מצאתי את עצמי בין זרועותיו........!!!!!
"יש לך חבר?!" הוא לפתע שאל.
"אממ לא ולך?!", שאלתי.
"לאא...אבל יש מישהי אני מרגיש אליה משהו, למרות שאנחנו לא ממש מכירים...", הוא לרגע עצר את המשפט ואחרי כמה שניות אמר,
"אבל עזבי את לא תביני".
שאני לא יבין?! חשבתי לעצמי, כבר כמה זמן שאני מפנטזת על איזה אביר על סוס לבן מהאייסי, אז שאני לא יבין?!
"אני מבינה אותך יותר מדי טוב", ענתי
"מה קרה לך משהו כזה פעם?!" הוא שאל.
"האמת, זה קורה לי ממש עכשיו, אבל אני חושבת שזה בלתי אפשרי", אמרתי, "זה...דרך האייסיי", המשכתי.
"מה?! אין מצב...!", הוא אמר וכשבאתי לשאול אותו 'למה בדיוק?!' השיר נפסק והמוזיקה התחלפה.
בדיוק דקה לפני שדנה הוציאה אותו מהרחבה שיענה על כמה שאלות חשובות, הוא לחש לי באוזן "השיחה הזו לא הסתיימה...נדבר אחר כך"
המשכנו שוב לרקוד..לאכול...לענות על שאלות..ושוב..לאכול...
עד שכבר היה נראה לי שהמסיבה הזאת מיצתה את עצמה.
יצאתי מהרחבה לכיוון השולחנות ופתאום בלי לשים לב בכלל נתקעתי במישהו.
"ככה בכל פעם ניפגש?!", שמעתי את הקול הצפצפני והכל כך מרגיז של מי עם לא - יעל דהן.
"אם תמשיכי לחיות, אני חושבת שכן", אמרתי בציניות מנסה לעזור לה לקום.
"לא צריכה את הטובות שלך", חתיכת כפויית טובה, גם עוזרים לה וגם יש לה טענות...
"לא צריך!!", אמרתי ולקחתי כמה צעדים אחורה.
"אז מה הקטע שלך ושל תום...?!", היא שאלה.
"מה הקטע שלי ושל תום?!", עניתי לה בציניות.
"לא יודעת אני שואלת אותך, יותר מדי צמודים הייתם היום..!", היא חייכה מן חיוך ערמומי כזה.
"יותר מדי צמודים בשביל מי?! בשביל הגברת יעל דהן!?", אמרתי והיא עשתה פרצוף.
"מקנאה?!", ידעתי בדיוק שביני לבין התום הזה לא קורה שום דבר, אבל בשביל להוריד ליעל הזאת
את האף אני מוכנה לעשות הרבה, הרבה מדי אפילו.
"אני?! מ-מ-ש ל-א", היא ענתה והדגישה כל מילה.
"חוץ מזה, זה ברור שלא קורה ביניכם כלום...סתם את רודפת אחריו כאילו שיש לך איזה סיכוי איתו...!!",
סליחה?! אני רודפת אחריו?? הילדה הזאת כל כך מעצבנת אותי. והכי קטע שהיא עוד אומרת שאין לי סיכוי איתו...
"נחיה ונראה", לקחתי את הרגליים והלכתי משם כמה שיותר מהר.
לא יכולתי לסבול את הילדה הזאת...רק מלהסתכל עליה אני מתעצבנת.
"עצרי", מישהו לפתע נעמד מולי ולהפתעתי הרבה, המישהו הזה היה תום.
"למה את עצבנית?!", הוא שאל וחייך אלי.
לא יכולתי שלא לחייך אליו גם.
"איך הצלחת להשתחרר מדנה כל כך מהר?!", שאלתי, מנסה להעביר איך שהוא נושא, מה שלא בדיוק עבד.
"אל תנסי להעביר נושא...", הוא קלט, "קודם תגידי לי למה את כל כך עצבנית ואחר כך אני ייגלה לך את
השיטות לברוח מדנה...", הוא חייך שוב.
ואני, כרגיל, לא עמדתי בפיתוי.
"זאת היעל דהן הזאת..אני כל כך לא סובלת אותה, היא פשוט מעצבנת", אמרתי.
"רק מעצבנת?! היא סנובית, קרציה, חושבת שהיא הכי טובה מכולם..."
"נכון..."
"על מה הפעם?!", הוא שאל.
"סתם...היא אומרת שביני לבינך יש משהו וש......", הוא לפתע עצר אותי.
"ואין?!", הוא שאל...
"אין מה?!"
"אין בינינו משהו!?".
"אמממ....", לא כל כך ידעתי מה לענות לא..
אז נכון, הוא חמוד והכל, אבל לא יודעת עם באמת יש בינינו משהו.
אחרי הכל, אני דיי מאוהבת בנסיך מסתורי מהאייסיקיו...אבל יכול להיות ש.......
"לדעתי יש", עניתי לו.
"האמת, גם לדעתי".
הבטנו אחד על השני וחייכנו.
אז, כרגיל, יעל הייתה חייבת להפריע שוב.
"רק תגיד לי עם יש ביניכם משהו או לא?!", היא נעמדה מול תום מחכה לתשובה.
לא הבנתי מה פתאום היא נופלת עליו ככה סתם עם שאלות של פסח.
אני לא מבינה הוא חייב לה משהו?!
"אממ...להגיד לך את האמת..", הוא אמר והסתובב אליי.
ומבלי שבכלל שמתי לה הוא נתן לי נשיקה ארוכה על השפתיים.
יעל, "שנעלבה עד עימקי נשמתה" מגילואיי החיבה של תום אליי, ברחה מהמקום.
התנתקנו אחד מהשני.
לפתע נשמע צלצול הפלאפון שליי.
זאת הייתה לירון.
היא - "נוו איך?!"
אני - "וואיי את לא מבינה", אמרתי עושה סימן לתום שכמה דקות ואני חוזרת
היא - "מתרגשת אה?!"
אני - "חבל על הזמן"
וכרגיל - עכשיו מגיע המשפט הידוע של לירונוש.
היא - "נו יש חתיכים?!"
אני - "אמממ...."
היא - "אהה אז אני מבינה שיש", היא הסיקה מסקנות לבד, "ומי המאושר?!"
אני - "תירגעי....זה שום דבר, סתם אחד מהטלנטים החדשים, כמוני.
אבל....."
היא - "אבל מה?!"
אני - "יש לי הרגשה ממש ממש חזקה שזה תום מהאייסי.."
היא - "זה שאת דלוקה עליו קשות?!"
אני - "אני לא דלוקה עליו קשות!"
היא - "את כן...אל תנסי לעבוד עליי את יודעת שזה לא הולך לך.
אבל זה הוא?!"
אני - "אז זהו שאני לא יודעת...אבל יש יותר מדי צירופי מקרים"
היא - "דברי..."
אני - "הוא מרגיש משהו אל מישי ש....."
היא - "מה זה קשור לצירופי מקרים.."
אני - "אוייישש תני לי לסיים. למישהי שהוא מדבר איתה באייסי כבר כמה זמן"
היא - "כןן..אבל זה יכול לקרות לכל אחד...יש עוד משהו?!"
אני - "קוראים לו תום, הוא בן 17..."
היא - "אוקיי...ו...."
אני - "ואתמול דיברתי עם תום שאמר שהוא רוצה שאני יבוא איתו למסיבה היום בערב.
אמרתי לו שאני לא יכולה כי גם אני הולכת למסיבה".
היא - "לא יודעת...זה מוזר מדי"
אני - "אולי...ואולי זה כן הוא...אוף אני כבר לא יודעת מה לחשוב"
היא - "לכי תשאלי אותו אוליי.."
אני - "אין...כל הזמן שאני מנסה לדבר איתו מישהו מפריע לנו.
אבל עזבי את זה לא סיפרתי לך את העיקר"
היא - "אז סתם אני מבזבזת עלייך זמן אוויר?! יאללה דברי"
אני - "כמה דקות לפני שהתקשרת...."
היא - "נווו..."
אני - "התנשקנו"
-------------------------------------------------------------------------------------------
"ליאןןןןןן....." שמעתי שוב מישהו לי.
הסתובבתי ו.......
"נוגה?!", אוייש זה בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו, תינוקת מפונקת וסנובית שתשב לי על הווריד.
"מה קורה?!" היא שאלה.
עד שהגעת הכל היה מצויין, חשבתי לעצמי.
"הכל טוב..." עניתי
"איזה שמלה מהממת"
"תודה"
את השעה הבאה העברתי בחברתם של נוגה ותום שאיך שהוא הצליח להוריד אותה ממני קצת.
"כבר מאוחר...", אמרתי כשאני והוא עמדנו ליד הילד יציאה.
"איך את חוזרת?!"
"עם דנה וטובה"
"אהה אוקי. ממש נהנתי היום"
"כן...גם אני" עניתי ונתתי לו נשיקה על הלחי.
בדיוק ברגע שבאתי לצאת הוא תפס בידי.
"אפשר את הפלא שלך?!"
"בטח...0523..", שמחתי כל כך שהוא ביקש את הפלא שלי...שנהיה בקשר גם אחרי המסיבה.
"אני ייתקשר", הוא אמר
"חסר לך שלא...", אמרתי ויצאתי החוצה.
הדרך הביתה הייתה די רועשת.
דיבורים אין סופיים של טובה, כל מיני ביקורת של דנה...
רק אני ישבתי ליד החלון ושתקתי.
חושבת על המסיבה הזאת, על השמלה, על הפירסום, על תום.
"אז מה את אומרת ליאן...!?" טובה קטעה את מחשבותיי.
"מה אני אומרת על מה?!", לא הקשבתי בכלל למה שהן אמרו ככה שבכלל לא ידעתי מה טובה רוצה ממני.
"מה יש לך את מרחפת?!", דנה שאלה.
"סתם...לא..."
"את ותום הייתם ממש צמודים הערב", טובה שוב ניסתה לברר דברים שבכלל לא קשורים אליה.
"ידידים", עניתי
התפלאתי שהיא שתקה הפעם ולא ניסתה לשאוב ממני בכוח את האמת.
בדרך כלל היא לא עוזבת אותי עד שהיא שומעת את האמת, או יותר נכון מה שהיא רוצה
ומחפשת לשמוע.
כשהגעתי הביתה, כולם כבר ישנו.
עליתי לחדר.
על השידה מצאתי פתק:
"מקווה שנהנת והלוואי שתצליחי בגדול כי את מסוגלת לזה יפה שלי.
אני ייתקשר אלייך מחר, תספרי לי איך היה.
לילה טוב ילדה שלי, אמא"
חייכתי וניגשתי אל הארון להוציא את הפיג'מה.
זה היה כל כך מוזר.
הרגשתי כל כך הרבה דברים יחד שלא כל כך ידעתי מה לעשות.
גם לחץ, גם שמחה, התרגשות.......
ממחר, אני לא יהיה סתם "ליאן שלב".
לחשוב שכל המדינה ראתה אותי אתמול שרה בשידור חי.
שכולם כבר יודעים מי אני ומה אני.....
כבר אמרתי שאני מסוגלת לשרוד בתחום הזה, שזה מה שאני רוצה
ושאני חזקה ויודעת להתמודד עם הרבה מאוד דברים..ביניהם גם
הרבה רכילות שתבוא בהמשך...כמו שדנה וטובה אומרות.
אבל העיקר, שאני עושה מה שאני באמת רוצה לעשות.
לפתע שמעתי את הפלאפון מצלצל לקבלת הודעה חדשה ב-s.m.s
פתחתי את ההודעה היה כתוב..................
תגיבווו 😉
הסיפור שלך מדהים!!!
אני רוצה המשך!!!!
אאאאא מושלםם
!!!!
תמשיכי בדחיפות!!
אאאאאאאאאאאאאה ?
שלל מיייייייי הרעיוןןןןןןןןןן ?
שלל מייייייייייייי ?
חחח ואיי מדהים !
אהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתי , D;
מחר יש מצב אני באה לישון אצלך = ]
אבל לפני זה , את באה איתי למטהה :]
ואממ , ד"א
אני צריכה נעלי גא'ז להופעה ואין לי :\
אין לי מה לעשותת אופפי
דיברתי עם ליאור
והם נקרעו לההההההההההה 😢
ררר
אוהבת ,
לינורצ'וו :]]
הסיפורר מדהיייייםםםםםם
המשךךךך!!!!!!!!!!!!1
אוהבתת
טלטל=]]
לפתע שמעתי את הפלאפון מצלצל לקבלת הודעה חדשה ב-s.m.s
פתחתי את ההודעה היה כתוב..................
"רק רציתי להגיד לילה טוב...ושמאוד נהנתי היום", בלי להסתכל בכלל על המספר הבנתי שזה תום.
"גם אני ממש נהנתי...לילה:]" החזרתי לו.
נכנסתי מתחת לשמיכה וכיביתי את המנורה שהייתה לידי.
מעניין עם זה אותו אחד?! חשבתי לעצמי.
ומה יקרה עם זה באמת הוא?! הרי במסיבה תום אמר שהוא גם מחבב מישהי מהאייסי שהוא לא מכיר ו.......
אולי זאת אני?!?
טו טו טו טו..........הטלפון של הבית צלצל בדיוק בשעה 1:30 בצהריים.
בדיוק בזמן שאני מתחת לשמיכה, חולמת על הרגע שאני וצ'אד מייקל מורי נכנסים בחתונה שלנו
אל הכנסייה בלוס אנג'לס.
מייי מעז להעיר אותי מחלום שכזה...!?!??!?!?! חשבתי לעצמי בעוד אני מסתובבת אל הצד השני
ומקווה שהצלצול הזה יפסיק!!!
אחרי כמה שניות הוא באמת נפסק, ואני, מאושרת מתמיד, חוזרת אל זרועותיו של צ'אד.
אחרי 2 דקות בערך של שקט וחתונה מלאה בסלבס ואוכל מהסרטים, הטלפון צלצל שוב.
"תענווווו...", צעקתי חצי ישנה.
אחרי כמה צלצולים הבנתי שאין אף אחד בבית, שאני ייאלץ לקום ולענות ושהחתונה עם
"הנסיך של סינדרלה" כנראה תדחה לפעם אחרת.
קמתי מהמיטה עושה דרכי אל הטלפון שאיך שהוא הגיע אל הארון שלי.
"מי מעז?!" ענתי
"עוד פעם הערתי אותך?!" שמעתי את קולה של לירון מהקו השני.
"כרגיל..עושה לי השכמות..."
"איזה השכמות השעה אחד וחצי בצהריים קומי כבר כמה זמן את יכולה לישון?!"
"כמה שיותר...אני מתה מעייפות"
"נו שאלת אותו אתמול?!", בעוד היא מדברת אני הלכתי אל השירותים לצחצח שיניים ולהתעורר.
שמתי אותה על רקמול וחיפשתי את המברשת שיניים.
"את מי?!" שאלתי
"את תום...זה הוא מהאייסי..!?"
"אה...לא הספקתי"
"אוייייש שזה פשוט לא לתאר אותך"
"חחח מה אני יעשה לא היה זמן"
"לא היה זמן?! איזה תירוץ מפגר זה?! מסיבה שלמה רקדתם ביחד...התנשקתם...דיברתם...
אבל מה?! לא הספקת לשאול אותו..."
"בדיוק!"
"טוב טוב מה ש'תגידי את באה לים?!"
"השנייה התעוררתי...."
"sooooo!?"
"טוב שעה"
"סבבה ביי שמנה"
"ביי דביי"
'לירון הבנאדם היחיד שאני לא כועסת עליו שהוא מעיר אותי...ממש מוזר' חשבתי לעצמי בעוד אני
יורדת למטה, לשתות משהו.
לקחתי שקית שוקו וכמה עוגיות והתיישבתי מול הטלוויזיה.
אחרי כמה דקות של שקט הפלאפון החליט לצלצל לו.
עליתי בעצלנות לחדר ועניתי:
"הלו"
"ליאן מאמי זה ניר", לקח לי כמה שניות להיזכר שזה ניר מהים.
"אה ניר מה קורה?!"
"סבבה...וואיי איזה מהממת היית אתמול"
"מה ראית?!"
"ברור שראיתיי...שרת מדהים"
"תודה"
"את באה לים נכון?!"
"אה אתם באים...יופיי"
"טוב רק רציתי להגיד לך..חח ניפגש תכף נשמה בייי
"ביי מאמי", עניתי וניתקנו את השיחה.
ישר הלכתי להתלבש.
שמתי את הבגד ים הירוק שלי, חצאית ג'ינס גופיה לבנה וכפכפים.
לקחתי תיק ושמתי בו כמה דברים קטנים והייתי מוכנה.
אחרי כמה זמן לירון הגיעה.
"מפורסמת שליייי", היא נכנסה בצעקה וחיבקה אותי.
"שלא תתפסי לי תחת עכשיו שומעת...?!" היא חייכה ואכלה את הביס האחרון מהתפוח.
"נראה לך?! בחיים לא!", אמרתי וחיבקתי אותה.
"שלא ייקפצו עלייך ברחוב עכשיו..היית מדהימה אתמול בטלוויזיה"
"מה ראית?!"
"מי לא ראה?!" היא ענתה לי "כמו 144 הייתי אתמול, כל שניה טלפון אמא שליי השתגעה כבר"
"חחחח וואי אני לא מאמינה...גם ניר אמר לי מקודם בטלפון"
"אפרופו ניר...מה תעשי איתו?! המסכןן חושב שאת מתה עליו אחרי הפעם האחרונה שנפגשנו"
"וואייי נכון הוא הילד הכי חמוד בעולם..אבל ידיד"
"ותום בעזרת השם החתן"
"בעזרת השם"
התקשרתי לאמא להגיד לה שאני הולכת ויצאנו.
עברנו דרך מורן שגם קפצה עליי ובירכה על אתמול ודרך נטלי ומור שלא הפסיקו לשאול שאלות על
מה שהיה שם.
פתאום היה לי מוזר ללכת ברחוב שהמון אנשים מסתכלים עליי.
כמובן שאני לא סלב עדיין ואין חתימות וכל השטויות האלה...אבל עדיין.
אנשים עוברים לידי ברחוב ופתאום אני שומעת כל מיני לחשושים כאלה של "וואיי זו זאתי מאתמול.."
"איזה יפה היא שרה"
"איזה קול מדהים.." ועוד כל מיני כאלה.
כשהגענו לים, ניפגשנו עם הבנים.
אבי לא הפסיק לדבר על כמה יפה שרתי אתמול וניר לא הפסיק לחייך אליי ולקרוץ.
אולי לא הייתי בסדר שככה השלתי אותו...אבל זה לא היה בכוונה, מה לעשות שהתאהבתי דווקא בתום?!
אחרי שעה בערך של צחוקים, ים, ושטויות ישבתי עם הבנות להשתזף.
לפתע הפלאפון צלצל.
הסתכלתי על הצג, זה היה תום.
עשיתי ללירון סימן שזה הוא והתרחקנו מעט מכולם.
"הלו" עניתי
"היי ליאן זה תום..מה קורה?!"
"הכל טוב מאמי מה איתך?!"
"הכל מעולה...תקשיבי אני לא יודע עם דנה דיברה איתך אבל מחר רוצים שנבוא לאולפן בצהריים.
חשבתי אולי ניפגש לפני זה ונאכל משהו?!"
לירון לא הפסיקה לנג'ס אז שמתי אותו על רמקול.
"כןןןן ברור...", היא לחשה לייי "תעני לו כבר!!"
"אמממ...בכיף למה לא?!", עניתי לו.
"סבבה אז ב-12 ככה אני יבוא לאסוף אותך מהבית, יש לי ת'כתובת"
לפני שבכלל הספקתי להבין מאיפה יש לו את הכתובת שליי הוא ניתק.
"כל הכבוד אחותי...רק חבל שיש בעיה"
"איזה בעיה?!" שאלתי
"12?! איך בדיוק תתעוררי?!!"
"בשביל מה יש חברות!?" עניתי לה
חייכנו אחת לשנייה ותוך כמה דקות כבר הינו ליד כולם.
לפתע מישהו בא מאחורי והבהיל אותיי...
זה לא היה אחר מאשר רן - הבן של טובה.
החתיך הזה שהרבה מאוד בנות היו מתות לטיפת תשומת לב ממנו.
"ואייי היית מדהימה אתמול!", הוא אמר בהתרגשות כאילו שלא היה במסיבה עצמה.
"תודה בובייי", עניתי ולפתע שמתי לב שנמצא איתו מישהו מאוד מאוד מאוד חתיך!!!
אז למה לא להכיר עוד מישהו חדש?!
"מה לא תכיר לי את חבר שלך?!", אמרתי בקול רם [כמובן] כדי שלירון תשמע ותבוא לראות מישהו
במיוחד בשבילה.
"הייי רןן מה קורה?!?!?", היא צעקה בשמחה.
כבר אמרתי שכולן מתות עליוו?! והוא, תמיד משחק אותה אדיש.
"הכל טוב קוף קטן" אמר וקרץ לה, "אז זה נדב...חבר שלי"
"נדב לירון לירון נדב
נדב ליאני ליאני נדב"
ואיך לא?! שלירון תפספס את ההזדמנות להדביק לכזה חתיך נשיקה?!
מה פתאום!!!
משכתי את רן משם כדי להמשיך לדבר איתו בלי להפריע לשניים;]
"אז את שומעת טוב שאני מוצא אותך חחח
אמא שלי אמרה שמחר תבואי לאולפן ב-2"
"אממ כן תום כבר הודיע לי..."
"אווו אווו אני רואה מתפתח ביניכם משהו...מאתמול שמתי לב לזה..."
"חחח כןן..", הייתי חייבת כבר להסתלק משם, כי כמו שאני מכירה את רן הוא יתחיל לדבר ולדבר
ולדבר ולדבר......
וגם ניר התחיל לנעוץ מבטים, לא שאני חייבת לו משהו אבל בכל מקרה לא נעים.
נתתי לרן נשיקה והלכתי לכיוון ניר.
"מי זה היה?!" הוא שאל בקרירות.
"מה זה הדיבור הזה?!, זה רן הבן של טובה"
"אהה..", אמר והלך לים.
לא היה אכפת לו בכלל מהיחס המגעיל שהוא נתן לי, אז החלטתי להחזיר לו באותו המטבע כמו שאומרים.
אחרי רבע שעה בערך שהם יצאו מים הוא התיישב לידי.
"רוצה ארטיק מאמי?!", הוא אמר ואני עשיתי את עצמי לא שומעת.
"ליאן?!"
"מה אתה רוצה?!", עניתי לו בכעס.
"למה את מדברת ככה?!"
"למה אני עוד מדברת ככה?! שמת לב איך דיברת מקודם...?!"
"אוייייש נו הרניי הזה פשוט עצבן אותי"
"מעניין לי ת'חצוצרות מה אני יגיד לך...אז דיברתי איתו מה קרה?! הוא ידיד שליי...
וחוץ מזה אין בינינו כלום אז ככה שאין לך בכלל זכות ל......"
"אין בינינו כלום?!" הוא לפתע שאל.
רק אז הבנתי שבטעות נפלט לי משפט שלא הייתי צריכה להגיד.
גם עם אני כועסת...אחרי הכל, אני נישקתי אותו ובאמת היה בינינו משהו....
ומה שאמרתי היה די מעליב.
את השיחה הזאת לא המשכנו.
הוא נעלב, הרגשתי.
אבל משום מה לא ננתי לעצמי ללכת ולהגיד לו את האמת.
אחרי כמה שעות חזרנו הביתה.
לירון באה אליי.
"אז מה היה עם נדבוש?!" אמרתי כשהיינו בפתח הדלת.
"הוא ממש ממש חמוד..את לא מבינה"
"אוווו אני רואה מישהי פה נדלקה חזק"
"חחח אוליי..."
"ועידו?!"
"היסטוריה!!"
"ברוך השםםםםםםם" אמרתי וקפצתיי עליה בחיבוק.
"נו אז מה היה?!"
"הוא אמר שהוא רוצה שניפגש הרבה...ושנכיר אחד את השני.."
"ווואיי חמוד ו...."
"ושניתן לזה להתפתח לאן שזה יתפתח"
"יאאא"
"רגעע...שכחתי לשאול אותך..מה היה עם הניר הזה?! מה הוא רצה?!"
"סתם...התחיל לעשות לי פרצופים שדיברתי עם רניי..."
"ה-מושלם...סוריי הייתי חייבת להגיד חחח מכוערת איך את והוא כאלה ידידים טובים...
טוב טוב תמשיכי מה שתקת?!"
"חחחח מפגרת את.
בקיצור, אחר כך אמרתי לו הוא דיבר אליי לא יפה ולא התייחס והתחלנו קצת לריב ובטעות אמרתי לו
שאין בינינו כלום ושאין לו זכות לדבר ו......"
"וואייי מסכןן"
"כןן...בטעות לא שמתי לב"
"לא נורא מאמי במלא הוא היה מבין את זה"
"כןןן..."
"טוב אני הולכת להתקלח...", היא אמרה והלכה לכיוון הדלת.
"תחזרי אחר כך, תעזרי לי לבחור מה ללבוש מחר"
"סבבה מאמיי ביי ביי"
"ביי"
סגרתי את הדלת ועליתי למעלה.
מקלחת מהירה מלאה במחשבות על מה יקרה מחר עם תום...ומהר לפתוח את האייסי.
"מה קורה מאמיי?!", לפתע תום שלח הודעה.
'זו ההזדמנות שליי' חשבתי 'אני יכולה לשאול אותו עכשיו'
"הכל טב מאמי מה איתך?!"
"הכל טוב..."
"יש חדש?!" שאלתי
"האמת שכןן...הכרתי מישהי מדהימה אתמול...ולא תאמיני איך קוראים להה...."
הוא אמר ולפתי צלצול הדלת נשמע.
ירדתי מהר ופתחתי את הדלת.
"הייי אמא"
"הייי מאמי איך היה בים?!" היא אמרה ונתנה נשיקה.
"נחמד ביותר.."
"יופיי...אני הולכת לסבא וסבתא עוד שעתיים אני פה..."
"טוב בייי בייי ותנעלי אחרייך"
"כן המפקדת", היא אמרה וחייכה.
עליתי למעלה מהר בכדי להמשיך את השיחה עם תום.
"ולאא תאמיני איך קוראים לה....."
"איך?!" שאלתי ורק אז שמתי לב שהוא כבר התנתק.
יאאאווו זה פשוט מוזר מה שקורה פה.
כאילו שמישהו מונע ממני לגלות עם זה אכן הוא.
כל פעם שאני מנסה לדבר על זה, לשאול....קורה משהו אחר.
החלטתי לוותר על הנסיונות האלה...ופשוט לזרום.
לתת למה שצריך לקרות שיקרה.
ו....להתקשר ללירון החוצפנית הזאת שכבר הייתה אמורה להיות פה!!
"גברת איפה את?!"
"מצלצלת בפעמון שלכם חחח"
"משוגעת בייי"
ירדתי למטה לפתוח את הדלת ועלינו יחד לחדר.
"זה לא זה לא זה לא....", היא אמרה ושוב, כמו כל פעם שהיא באה, הפכה לי את כל הארון.
"אוקיי...את הג'ינס הזה, גופיה שחורה, את הג'קט הלבן הזה של אירית ונעלים שחורות"
"ברכות על הבחירה" חחחח "שניה אני ילבש"
אחרי כמה דקות כבר הייתי מוכנה ונכנסתי לחדר.
"מ-ה-מ-מ-ת"
"תודה תודה חחח"
"את ממש דלוקה על התום הזה אה!?"
"חח כןן.."
"יופיי אני שמחה בשבילך אחויה", ההיא אמרה ונתנה חיבוק😛
"אל תשכחי שמחר את צריכה להעיר אותי ב-11..."
"אל דאגיי...בשביל זה יש חברות לא?!"
--------------------------------------------------------------------------
טו טו טו טו..........הטלפון צלצל.
הפעם, החלום לא היה בדיוק על איזה כנסייה בלוס אנג'לס...יותר משהו כמו תל אביב וארוחת בוקר.
היום, בניגוד לפעמים אחרות ישר קפצתי מהמיטה.
השעה הייתה בדיוק 11.
עניתי לטלפון:
"תודה אחותי"
"בשבילך הכל...תקשרי אליי שתחזרי בייי מאמיי"
"בייי בייי"
'אוקי יש לי בדיוק שעה להתלבש' חשבתי לעצמי ומיהרתי לאמבטיה.
20 דקות של התרעננות ואני כבר בחוץ.
התלבשתי, סידרתי את השער, לקחתי תיק עם משקפי שמש, מפתחות, פלאפוןן וכל מה שמסביב,
וירדתי למטה.
תום, לא איחר לבוא.
הודעתי לו מהחלון שאני באה והלכתי אל המראה במסדרון.
מבט אחרון, לוקחת מסטיק מהחפיסה שעל השולחן ויוצאת החוצה.
הייתי כבר קרובה אל המכונית [פורשה חחח טחון 😛] של תום כשלפתע............................
תגייייבבוווווו 😊
עדנוששש
אנא תאר את הבעיה בהודעה זו:
|
|
|
|
|
אתר האהבה הישראלי