-----הסיפור שלי-----

QUOTE (sufipufi @ 06/11/2006) המממששששששששששך יפיופפפה =]
אני כבר שמה..

QUOTE (-פשושית- @ 06/11/2006) מאמי המשךך ד--ח--ו--ף
את לא יכולה להשאיר אותנו ככה במתחחחחחחחחחחחח..

אוהבתת 😘
אני מצטערת:,[
אני כבר שמה המשך מאמי
אוהבת יותר3>

QUOTE (sufipufi @ 03/11/2006) אבוווש
יצצצא מעללף..=]
הממשךך דחוףףף =]]
תודה מאמי

QUOTE (oshri_Ok @ 01/11/2006) וואאאוו,
מה ההן הולכות לעשות לה\לךךך?? בתבלבלבלבתי כברררר..:S
מה הולךך לקררותת?!?!


תממששיכי! אוהבב אואתך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 3>
אני כבר שמה המשך
נשמה ואז תבין הכל..
אוהבת3>

QUOTE (-שחרווניי- @ 31/10/2006) אני לא יודעת למה כמעט ירדו לי דמעות .
אני מצטערת:[

QUOTE (אור1988 @ 31/10/2006) סיפר ממש יפה!!!! 😊
תמשיכי....!!!!
ואגב יש לך כישרון רב לכתיבה...את כותבת בצורה מאוד מעניינת... 😊 😊
תודה מאמי
אני שמחה שאת חושבת שהוא יפה..
ובאמת תודה על המחמאה.... 3>

=פרק 80=

"מה י..מה קורה פה?" גמגמתי.. הן פשוט הקיפו סביבי והסתכלו עליי בכזה גועל.
ירדן: "מה מה קורה פה, את זונה, זה מה שקורה פה" היא אמרה בקול המעצבן שלה
אני: "מה את דפוקה?! את קראת לי לפה עם שני מה הן עושות פה?!" אמרתי לא מבינה והצבעתי על נטע, מעיין וסשה.
ירדן התחילה לדחוף אותי כזה ואז דחפתי אותה בחזרה, ימ היא שתידע בי, מה יש לה? מעיין גם דחפה אותי וככה זה המשיך, ירדן, מעיין, סשה ונטע עליי. שני קמה להתערב והן העיפו אותה הצידה "שלא תעיזי להתערב אני אגזור לך כל שערה בראש שמעת?!" נטע צעקה עלייה. היא לא הסכימה והמשיכה להתערב, הן פשוט צרחו ואיימו עלייה, דחפו אותה.. היא ישבה בצד וראיתי איך הדמעות מתיחלות לרדת מעינייה. הסתכלתי על אורטל וגם היא ישבה היא לא עשתה כלום, המבט שלה היה תקוע באיזו נקודה על הרצפה, והיא פשוט לא הזיזה את עינייה מישם.
"אל תיגעי בי!" אמרתי לירדן שדחפה אותי
ירדן: "אני אעשה המ שבא לי, את זונה, מה את מסכסכת בנינו.."
מעיין: "כן..זה התחיל שלקחת לנטע את אלי, אחריי זה לקחת לה גם את איתי... ועוד התנשקת עם האקס שלה שהוא החבר שלי!!!! עמית... איכס בטח הוא זיין אותך אה?"
אני: "תרגיעי את הדיבור שלך!"
מעיין: "למה מה תעשי לי!?" דחפתי אותה חזק ואני והיא התחלנו לריב, תוך שניהי שוב ארבעתן היו עליי.
אני: "ומה את קשורה אה מה?!" צעקתי לעבר סשה, לא הבנתי מה היא עושה פה בכלל
סשה: "את ניסית להתחיל עם אח שלי וידעת שאורטל רוצה אותו!!! אורטל אני במקומך לא הייתי שותקת!" היא צרחה לעברה
אני: "מה?! י'א ונה מי בכלל הסתכל על אח שלך ראית איך הוא ניראה?!" אח שלה באמת היה דוחה, רזה כזה גבוהה, עם פרצוף של עכבר.
סשה: "פחחח עלק.. מאז שבאת לפה את החברים של כולן את לוקחת"
אני: "ומה אכפת לך?! חתיכת רוסייה זונה" צרחתי ולא האמנתי שאמרתי את זה. רוסייה זונה. שאני? אגיד כזה דבר? אני? שכל החיים שלי 70 אחוז מהאנשים שהסתובבתי איתם היו רוסים? תמיד התעצבנתי שהיו מקללים אותם ויורדים עליהם, אבל כניראה שלא היה לי בכלל מה להגיד לה. לירדן היו מספריים ביד וגם לסשה, הן פשוט לא הפסיקו להיות סביבי וניסו לגזור לי את השיער. היה לי שיער כל כך יפה וארוך, כמו שתמיד תיארתי פה הוא היה גלי-מתולתל בצבע חום כהה עם קצת גוונים, עם פן הוא הגיע עד המותניים כמעט.
מעיין: "איכ איך את לא מתביישת בכלל! ועוד לשקר ככה בפרצוף..!"
נטע: "חחח אשכרה, ועוד אומנרת שירדן הייתה גם עם עמית!"
אני: "מה, את רוצה להגיד שלא היית עם עמית!?" נדהמתי. היא זו שהייתה איתו קודם והתחננה אליי לא לספר למעיין כדי שהן לא יריבו.
ירדן: "לא, את סתם ממציאה" היא אמרה בביטחון
אני: "אלוהים! כמה שקרנית את יכולה להיות?!" צרחתי לעברה והיא דחפה אותי, שוב התחלנו בדחיפות, ושוב כולן עליי. הרגשתי כל כך חסרת אונים באותו רגע. אני מעולם לא הייתי הילדה שרבה מכות. כן, הייתי רבה פה ושם.. אבל לא יודעת, אני לא רגילה לזה, אני לא רגילה להתמודד עם זה, במיוחד ש4 בנות עליי ואני באמצע.
נטע: "עלק אלוהים פחחח" היא צקחה "את בכלל מאמינה בשטן את וכל הכישופים שלך"
מעיין: "נכון! אני זונה אם אל כישפת גם אתא יתי ואת אלי שיאהבו אותך!"
סשה: "בשביל מה עברת לפה בכלל? מטומטמת!"
אני: "את תסתמי את הפה שלך!" התקרבתי לעברה וראיתי שהיא מתץה מפחד. היא הייתה מהילדותהכי פחדניות שאני מכירה.. אבל ככה כשיש לה גב היא לא מפחדת להגיב. "העיקר כל החיים את עם המשפחה ההרוסה שלך גם כן..היית מתנחלת לי בבית עם האחים המכוערים שלך.." היא דחפה אותי שוב "זוזי מימני!" העפתי אותה מימני "את עם האחים המסריחים שלך, לא היה לך מה לאכול בבית אצל מי אכלת?! אצלי נכון!? והעיקר יכולת לפלח לי דברים מהבית י'א מסריחה אחת!" אמרתי ונזכרתי ב כל הפעמים שהיא הייתה באה אליי מהצהריים עד הלילה עם האחים הקטנים שלה שהיו נוגעים בכל דבר והייתה מפלחת לי כסף, תכשיטים ובגדים.
סשה: "אוייי נו באמת!!!" היא אמרה והרגשתי רעש של מתכת.. ראיתי איך תלתל המשיער שלי נופל על הרצפה, הסתובבתי וראיתי את ירדן עם המשקפיים. נטע עמדה בצד עם הכובע על ראשה וצחקה. הייתי המומה. כל כך רציתי לבכות באותו רגע... עצרתי בכח את הדמעות. אני חושבת שאני בכלל לא מליחה להעביר משהו דרך הפרק הזה, כי אני מספרת הכל בקצרה. הכל היה יותר ארוך מיזה, זה היה נורא, זה היה פשוט סיוט. הן המשיכו ככה לדחוף ולריב.
סשה: "זונה!"
ירדן: "כן מי את חושבת שאת בכלל! עלק ממציאה שאני הייתי עם עמית!"
אני: "ירדןןן שאני אזכיר לך שאת הזדיית עם יודה ובקושי הכרת אותו?! ועוד מול העיניים שלי?! חתיכת זונה מטומטמת!!!!"
הן ניסו למשוך מימני את תיק הצד שהיה עליי בכח, והמשיכו מאחורה לנסות לגזור לי את השיער. מידיי פעם הן הצליחו וראיתי עוד תלתל נופל על הרצפה. התחלתי להתרחק אחורה וכל פעם נתקלתי במישהי אחרת, הן פשוט הקיפו אותי.
המשכתי ללכת הרבה אחורה עד שכבר עליתי על המדרכה [כל זה קרה באמצע הכביש, אף אחד לא עובר בו] ונתקעתי במן גדר תיל כזאת שהקיפה איזה מגן או משהו, הן דחפו מאותי עליו והרגשתי איך הברזלים החדים שבגדר נתקעים לי בגב.. סשה שוב התקרבה אליי עם המספריים
"אני..א..אני נשבעת לך..ס..סשה .. עוד פעם אחת את ..את רק תנסי לגעת בי עם המספריים האלה אני ..אנ דוקרת אותך" אמרתי בפחד . נטע פרצה בצחוק ענקי "חחחח נהייתה עבריינית זאתי אה?" סשה שוב באה עם המספרים וגזרה לי עוד כמה שערות.. חטפתי את המספריים מידה וסובבתי אותה, ככה שהיא הייתה הפעם עם הגב על הגדר ואני מולה, מעיין ישר רצה לעברנו ואני הצמדתי לסשה את המספריים לאיזור החזה, אני זוכרת שהיא צרחה שכואב לה, כולה הפקתי לרוט אותה הומספריים מייד נחטפו מידיי, עוד תלתל על הרצפה. אין כבר לא יכולתי לסבול את זה יותר.
אני: "י'א בת זונה, כוס אמא שלך מי את חושבת שאת?! מה פתאום יש לך גב את באה עליי אה? את כולך פחדנית משקשקת.."
היא הכניסה לי כזאת סתירה כואבת.. החזרתי לה ול הצלחתי לפגוע לה בלחי אל זה היה כזה חצי על הפנים חצי על הראש, היא סובבה את הראש שלה מכאב ומעיין בעטה בי. שוב התחלנו לריב מכות, הצד ראיתי את שני בוכה, יושבת על צד המדרכה. כמה מטרים מימנה באותה תנוחה שיבה אורטל. כל כך רציתי ללכת אל שני, ידעתי שהיא יותר חלשה מימני בקטעים האלה, רציתי להקים אותה, או לפחות להגיד לה ללכת הבייתה, אבל לא הייתי מסוגלת. אפילו שהיא ישבה שם ולא יכלה לעשות כלום אני הרגשתי מן ביטחון כזה, שלפחות חברה אחתש לי נמצאת שם איתי.
נטע: "למה עברת לפה בכלל!? תחזרי לבת-ים העיר המסריחה שלך!"
אני: "למה פה יותר טוב?!" התחלנו לדחוף אחת את השנייה "אה?! למה פה יותר טוב?! תראו את עצמכן, איזה מסכנות! אתן יודעות טוב, אבל טוב מאוד שאתן ככה באות עליי 4 אין לי מה לעשות..אבל אתן יודעות שאם תבואו אחת אחת אני איין לכל אחת מכן את הצורה!" מרתי פתאום בביטחון שלא הבנתי מאיפה הוא בא
ירדן: "אהה כן?! בואי נראה אותך אחת על אחת!" היא התקדמה לעברי והתחלתי להרביץ לה כל כך חזק, פשוט קרעתי אותה, מעיין דחפה אותי אחור ונפלתי כזה על הרצפה, מייד קמתי..
מעיין: "עזבי לא צריך!" היא צרחה לירדן ואז הפנתה את מבטה אליי "ואת תסתמי ואל תיגעי בה!"
אני: "למה מי את בכלל אה?! מה את מגנה עלייה? הבת זונה התחננה על הברכיים שאני לא אספר לך מה שקרה לה עם עמית.. העיקר הפלתי הכל עליי כדי להוציא אותה מיזה, בואנה כולכן צבועות אחת אחת איכס! פשוט איכס!" צרחתי בכל כוחותי
סשה: "כחבה מפגרת!"
התקרבתי אלייה הותחלתי לבעוט בה, ואז מעיין באה ובעטה בי כל כך חזק.. שוב התחלנו לריב כולנו...
מה זה כולנו? זה אומר שאני לבד וארבעתן עליי. שני קמה להפריד והן שוב העיפו אותה לצד.. כל כך כאב לי.
נטע: "אל תתערבייי אני אומרתת לך!!" היא צרח עלייה
ירדן: "אחרת נגזור לך את כל השיער"
מעיין: "נעשה לך קצוץ.. מכוערת!"
היא שוב התיישבה והמשיכה לבכות.
אני: "עזבו אותי, אני הולכת הבייתה וואלה אני שנבעת לכן בכל היקר לי שזה לא יעבור לכן בשתיקה!"
צרחתי. ידעתי שפעם אחת בחיים שלי אני אשתמש במה שיש לי שם בבת-ים. ידעתי שמילה אחת, טלפון אחד, ותוך שעה 30 אנשים פה שורפים להן את כל הבתים. ידעתי ששם כולם לצידי, שאני אולי הקטנה בחבורה ובגלל זה אני זאת שהכי שומרים עלייה.
הן חסמו אותי ולא נתנו לי ללכת
שני: "תת...תנו לה ללכת כ..כבר!!!" היא צרחה בבכי
נטע: "אל תתערבי אמרתי לך!"
אני: "ואת? ואת הכי פחדניתתתת כל השנה התנהגת כמו טמבלית ... והעיקר את באה אליי עכשיו? קנאית מפגרת!"
נטע: "חחחח קנאית?! במה אני מקנאה בך!? בשרמוטה כמוך?! י'א שמנה י'א מכוערת תראי איך את נראית!!!"
אני: "למה את נראית יותר...יותר טוב!?" כבר גמגמתי מרוב לחץ, פחד ועצבים. "י'א ילדה סמרטוט קנאית מטומטמת, מהרגע שבאת לפה את קינאת בי על הכל. על אלי, על איתי, על זה שבאה פתאום מישהי חדשה ותפסה את המקום הפאקינג מחורבן שלך בשכבה! העיקר ליקקת לי ושיחקת אותה חברה שלי כל השנה!"
נטע: "אני?! חחחח בואנה את פוסטמה לגמריי!!!!"
אני: "בת זונה!"
אני והיא התחלנו לריב ושוב מעיין באה והתערבה. דוגרי? נטע, סשה וירדן היו כאלה חלשות.. מעיין הייתה היחידה שהיה לה כח.
עברה כבר שעה וחצי. שעה וחצי של הפלות, מכות, גזירת שיער, קללות, ריבים, איומים. פה אני מספרת וזה יוצא קצר, תמציתי ולא נורא כזה. אני אפילו לא מסוגלת להתחיל לפרט מה היה שם. מצד אחד הכל חרוט לי בזיכון אבל מצד שני כשאני מנסה לכתוב או להגיד את זה... אני פתאם לא זוכרת הכל.
מעיין: "את פשוט זונה! זונה! זה מה שאת!"
נטע: "חחח נכון עם כל המ שקרה עם עמית ויודה בטחה זדיית עם שניהם!"
אני: "את רוצה לדעת מה באמת קרה?!" שאלתי אותה בעצבים. אני כל כך סתומה, מה אני בכלל עוד מנסה להצדיק את עצמי?
ירדן: "את לא מבינה שלא מעניין אותה מה קרה?! היא יודעת הכל! ואת סתם שקרנית!"
אני: "פחחחח... את פשוט מפחדת שהיא תידע את האמת! מעיין אותו יום... ביוםה ראשון..ירדן זאת שהתחמנה עם עמית ראשונה. היא התחננה שאני לא אספר לך! וסבבה, הייתי חברה ולא סיפרתי ו.."
ירדן: "אל תקשיבי לה מעיין! היא משקרת!" היא התרפצה לדבריי ומעיין הביטה על שתינו במן מבט מעוות לא מבין כזה.
סשה ונטע שוב התקרבו ושוב רבנו... כבר עברו שעתיים..
כל פעם שרציתי ללכת הן עצרו אותי, כל פעם שבאתי למשוך את שני אליי הן הפרידו, הרביצו, גזרו שערות.
שני שוב קמה אליי והפעם לא נתנה להן לעצור בעדה, משכתי בידה והתחלנו ללכת, רק לרדת מהגבעה המחורבנת הזאת, אבל הן לא נתנו לנו.
מעיין: "טוב דיי..תפסיקו חלאס! תנו לה ללכת הבייתה!"
נטע: "מה התחרפנת??? שתמות הזונה"
אני: "אמא שלך זונה י'א מכוערת!"
מעיין: "אב' דיי! לכי הבייתה!"
אני: "שני בואי" המשכנו ללכת במהירות וארבעתן רדפו אחרינו, מעיין ניסתה לעצור בעדן אבל הן שוב גזרו ושוב דחפו..
מעיין: "נו לכייי כבר אב' לכיי!!! רוצי נוו!!! מפגרת לכי כבר!!!"
נטע: "מה יש לךךך?!"
ירדן: "מה עם מה שתכננו מה את נותנת לה ככה ללכת!?"
נטע: "כן מה יש לך מעיין?!"
מעיין: "אין לי כלום אבל דיי הספיק לה היא הבינה!"
אני: "הבנתי מה?! הבנתי מה אה?!" אפילו לא היה אכפת לה שמעיין עוד ניסתה 'לגונן' עליי לקראת הסוף "מה אתן בדיוק מנסות מה? ללמד אותי? לחנך אותי? אה?! מה אתן ההורים שלי?!"
ירדן: "חחחח עובדה שלא חינכו אותך טוב יצאת זונה!"
אני: "מי שמדברת ואותך אימצו מקוריאה אני יודעת אמיפה י'א נזקקת!" באמת אימצו אותה. מזלה לפחות היא נפלה עם משפחה אמריקאית מליינית. כל זה קרה אגב ממש מול הבית שלה.
אני ושני המשכנו לרדת מהגבעה והן המשיכו לדחוף אותנו .. לרדוף אחרינו, אני ושני ממש רצנו מהם, את הדמעות כבר לא יכולתי להחזיק בפנים והן התפרצו.. שמעתי אותן צמורחות מאחור ואת מעיין עוצרת אותן.. זוג מספריים עפו וכמעט פגעו בי. אני ושני המשכנו לרוץ במהירות.. מידי פעם הסתובבנו לאחור עד שלא ראינו אותן יותר. המשכנו ללכת מהר. אני והיא, שתינו בכינו. לשני היה טלפון או משהו ובדיוק גם שלי צלצל.. זה היה מספר חסום. עניתי בבכי אבל ניסיתי להישמע רגיל.
אני: "ה..הלו..הלו?"
...: "הלו..הגעתי לאבריל?" נשמע קול של נערה ערסית כזאת
אני: "כ..כן מי זאת?"
...: "ליהי!"
אני: "ליהי?.." ניסיתי להיזכר אם אני מכירה מישהי בשם ליהי ולא הצלחתי.
ליהי: "כן כן מה את מגמגמת! ליהי! ליהי שאמרת עליי שאני זונה..ליהי!"
אני: "א..אה" אמרתי בבכי.. מנסה שוב הלישמע רגיל, להישמע נורמלית. כאילו כרגע לא עברתי את אחד הדברים הכי קשים בחיים שלי. הצטערתי שעניתי לפלאפון בכלל, כאילו שחסר לי לריב עם עוד איזה ערסית חולה בראש.
ליהי: "כן! מי..לא, אני רוצה שתסבירי לי, מי את חושבת שאת בכלל שתקראי לי שרמוטה! שתקראי לי זונה?! הא?! את בכלל לא מכירה אותי!"
אני: "כ..כן..אני..אני יודעת, אני..אני מצטערת לא הת..ה.. לא.." וכבר לא יכולתי לעצור את הבכי, פשוט התרפצתי..
ליהי: "אב'? ט..טטוב מה את בוכה? תירגעי, בסדר..אבל..אבל אל תגידי דברים כאלה עליי יותר" פתאום הקול שלה התרכך
אני: "ט..טוב" ואז פלטתי אנחת בכי ענקית.
ליהי: "תראי אני לא התכוונתי לגרום לך לבכות רק אמרתי שזה עצבן אותי ו.."
אני: "טוב טוב..בסדר" צעקתי בבכי, לא היה לי כח אפילו להחזיק את הפלאפון יותר. הראש כאב לי מרוב בכי ומרוב משיכה בשערות, כל הגוף שלי היה שרוט וכואב.
ליהי: "מה קרה?, רגע את ידידה הכי טובה של אחי נכון?" [אח שלה זה עופרי למי שלא זוכר, אחד הידידים הכי טובים שלי]
אני: "כ..כן למה?"
ליהי: "לא, סתם רציתי לוודאות. טוב למה את בוכה?"
אני: "כ..כלום..לא משנה"
ליהי: "בגללי?" היא פתאום נשמעה אחרת לגמריי. כל הטון הערסי שלה נעלם.
אני: "לא.."
ליהי: "אז למה?!"
אני: "כ..כלום נו.."
ליהי: "נו דברי מה יש לך, לפחות תיהי חייבת לספר לי, אחרייש קיללת אותי ככה" יכולתי לשמוע על קולה שהיא מחייכת.
אני: "ס..סתם...הייתי אמורה ללכת לחברה שלי ו.."
התחלתי לספר לה הכל בקצרה. היא הייתה המומה, ביקשה את הטלפון של הילדה הזאת.
אולי זה יישמע לכן מוזר אבל בשכונה אצלנו איפה שהייתי בת-ים אם יש סכסכון אבל אם אחד הצדדים נקלע לצרה ישר עוזרים לו.
ליהי: "טוב אניא ומרת לאח שלי, תביא לי את הטלפון של אחת מהן, את הכתובת שלהן"
אני: "ל..לא צריך"
ליהי: "מה לא רציך, את שומעת את עצמך בכלל!? מה לא צריך תראי מה הן עשו לך! זה לא נורמלי! למה מי הן בכלל!? מי הן חושבות שהן?!" היא צעקה בעצבים "אחת החברות הכי טובות שלי עברה מקרה כזה באשדוד את יודעת מה עשינו?! אישפזנו את שלושת הבנות שעשו לה את זה! אין כזה דבר! לא מעיין אותי!"
אני: "עזבי! עזבי באמת..א..אני לא רוצה לריב יותר..אני לא מסוגלת"
באמת לא יכולתי. ידעתי שאם היא תיד לאח שלה עוד היום הן יהיו בבית חולים, וזה סתם בלאגן. רציתי רק לחזור הבייתה ולישון. לא עניין אותי כלום. רציתי רק לברוח מהמקום הזה. הצטערתי שלא נסעתי לאלינה עוד קודם. עלק מה חשבתי לעצמי?! שאני לא רוצה להיות אצלה בבת-ים כל החופש כי אני אפסיד זמן עם החברות שלי פה?! מה חשבתי לעצמי לעזאזל?! אני כזאת מפגרת וסתומה לפעמים!
לבסוף שכנעתי את ליהי לעזוב את העניין, סיימנו את השיחה.
אני: "ש..שני.. אני יכולה לישון אצלך היום?" שאלתי אותה בבכי
שני: "נו ברור מה ניראה לך?" היא השיבה לי גם בבכי
חייגתי לאמא שלי, נשמע צליל החיוג, לקחתי נשימה ארוכה וניסיתי להירגע
אמא: "הלו?"
אני: "אמא? א..אני ישנה אצל שני היום טוב?"
אמא: "טוב..מה קרה לך, למה את נשמעת ככה?"
אני: "כלום, קצת לא מרגישה טוב"
אמא: "למה את בסוף לא ישנה אצל ירדן?"
אני: "סתם רבנו, עזבי לא משהו רציני"
אמא: "מה לא משהו רציני למה רבתן?"
אני: "יו אמא אני אומרת לך לא רציני!" התעצבנתי. כאב לי להחזיק את הדמעות בנים, רציתי רק לסיים את השיחה הזאת ולרפוץ שוב בבכי.
אמא: "מה יש לך מה את צועקת?"
אני: "כלום..כי..כי אני אומרת לך שרבנו וזהו אני הולכת לישון אצל שני"
אמא: "טוב.. את עוברת בבית לקחת דברים?"
אני: "ל..לא יש לי פה"
אמא: "טוב..הבנתי.. ביי מתוקה"
אני: "ביי אמא"
איך שלחצתי על מקש הEND שוב פרצתי בבכי. אחריי כמה דקותה ליכה שנראו כמו נצח הגענו לביתה של שני. הורייה כבר ישנו. נכנסנו לדחרה ואני בקושי יכולתי להביט על עצמי במראה, השיער שלי היה ניראה זוועה, העיניים שלי היו אדומות כל כך, הייתי נראית כמו איזה הומלסית מסכנה.
שני החליפה בגדים ואני לקחתי מברשת והלכתי לאמבטיה להסתרק. בהתחלה שטפתי את הפנים טוב טוב.. ניסיתי להסדיר את נשמתי. התחלתי לסרק את שערי ללא הצלחה. היו בו כל כך הרבה קשרים. סירקתי אותו בכח ועם כל הברשה נפלו מלא שערות וחלקים מהשיע אל תוך הקיור. שוב פרצתי בבכי. לא יכולתי לעמוד בזה. השיער שלי, שאני שומרת עליו כל כך, שהיה חחלק מימני.. התחלתי להעביר את ידי בשיערי וכל פעם יצאו מלא גושים של שיער.. השיער שלי נהיה דליל, משהו מפחיד. היו כמה חלקי שיער שנשארו באורך שלהם, חלק הגיעו עד הכתפיים, חלק עד לאף.. משהו מפחיד.
שני: "את באה?" היא שאלה אותי מעבר לדלת
אני: "כן כן כבר"
שני: "טוב אני בחדר"
אני: "טוב"
התחלתי להרטיב את השיער, חשבתי שזה יעזור במשהו. אבל זה לא עזר בכלום, יותר ויותר שערות נפלו.. הייתי שם איזה 20 דקות עד שנרגעתי.. ישבתי על הרצפה, נשענת על דלת הזכוכית של הדוש. רציתי למות. הרגשתי כל כך רע, הרגשתי מסכנה. החלטתי שאין יולתר אב'. אין יותר אב' הישנה. קמתי ותבוננתי על עצמי במראה. שטפתי את הפנים חזק ושפשפתי את העיניים..הזזתי את שערי לאחור ובעודי תופסת אותו בשתי ידי הבטתי חזק במראה, בפרצוף שלי. 'את תשתני את שומעת?!' אמרתי לעצמי. אין יותר אבריל הישנה. את תשתני מהרגע הזה. כניראה שאת טובה מידי, פראיירית מידיי, חלשה מידיי. מהיום את חזקה. מהיום אף אחד לא עייז להגיד לך משהו. מישהו שרק יגיד לך קללה, או משהו לא במקום את תזייני לו את הצורה. אנשים ילמדו לכד אותך, לפחד מימך. את תיהי חזקה. פיזית ונפשית. הלב שלך הוא פלדה, אף אחד לא יחדור אליו יותר, אף אחד לא יזיז לך. אין כזה דבר חברות אמיתיות. יש בודדות, שגם עליהן בקושי אפשר לסמוך. את תיהי מושלמת. אף אחד לא ייתקרב אלייך. אין כזה דבר. את תיסעי מחר לבת-ים את תירגעי שם והכל ייסתדר. את תסתובבי שוב עם יובל, יהיה לך יותר גב. מה צריך יותר מיזה? גב של אחד המאפיורנים, עם פול אנשים מאחוריו. באמת, מה צריך יותר מיזה?! תיהי כלבה. תיהי רעה. תיהי מכשפה. אף אחד לא ייתעסק איתך יותר. את תתנקמי בלכל אחת מהן. התחלתי לריץ במוחי איך אני מזמינה את כולם מבת-ים שפשוט יזיינו אותם מכות. וכל אחד שיעשה לך משהו, אפילו הכי קטן. את תתנקמי בו. זהו,
ביי ביי אבריל הישנה, שלום אבריל החדשה.
כיביתי את האור ויצאתי מהמקלחת.

אני מצטערת שיצא מעפן. אני לא הצלחתי להעביר שום דבר בפרק הזה. פה זה ניראה סתם, במציאות זה היה כל כך קשה. תנסו לדמיין את זה... אני לא בטוחה שתצליחו. אני גם לא חושבת שאני אמשיך אחריי הפרק הזה, זה כבר נהיה סתם=/.

הם כאלה זונות.אני לא מאמינה שעברת את כל זה , אעלק חברות .. :\
אין דבר כזה חברות אמיתיות !1
זה לא נהיה סתם..
אני יודעת שזה קשה אבל .. תנסי בבקשה להמשיך

:\
הצלחת להעביר המווון .
את כותבת מדהים !
תמשיכי אם את יכולה
גם אם זה סתם לדעתך .

ווואו כלללבות . .
בבקשהה תמשיכי !

אני לא יודע מה איתכן,אבל אני אישית
קראתי ודימיינתי הכול בראש.. ובעזרת הכתיבה שלך הכול נראה יותר מוחשי!

אב',אני מצטער כ"כ שהיית צריכה לעבור את זה!
את ילדה מלאך,וכ"כ לא מגיע לך!

אין לי מה להגיד כ"כ,אני דיי בשוק...

רק.. שתהיי חזקה,ואני ניודע שכואב אבל צריכים לשאוב כוח
מדברים כאלו..

אם את צריכה מישהו לדבר איתו,אני פה..באאמת!!!

מאמי אני לא מאמינה שעברת את כל זה..!!
מסכנההה, עלק' חברוות
פ'חחחח אין דבר כזה חברות אמיתיות, פשוטט א=י=ן!!
מאמי בבקשה תמשיכי לכתוב אל תסיימי, את מעבירה לנו המוווון :]

בבקשההה

אוהבתת 😘

אב' אני חייבת להודות..
עלו לי דמעות של כאב בפרק הזה..
מזכיר דברים מכוערים בחיים שלי...
כל דבר שאת צריכה אני פה..
אוהבת..

בדיוק עכשיו סיימתי לקרוא את כל הסיפור שלךך..
אחרי ששמעתי מחברה שאת הילדה שעברה את הסיפור הזה הייתי חייבת לקרוא הכל..
שנה שעברה, שמעתי על הסיפור..אבל עכשיו, אחרי שקראתי את איך שאת מספרת אותו, זה עשה לי כל כך רע :// אני לא מאמינה שהזונות האלה באמת עשו לך את זה ! פשוט מגעילותת..איככ!
אני מקווה שאם הזמן תצליחי לשכוח ולהבין שלא כולן כאלה.. סתם נפלת על חבורת ילדות דוחותת!
הכתיבה שלך פשוט מרגשת..
סיפור מדהיםם..
ואם תוכלי תמשיכי..


אוהבת אותךך המון ותמיד כאן בשבילךך
ליאני [:

סיימתי לקרוא עכשיו את כל הסיפור
סיפור מדהים 😮

ה = מ = ש = ך !