ואואואו זה הכי מעניין בעולם!!
הממששךך
דחוףף...
עכשיו סיימתי לקרוא את הכל..
אני מצטערת לשמוע שהיו לך חברות כאלה בחיים...זונות זה מה שהם..
אבל אני די מזדהה עם הסיפור שלך..גמלי יש חברות זונות..אבל חלק באמת אמיתיות..וגם בגללי שני בנים לא מדברים והם היו החברים הכי טובים כי הייתי איתם..וגמלי זה היה בכיתה ח'..כאילו עכשיו אני בח'..
חחח
בקיצור תמשיכי ומהרר אני מתה לדעת מה קרה..
ההההההההההההממממממממממשששששששששששך 😊
QUOTE (-פשושית- @ 15/11/2006) מהמממממממממממם
המשךך מהרר..נראה לי זה הבולמיות או משו כזהה=//
המשךך דחווף
תודה רבה:]
ואת תביני בהמשך.....3>
QUOTE (-שחרווניי- @ 15/11/2006) יאאו .
זה בכלל לא משעמם מה שהיה אח"כ .
תמשייכי כפרה
אני מקווה שזה לא ישעמם באמת... :/
QUOTE (MiShEluSh @ 15/11/2006) תמשיכי :]
כבר שמה פרק חדש
QUOTE (oshri_Ok @ 15/11/2006) ו-א-ו...
לא רוצה לחשוב מה יהיה בהמששך,אבל חייב לדעעת... ובאיזשהו מקום רוצה לדעת..חחח..
מסקרן..:\...
תממשיכי מהר מאאממי!!!
אני כבר שמה פרק חדש חיים שלי:]
QUOTE (sufipufi @ 16/11/2006) ואואואו זה הכי מעניין בעולם!!
הממששךך
דחוףף...
שמחה שזה מעניין אותך מאמי:]
QUOTE (יובלושיתית @ 18/11/2006) עכשיו סיימתי לקרוא את הכל..
אני מצטערת לשמוע שהיו לך חברות כאלה בחיים...זונות זה מה שהם..
אבל אני די מזדהה עם הסיפור שלך..גמלי יש חברות זונות..אבל חלק באמת אמיתיות..וגם בגללי שני בנים לא מדברים והם היו החברים הכי טובים כי הייתי איתם..וגמלי זה היה בכיתה ח'..כאילו עכשיו אני בח'..
חחח
בקיצור תמשיכי ומהרר אני מתה לדעת מה קרה..
אני שמחה שיצא לך להזדהות בחלק מן הסיפור.. אולי את תצליחי ללמוד מיפה כמה דברים כי עברת חלק מיזה... תמשיכי לקרוא:]
=פרק 83=
בגלל שאמא של אלינה הייתה בחו"ל ניצלנו את זה וישנו בחדר של אמא שלה. החדר היה צבוע בסגול יפה, בתוכו הייתה מיטה זוגית גדולה ונוחה מאוד:], מולה היה שולחן כתיבה ועליו מחשב, בגלל חסור המקום השולחן היה צמוד למיטה ככה שהיינו יושבות על המיטה וגולשות בנט, זה הכי כייף:], על יד המיטה יש רווח של כמה עצידם ואז ארון גדול בצבע סגול ועליו מצוייר בצבע זהב פרחים יפים, הכל עבודה של אמא שלה. על יד המיטה היה חלון שמשקיף לבית ספר תיכון שהיה ממש מתחת לבית שלה. נזכרתי איך שהיינו בכיתה ז' היינו מציצות על הבנים שמשחקים שם כדורגל בלי חולצה:|
---
התעוררתי וראיתי שלאינה לא ליידי, התבוננתי בשעה וראיתי ש10 וחצי בבוקר, הלכתי לשירותים ואז שטפתי פנים וידיים, הלכתי לסלון וראיתי את אלינה יושבת על הספה לבושה במכנס קצר אפור וגופייה לבנה וצופה בטלוויזיה.
אלינה: "שתיהי בריאה כמה את יושנת.."
היא תמיד הייתה מתעוררת מוקדם. בכל זאת זה היום השני שלי אצלה, אני בטוחה שיצא לי לראות אותה קמה מאוחר. הכנתי לי תה ובאתי לשבת לידה, העברנו את השעות עד הצהריים בצפייה בטלוויזיה. אחריי זה אכלנו כל אחת 3-4 עוגיות טעימות קטנות עם דיאט קולה לימון וירדנו לסיבוב עם זיק, כלב הפקינז היפה שלה. כחזרנו הייתי קצת על המחשב ואחריי זה היא הייתה. לקראת 6 בערב היינו בחדר שלה, יש לה על יד המיטה שידה כזאת ועלייה מלא עיתונים של COSMO GIRL [מגזין אמריקאי]. דפדפנו בהם.
אלינה: "תראי איזה גוף יפה יש לה" אלינה הצביעה על תמונה של אחת הדוגמניות בפרסומת לתחבושות.
אני: "נכון... אוף.. אני חייבת להרזות"
אלינה: "גם אני!"
אני: "אולי נעשה גם ספורט?"
אלינה: "וואי נכון! אפשר בלילה כזה ללכת פה לתיכון למטה ולעשות ספורט במגרש. המקום ממתמלא רק בצהריים שמשחקים שם כדורגל או בסביבות 1-2 בלילה שכל הנרקומנים באים לפה. אפשר ללכת ב11 ולעשות ספורט איזה שעה".
אני: "סבבה" חייכתי.
הגיע הערב ואני ואלינה התארגנו ל'שיעור הספורט' שלנו. היא לבשה מכנס קצר שחור וגופייה לבנה ונעלה את נעלי הספורט הכחולות של סקצ'רס שלה. אני לבשתי גופייה לבנה ומכנס קצר כתום עם פסים לבנים ואת נעלי הספורט הלבנות שלי. לקחנו בקבוק מים מינרלים גדול של נביעות וירדנו למטה. התחלנו לעשות תרגילי חימום לידידים וקצת ריצות במקום. אחריי זה הקפנו את המגרש 10 פעמים, גאד זה היה כל כך קשה. כל סיבוב הרגשנו שאנחנו אל יכולות יותר ועצרנו קצת ואז המשכנו. עשינו כפיפות בטן ועוד כמה עליות במדרגות הגדולות שבמגרש.. אחריי זה שתינו את המים וישבנו קצת ונחנו. שמנו לב שעברה שעה וחצי ועלינו למעלה, התקלחנו אחת אחריי השנייה, לבשנו בגדי שינה... היינו כל כך סחוטות שכשנכנסנו למיטה עברה רק דקה עד ששתינו נרדמנו.
---
למחורת קמתי ב11 בבוקר, כרגיל אלינה הייתה מול הטלוויזיה.
הפלאפון שלי צלצל והלכתי לחדר של אלינה לענות.
אני: "הלו?"
...: "אב'?"
אני: "שני! מה נשמע?"
שני: "הכל בסדר.. את בבת-ים?"
אני: "כן.."
שני: "מתי את חוזרת?"
אני: "לא יודעת, לא בא לי בכלל לחזור"
שני: "אין לך מושג... כל הזונותה אלה מתגאות במה שהן עשו והן סיפרו את זה לכולם.."
אני: "מה?? כולם יודעים על זה? עכשיו בכלל לא מתחשק לי לחזור!"
שני:" כן..חלק חושבים שהן מגעילות וחלק חושבים שהגיע לך.. את לא מבינה מה הולך פה. כולם מדברים על זה"
אני: "כן...את יודעת שאחותי ואמא שלי יודעות?"
שני: "מה ? איך?"
אני: "לא יודעת, בדרך לבת-ים מישהי התקשרה לאחותי ואמרה שהיא אמא של אחת הבנות וסיפרה לה הכל. אולי זאת אמא שלך?"
שני: "יכול להיות"
אני: "אמא שלי רוצה להגיש תלונה במשטרה, אני לא רוצה אבל?"
שני: "למה לא?! מגיע להן למגעילות האלה שיהיה להן תיק!"
אני: "אני לא יודעת עדיין מה אני אעשה.."
שני: "טוב..אני אדבר איתך כבר אני בדיוק הולכת עם אמא שלי"
אני: "טוב תהני מאמי ביי"
שני: "ביי ביי"
ניתקנו את השיחה וחזרתי לסלון. ככה ישבנו עד אחר הצהריים, אכלנו קתצ ואני החלטתי ללכת קצת לסבתא שלי. לבשתי ג'ינס בהיר רגיל [בין היחידים שהיו לי], חולצה קצרה וורודה, שמתי כפכפים וורודות רגילות ויצאתי החוצה. סבתא שלי גרה במרחק 2 דקות הליכה מאלינה. הגעתי ועליתי.. הי אמרה שאמא סיפרה לה הכל, היא התחילה לצעוק שנאי ילך למשטרה וזה לא בסדר. אחריי זה דודה שלי באה ושתיהן לא הפסיקו לקל אותם, דודה שלי בעברית וסבתא שלי בכל השפות, ערבית, צרפתית, גרמנית..
אחריי זה דודה שלי הלכה ואני וסבתא שלי ישנבו מול הטלוויזיה וצפינו בטלנובלות שלה.
היא הדליקה סיגרייה והחזירה אתה קופסה מתחת לספה.
אני: "סבתא לא הפסקת לעשן?"
סבתא: "הפסקתי! רק סיגריה ביום אסור לי?"
אני: "אסור לך, את חולה"
סבתא: "בסדר, שום דבר לא יקרה. אל תספרי לענת!"
היא צעקה והתכוונה לדודה שלי.
אני: "למה?"
סבתא: "ככה לא רציך שהיא תידע, היא סתם מתעצבנת וכועסת ורבה איתי אחריי זה"
אני: "אוקיי"
היא קמה ועמדה על יד החלון "ימח שמו זבל"
אני: "מה של מי?"
סבתא: "של זה! כל הזמן הוא צועק בלילה.. וכשאני מזיזה רהיט הוא מתחיל לצרוח ומקלל אותי!" היא אמרה והצביעה על מישהו בגיל 30 בערך שיצא מהמכונית הלבנה שלו, היא המשיכה "ותמיד שאני שמה אוכל לחתולים הוא זורק את זה לפח. הוא.. הוא זה שהביא לפה את העירייה שירעילו את החתולים! זבל חרא של בנאדם.. ימח שמו"
אני: "יהה איזה בן זונה!"
סבתא: "הה!? מה את מקללת!? איך את מדברת? זה לא יפה!" היא צעקה ואני צחקתי.
היא לקחה שאחטה אחרונה מהסיגריה וזרקה את זה עליו, מייד התכופפה ושמכה אותי איתה.
אני: "סבתא את לא נורמלית!"
סבתא: "מגיע לו! אל תספרי לאף אחד כן?"
אני: "טוב..אבל למה עשית את זה?"
סבתא: "אף אחד לא מתעסק איתי!"
היא אמרה ואני צחקתי, לא משנה באיזה גיל היא תהיה היא תמיד תתנהג כמו ילדה.
סבתא: "תגידי..את..את עדיין מסתובבת עם הרוסייה הזאת?"
אני: "מה? איזה?"
סבתא: "נו זאתי שתמיד הייתן ביחד"
אני: "אהה..יוליה" [מהפרק הראשון]
סבתא: "אז את עדיין מסתובבת איתה?"
אני: "לא איזה, מאז שעברנו לגדרה נותק בינינו הקשר"
סבתא: "יותר טוב! אני רואה איך היא והאחותה גדולה שלה מסתובבת פה עם בנים בלילה.. משתכרות... לא בשבילך.. שמעתי שהיה להן בעיות בבית"
אני: "מה איזה בעיות?!" הרגשתי מן דקירה בלב כזאת
סבתא: "לא יודעת..."
אני: "טוב"
כל כך רציתי ללכת אל יוליה, רלאותש הכל בסדר, הלגיד שתהגגעגעתי, אבל לא היה לי האומץ.
אחריי זה היא קמה למטבח "את רעבה?" היא צעקה. אני שחבתי כמה שניותא םכ דאי לי לאכול או לא ולבסוף החלטתי שכן. אתמול אכלתי רק 4 עוגיות, היום אכלתי פרוסת לחם עם גבינה, הייתי מאוד רעבה. כעבור כמה דקות היא חזרה עם צלחת מלאה במקורנים הטעימים שלה ושוק קטן של עוף.
אני: "סבתא את יודעת שאני לא אוכלת בשר.."
סבתא: "מה? את עדיין צמחונית?! אני לא מבינה את אמא שלך איך היא נותנת לך ככה!"
אני: "כי זה מגעיל.. זו חיה"
סבתא: "טוב.. לפחות תאכלי את המקרונים..ויש קולה במקרר אם את רוצה!"
אני: "אהה טוב" קמתי למקרר ומזגתי לי כוס קולה רגילה. חזרתי לסלון ואכלתי איתה ביחד... הייתי אצלה עוד שעה ואז ממש התחשק לי ארטיק.. אז ירדתי למטה וראיתי שהקיוסק סגור. החלטתי ללכת למכולת שבין 2 הגינות [איפה שכל החבר'ה גרים ויושבים], הלכתי לשם בכוונה, הרי יכולתי ללכת למכולת אחרת קרובה יותר מאשר ללכת עוד 2 דקות. אבל רציתי ללכת. קיוויתי להיתקל בדימה או באופיר [מי שלא זוכר, בפרק הראשון ובשאר...].. כמובן שלא ראיתי אותם. התגעגעתי לימים בהם אני ויוליה היינו יושבות איתם ועם כל החבר'ה... מעניין מה איתם עכשיו, מה קורה איתם, איפה הם, במה הם עובדים מה הם עושים, אם יש להם חברה.. אני זוכרת איך תמיד הם היו העבריינים הצעירים, כולם אמרו שהם סתם פוזה והם עיברו את הגיל הזה עוד שנה שנתיים, מעניין אם הם באמת רגילים עכשיו או שהם המשיכו בכיוון השגוי. נכנסתי למכולת וקניתי 2 ארטיקים בטעם לימון, מישם הלכתי חזרה לאלינה ושתינו אכלנו את הארטיק ביחד.
ככה ישבנו אני והיא עד שהגיעה שעת הכושר שלנו. הפלאפון שלי צלצל
אני: "הלו?"
...: "אב'? מה קורה נשמה?"
אני: "אלי.. מה המצב?"
אלי: "את בסדר? למה לא סיפרת כלום?!"
אני: "עזוב אלי באמת שלא בא לי דלבר על זה... תשנה נושא"
אלי: "התגעגעתי אלייך....." הוא אמר בקול הרך שלו והרגשתי פרפרים בבטן.
אני: "גם אני התגעגעתי אלייך"
אלי: "מתי אני יכול לראות אותך?"
אני: "אני בבת-ים עכשיו..לכמה זמן. אני לא יודעת מתי אני אחזור"
אלי: "מה ז"א?"
אני: "לא יודעת.. אני רוצה להישאר פה קצת, להירגע"
אלי: "את ממשיכה איתנו שנה הבאה בביצפר נכון?"
אני: "לא יודעת.. לא בא לי בכלל לחזור לגדרה הזאת"
אלי: "חבל מאמי..אל תתני להן לשבור אותך, אל תתני להן להשיג מה שהן רוצות!"
הוא אמר.. הוא דיבר איתי עוד קצת סיפרתי לו כמה דבירם על המ שקרה ואז סיימנו את השיחה. אני ואלינה ירנדו למטה והפעם רק אחרי 3 סיבובים התעייפנו ועצרנו קצת. אבל עישנו הפעם 11 סיבובים, 100 כפיפות בטן, 100 החלפות רגליים. עלינו הבייתה וגלשנו קצת באיטרנט, נכנסנו לכל מיני אתרים של דוגמניות, הבטנו בגוף היפה שלהן ומתנו מקנאה. למה הן חייבות להיות כאלה מושלמות? בסביבות 2 בלילה הלכנו לישון, סיכמנו שלמחורת נלך קצת לקניון... אני עצמתי את עיניי וחשבתי איך החיים שלי פתאום משתנים.
באמת מצטערת שיצא כזה מעפן... 😢 לא יודעת זה יצא משעמם ומגעיל.
יפהההה כרגילל
תמשיכייי =]
לא משעמם,לא מגעיל ולא ב-ט-י-ח!!!!
תפסיקי כבר עם זהה,זה סיפור אחד ה-יפפייםם!!! (כמו כול מה שאת כותבת!!!)
תממשיכי מהר מהר מהר מהר..
ו.. תרגישי טטווב!!!!😊
אתר האהבה הישראלי